היה טוב וטוב שהיה (:

פרק 1 -

ישבתי בבית לא ידעתי שככה זה יגמר , לא תיארתי , כל כך רציתי לתקן הכל לסדר את העיניינים.
אני שונאת להיות עצובה, שונאת להראות שאני חלשה.
אחר כך אמא רואה את העצבות שביעניי ושואלת שאלות.
אני אוהבת את היחס אוהבת שהיא מתעניינת.
אני שונאת שהיא חוקרת, כל כך שונאת.
והחברה הכי טובה שלי לאן היא הלכה? איפה היא כשאני צריכה אותה?
אני צריכה שתצחיק אותי, תעודד אותי, שתגיד שבסוף הכל מסתדר, כמו אז בתקופה הקשה.
לא היה לי חשק לחיות, לא בלעדיה.
הלכתי לישון.
למחרת קמתי באותה שעה, באותה מיטה, כמו בכל יום.
קמתי בשיא האיטיות, הכי לאט שאפשר , יותר לאט מאתמול משלשום ומכל שאר הימים.
הלכתי להתקלח, הסתכלתי במראה, לא אהבתי את מה שראיתי, הבטן קצת גדלה והרגליים התרחבו " שמנה " אמרתי לעצמי.
התלבשתי התאפרתי, ניסיתי להיראות כמה שיותר יפה , להסתיר את העצבות, את השומנים, את ההאכזבה. ניסיתי להראות שמחה, קופצנית כמו בכל יום, אך היום התלתלים נפלו, העיניים בהקו, אבל לא משמחה.
יצאתי מהבית וחיכיתי לאוטובוס.
אז , אני רוני כהן, בת 15 וחצי, מאשקלון. יש לי שער חום מתולתל, עיניים חומות רגילות והגוף ככה ככה. אומרים שהוא יפה, אך אני לא אוהבת.
כמו שהבנתן החיים בזבל, רבתי עם החברה הכי טובה שלי ועוד כמה בנות שהן פחות חשובות לי, אבל עדיין. לחברה הכי טובה שלי קוראים טל, אני אוהבת אותה כל כך.
האוטובוס הגיע.
לא היה לי חשק לראות אנשים אז ישבתי במקום שלא ישבו בו , לבד.
האוטובוס הגיע לבית הספר, הלכתי לכיוון השער ואז ראיתי את טל היא הסתכלה עלי בהתחלה חשבתי להגיד שלום ואז נזכרתי שאנחנו לא מדברות.
היא באה אלי ותפסה אותי לשיחה.


פרק 2 -

טל - “ רוני בואי רגע " תפסה בידי ולקחה אותי לספסל מול הבית ספר.
*שתקתי*
טל - “ תיראי מה שקרה אתמול , רציתי להגיד לך שאני עדיין כועסת עלייך " אמרה.
אני - “אני ממש מצטערת אבל טל בזמן האחרון התרחקנו ואני הייתי צריכה מישהי שתתמוך בי, אני לא רציתי להציק לך עם השטויות שלי " עניתי . עיני בהו ברצפה, אני לא יכולתי להביט בעיניה.
טל - “ רוני את יודעת שאני אוהבת אותך אבל את השתנת בזמן האחרון ואני לא אוהבת את הבן אדם שאת ניהיית וזה מה שגרם לנו להתרחק ,
אבל רוני , איתה , דווקא איתה הלכת ? אני לא מאמינה עלייך אני לא יכולה לתאר כמה שאני כועסת ! “ אמרה. המילים שלה כל כך פגעו בי.
אני - “ טל תביני אותי את כל עולמי ואנחנו התרחקנו , היה לי קשה , רציתי להרגיש שאוהבים אותי שאני חשובה למישהו, משהו שאת אל הראת לי במזמן האחרון "
טל - “ אני .. “
שמענו רעש מאחור וראינו את יניב.
יניב זה האקס שלי , היינו הרבה זמן ביחד ונפרדנו לפני חודש בערך, אני עדיין מרגישה אליו משהו אני אל בטוחה מה.

יניב - “ מה קורה בנות ? - מבטים מביכים – עוד מעט צלצול אתן באות ? אני מפריע ? “
טל – " לא לא מה פתאום , אנחנו באות " היא קמה ואני קמתי גם .
טל – " רוני אנחנו נמשיך את השיחה אחר כך " הלכה ולא חיכתה לנו.
יניב - “ קרה משהו ? “ הוא תמיד ראה שמשהו מפריע לי , תמיד ראה שאני עצובה או מבואסת , אני מתגעגעת אליו , למגע שלו , לחיבוק שלו , לריח שלו ,לנשיקות שלו.
אני - “ לא משהו חשוב , בוא נלך "

הגענו לשכבה והתחילו מבטים מהבנות , כועסים , מאוכזבים , עצובים.
לא נשארה לי חברה אחת אפילו , רק את נועה.
נועה וטל בסיכסוך משנה שעברה , לא ברור כל כך מה קרה, אף אחת לא מדברת על זה.
אני וטל רבנו בגללה, ובגלל זה אני גם לא כלכ ך סגורה על החברות שלנו.

היה צלצול ונכנסתי לכיתה. פתאום כל המטים היו מופנים אלי , לא הבנתי מה קרה.
ישבתי במקומי הוצאתי ספרים מחברת קלמר ואירגנתי אותם על שולחני.
הרמתי את מבטי ועל הלוח היה רשום דבר כל כך פוגע , הרגשתי כאילו תקעו בליבי ובגבי אלפי סכינים , לא הרגשתי ככה בחיים שלי.

" רוני , זה לא נגמר בנינו , את עוד תשמעי ממני י'זונה "

נכנסתי ללחץ , רצתי ללוח ומחקתי את מה שהיה רשום שם , אך מליבי זה לא נמחק .
הרגשתי את הדמעות חונקות את גרוני לא רציתי להראות שאני חלשה, אני לא אוהבת להראות את זה , במיוחד במצבים כאלה.
ראיתי את טל את נועה ואת יניב מסתכלים עלי. לא יכולתי יותר רצתי החוצה , היו עוד קצת ילדים בשכבה אבל לא היה אכפת לי , רצתי כל כך מהר ירדתי במדרגות הגעתי לחצר בית הספר וחיפשתי פינה שקטה.
ישבתי בצל מתחת לעץ גדול והתחלתי לבכות.
המילה הזאת " זונה " כל כך פגעה בי. מול כל הכיתה , כל הכיתה ראתה את זה , עכשיו תישאר לי הסטיגמה של זונה.

ככה נשארתי עד שנרגעתי חזרתי למבנה, הלכתי לשירותים שתפתי פנים , נרגעתי.
היה צלצול להפסקה הלכתי לכיוון הכיתה פשוט לא היה לי כוח יותר , אספתי את דברי , לקחתי את התיק והלכתי משם לא הקשתי לאף אחד. לא ליניב שקרא לי לא לנועה , לאף אחד. לא ראיתי את טל.
יצאתי מהמבנה והלכתי לכיוון השער.

לקחתי אוטובוס הביתה.
הגעתי הביתה לקחתי לעצמי כוס מים ובמבה והלכתי לחדרי.
ושם ראיתי את ..

פרק 3 -

ראיתי את טל יושבת על הכיסא הפרוותי שבחדרי מסכתלת עלי בעיניים עצובות, לא יכולתי לראות אותה ככה , רצתי אליה וחיבקתי אותה חיבוק כל כך חזק , אני התגעגעתי אליה.
אני - “ טל אני מצטערת , תסלחי לי בבקשה אני מתגעגעת אלייך "
טל - “ רוני לא אוהבת אותך אל תעשי לי את זה שוב " אמרה.
ככה נשארנו מחובקות משהו כמו דקה , אבל בישבילי זה היה בדיוק כמו שניה , אני כלכ ך התגעגעתי אליה , הרבה זמן שלא קיבלתי ממנה חיבוק כזה.

אני - “ איך נכנסת ? “
טל - “ חח אני זוכרת את המחבוא של המפתח שלכם , להזיכר לך שזה כמו בית שני שלי ? חחחח " צחקתי.
אני - “ אני שמחה שבאת "
טל - “ אני שמחה שהשלמנו "
חיבקתי אותה, היא כמו אחותי , מאז מה שקרה היא התקרבה אלי הכי הרבה , עזרה לי הייתה שם בישבילי , עשתה מה שאמא שלי לא יכלה לעשות, ידעה מתי כואב לי , מתי אני רציכה את החיבוק הזה מתי את המילת עידוד ומתי אפילו רק מבט.
כשרבנו היה לי כל כך קשה, הרגשתי כאילו חצי ממני מת.

היא נשארה אצלי עד שהייתה צריכה ללכת. נהנתי כל כך , הייתי צריכה את זה.
היה כבר 3 וחצי בצהריים והייתי די עייפה אז הלכתי לנוח.
כשקמתי היה כבר 8 בערב, ואמא כרגיל עדיין לא באה.

קמתי ישבתי על המחשב ורשמתי אווי -

" אולי ..אל תשגעו !
טל מאמי אוהבת אותך 3> “

אחרי כמה דקות התחילו לשלוח הודעות.

