פרק 1 :
ישבנו אחד מול השני,
כול אחד במיטות נפרדות ידעתי בדיוק מה הוא הולך להגיד,
אבל הרגשתי צורך לתת לו לדבר.
....... : " אני מרגיש שזה לא כמו פעם.. ".
....... : " אני כבר לא אוהב אותך, אני חושבת שהכי טוב שניפרד ".
מורן : " אוקיי אני צריכה ללכת, יש לי בגרות מחר " .
קמתי, יצאתי וסגרתי את הדלת בשקט.
לא הרגשתי כלום , כאילו הכול אותו דבר
אפילו הרגשתי טוב אפשר לומר, 3 וחצי – 4 חודשיים מוזרים עברו עליי,
וחיכיתי כבר שהם יגמרו .
הלכתי הביתה חשבתי שאני אבוא, אתקלח ויצא עם חברות יחגוג את " חיי הרווקות ".
אך לפתע בערב הכול נפל עליי,
הרגשתי רע,
פתאום הבנתי שהוא לא יחזור יותר, שהוא לא יהיה חלק מהחיים שלי יותר ואם הוא הלך אז איתו הלכו גם הנשיקות , החיבוקים , העזרה אבל יותר מכול המתנות!
פתאום נזכרתי בכול מה שהוא קנה ועשה בשבילי הבריסטול של יום האהבה מול החדר ב5 וחצי בבוקר, הפוף לחודש, הדובי , הממתקים , השוקו והקרואסון בימים הגשומים והמכתבים .
תמיד הייתי ילדה אינטרסנטית, אף פעם , לרגע לא אהבתי אותו פשוט היה לי נוח, מתאים להיות איתו.
יש כאלה שיומרו שאני מגעילה, אבל יש כאלה שיבינו –
איזה בת לא הייתה רוצה חבר, שאוהב אותה ומוכן לקנות לה ולתת לה הכול ?!
לא ניצלתי אותו, אולי בהתחלה לא נמשכתי אליו אך אט אט רכשתי לו חיבה.
אני לא אשכח את כול הדברים שעשינו ביחד, את כול הלילות שישנו, את המכות בצחוק , את הנשיקות אף פעם לא חשבתי שיישארו לי כל כך הרבה זיכרונות ממנו, מהקשר הזה.
אז אני לא מבינה משהו..
אני לא אוהבת אותו, ולא רציתי אותו מההתחלה אז למה אני בוכה?!
הדמעות התחילו לזלוג בלי סוף,
הרגשתי מועקה בלב ובדרך כלל שבוכים מנקים הכול, אצלי?!
שום דבר לא עזר.
בכיתי שעות ולא הרגשתי הקלה.
פתאום ניסיתי לחשוב על החיים בלעדיו אך לא הצלחתי, אך ידעתי שאני לא אוהבת אותו.
מאותו יום לא דיברנו, עברנו כול בוקר אחד מול השני כמו זרים גמורים.
הוא לא הסתכל עליי, אני לא הסתכלתי עליו כאילו מעולם לא היה שם דבר.
ניסיתי להתמודד עם כול הריקנות, החלל שיש לי בלעדיו.
אך לא נשברתי.
מידי פעם הייתי חושבת על לשלוח לו הודעות, מכתבים אך בסוף התחרטתי.
תמיד חברות שלי ניסו לנחם אותי : " הוא לא שווה אותך " – הן אמרו.
אבל בתוכו ידעתי, שאני אף פעם לא הייתי ראויה לו כי כול מי שטוב אליי אני פוגעת בו,
או כול דבר טוב שקורה אני דואגת להרוס אותו.
אז סיימנו לימודים , ואנחנו סוף סוף יוצאים לחופש הגדול אני נפרדת ממך בלב,
כי באמת לא יצא לנו להיפרד.
אחרי כיתה י' שעברה די מהר מגיע החופש הגדול.
אני יושבת מול הטלוויזיה ומקבלת הודעה מוזרה :
" אומנם נפרדנו, אומנם אני לא אוהב, וגם לא חושב אבל אני יודע שאת כן " .
הבנתי שזה הוא מיד, אבל לא הבנתי מה הוא רוצה?
למה הוא מטיח בפניי את זה.
חשבתי שהוא גילה את זה שלא אהבתי אותו כול הקשר שלנו ועכשיו שמח שכואב לי.
אבל יכול להיות שאתה שמח שכואב לאדם שהיה חשוב לך, לאדם שאהבת ?
החלטתי להתעלם.
הלכתי למחשב נכנסתי לאייסיקיו,
ראיתי הודעת מערכת : " ? " ממנו , ראיתי גם בקשת אישור ממנו.
פתאום ראיתי כול דבר רק ממנו, הכול התחיל להציף אותי.
כול מחשבה שלי באותה שנייה הייתה עליו, לא הבנתי למה הכול קורה עכשיו שהצלחתי מעט להתמודד, לשכוח ושצברתי כוח כדי להמשיך הלאה בלעדיו.
לא ידעתי בדיוק מה לעשות אבל החלטתי ש....
רוצים המשך?
תגיבו =]]
בלו'ש
😊
התחלת יפהההה ... 😊
אבל תמשיכי 😊
זה רק אני או שהיית פה באתר , וחזרת...?
