תודה רבה לכן אהובות שלי,
כל-כך עשיתן לי טוב עכשיו שפשוט הבנתן אותי כמו שציפיתי..
תודהה תודהה תודהה. .
אני מבטיחה לכן פיצוי ענקיייי. . .
פשוט אוהבת אותם.
המשך לילה מדהים.
נחכה כמה זמן שיהיה !
העיקר שתצליחי :]
מחכה להמשךךך!
בהצלחה יפה שלי,
מחכה כמה שצריך :]
המשךךך?
מחכה לו מתי שיגיע!
:]]]
תודדדה יפפפות שלייי..
שיהיה לכן עצמאות שמחחחח. . .
מוואה.
וואי המשךךך!:/
מואה ליפזוש!
אחמ אחמ אחמ מאמי זה לא יותר מידי ימים שלא המשכת?
איזה נטישה
מקווה שהכול בסדר!
תמשיכי!
מואה ליפזוש!
המשךךך המשך המשך המשך המשך המשך המשך המשך המשך המשך המשך המשך המשך המשךהמשך המשך המשך המשך המשך המשך המשך המשך המשך המשך
המשך המשך המשך המשך המשך המשך המשך המשך המשך המשך המשך המשך
המשך המשך המשך המשך !
מתי שאת יכולה תמשיכי!
בשבילך ובשביל כולם פה הייום אני אשב על המשך ולא משנה מה יהיה אתם תקבלו המשך.
כי אני מרגישה מגעיל כבר עם כל הזמן הזה שנימשך בלי המשך.
מצטערת הכי שיש !
יאיייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייי
חח מחכה בובי
אוהבת->מירב
QUOTE (סוופרמאמי @ 26/04/2007) יאיייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייי
חח מחכה בובי
אוהבת->מירב
גגמממאאנניי 😛
יווווווווווווו איזה כיף אני שמחה שאת ממשיכה😊
אז אני מצפה להמשךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךך!
מואה ליפזוש
וואי לא המשכת היום או שלא אמרתת 😯
מקווה שתרגישי טוב עם התקופה הזאת
מואה ליפזוש!
אתמול היה לי יום מכוער, יום שטן אפשר לקרוא לו,
הינה המשך שעבדתי עליו היום.
תהנו ואני שוב מצטערת !
החזרתי את המכתב לתוך הקופסא והנחתי את הקופסא על המיטה, התיישבתי על כיסא המחשב,
הרבה זמן המחשב הזה לא דלק.
איך שבאתי להדליק את המחשב, אני שומעת דפיקות בדלת של החדר.
הסתובבתי אל הדלת כי הכיסא היה עם הגב לשם.. ולא האמנתי..לא האמנתי למה שראיתי..
אלה האורחים שלנו ?!...
"מה.. מה אתה עושה כאן?".. הבטתי עליו המומה..
צמרמורת חדה עברה בגופי.
"באתי עם המשפחה שלי..".. הוא אמר והביט בי עמוק.
"למה באת?".. שאלתי והמשכתי להביט בו.
"שמעתי מה שקרה".. הוא אמר.. "אני מצטער".. הוא המשיך.
"אין לך מה להצטער, תלך מפה, אני לא רוצה לראות אותך..".. אמרתי ולא
האמנתי שהוא עומד מולי, שוב.
"לא, אני לא הולך מפה..".. הוא אמר בהחלטיות.
"תלך מפה, מספיק קשה לי..".. אמרתי עם דמעות בעיניים.
תמיד הייתה לי חולשה אליו.
"נוי דיי, את יודעת שאני לא יכול להזיק לך..
איך את מרגישה?".. הוא התחיל להגיד ואז להתקרב אליי..
"לא, אל תתקרב..".. אמרתי במהירות כי נלחצתי..
"את מפחדת ממני?".. הוא שאל.
"אני לא מפחדת, אני שונאת אותך".. אמרתי עם עיניים נוצצות מדמעות.
"את לא שונאת אותי".. הוא אמר כאדם שמאמין במילותיו.
"אין לך מושג כמה".. אמרתי ועדיין הייתי המומה.
"למה? מה עשיתי לך?".. הוא שאל לא מבין.
"אתה ?! מה אתה כבר יכול לעשות.. ?!".. אמרתי בציניות.
"נוי, היינו ביחד בזה".. הוא אמר במבט מסכן.
"ואני מצטערת על זה.. אני טיפשה".. אמרתי מאוכזבת מעצמי.
"את לא טיפשה, אני טיפש שבלבלתי אותך".. הוא השיב.
"אתה טיפש אני לא אומרת שלא, אבל אני יותר ממך, יודע למה ?!
כי אני נתתי לעצמי להיכנס לתוך המערבולת הזאת שסחבת אותי אליה.