יניב - ?
אני - ??
יניב – מה קורה ?
אני – הכל בסדר , עכשיו
מה איתך ?
יניב – אני בסדר
דאגתי לך היום , את הלכת מהר
אני – דאגת ? למה ? אני לא חושבת שמגיע לי
יניב – אל תחליטי בישבילי אם לכעוס או לא
אני – אבל עשיתי דבר נורא ואני מצטערת על זה, אני לא חשבתי שנגיע למצב כזה היינו הרבה זמן ביחד ולקחתי אותך כמובן מאליו.
יניב – רוני אני אל רוצה את השיחה הזאת עכשיו
אני – טוב איך שבא לך , רק שתדע שאני מצטערת
יניב – זה בסדר

--

נועה – רוני ?
אני – מה ?
נועה – מה את כועסת עלי ?
אני – איך לא ? בגללך כמעט איבדתי את החברה הכי טובה שלי
נועה – אני מצטערת, את ממש חשובה לי
אני – נועה עזבי אותי עכשיו , עד שיש לי טיפה מצב רוח , אל תהרסי לי
נועה – טוב , תיזכרי את זה , לדעתי טל משחקת בך , ביי

לא רציתי לענות לה, לא רציתי להרוס לעצמי בואותו רגע.

--
טל – אהובתי ?
אני – אה יפה שלי ?
מה קורה ?
טל – הכל מעולללה :]
מה איתך ?
אני – עכשיו הכל בסדר, בזכותך.
טל – טוב בובה אמא קוראת לי לאכול נדבר אחר כך אוהבת אותך.

איזה כיף לה שאמא שלה איתה, מאז מה שקרה אמא רק עובדת בשביל להעסיק את הראש וכבר לא מתייחסת אלי.

לא רציתי להישאר על המחשב, הלכתי קצת לראות טלויזיה.
ראיתי המורדים ראיתי ים של סודות וכבר לא היה מה לראות בטלויזיה, אז הלכתי להכין לאכול.
פתאום היה לי טלפון ממספר חסום.

אני - “ הלו ? “
....- “ יזוננה עדיין לא גמרתי איתתך , תפתחי את העיניים שלך טוב מאוווווד " שמעתי לא הצלחתי לזהות את הקול וכבר ניתקו.
הרגשתי בהלה כזאת, הלב שלי יצא מהמקום, הייתה לי הרגשה מפחידה, התקשרתי לטל.

אני - “ הלו "
טל – " הלללללו ? “ שמעתי על הקול שלה כעס.
אני - “ מה קרה טל ? “
טל - “ כלום לא חשוב, מה רצית ? “
אני - “ כלום רציתי לספר לך משהו, לא חשוב "
טל - “ טוב יאללה ביי "
אני - “ ביי "

לא הבנתי מה עובר עליה, לפני רגע היא הייתה הכי נחמדה אלי דיברנו צחקנו, עכשיו היא דיברה אלי כאילו כלום.

לא היה לי כוח כבר, ראיתי את האוכל בצלחת, הסתכלתי למטה ראיתי את הבטן שצמחה לי, לא רציתי כבר לאכול, התבאסתי.
זרקתי את האוכל לפח והלכתי לשירותים , דחפתי אצבעות זה כאב כל כך, אבל לא יצא לי כלום, אפילו לא רוק, הרגשתי מגעיל עם עצמי, " אפילו להקיא את לא יכולה ?! שמנה , מגעילה דוחה ! “ אמרתי לעצמי.

פתחתי את הארון מעל הכיור, היו שם מלא תרופות, לקחתי כמה קופסאות , בקבוק מים ועליתי לחדר.
פתחתי את קופסה אחת, הוצאתי את הכדורים על היד .
הסתכלתי עליהם, הסתכלתי במראה , פתאום היה לי אומץ, לקחתי 2 כדורים במכה , שתיתי אותם, לקחתי עוד 3 עוד 4 , 5 , 6 ולאט לאט לקחתי את כל הקופסה, לא הרגשתי עדיין כלום , באתי לפתוח את הקופסה השניה פתאום הרגשתי סחרחורת חזקה תפסתי במיטה ואז קלטתי מה עשיתי, כל כך התחרטתי פתאום רציתי לחיות , לקחתי את הטלפון ביד חייגתי למזן דוד אדום.

..- " הלו, מגן דוד אדום "
אני : " הלו " לא נשארו לי כוחות ונפלתי על הרצפה.
...- “ הלללו ? הלו , הל...”

לא שמעתי יותר כלום, לא הרגשתי יותר כלום, לא כאב לי יותר כלום.

פרק 4 -

פתחתי את עיני, ראיתי חדר עם קירות בצע לבן, היהה חלון קטן בצד, עציץ שידה ושתי כיסאות.
הסתכלתי הצידה וראיתי את אימי, יושבת שפופה, עם עיניים אדומות ונפוחות בחיים שלי לא ראיתי אותה במצב כזה, הבנתי אותה, לראות את הילד שלך מטמוטט לך בין הידיים זה כואב, ועוד לחשוב שלא שמת לב לזה. כאב לי בלב, לא רציתי לגרום לה סבל יותר ממה שקרה לה, הייתי אנוכית חשבתי רק על עצמי.

אמא - “ ילדה שלי " אמרה בקול נעים.
ניסיתי לדבר לא הצלחתי, נבהלתי.
אמא - “ זה בסדר חמודה שלי, את צריכה לנוח, העיקר שאת בסדר "
ראיתי את האחות נכנסת לחדר, היא ראתה שהתעוררתי, יצאה החוצה במיהירות וחזה כעבור כמה שניות עם מזרק.
היא הכניסה את המזרק אל הצינורית שהיתה מחוברת לידי, הרגשתי מנומנמת, הרגשתי חולשה, נרדמתי.

התעוררתי, האור שהיה בחלון הקטן הפך לחושך כבד, אמא שלי כבר לא הייתה לידי, רציתי אותה לידי.
נשארתי ככה ערה כל הלילה , המחשבות נדדו.
עדיין לא כאב לי כלום, לא הרגשתי כלום, רציתי לדעת מה קרה לי.
היה לחצן ליד המיטה לחצתי עליו, כעבור כמהה דקות נכנסה האחות לחדרי.

..- " איך את מרגישה ? “
אני - “ מוזר, איפה אני ? “
..- “ את בבית החולים, ניסית להתאבד, אמא שלך מצאה אותך, יש לך מזל גדול " ' כן בטח אפילו להתאבד את לא מצליחה' חשבתי לעצמי.
..- “ הכל בסדר ? “ היא הרגישה שאני לא איתה.
אני - “ כן, אבל משהו אל ברור לי, למה לא כואב לי כלום ? אני ניסיתי להתאבד "
.. - “ אנחנו עשינו לך שתיפת קיבה את ישנת 3 ימים, כבר חשבנו שאת נכנסת לקומה, בגלל זה אנחנו הרדמנו אותך כשהתעוררת , פחדנו שיכאב לך כי את בלעת הרבה כדורים, ילדה מה קרה ? החיים יפים אל תבזבזי אותם " אמרה והלכה, אפילו לא חיכתה לתשובה.

האווירה של השקט, של הלבד, הכינסה אותי לדיכאון.
אמא נכנסה לחדר ישר חיבקה אותי, התגעגעתי אליה.

אמא - “ ילדה שלי אני מצטערת שלא שמתי לבד שקשה לך, אני כל כך מצטערת " הדמעות כבר התחילו לזלוג מעיניה הכחולות והעמוקות, לא משתי לב עדיין שיש לה עיניים כאלה, פתאום היא נראתה לי כל כך יפה.
אני - “ אמא זה בסדר, אני אוהבת אותך "
אמא - “ אני אוהבת אותך כל כך "

זזתי הצידה ואמא נשכבה לידי, הסתכלנו דרך החלון וראינו את הכוכבים, בשקט.
אני - “ אמא טל באה לפה כשישנתי ? “
אמא - “ לא חמודה "
' מוזר, אבל השלמנו, בטח היא לא יודעת מה עשיתי לעצמי ' חשבתי לעצמי.
נרדמתי מהר, הייתי מותשת.

למחרת שחררו אותי הביתה, אמרו שאני בסדר כבר שאני רק צריכה לנוח ואחרי שבוע אני יכולה כבר ללכת לבית הספר, למרות שלא רציתי ללכת.

היה לי כל כך משעמם אז הלכתי לישון.
למחרת קמתי ב10 בבוקר, הלכתי להתקלח לבשתי סתם טרנינג שחור נופל וחולצה של בית וישבתי על המחשב.
התחברתי לאיסי וכתבתי אווי -
" אין לי כווח
אל תשגעעו ..בלי מצב רוח ! “

בגלל שהיה בוקר וכולם בבית הספר אז התייאשתי מהמחשב והלכתי לראות טלויזיה.
הטלויזיה היתה על ערוץ 22 היתה איזו אופרת סבון ושיעמם אז ראיתי אותה, פתאום היה מבזק חדשות, היה פיגוע, באשקלון, ליד מקום העבודה של אימי .


פרק 5 -

מייד חייגתי לאימי, הטלפון היה כבוי, נכנסתי להבהלה נסיתי להתקשר שוב ושוב ושוב אבל לא ענתה לי גם לא בעבודה, לא יכולתי לעשות כלום אז פשוט חיכיתי מול הטלויזיה, חיכיתי לבשורות, קיוויתי שהן לא יהיו רעות.

הסתובבתי בבית בלחץ, בפחד, רציתי שהיא תיכנס בדלת ותגיד שהכל בסדר , אני לא יכולה לאבד אותה, לא יכולה לאבד גם אותה.

אחרי שהתגברתי על מה שקרה אני לא יכולה לחשוב אפילו שהיא גם הלכה לי, שהיא גם עזבה אותי לבד.