בכל מקרה אאאהבתי את ההתחלה :]
תמשיכיי מאמי
מוואה עננקית
חחח אכן חן
הייתי פה באתר
הייתי גם בכינוי אחר ( Bell4ever )
ועכשיו אני פה
אבל לא להרבה זמן =]
מחר המשך
תגיבו ותגיבו ושוב תגיבו =]
אוווהבת
לילה טוב (=
איזה יפה מאמי
מדהים
תמשיכי מאמוש
התחלה מאוד יפההההה
התחלה מקסימה :]
תמשיכיי (:
מדהיייייייים
המשךךךךךךךךך
יפות =] ,
אני הולכת לעשות הליכה
אני אתקלח
ואפרסם המשך :]
QUOTE (_ברבי_ @ 01/04/2007) יפות =] ,
אני הולכת לעשות הליכה
אני אתקלח
ואפרסם המשך :]
מחכות להמשך..
אוקיי (=
מצטערת שלקח לי זמן,
פשוט אתמול יצאתי, ועשיתי המון דברים ולא יכולתי.
עכשיו ישבתי וכתבתי המשך
מקווה שתאהבו 😊
פרק 2 :
סיום פרק שעבר :
הלכתי למחשב נכנסתי לאייסיקיו,
ראיתי הודעת מערכת : " ? " ממנו , ראיתי גם בקשת אישור ממנו.
פתאום ראיתי כול דבר רק ממנו, הכול התחיל להציף אותי.
כול מחשבה שלי באותה שנייה הייתה עליו, לא הבנתי למה הכול קורה עכשיו שהצלחתי מעט להתמודד, לשכוח ושצברתי כוח כדי להמשיך הלאה בלעדיו.
לא ידעתי בדיוק מה לעשות אבל החלטתי ש....
המשך :
לא ידעתי בדיוק מה לעשות אבל החלטתי שאני אמשיך בשלי,
אני לא אכנע להודעות, ולכול המשחקים שלו אני אמשיך לנסות להתעלם ממנו.
לא עניתי להודעות, התעלמתי כאילו לא ראיתי שום דבר.
רציתי לענות, רציתי שנהיה ידידים ושהוא יחזור לי לחיים אבל ידעתי שזה לא יהיה אותו דבר,
ושזה סתם סבל לשנינו ובמיוחד לי כך שאני לא רוצה לסבול יותר.
סגרתי את האייסיקיו נכנסתי להתקלח ועליתי למיטה.
החופש עבר כרגיל, הרבה ים בריכה, אילת שינה כול יום היה אותו דבר.
מאותו היום שהוא שלח את ההודעה ולא עניתי, לא שמעתי ממנו יותר.
היה יום אחד בחופש הגדול שהיה שונה משאר הימים, שאותו אני בחיים לא ישכח.
שני, חברה טובה שלי התקשרה אליי ב10 וקבענו שנלך לחוף 4 על 4 בראשון,
כמובן שהסכמתי תמיד טוב לצאת קצת מהעיר שלך ולשבת מול הים , לשכוח הכול.
התארגנתי והיא אספה אותי ישבנו בים השתזפנו, צחקנו ודיברנו הכרנו גם כמה בנים ובנות.
התחלנו להתארגן בחזרה הביתה , כבר התחילה השקיעה ואמרנו שנצא בערב, ככה שלא רצינו לחזור מאוחר.
התהלכנו לכיוון החניה, לכיוון המכונית של מורן ואנחנו רואים בחניה כמה אנשים.
לא הבנו כל כך מה הולך שם, ושני די היסטרית אז ישר היא נכנסה לפאניקה,
מהר הרגעתי אותה והלכנו לבדוק מה קורה.
התברר שסתם כמה אנשים מתלהבים מהמכונית ליד, וגם הסתבר שאנחנו מכירים אותם אז לא לקחנו את זה קשה.
שני כבר עלתה לאוטו וגם אני באתי לסגור את הדלת,
אך משהו עצר אותי, אולי זה שהם צעקו : " הנה חברה של לירן ".
לא ידעתי כל כך מה להגיד, לא רציתי לענות.
התבאסתי שכול מקום שאני הולכת מזכירים לי אותו.
ואם זה לא הספיק לירן יצא מהאוטו שלידנו, ידענו שהם חברים שלו אבל לא ידענו שגם הוא פה.
הוא הסתכל עליי ואני עליו , העיניים שלנו פשוט נפגשו עמוק.
שני ניסתה להסיח את דעתי, רצתה שאני אסבול פחות ואמרה : "נו אנחנו ממהרים לפגישה שלך.. " .
אך שום דבר לא עניין אותי ממש באותה שניה, לא פגישה דמיונית, ולא היציאה בערב.
שנינו הסתכלנו מספר שניות, והיה שקט.
לפתע, בחורה משלבת את ידה עם ידו של לירן אמרה : " נו לירן , מאמי בוא נלך ".
לא הרגשתי כלום.
לא היה אכפת לי, לא קינאתי , לא רציתי להיות שם במקומה, לא נשבר לי הלב אך גם לא היה לי טוב לשמוע את כול זה.
סובבתי את המבט נכנסתי לאוטו וסגרתי את הדלת.
מיד קיבלתי הודעה מפתיעה........................... המשך יבוא 😛
שיהיה לכם חג שמח,וכשר =]
שמרו על עצמכם.
אוהבת
בלו'ש
😊
מהמם, תמשיכי :]
חג שמח וכשר 😊
בללווו'ששש..
שני, אה? (:
חחח המשך חיים יפים שלי.