אני נסחפתי אלייך כי אתה בנאדם מושך, אני נתתי לרגשות מהעבר
לחזור אליי ושכחתי מהרגשות שלי לליאור ז"ל.
אני עשיתי כל-כך הרבה טעויות בגללך, בגללך ניר, ואתה נעלמת..
אף פעם לא באמת היה לך אכפת.. אני אהבתי אותך וסירבתי לתת
לרגשות האלה לצאת ממני. .
אני טיפשה כי לא חשבתי על מי שאוהב אותי באמת..
שהיה מוכן לעזוב ה כ ל בשבילי.. ה-כ-ל
מה שאתה לא יכולת ולא עשית אף פעם.
עכשיו אתה מבין למה אני שונאת אותך?!
כי אהבתי אותך כל-כך ונתת לי לעשות את כל הטעויות שיש..
נתת לי לבגוד בבנאדם שאני עכשיו הכי אוהבת בעולם. . והוא לא איתי..
לא איתי כאם מסתכלים על זה בדיעבד, רואים שזה אשמתנו..
אבל זה בעיקר אשמתי..
כי אני טיפשה.. או לפחות הייתי...".. התעצבנתי עליו וכמעט צעקתי הכול.
"ולמה באת , אה ?! למההה?!".. שאלתי בעצבים.
"כי אני מצטער על הכול ואני יודע שאני טיפש,
אבל נוי.. אם היית יודעת...".. הוא אמר.
"לא רוצה לדעת..".. עצרתי אותו בעודו מדבר.
"נוי, עשיתי טעות נוראית וגדולה ואני מצטער עלייה,
אני יודע כמה את סובלת בגלל מה שקרה וגם לי כואב,
ליאור היה אחלה בנאדם, גבר שאני מחזיק ממנו, אבל דיי..
לבכות עכשיו לא יעזור לך..".. הוא אמר כואב כולו.
"מה אתה בכלל מבין? כל הזמן נתת לי להיות מאושרת לזמן קצר
ובוכה לטווח ארוך.. ניר, אתה זבל.. אתה אגואיסט ואנוכי..
בדיוק כמוני.."..אמרתי וקמתי על רגליי..
לקחתי את ידיי ותפסתי את ראשי שכאב לי מהלחץ.
"את לא ככה, ואני השתנתי נוי..".. הוא התחיל לומר.
"תצא מפה ניר, תצא לי מהחיים כמו פעם,
שנעלמת כי לא התאים לך..".. הרגשתי את הדמעות יוצאות.
"זה לא יקרה יותר נוי, אני כל הזמן מבין דברים.. ".. הוא אמר והתחיל להתקרב אליי.
"מה אתה יכול להבין?!".. צעקתי עליו.
"אני יכול להבין.. אבל אני לא יודע אם זה מתאים עכשיו..".. הוא הרים גם את קולו
והמשיך להתקרב.
"אל תתקרב אליי".. אמרתי אליו ועיניי עדיין היו ממוקדות בעיניו.
הוא התקרב יותר.
"תדבר כבר ותפסיק להתקרב".. כמעט צעקתי.
"שאני לא יכול בלעדייך נוי, שאני אוהב אותך
ואני לא שוכח אותך כבר 4 שנים.".. הוא צעק את זה וכבר היה מולי.
השתתקתי.
לא אמרתי דבר.
הבטתי עליו חזק ועמוק ואז..
דמעה ברחה לה ובשנייה כבר הייתה אחריי פי.
הוא הרים את ידו וניגב את דמעתי.
"תעוף לי מהחדר.. פשוט תלך ניר, אני מבקשת..".. אמרתי בלחש,
כמעט בלי קול, הבכי חנק אותי, הבכי הפנימי, הייתי חנוקה.
"אני לא רוצה לבלבל אותך נוי, ואני יודע שזה לא מתאים עכשיו
כל הסיטואציה הזאת,
אבל אנחנו אנשים בוגרים.. ".. הוא אמר עם דמעות בעיניים.
"לא בלבלת, אתה אוויר בשבילי ניר, אוויר.. אני יאהב את ליאור
כל חיי, אני נשבעתי לו..".. בכיתי..
"אבל ליאור כבר לא כאן".. הוא אמר בקושי.
"ליאור איתי תמיד, ואני לא רוצה לאהוב אף אחד..".. אמרתי.
"את לא יכולה לחיות ככה.. נוי, זה כואב וזה שורף וזה הורג..
אבל את תמשיכי בחיים שלך באיזה שלב,ואת יודעת את זה..".. הוא אמר והיה כל-כך קרוב אליי,
כמעט וצמוד.
"לא ניר, לאאאא... אל תגיד את זה.
אני יודעת מה הבטחתי לליאור.