--
זה היה בחופש הגדול, במלחמה בלבנון, אבא שלי היה מפקד ברמה גבוהה בצה"ל.
הוא יצא ללחימה, בדיוק כמו כל מי שזומן, שבוע אחרי שוטרים הופיעו אצלנו בדלת,

דפיקות בלדת, אמא הלכה לפתוח ובכניסה עמדו שני שוטרים.
...- " את רחל כהן ? “
רחל - “ כן זאת אני , מי אתה ? מה רצונך ? “
..- “ אני יורם, באנו להודיע לך משהו, אפשר להיכנס ? “
רחל - “ בטח בואו "
היא הכינה קפה וישבה איתם בפינת האוכל, אני הייתי בסלון.
יורם - “ באנו לבסר לך בשורה קשה, זה לא קל להגיד " אמר באי נעימות.
רחל - " נו תגיד כבר " היא נכנסה ללחץ.
יורם - “ זה .. בעלך ..הוא.. הוא נפגע מטיל אשר נורה לעבר השיירה שלהם " אני שמעתי כל מילה, הייתי בהלם בדיוק כמו אימי, באותו הגע חרב עלי עולמי, אבא שלי ואני הייתי בקשר מצויין, הוא היה כמו חבר לא אבא, לא יכולתי יותר רצתי אליהם.
אני - “ אתם בטוחיים ?! איך אתם יודעים שזה הוא ?! אבל איך זה קררה ? לממה ?! “ צרחתי את זה בכל כוחי, בכיתי , כל כך בכיתי.
לא יכולתי יותר, רצתי לחדרי והסתגרתי שם.
--

פתאום צלצל הטלפון, רצתי לעברו , על הצג היה רשום
" אמא מחייג אלייך ..” כל כך שמחתי, אני דאגתי לה כל כך חשבתי כבר שאיבדתי אותה.

אני - " אמאאאא , איפפה את ? למה לא ענית לי ? “ אמרתי בחצי שמחה חצי כעס.
אמא - “ אני מצטערת, הייתה לנו ישיבה וכיביתי את הפלאפון, קרה משהו ? “
אני - “ אמא, היה פיגוע, שתי רחובות לידך " אמרתי.
אמא - “ מה באממת ? יאו מתוקה שלי אני מצטערת שהדאגתי אותך "
אני - “ זה בסדר , העיקר שאת בסדר "
אמא - “ טוב אני חייבת לחזור לעבודה ביי מאמי "
אני - “ ביי אמא "

כל כך שמחתי שהיא בחיים , דאגתי לה כל כך.

- כעבור שבוע -

קמתי מוקדם, לא הצלחתי להירדם, טל לא דיברה איתי כל השבוע, יניב מידי פעם , גם נועה לא דיברה איתי.

הרגשתי כמו ביום ראשון ללימודים, התרגשתי לא יודעת למה.
החלטתי שאני מתחילה
ברגל ימין, קמתי ברגל ימין , גרתי קודם כל גרב ימין, יצאתי מהבית ונכנסתי לבית הספר ברגל ימין. לא יודעת יש לי שיגעונות כאלה של אמונות טפלות.

הכל הייה רגיל כל היום, טל לא הגיעה בכלל לבית הספר, לא יודעת מה קרה לה בזמן האחרון יניב אמר לי שהיא לא הגיעה שבוע כבר התחלתי לדאוג.
נגמרו הלימודים ורציתי ללכת הביתה אבל היתה לי הרגשה לא טובה, הלכתי לטל הביתה, האוטו לא היה בחניה, דפקתי בדלת לא פתחו אני חושבת שנשארתי שם חצי שעה והלכתי הביתה.
התקשרתי לטל לפלאפון הוא היה מנותק, היא לא היתה מחוברת באיסי, כאילו בלעה אותה האדמה.

פתאום היו דפיקות בדלת , פתחתי אותה, והייתה שם קופסה כזאת , מרובעת בצבע שחור.
פתחתי אותה וביפנים היה פתק לא האמנתי למה שהיה רשום עליו...


פרק 6 -

" רוני,
אני מצטערת על שלא התקשרתי לשאול לשלומך אני שמעתי על מה שקרה לך.
אנחנו עזבנו את העיר, לא רציתי להתקשר לדבר איתך או לבוא להיפרד כי זה גם ככה קשה לי.

אני מצטערת,
טל "

עמדתי בשוק, טל כל כך חשובה לי, למה היא לא באה להיפרד ? למה היא עזבה ?
אני נעלבתי ממנה, אם זה היה הפוך אני הייתי באה להיפרד ממנה.
אבל הבנתי אותה, קשה לה, לעזוב את העיר שנולדת בה, שכל החברים שלך בה, זה קשה.

אם עד עכשיו היו לי חשדות שהיא הילדה שמנסה לפגוע בי אז הן מהר חלפו.
הרגשתי לבד, עכשיו החברה היחידה שלי עזבה אותי, אז לקחתי את הטלפון, נשמתי עמוק, וחייגתי את המספר שהייתי רגילה לחייג , שחייגתי כל כך הרבה פעמים.

..- “ הלו ? “
אני - “ בוא אלי בבקשה "
..- “ מה קרה ? “
אני - “ רק תבוא ! “
..- “ אני בדרך "

אחרי כמה דקות הוא הגיע.

אני – יניב ! . קפצתי עליו. הוא הרים אותי ואני הייתי עם הרגליים מסביב למותניו, תפסתי את הפנים שלו, הנעימות , העדינות, כל כך התגעגעתי אליו, אחרי 9 חודשים ביחד זה קשה.
פתאום הוא נישק אותי, נשיקה סוחפת, מלאת תשוקה, מלאת אהבה.
יניב – אני אוהב אותך כל כך.
אני – גמאני אותך, שתוק עכשיו.
נישקתי אותו, הוא הוריד אותי לרצפה, לקחתי אותו לחדר שלי ונשכבנו על המיטה.
הוא ניסה להפשיט אותי אבל אני עדיין לא רציתי, עדיין לא הייתי מוכנה, הוא הבין אותי.
ככה נשארנו, מתנשקים, מתחבקים, נהנים כל כך.
הגיע כבר הערב והוא היה צריך ללכת, ליוויתי אותו קצת.

אני – אז מה ..חזרנו ? פחדתי מהתשובה שלו.
יניב – אממ את רוצה ?
אני – אני חושבת שכן.
יניב – אז כן !
אני – אתה סולח לי ? אני כל כך מצטערת על מה שקרה.
יניב – רוני,אל תהרסי הכל בסדר, סלחתי לך ממזמן, אני לא הפסקתי לאהוב אותך אפילו לדקה אחת!
אני – גמאני אוהבת אותך כל כך ! ואני מצטערת אתה לא יודע כמה!
הוא נישק אותי שוב והלך.

פתאום הרגשתי שימחה כזאת, הרגשתי שפעם בחיים שלי אני עושה מה שרציתי, משהו שבאמת רציתי.
נכנסתי לאיסי ורשמתי אווי -
" יש מצב ..
יניב אני אוהבת אותך יותר מהככל ! “

נועה – " רוני ? “
אני - “ מה ? “
נועה - “ את ויניב חזרתם ? “
אני - “ כן .. למה ? “
נועה - “ סתם ..
תיראי, יכול להיות שנחזור להיות חברות ? אני ממש מצטערת על כל מה שקרה עם טל "
אני - “ נועה אני סולחת לך, אבל קשה לי לחזור להיות חברה שלך "
נועה - “ אני מבינה אותך, ואני מקווה שעם הזמן אנחנו לחזור להיות כמו פעם "
אני - “ גמאני מקווה, ותודה שאת מבינה אותי "
נועה - “ אזז ..חברות שוב ? לפחות לא כמו פעם אבל עדיין ..חברות ? “
אני - “ אממ כן נראה לי "
נועה - “ וואי רוני את לא יודעת כמה אני שמחה ! אני אוהבת אותך "
אני - “ גמאני אותך "

--

יניב - “ אהובתי ? “
אני - “ כן אהובי ? “
יניב - “ לא עברה שעה ואני כבר מתגעגע "
אני - “ גם אני יפה שלי , גמאני אלייך "
יניב - “ בואי תישני אצלי "
אני - “ אני ישאל את אמא שלי אם זה בסדר, כי אני אל רוצה שהיא תישאר לבד ואני יגיד לך "
יניב - “ טוב יפה שלי "
אני - “ מאמי אתה יודע שגם אתה תמיד יכול לבוא לישון פה 😊 “
יניב - “ אממ לא תודה , המיטה שלך לא נוחה "
אני - “ יא ! איזה מגעיל "
יניב – חח סתם יפה שלי , כל דבר נוח כשאת לידי ! “
אני – אני מאוהבת בך יפפה שללי ! “
יניב - “ אני גם אוהב אותך , טוב הלכתי קצת לראות טלויזיה, תתקשרי אלי בסוף להגיד לי מה קורה טוב ? “
אני - “ טוב ביי אהבת חיי "




קראתי לנועה את האווי :
" פהה ..
הכי שמחה ! רוני אוהבת אותך 3> “

היא תמיד מעלה בי חיוך ! כמה שאני כועסת עליה, כמה שאני מאוכזבת ממנה, תמיד תמיד היא מעודדת אותי.

קראתי ליניב את האווי :
" לא פה
רוני אהבת חיי אני אהבתי אותך, אני אוהב אותך , ואני תמיד אוהב !
את החיים שלי ! “

אךך כמה שאני אוהבת אותו, כמה שאני מאושרת שחזרנו, התקופה שהוא היה שלי היתה התקופה הכי יפה בחיי, עד שנפרדנו ומאז הכל נהייה אפור, עצוב ומאכזב.

שמעתי את הדלת נפתחת רצתי למטה וראיתי את אמא שלי.
אני – אממממאא !
אמא – יפה שללי, אני נכנסת להתקלח ובאה.

היא התקלח ואז באה למטבח והכינה לנו תה.
אמא – אז מה מאמי ? מה שלומך ?
אני – הכל בסדר, את יודעת ? אני ויניב חזרנו היום. העלתי בה חיוך כשהיא ראתה שאני מאושרת.
אמא – באמת ? מזל טוב חמודה שלי !
אני – תודה, איך היה היום בעבודה ?
אמא – בסדר גמור.
אני – אמא, אממ אני לא יודעת איך לשאול אותך "
אמא - “ פשוט תישאלי " חייכה .
אני - “ אממ ..אני יכולה ללכת לישון אצל יניב ? “
אמא - “ חח כבר מגיל כזהאת מתחילה ? “
אני - “ אמממא מה גיל כזה אני בת 15 וחצי כבר ! “ אמרתי בקול תינוקי כזה.
אמא - “ אוקיי , אבל אני לא צריכה לעשות איתך את השיחה הזאת על ..” עצרתי אותה.
אני - “ אממא , בבקשה את תתחילי שוב ! “
אמא - “ חח טוב מאמי , אני סומכת עלייך "
אני - “ תודה אמא שללי, אני הולכת להתארגן "

התקשרתי ליניב.
יניב - “ הלו ? “
אני - “ מאמי ! “
יניב - “ חיים שלי!, נו את יכולה ? “
אני - “ אממ אני לא יודעת, אתה לא תעשה לי דברים ? “
יניב - “ אממ אני אל יודע אני לא יכול לשלוט בעצמי לידך ! “
אני - “ חחח אז אני לא באה ! “
יניב - “ סתם סתם תבואי אני מבטיח שאני לא יעשה משהו שאת לא רוצה "
אני - “ חחח טוב אני באה יפה שלי ! “
יניב - “ טוב תתקשרי אלי כשאת בחוץ "
אני - “ טוב אני מתארגנת ואני יוצאת "
יניב - “ טוב מאמי ביי "
אני – " ביי חיים שלי "

התארגנתי, לבשתי סתם טרנינג גדול כזה חולצה קצרה גזורה וסוודר גול ונעים מעל, היה קר בחוץ.
יצאתי מהחדר והלכתי לכיוון הדלת, אמרתי ביי לאמא ואז היא התנדבה לקחת אותי. איזה חמודה.

אמא – ביי חמודה, אל תשכחי על מה שדיברנו.
אני – אמממא די חח אל תדאגי.
אמא – חח טוב ביי מאמי.

דפקתי על הדלת ואמא שלו פתחה לי.

רונית ( אמא שלו ) - שלום חמודה, איזו הפתעה נעימה !
אני – חחח שלום אמא של יניב.
רונית – חחח כמה פעמים צריך להגיד לך שאת יכולה לקרוא לי רונית, אם את רוצה אפילו אמא. וקרצה לי, צחקתי, היא ממש חמודה אמא שלו.
רונית – יניב בחדר שלו , הוא מחכה לך .
אני – תודה רונית. צחקנו.

נכנסתי לחדר, הוא היה עם בוקסר בלי חולצה, כזה חתייך.
קפצתי עליו, ונשכבנו מחובקים.
הלילה הזה היה הלילה הכי כיף בחיים שלי..


פרק 7 -

יניב – "יפה שללי"
אני – " מאמי, חחח אל תצחק על הפיג'מה שלי.” הבאתי פיג'מה של מיני מאוס כזאת חולצה ומכנס.
יניב – " תלוי איזו פיג'מה זאת, את יכולה גם לישון בלי”. אמר וקרץ לי.
אני – "חחח היית מת, טוב איפה השירותים אני רוצה להחליף.”
יניב – "את יכולה פה.”
אני – "לא באמת איפה השירותים ?”
יניב – "נו מאמי מבטיח אני לא יסתכל !”
אני – "חחח לא יודעת.”
יניב- "אני מבטיח !” עשה לי פרצוף חמוד כזה, שאי אפשר לסרב לו.
אני – "טוב, תסתובב, חסר לך שתנסה לעשות משהו !”
יניב – "חחח טוב.” אמר הסתובב ושם עליו את השמיכה שלו.
אני – "זהו סיימתי.” אמרתי ונעמדתי ליד המיטה שלו.
יניב – "חחח איזו פיג'ממה !”
אני – "אמרת שלא תצחחק !”
יניב – "אמרתי תלוי ..”
אני – "י'רשע ! "הוא צחק ומשך אותי אליו ככה שאנחנו שוכבים על המיטה והוא שוכב עלי.

הוא נישק אותי, תנשקנו נשיקה סוחפת, מלאת תשוקה ואהבה, אני חושבת שזאת הייתה הנשקיה הכי טובה שהייתה לי בחיים שלי.
הוא הכניס את היד שלו לחולצה שלי ואז אני עצרתי אותו.
אני – "יניב תראה אני אוהבת אותך והכל, אבל אני עדיין לא רוצה.”
יניב – "אין בעיה יפה שלי, העיקר שאת פה איתי.”

כמה שאני אוהבת אותו, הוא כזה מתחשב וחמוד, אין לי חיים בלעדיו !
החלטנו להזמין סרט, שכבנו במיטה שלו מחובקים עם קערת פופקורן ענקית, אני חושבת שנרדמתי מתישהו במהלך הסרט. ואני בטוחה שהוא כמה דקות אחרי.
פתאום הרגשתי מישהו מנשק אותי, נשיקות קטנות כאלה, קמתי מהר נהבלתי, עדיין אני לא רגילה לישון עם בנים, והראשים שלנו התנגשו.
אני - “ חחחחחחחח וואי מאמי אני מצטערת אני לא רגילה לקום כשמנשקים אותי" אמרתי את זה כשאני מנסה להתעורר, צחקתי.
יניב - “ וואי אם זה יהיה ככה כל יום כשניתחתן, אני יקנה לנו שתי מיטות"
אני - “ אה ככה אתה מנסה להתרחק ממני ?! אין בעיה ! “
יניב - “ חח לא פשוט אני לא רוצה שבאיזשהו שלב יהיו לי שתי ראשים מהנגיחות שלך חחחח "
אני - “ חח מצטערת מאמי, מבטיחה להשתפר "
נתתי לו נשיקה קטנה כזאת והלכתי לצחצח שיניים ולהתארגן לבית הספר.

שנינו היינו מוכנים אז הלכנו לבית הספר, הלכנו ברגל כי הוא גר קרוב.
הגענו לבית הספר, מחזיקים ידיים, ראיתי שהבנות מהשכבה שלי מסתכלות עלינו במטב קנאי, התעלמתי מהן.
הגענו לשיכבה יניב נתן לי נשיקה והלך לכיתה שלו.

כל היום עבר בשיעמום אחד גדול, כל היום חשבתי על יניב, והייתי עם חיוך על הפנים.
נועה ראתה שאני שמחה ובאה אלי.
נועה – רוני מה קורה ?
אני – הכל מעולה מה איתך ?
נועה – הכל טוב, מה אני רואה שיניב עושה אותך מאושרת, מזל טוב מאמי
אני – תודה
נועה – את כבר לא כועסת עלי ?
אני – קצת פחות, תנסי להבין אותי
נועה – אני מבינה ואני מקווה שעם הזמן יעבור לך הכעס
אני – גמאני
בדיוק יניב בא.
אני – מאמי !
יניב – אה אהבת חיי מה קורה ? על מה מרכלות ?
אני – חח מה זה עיניינך ?!
נועה – סתם עליך, אמרתי לה בדיוק שכדאי לך להיזהר לפגוע בה כי היא הכי חשובה לי. אמר והתסכלה עלי לבחון את התגובה שלי.
יניב – אל תדאגי נועה.
נועה – אני חברה שלה אני צריכה לדאוג חח
אני – טוב דיי לדבר על זה הבנו אתה תשמור עלי ואני הכי חשובה לך, כיף שיש לי אותכם. אמרתי בחיוך רחב. הרבה זמן לא חייכתי ככה.
היה צלצול וכל אחד הלך לכיתתו.

נגמר היום, והלכתי לכיוון הבית, נועה באה מאחוריי.
נועה – רוני ! תחכי לי !
חיכיתי לה והמשכנו שנינו את הדרך הארוכה שעוד לפנינו.
אני – נועה, את רוצה לבוא אלי ? אמא הכינה ספגטי !
נועה – רק בגלל הספגטי אני באה !

היא באה אלי היה נחמד, כמעט ששכחתי את טל, קשה לי בילעדייה אני רגילה שהיא איתי כל היום, שהיא לצידי, זה לא נקלט שהיא כבר לא פה.
נועה הלכה הביתה ואני נשארתי שוב לבד.

מחר יום חדש ..