אני יעמוד בזה. לפחות בזה... כל מה שהבטחתי לליאור תמיד, אף פעם לא הגשמתי..
אז את זה, כן !! אני כן יגשים וימלא.. ".. צעקתי עליו.
"דיי נוי, אני לא יודע מה להגיד לך.. פשוט תצאי מהבועה שלך.
ליאור לא כאן, כמה שזה כואב וקשה.. אם תרצי להמשיך בחיים שלך,
כמו אישה, כי את אישה נוי.. את יודעת שאני נימצא כאן, עם כל האהבה שיש..
עם כל זה שאני הכי מודה בטעויות שלי ומוכן לתקן אותם ולוותר על הכול בשבילך.
אולי מתישהו תעריכי את זה..".. הוא אמר והביט בעיניי.
המשכנו להביט אחד בשני עד שלפתעעע. ...
הוא התקרב אליי, קירב את פניו לשלי, ונתן לי לנשום את ריחו,
את הבושם המדהים שלו, נתן לי לחוש את עיניו האפורות שדורשות את מבטי ומחפשות אחריו.
הוא התקרב, כמעט ונגע בפניי..
עצמתי את עיניי.
לא ידעתי מה לעשות.
פחדתי.
והוא.. הוא פשוט הלך... נשם אותי והלך לדרכו..
הוא התחיל לפסוע לכיוון היציאה מחדרי ואני פתחתי את עיניי, ראיתי אותו מתרחק..
ואז.. הוא עצר.
עצר בדיוק לפני הדלת...
הוא תפס את פניו..ואז הגיע לפניו, הוא היה עם גבו אליי.
הוא עמד שם שניות אחדות ואז יצא מן החדר בלי לומר מילה.
בלי מבט אחרון.
נזרקתי על מיטתי, לא הבנתי מה קורה.
ניר, ניר היה פה כרגע..
למה ?
ניר , הבנאדם שאיתו בגדתי בליאור.
מה הוא עושה כאן ?
צביטות של מתח, חשש, כאב, בגידה ואשמה צרבו בליבי ולא נתנו לי נוח.
רגע של פחד וציפייה לעתיד הכו בי ונתנו לי מכות על המחסומים של ליבי.
רעדתי, ליבי פעם ודפק בחוזקה.
זה היה ניר, הוא ולא אחר.
תמיד בא עם הצהרות האהבה שלו, כל פעם בא ומצטער,
כל פעם בא ונותן לי לחשוב עליו מחדש.
לא משנה מה יקרה, לא משנה מי מת, לא משנה מה יקרה. .
הוא אוהב וכולם יכולים ללכת לעזאזל,
כמו כל פעם שאני טועה ובוכה.
כמו כל פעם שאני יושבת אחרי פגישה איתו ומזילה דמעה.
חושבת על הכול ומתמלאת תיקווה.
הכול עבר לי בראש. . .
אבל לא, אני יהיה תמיד של ליאור, במוות כמו בחיים !
ליאור לא רצה שאני יהיה עם אנשים אחרים שאני אוהבת אותו, א
ני בטוחה שזה נימשך גם עכשיו.
ניר לא קיים מבחינתי יותר,
הוא לא יהיה יותר הבנאדם שירעיד את כל גופי כמו שהוא תמיד עושה.
הוא לא יהיה הבנאדם שבגללו אני יאבד את הראש.
לא.
זה ניגמר.
- - -
מה אני יכול לעשות עם זה שאני רוצה אותך?שלא הפסקתי שנייה לרצות אותך?
אני-תעשה עם זה משהו..כי אני עם ליאור עכשיו...
ניר-אני לא יכול..
אני-אין לי מה להגיד לך....
ואז ניר הסתכל עלי....שוב פעם העיניים האלהה...שמטריפות אותי...שגורמות לי לחולשה..מסתכלות עליי..ומנסות לעשות לי משהו...
הוא התקרב...נגע בידי..והחזיק אותה חזק...אני לא יכול עוד בלעדייך...הוא הוסיף לומר....
ואני שתקתי...עדיין מסתכלת בעיניו המושכות...לא רוצה לדעת עוד כלום...עד שהוא התקרב כלום...
פנינו היו ממש קרובות...שרר השקט...וזה קרה...הוא נישק אותי...נשיקה רקה על השפתיים...ונהיה בי צמרמורת...
התחלנו להתנשק...כאילו ליאור לא קיים...כאילו אני לבד...חופשייה...וזקוקה רק למגע שלו..של ניר....
ומי יודע יותר טוב ממני למה אנחנו קשורים כ"כ....
'מה אני עושה? ליאור בחדר..מחכה לשתיה...אוף...'...עברו המחשבות בראשיי...ואנחנו עוד מתנשקים..