פרק 8 -

קמתי בבוקר עם תחושה טובה, תחושה שאת מרגישה שהולך להיות לך יום טוב.
התקלחתי והתלבשתי, לבשתי טרנינג כחול גדול כזה וחולצה כחולה קצרה ועל קפוצ'ון כחול היה קר בחוץ. נעלתי את הנעלי אדידס שלי הלבנות ויצאתי לחכות לאוטובוס.
הנסיעה עברה לי מהר, לא היה משהו מיוחד, ישבתי עם ידיד טוב שלי, נתי , הוא עזר לי בכל התקופה הקשה שהייתה לי עם המוות של אבא ועם הריב עם החברות.

--
טל – רוני אני לא תיארתי לעצמי שאת תגיעי למצב כזה, להתאהב בילד אחר ? בונה את פאקינג היית עם יניב ! מה הוא לא היה בישבילך כלוום ?!
אני – טל את לא יודעת את כל הסיפור אז אל תשפטי סתם ככה !
טל – נו אז בואי תסבירי לי, תסבירי לנו כי אחנו מללא זמן מחכות לשמוע את מה שיש לך להגיד בעיניין הזה! את יודעת כמה זמן אנחנו יודעות על זה ?! אבל שמרנו את זה לעצמנו רצינו שאת תבואי אלינו עם העיניין הזה, יודעת מה עזבי לא לנו ! לי תבואי אללי, אחרי כל מה שעשיתי בישבילך אחרי שתמכתי בך בתקופה הקשה הזאת כל מה שאני מצפה ממך זו כנות !
אני – יודעות מה בואו אני יספר לכן , יניב התחיל להזניח אותי ונתי היה שם לצידי הוא היה בא אלי כשאני בכיתי אחרי ריב שהיה לי עם יניב משהו שאת או כל אחת אחרת לא עשתה ! אני מצאתי בו אח , מצאתי בו חבר טוב לא יותר מזה.
יום אחד יניב רב איתי ריב גדול אני אל זוכרת על מה ואני בכיתי, כמה בכיתי התקשרתי לנתי והוא בא אלי בריצה. הוא ניחם אותי הרגשתי שאוהבים אותי סוף סוף, משהו שלא ראיתי מיניב הרבה זמן ופתאום זה קרה אנחנו התנשקנו ואין מה לעשות אני אל יכולה להזיז את הזמן לאחור!
טל – זה לא מצדיק את ההתנהגות שלך, את עוד הולכת ומספרת לו שאת חושבת שאת מתאהבת בנתי ועוד ברוב חוצפתך את צועקת עליו, והוא כמה שהוא אוהב אותך , לא מפסיק להגיד לך את זה ואת לא מתייחסת אין לך לב רוני אין לך לב ! המילים האלה חדרו לליבי ואני לעולם לא ישכח את מה שאמרה לי.
עדן - ( חברה טובה שהייתה לי היינו מין ריבעייה אני טל עדן וסתיו היינו החברות הכי טובות כל הזמן ביחד ) רוני אבל את ידעת שאנחנו פה בישבילך דווקא לנתי דווקא אליו ?! ליניב לא מגיע מישהו כמוך לא מגיע לו ! ועוד את באה אלינו ואומרת לנו שהוא רצה הפסקה ואת לא יודעת מה קרה לו ועוד בבצפר את עושה הצגה אחת שלמה , לא היינו מאמינות עלייך, את יודעת כששמעתי על זה אז הייתי בשוק לא הייתי מאמינה עליך !
נועה – ורוני את יודעת מה כמה שאני וטל יריבות ואני שונאת אותה והיא אותי, אני אומרת שהיא צודקת בעיניין הזה ! ועוד אחרי שאת מבינה שאת מתרחקת מהן את באה אלי ואומרת לי בואי נחזור להיות חברות הכי טובות כמו שהיינו פעם ואני מטומטמת מאמינה לך ! את ניצלת אותי !
ניסיתי לעצור את הדמעות, זה לא הצליח לי , והן צדקו, צדקו בכל מילה שהן אמרוף וזה הכי כאב.

כולן התנפלו עלי ביחד, לא היה לי מה לומר להן יותר אני ניסיתי להצדיק את עצמי וכולן התחילו לצעוק ולקלל ולהכאיב לי במקומות הכי כואבים שלי, לא האמנתי שפעם הן היו חברות שלי, אבל הבנתי אותן אני לא יודעת איך אני הייתי מגיבה אם חברה שלי היתה משקרת לי, מרמה אותי ומסתירה ממני.

--

הגעתי לבית הספר קצת מדוכאת מהזיכרונות שעלו בי, אבל עבר לי מהר מאוד כשראיתי את יניב.
יניב – יפה שלי
אני – אהובי
יניב – מה קורה ?
אני – הכל בסדר מה איתך ?
יניב – מושלם והכל בגללך.
אני – חחח כפרה עליך, אתה החיים שלי, יאללה בוא לכיתה.
יניב – בואי אהובתי.

השעתיים הראשונות היו משעממות ואז הייתה ההפסקה הגדולה ואז סתיו תפסה אותי לשיחה, נמאסו עלי השיחות האלה, בסדר אתן רבות איתי אבל תעמדו מאחורי הדברים שלכן.

סתיו – רוני בואי איתי דקה.
הלכנו וישבנו על ספסל ליד הקפיטריה, מבודד כזה.
סתי – אז מה ראיתי את ויניב חזרתם.
אני – ראית נכון.
סתיו – ומה הוא כבר לא כוסע עלייך?
אני – אני לא חושבת שזה עיניינך כרגע.
סתיו – למה את מדברת אלי ככה ?
אני – את עוד שואלת למה ? למה את באה אלי עכשיו לדבר ? ראית שטל ויניב ונועה השלמו איתי אז את רוצה גם ? אני מצטערת להגיד לך אבל אני התאכזבתי ממך כל כך. את ממש צבועה !
סתיו – אני צבועה ?! קמתי והלכתי משם לקראת יניב.
סתיו – רוני בואי לכאן נו !
אני – כוסעמק סתיו תעזבי אותי בשקט !
הגברתי את צעדיי , והיא רדפה אחרי ומשכה לי בשער כדי לעצור אותי.
אני – מה את חושבת שאת עושה ?!
סתיו – אני מדברת אלייך למה את בורחת !?
אני – דבר ראשון לא בא לי לדבר איתך עכשיו, דבר שני עוד פעם אחת תיגעי בי ותיראי מה יקרה לך !
סתיו עמדה בשוק, וגם אני הייתי די בשוק, בחיים שלי לא דיברתי ככה, פתאום הרגשתי שאני מעלייה ונתתי לעצמי להתנשא מעליה, אני לא אהבתי את ההתנהגות שלי אז הלכתי משם.

שאר היום עבר רגיל, לעומת התחלתו, חוץ ממבטים לא מובנים מסתיו כשעברנו אחת ליד השניה במסדרון.
נגמר היום והלכתי לתחנה של האוטבוס ביחד עם יניב, חיכינו לאוטובוס ואז שלי הגיע אז נתתי ליניב נשיקה קטנה על הפה ועליתי.

הלכתי במשעול שלי באיטיות רבה, חושבת על מה שהיה היום, מדהים כמה שאפשר לעבור ביום אחד, מעניין מה עוד מצפה לי.
עליתי במדרגות של הכניסה לבית וליד הדלת, על הרצפה, ישבה טל והעיניים שלה היו כל כך נפוחות ואדומות בחיים שלי לא ראיתי אותה ככה.

אני – טללל מה קרה ?!!? מה את עושה פה !?
טל – רונני אני לא ידעתי לאן ללכת תעזרי לי בבקשה. אמרה בבכי כמעט שלא הבנתי מה אמרה.
אני – מה קרה טל למה את בוכה ?!
טל – אני .. אני.. נ..נאנסתי . היא אמרה את זה ואני עמדתי בשוק.
אני – מה ?! איך מתי למה ? חכי בואי ניכנס ואני יתן לך לשתות ותספרי לי הכל.

נכנסנו הביתה וישר נתתי לה כוס מים.
אני – אוקיי תספרי לי עכשיו מה קרה.
טל – אנחנו עזבנו את הבית לתל אביב, והגענו הביתה והכל היה בסדר, גם בבצפר החדש הכל הלך לי טוב.
יום אחד אבא ואמא רבו ושמעתי אותם מדברים על כסף, אבא היה בחובות ומצבנו היה לא טוב.
יום אחד בלילה אני ישנתי ואני מרגישה מישהו נוגע בי, כשאני נרדמתי אף אחד לא היה בבית, קמתי וראיתי את ..ראיתי את ..
היא התחילה לבכות שוב, כאב לי לראות אותה ככה.


פרק 9 -

אחרי אתמול אני התחלתי לפחד , זה כזה קרוב אלייך זה יכול לקרות לכל אחד.
טל נאנסה לא האמנתי שהוא עשה לה את זה , הוא ?!

טל נרדמה אצלי, ונשארתי ערה כל הלילה, לא יכולתי להירדם, והיא מסכנה ישנה וכל שניה קמה מפחד, כאב לי הלב.

--

אני – טל תירגעי , תשתי קצת ותגידי לי מי עשה לך את זה
טל עשתה כדברי ואז אמרה.
טל – אני ראיתי את ..את אבא שלי, א .. אני לא האמנתי שהוא יכול להגיע למצב כזה, לאנוס את הבת שלו , אנחנו היינו הכי קרובים והוא נותן לתקופה קשה לגמור את כל היחס בנינו.
הוא שכב מעלי והוא פשוט אנס אותי והוא נהנה מזה.
אמא שלי עמדה בפתח החדר ופשוט לא אמרה כלום היא הסתכלה במבט אטום ולא היה אכפת לה.
אני פשוט לא יכולתי להישאר שם אז למחרת לקחתי תיק ואמרתי שאני הולכת לבצפר ופשוט לקחתי את האוטובוס הראשון ובאתי לפה , את המקום הראשון שחשבתי עלי אין לי מישהו אחר.
אני – טל אני לא יודעת מה להגיד לך אני בחיים לא הייתי במצב כזה, אני לא יכולה להבין אותך ואני רוצה שתדעי שאני פה בישבילך בכל זמן שתרצי ואת יכולה להישאר כאן כמה זמן שאת רוצה, את אהובה ורצויה פה כל הזמן.
טל – תודה רוני אני לא יודעת מה להגיד לך. אמרה לי ופרצה בבכי.

--

למחרת לא הלכתי לבצפר נשארתי איתה, בלילה אמא באה מאוחר וטל ישנה אז הסברתי לה מה שקרה והיא הגיבה כמוני ואמרה שתישאר כאן כמה זמן שהיא צריכה ולפני דעתה אנחנו צריכות ללכת למשטרה ואם אני רוצה היא תבוא איתנו.

השעה הייתה 11 בבוקר וטל בדיוק קמה.
טל – בוקר טוב
אני – בוקר טוב את רוצה לאכול משהו לפני שהולכים ?
טל – לאן הולכים ?
אני – למשטרה מה נראה לך ?
טל – לא רוני אני לא הולכת למשטרה.
אני – למה טל ?! תיראי מה הוא עשה לך תסתכלי על עצמך איך שאת נראה את עצובה את מדוכאת ומישהו צריך לנקום בו !
טל – אבל זאת לא הדרך, אני לא רוצה , לא עכשיו.
אני – אני לא יודעת מה להגיד לך, אבל אנחנו צריכות ללכת למשטרה עם זה.
טל – רוני בבקשה תביני אותי אני אל רוצה ללכת עכשיו עם זה למשטרה, תודה על הכל באמת אבל לא למשטרה.
אני – איך שאת רוצה.
טל – מה יש לאכול ?


לא ידעתי כבר מה לעשות, ניסיתי לשכנע אותה אבל לא הצלחתי.
ישבנו בבית ראינו טלויזיה היינו במחשב והיא התעודדה קצת.

טל- רוני אני צריכה להתקשר אני הולכת רגע לחדר שלך.
אני – אוקיי מאמי.

היא הלכה לחדר ואז נזכרתי שלא דיברתי עם יניב היום אז הלכתי לחדר לקחת את הפלאפון.
ואז בלי כוונה שמעתי מבעד לדלת.
טל - “ אבא אני בהריון " אמרה בבכי.
.. - " מה איך אבל אני שמתי קונדום , מפגרת זה מה שאת את מטומטמת ! “ מהפלאפון שלה אפשר לשמוע הכל.
טל - “ אבל זאת לא אשמתי ! יודע מה אני כבר החלטתי אני עושה הפלה אבל אני צריכה כסף "
..- " כמה ? “
טל - “ 1000 שקל "
..- “ כממה ?! מה את זונה ?! למה את חושבת שאני יביא לך כסף ועוד כשאנחנו ככה בחובות ?! “
טל - “ סליחה ?! זאת לא אשמתי ! אתה זה שאנס אותי מפגר ! “
..- “ טוב טוב אני ישים לך בחשבון של המשפחה תוציאי את זה מהבנק , ואני אל רוצה לשמוע ממך או לראות אותך יותר ביי "

טל לא בכתה,איך שנגמרה השיחה היא ישבה בשקט, כאילו היא חושבת על משהו, מה עובר עליה ?!

דפקתי בדלת, והיא פתחה לי אותה אמרה לי שהיא סיימה, לא שאלתי עם מי היא דיברה , על מהף זה כבר לא עיניין אותי, מה שהכי עיניין אותי, זה איך היא הבינה שהיא בהריון ביומיים בלבד ?


פרק 10 -

טל – סיימתי לדבר את יכולה להיכנס
אני – טוב. אמרתי ונכנסתי.
טל – מה כמה זמן את עומדת פה ?
אני – עכשיו באתי
טל – אה טוב.
אני – למה קרה משהו ?
טל – לא.
אני – טוב , אם את צריכה לדבר עם מישהו תבואי אלי.
טל – טוב, חח לך קרה משהו ?
אני – לא הכל בסדר. עניתי במהירות לקחתי את הפלאפון שלי ולהכתי לסלון.

חייגתי ליניב.
יניב – הלו ?
אני – מאמי
יניב – אה יפה שלי ? מה קורה ?
אני – הכל בסדר מה איתך ?
יניב – הכל טוב, מה קרה משהו ? את נשמעת מוטרדת.
אני – לא , הכל בסדר. מה אתה עושה ?
יניב – סתם בבית רוצה לעשות משהו ?
אני – אממ אני לא יכולה לצאת כי טל פה. רוצה לבוא אלי ?
יניב – אוקיי עוד חצי שעה ככה אני יבוא.
אני – טוב ביי מאמי.
יניב – ביי אהובתי.


ישבתי בסלון , לבד , וסתם בהיתי בקיר, חשבתי על כל מה שעברתי השנה.
המוות של אבא, הפרידה מיניב, הבגידה ביניב, הריב עם הבנות.
אני ילדה די משעממת, השנה באו לי בבום אחד כל הבעיות, עברתי את זה בסדר, אני חושבת.
ועכשיו ? העיניין הזה עם טל ? אני חושבת שזה גדול עלי.
הרגשתי מישהו נוגע לי בכתף ובגלל שהייתי כל כך שקועה במחשבות נבהלתי וקפצתי מהספה , טל עמדה שם, מולי, ולא אמרה כלום.

אני – הבהלת אותי ! מה קרה ?
טל – אני מצטערת לא התכוונתי, אני צריכה לדבר איתך.
אני – דברי.
טל – תיראי ..
נשמעו דפיקות בדלת.

הלכתי לדלת ויניב עמד שם, נתתי לו נשיקה גדולה כל כך , הייתי צריכה את זה , להרגיש שהוא קרוב אלי, שהוא איתי.
יניב – חח לכבוד מה זה ?
אני – לכבוד שאתה זה אתה, ולכבוד שאתה שלי !
יניב – בכיף, תבואי כל יום.
אני – חחחח איזה מזל שיש לי אותך.
יניב – חחח רונקי מה קרה ? הכל בסדר ? מה את מדברת ככה ? קרה משהו ?
אני – חח לא יפה שלי סתם התחשק לי להגיד לך את זה.
שתקנו, פתאום הבנתיש הוא עומד בחוץ.
אני – יאו יניב חח אתה רוצה להיכנס ?
יניב – לא, סתם כיף לי בחוץ.
אני – חח מפגר בוא.

נכנסנו וטל הייתי בסלון וישבה על הספה.
יניב – אה טל ! מה קורה ?
טל – הכל בסדר, אז מה חזרתם אה ? היה לה מבט כועס בעיניים. מה יש לה ? מה היא לא שמחה בישבילי ?
יניב – כן.
אני – טל על מה רצית לדבר איתי ?
טל – אה אמ לא חשוב.
אני – אה טוב. יאללה יניב בוא לחדר.

נכנסנו לחדר שלי וישבנו על המיטה.
יניב – מה הקטע של טל ?
אני – איזה קטע ?
יניב – למה היא פה ?
אני – סתם באה לבקר. שיקרתי.
יניב – אה , היא עזבה אבל לא ?
אני – נכון.
יניב – אוקיי הבנתי. הכל בסדר ?
אני – הכל מצויין.

הזמנו סרט. ואחרי הסרט סתם ישבנו מחובקים ודיברנו עד שהוא הלך.
אני נשארתי יושבת על המיטה ומישהו דפק בדלת.
אני – פתוח.
טל נכנסה לחדר.
אני – אה טל חח ממתי את דופקת בדלת?
טל - אני רציתי לדבר איתך.
אני – טל תיראי לפני שאת אומרת משהו, אני שמעתי את השיחה שלך עם אבא שלך.
טל – מה ?! למה את מאזינה לי לשיחות ?!
אני – טל אני אל האזנתי אני בדיוק באתי לחדר ושמעתי אותך מדברת איתו.
טל – טוב זה לא חשוב עכשיו.
אני – בטח שזה חשוב ! איך את יכולה לשקר לו !? בישביל מה את רוצה את הכסף !?
טל – רוני את לא תביני.
אני – אז תסבירי לי. כי אני נותנת לך בית ומקום לישון בו ואני מצפה להסברים.
טל – בסדר בסדר אני יספר לך.
אני – נו אני מחכה !
טל – תיראי זאת לא הפעם הראשונה שזה קורה.
אני – מה ?! איך את נותנת לזה לקרות שוב ושוב ?!
טל – נו תקשיבי רגע ! זאת לא פעם ראשונה שזה קורה. אבל זה קורה בהסכמתי, אני התאהבתי באבא שלי, ואני גם שונאת אותו. שונאת אותו על שהוא בא כל פעם מחדש ולא מפסיק את זה וזהוא שגרם לי להתאהב בו.
אני – מה ? תגידי את רצינית ?!
עזבי עכשיו למה את צריכה את הסף.
טל – הדרך היחידה שזה יפסיק זה שאני יעזוב למקום רחוק, להתחיל מחדש, ובשביל זה אני צריכה את הכסף בישביל ההתחלה.
אני – תגידי את נורמלית ?! או שאת הולכת איתי למשטרה עכשיו או שאני הולכת לשם והם יבואו לפה לחקור אותך !
טל הסתכלה עלי במבט כועס, אני בחיים שלי לא ראיתי אותה ככה. פתאום היא תפסה לי את הידיים והשכיבה אותי אחורה על המיטה.
טל – רוני תקשיבי לי ותקשיבי לי טוב ! אם את הולכת למשטרה יש לך עסק איתי ואת לא מכירה אותי ככה אז כדאי לך להיזהר מבינה אותי ?! היא צעקה כל כך חזק שהתחלתי לפחד.
אני – טל תירדי ממני עכשיו !
פתאום שמענו את הדלת נפתחת והיא ירדה ממני במהירות.
מלטה שמעתי את אמא שלי.