עצרתי את הנשיקה...התנתקתי ממנו..וברחתי מן החדר...וירדתי במדרגות...דמעות היו בעיניי...
- - -
לא, אני לא רוצה ולא צריכה להיזכר.
ניר מת.
הוא אוהב - אני שונאת.
הפרדתי את שמיכתי שהייתה מוצעת על המיטה וכיסיתי את עצמי,
היה לי נעים וחם אבל עדיין רעדתי וכולי הייתי צמרמורות.
ניר היה במחשבתי אבל לעולם לא יכנס שוב לליבי.
נפרדתי מהעולם הזה בעצימת עיניים ופרשתי לעולם של חלומות טריים
ומסוגננים בורוד שלא קיים ובאהבותמסובכות יחד עם דמעות וכאב. .
או שאולי רק התרחקתי מזה.
ישנתי, לא יודעת כמה זמן.. אבל הרגשתי רעננה ומוכנה ליום חדש. . .
האמת שהיה לילה, והרגשתי קצת שונה מהימים האחרונים שבהם הייתי מרוכזת באבל
משל עצמי על מות אהובי.
התקשרתי לבר.
טו טו טו טו.
נישמע קול ההמתנה בטלפון. .
"כן קוקי?".. דיברה בר אל תוך הטלפון.
"מה שלומך מאמי?".. שאלתי מתעניינת.
"אחלה אהובה, מה איתך?".. היא שאלה.
"השבח לאל.. יש לך 3 ד' להיות אצלי. .".. העמדתי עובדה רצינית.
"וזה למה ?".. היא שאלה צוחקת.
"יש מידע חסוי על עברי. . "..אמרתי בקודים.
"חח דחפי את המידע החסוי הזה לתחת, תספרי פה, אין לי כוח לבוא .. ".. היא אמרה.
"בוא כבר ואל תזייני לי ת'שכל. . ".. שאגתי אליה.
"אאו'צ . . אני באה נבלה, ביי ".. היא אמרה ופשוט ניתקה, בלי הודעה מוקדמת. .
קמתי מן המיטה מתמתחת.
פיהקתי פיהוק ענק, אבל רענן בכל זאת, והלכתי למקלחת שבחדרי.
צחצחתי את שיני, שטפתי את פניי,ופשוט נכנסתי למקלחת עוד יותר מרעננת.
שטפתי את גופי מכל השינה הזאת, ועצמתי את עיניי כדי שמחשבות יחלפו בראשי ויצאו ממני.
לא עזר. . אני שבוייה לתוך מסכנות ורחמים עצמיים,
נהייתי לא שפויה ואולי קצת מפגרת.
הסתבנתי ועשיתי כל מה שעושים שמתקלחים.
כשיצאתי מן המקלחת האדים של חום יצאו איתי וריח השמפו מילא את החדר ריח טוב.
הקיץ החל לעלות על תל אביב, והשמש צנחה לה על החלון,
מנסה להגיע ולעקוף את התריסים שסגורים,
אז עזרתי לה ופתחתי אותם לרווחה, נהנית מחום השמש.
מזג האוויר של תחילת הקיץ תמיד עשה לי טוב, והוא דווקא בא לי מצוין בתקופה הזאת,
ההשתקמות מכל מה שקרה.
קיוויתי שזה יעבור לי מהר ושאני יתחיל בחיים חדשים .
הוצאתי בגדים מן הארון. לא משהו מיוחד. בגדים פשוטים לבית.
לבשתי תחתון וחזייה ומעליהם את הבגדים, אבל לפני הכול,
שכחתי לציין את מריחת הקרם והספיד סטיק ובלה בלה בלה. .
פתאום דפיקה על הדלת ובלי שום דבר מיוחד אחר כך בר נכנסה עם טילון ביד.
"לא אוכלים לי בחדר, שלום !".. יצאתי אליה ביציאה לא מובנת.
"נוח מה , נדפקת ?! תני לאכול את הטילון בשקט. . ." היא נשארה בנחת רוח שלה.
"דפוקה אחותך. .".. החזרתי.
בר יצאה למרפסת בחדרי וישבה על הכיסא נדנדה לאור השמש.
יצאתי אחריה עם מגבת על הראש.
"אז מהו המידע החסוי על עברך !?".. היא שאלה.
"את לא תאמיני".. עניתי.
"נו".. היא אמרה.
"הבוגד והבוגדת..".. השבתי בתשובה לא מובנת.
"נו מה הרמזים היום.. אי אפשר לדבר ישיר כבר ??".. היא שאגה.
"ניר. . מזכיר לך משהו.. ?".. שאלתי והבטתי עמוק לרצפה.
---------
מקווה שהיה מובן הפרק.
שבת שלום אהובים.
אתר האהבה הישראלי