אמא – רוני ? טל ?
אני – מה אמא אנחנו למעלה.
אמא – מה זה הצרחות האלה ? אתן צרחתן ?
טל – לא, הכל בסדר.
אמא – טוב אני נכנסת להתקלח.

הסתכלתי על טל במבט מאוכזב ויצאתי מהחדר.


פרק 11 -

קמתי בבוקר די מאוחר, היה יום שבת.
טל בדיוק התארגנה ליציאה.
אני – לאן את הולכת ?
טל – לבנק למשוך את הכסף.
אני – אה , אז את סגורה על עצמך ?
טל – כן.
אני – טוב איך שאת רוצה.
טל – רוני תיראי את חשובה לי באמת אבל את לא תביני אותי עד שאת תיהיי במקומי.
תחשבי מזה שאת לא יכולה לצאת עם בחורים כי אבא שלך מקנא בהם, את לא יכולה לצאת בכלל כי אבא שלך מפחד שתעשי משהו, ואז הוא מפתה אותך להישאר בבית , איתו, לבד.
אני – אני מבינה אותך, אבל אני לא חושבת שלברוח מהכל זאת הדרך הנכונה.
טל – אני מצטערת, אין דרך אחרת.
אני – יש דרך, בואי נלך למשטרה ונספר להם על הכל.
טל – רוני זה לא כזה פשוט תביני כבר ! עזבי רדי מזה !
אני – טוב יודעת מה תעשי מה שאת רוצה . אמרתי בכעס ועזבתי את החדר.


ישבתי ראיתי טלויזיה ואחרי כמה דקות טל ירדה.
טל – רוני זאת הדרך היחידה אני מצטערת ואני אוהבת אותך הכי בעולם.
לא עניתי לה , לא היה לי יותר מה להגיד.
הרגשתי את מבטה חודר בי, כאב לי רציתי להגיד לה שזאת טעות שלא תעזוב, איפה היא תחייה איפה תגור עם מי איך היא תסתדר, אבל המילים פשוט לא יצאו, היה לי קשה עם זה.
אבל שאלה אחת הייתה לי, אם זאת לא פעם ראשונה שהיא שכבה עם אבא שלה , אז יכול להיות שהיא באמת בהריון, האם היא שיקרה לגבי ההריון ?

אני – את באמת בהריון ?
טל – מה ?
אני – שמעת אותח.
טל – מה זה משנה ?
אני – ידעתי , את כן בהריון.
טל שתקה.
אני – איך את חושבת שתוכלי לגדל את הילד ? ועוד עכשיו שאת עוזבת ?
טל – אני מפילה אותו בסדר ? אני כבר הייתי בוועדה כזאת שמבקשים הפלה לבנות מתחת לגיל 18 ואישרו לי. מרוצה ?
אני – טל את יודעת שלא, אני יהיה מרוצה שהכל יסתדר ויחזור להיות כמו שהיה פעם, ולמה לא באת להגיד לי על ההפלה ? מה חשבת שתלכי לשם לבד ?
טל – לא יודעת למה לא סיפרתי לך.
אני – אני באה איתך.
טל – לא לא צריך שתבואי.
אני – אני לא שואלת אותך, את לא עוברת את זה לבד.
טל התחילה לבכות , ראיתי שקשה לה.
אני – טל חשבתי שאת כבר יודעת את זה שאני פה איתך כל הזמן.
טל – לא מגיע לי חברה כמוך.
אני – בטח שמגיע .
טל – חח לא את לא מבינה, פשוט לא מגיע לי אחרי מה שעשיתי לך.
אני – על מה את מדברת ? מה עשית ?

--

אני לא מאמינה שהיא עשתה את זה, איך היא יכלה, ועוד היא באה עם כל הבנות ותקפה אותי ככה ?! אני לא מאמינה עליה.
נתתי לה בית חם נתתי לה אוכל עזרתי לה בהכל וריחמתי עליה, אני פשוט לא מאמינה.
כלבה, בת זוננה , שתמות ! אני שונאת אותה !

הפלאפון צלצל
" יניב אהובי מחייג אלייך ..” לא עניתי לו, לא יכלתי.

איך איך כל הדברים האלה קורים דווקא לי ? עד שאני מאושרת עד שכיף לי בחיים שאני מרגישה שיש להם טעם, כוסעמק !

הלכתי לישון התפללתי שאני לא יקום כי מחר הולך להיות יום ארוך, ארוך מאוד ועצוב.


פרק 12 -

קמתי בבוקר מוקדם יחסית, למרות שלא יכולתי להירדם, המחשבות הפריעו לי, איך הם יכלו ?!
התקלחת, התלבשתי, התאפרתי , הכנתי תיק לבצפר וירדתי למטה.
טל ישנה על הספה, לא יכולתי להסתכל עליה אז פשוט יצאתי מהבית, ב6 וחצי בבוקר, הלכתי והלכתי לאן שהרגליים לקחו אותי, למקום שאני כל כך אוהבת, שכל כך מרגיע אותי, הים.
חלצתי נעליים והלכתי ישבתי על שפת הים, הרגשתי את המים בין אצבעותיי , נוגעים לא נוגעים.
הסתכלתי בפלאפון והשעה היתה 7 וחצי כבר קמתי והתחלתי ללכת לבית הספר.

נכנסתי לבית הספר וישר הלכתי לכיתה לא דיברתי עם אף אחד, צבועים.
ישבתי בסוף הכיתה בפינה, לבד, לא היה לי כוח לאף אחד , לא רציתי לדבר עם אף אחד .
השיעורים הראשונים עברו לאט ובשיעמום גדול, הלכתי בשיכבה ולא ראיתי את יניב, אז הלכתי לשירותים והוא עמד ליד ודיבר בטלפון.

יניב – שהיא לא תדע את זה את מבינה ?! את את מספרת לה אני יהרוג אותך אני לא צוחק!
לא שמעתי מי דיבר איתו לא הבנתי כל כך, גם לא שמעתי מה שהאיש אמר.
יניב – זה לא מעניין אותי, יאללה ביי !
הוא הסתובב אלי וראה אותי.

יניב – מאמי ! מה קרה ? רוני ?
כמה זמן את עומדת פה ?
אני – לא הרבה עכשיו באתי.
יניב – מה קרה ?
אני – כלום.
היה צלצול אז הלכתי לכיתה מהר.
מה הוא מסתיר ממי ? יכול להיות שממני ?

--

טל – רוני אני מצטערת , זה קרה בלי כוונה.
אני – מה בלי כוונה ?! איך את יכולה ?! ועוד את באה אלי ומסתכלת לי בעיניים ומשקרת לי!
טל שתקה לא היה לה מה להגיד.
אני – ועוד את באה אלי בטענות ?! מסיתה את כל הבנות נגדי ?! אני לא מאמינה עלייך .
תתרחקי ממני.
טל – רוני תסלחי לי זה היה בטעות אנחנו לא התכוונו להגיע למצב כזה!
אני – טל את שומעת את עצמך !? את זונה ! את שכבת איתו !
טל – אני מצטערת.
אני – אני אל מאמינה עלייך את לא מבינה כמה אני כועסת עלייך עכשיו ! הוא היה חבר שלי את עשית סיפור מזה שאני התנשקתי עם מישהו אחר בזמן שאת שכבת איתו ! עם יניב ! שרמוטה !
לא היה לי מה להגיד לה יותר הלכתי לכיוון חדרי.
טל – רוני חכי דקה , רציתי לספר לך עוד משהו.
אני – מה עכשיו !?
טל – אנני ..אני בהריון.
אני – אני יודעת את זה !!
טל – לא את לא מבינה, אני בהריון ממנו.
אני – מ..מה ?
טל – אני מצטערת רוני אני כל כך מצטערת תסלחי לי !
אני – תגידי את שומעת את עצמך ?! לסלוח לך ? בא לי להרוג אותך זה מה שבא לי ! תמותתי ! הרסת לי את החיים מפגרת אחת.
טל שתקה.
אני בכיתי בשקט.
שנינו הסתכלנו אחת על השינה בלי לומר מילה.
אני – יניב יודע שהוא אבא ? אמרתי כמעט בלחש.
טל – לא, ואני יעריך את זה אם את לא תספרי לו.
אני – חחחחחח נראה לך שאני הולכת לדבר איתו עכשיו ?
טל – זה לא אשמתו ! אני פיתיתי אותו !
אני – הוא יכל לעצור אותך ! יודעת מה הוא לא אשם את אשמה אין לי מה לכעוס עליו לא הינו ביחד שאותו הזמן, אבל את !? את בוגדת זה מה שאת !
הלכתי לחדרי לפני שתחליט לספר לי עוד משהו, בעצם , אין יותר נורא מזה.

--

המשך היום עבר בסדר, כל הזמן התחמקתי מיניב בתירוצים שונים.
הגעתי הביתה מותשת.
ראיתי מזוודה אדומה בכניסה לבית וטל יושבת בסלון בלי שום מעש.
טל – חכיתי לך.
אני – זה היה מיותר.
טל – רציתי לדבר איתך.
אני – דברי.
טל – די למה את רעה כזאת אל תדאגי אני עוזבת את לא תיראי אותי יותר.
אני – יופי, אני שמחה.
אני – יודעת מה ? אני רוצה שעכשיו תתקשרי ליניב ותגידי לו שאת בהריון ממנו.
טל – לא , אמרתי לך, אני לא יכולה.
אני – אני לא שואלת, עכשיו תתקשרי או שאני יתקשר! אמרתי בכעס.
טל – טוב בסדר !

היא חייגה.

טל – הלו ?
יניב – מה את רוצה ? ( אמרתי כבר ששומעים הכל מהטלפון שלה ? )
טל – רציתי לספר לך משהו.
יניב – דברי מהר !
טל – אנני .. אני..
יניב – את מה !? נווו
טל – אני בהריון.
יניב – נו ו ..את זונה מה את מצפה ? כנראה שמישהו לא נזהר
טל – אה יניב אל תדבר אלי ככה !
יניב – אני ידבר אלייך איך שבא לי ! סיימת ?!
טל – לא !
יניב – נוו דברי כבבר
טל – אני בהריון ממך.
יניב – טוב ..ממש שתקי ! את שוב מנסה להפריד ביני לבין רוני ואת סתם ממציאה את זה !
טל – אני לא ! זה ממך !
יניב – טוב אני לא מאמין לך ביייי
אמר וניתק.

טל – נוו בסדר ? עכשיו את מרוצה ?!
אני – כן יופי.
ראו שהיא לא מרוצה מהמצב שקשה לה, מגיע לה !

עליתי לחדרי, והתקשרתי ליניב.
יניב – הלו ?
אני – יניב ?
יניב – אה יפה שלי ! מה קורה ?
אני – בסדר אתה יכול לבוא אלי ?
יניב – אהה כן בטח.
אני – טוב אני מחכה , ביי.
יניב – אממ ביי. הוא נשמע מבולבל.

אחרי 10 דקות בערך יניב הגיע ופתח את דלת חדרי.

יניב – יפה שלי !
אני – בוא שב רגע.
יניב – מה קרה ? אמר תוך כדי שהוא יושב.
אני – אני רוצה להיפרד.
יניב – מה ? למה ?!
אני – ככה, כי אני לא מסוגלת להמשיך להיות איתך.
יניב – מה עשיתי ?
אני – לא עשית כלום כשהיית איתי, זה כשלא היית איתי. ואני לא מסוגלת.
יניב – רוני מה קרה ?!
אני – מה קרה ?! תנחש
יניב – אה, את יודעת.
אני – כןן אני יודעתת !! איך אתה מסוגלל ?! איך אתם מסוגללים ?! ועוד עלי כעסת בגלל נתי !!
יניב שתק, הוא הגיב בדיוק כמו טל.
אני – תלך מפה, זה נגמר.
יניב לא התווכח, הוא התקדם לעבר הדלת ועמד בכניסה.
יניב – רוני אני מצטער , אני לא התכוונתי, אני אוהב אותך.
אמר לי והלך.
נשארתי בחדר בשקט, ואיכשהו נרדמתי נמאסו עלי כל הדרמות האלה.
הרגשתי מישהו מעיר אותי קמתי וראיתי את טל.
טל – רציתי להגיד לך שאני הולכת, עוזבת.
אני – ביי, את לא היית צריכה להעיר אותי.
טל – רציתי להיפרד ממך.
אני – טוב אמרת בייי.


היא יצאה וסגרה את הדלת.
התרוממתי לישיבה ושמתי את הראש ביד ידיי.
פתאום שמעתי צרחה.

...- אההההההההההההההההההההההה !!!
קמתי מהמיטה במהירות ויצאתי מהדלת.
ראיתי את טל, שוכבת על הרצפה אחרי המדרגות, מסביב הראש שלה יש שלולית של דם.
הייתי בשוק.


פרק 13 -

היא הייתה על הרצפה, מלאה בדם והיא לא זזה.
מהר רצתי אליה.

אני – טללל, טלל תקומי נוו זה לא מצחייק
טלללל

רצתי לטלפון והתקשרתי למגן דוד.
...- הלו ?
אני – הללו ? אני צריכה אמבולנס מההר לדובדבן 10 !
..- הוא יוצא עכשיו, מה קרה ?
אני – אני לא יודעת, הייתי בחדר ואז שמעתי צרחה וראיתי אותה על הרצפה ויש מלא דם סביב הראש שלה ואני לא יודעת המ לעשות שיבווא מהר !
..- הבנתי, הוא בדרך, אל תיגעי בה ותישארי רגועה.
אני – טוב , ביי תודה.
..- אין על מה, ביי.

המשכתי לקרוא לה ולנסות להעיר אותה אבל, ללא הצלחה.
בכיתי, בכיתי הרבה באותו זמן, לא יכלתי לעצור את הדמעות.

פתאום הם נכנסו לבית שלי ושמו לה דבר כזה סביב הצוואר והנשימו אותה, לא יכלתי לראות את זה.

אמא בדיוק הגיעה בריצה.
אמא – רונייי מה קרה ?!
אני – אננ ..אני לא יודעת ..רבנו וה..והיא הלכה מהחדר וו..אז שמתי צרחה וו..ויצאתי מהחדר וראיתי אותה ככה על הרצפה. אמרתי לה בבכי.
היא חיבקה אותי.
אמא – די די רוני אל תבכי היא תיהיה בסדר את מכירה את טל.
אני שתקתי, רק שלא תעזוב אותי, הייתי צריכה את החיבוק הזה, הרגשתי לבד בזמן האחרון.

החובשים לקחו אותה על אלונקה והכניסו אותה לאמבולנס ונסעו לבית החולים, נסענו אחריהם.

הגענו לבית החולים וחיכינו בחדר ההמתנה.
אני נרדמתי ואחרי כמה שעות באו והעירו אותי.
אמא – רוני קומי חמודה.
אני – מה ? מה קרה ?
אמא – נרדמת.
אני – אה, מה עם טל ?
אמא – המצב שלה קשה, היא נפלה במדרגות ופתחה את הראש.
אני – מה ?! אפשר לראות אותה ? איפה הרופא ?

הלכתי לחדר של כל האחיות ורופאים.
אני – אתה הרופא של טל כהן ?
..- כן, אני ירון.
אני – שלום, מה איתה ? אני אחותה. שיקרתי, אחרת הוא לא היה עונה לי.
ירון – המצב שלה קשה, כמו שהבנת בטח , היא פתחה את הראש והבנתי גם שהיא הייתה בהריון.
אני – אמ..כן זה נכון.
ירון – אז אני לא צריך להגיד לך גם שהיא הפילה אותו.
אני – באמת ?! וואי.
ירון – אני מצטער.
אני – אני יכולה לראות אותה ?
ירון – עכשיו היא בהתאוששות, מותר לך להיכנס.
אני – תודה.

הלכתי לחדרה , והיא שכבה שם, רדומה, הפנים שלה חיוורות ויש לה שחור מסביב לעיניים.
אני – וואי טל, איך הגענו למצב כזה ? אני מצטערת על כל מה שעברת, כל כך מצטערת, את כמו אחותי אני אוהבת אותך הכי בעולם הלוואי שתצאי מזה, רק שתדעי שאני סולחת לך על הכל.

פתאום המכשיר התחיל לצפצף והיה שם קו ישר.
מהר הרופא נכנס לחדר.

ירון – מה עשית !?
אני – כלום זה פתאום ניהיה ככה אני נשבעת !
ירון – טוב תצאי מפה , עכשיו !

יצאתי והלכתי מהר לאמא שלי.
אני – אמא ..אנ.. אני לא עשיתי כלוום .. זה ניהיה ככה פתאום.
אמא – מה קרה רוני ?!
אני – הקו הוא ניהיה ישר !
אמא שלי הבינה ועודדה אותי, היא אמרה שזאת לא אשמתי.
חיכינו 10 דקות ופתאום הרופא בא אלינו.

אני – מה איתה ?
ירון – אני ..אני מצטער.
אני – מה ?! מה קרה לה ?! היא מתה ?!
ירון – כן, עשינו כל מה שיכולנו. הוא אמר והשאיר אותנו עם הבשורה.
התחלתי לבכות, כל כך בכיתי שכבר לא נשארו לי דמעות, איבדתי את הבן אדם שהכי קרוב אלי שהכי חשוב לי בעולם.

אמא – די רוני, בואי נלך הביתה.
אני לא יכולתי לקום לא יכולתי לעשות כלום, לא נשארו בי כוחות, הרגשתי מרוקנת הרגשתי מתה.
אמא הרימה אותי על הרגליים ועזרה לי ללכת לאוטו.
הגעתי הביתה נשכבתי על המיטה ונרדמתי.
למחרת אמא העירה אותי.

אמא – רוני, רוני קומי.
אני – מה ?
אמא – תתארגני.
אני – לאן הולכים?
אמא – להלוויה, זה ב2 , עכשיו 12.
אני – וההורים שלה ? הם יודעים ?
אמא – בטח שהם יודעים, הרופא התקשר אליהם.
אני – טוב, אני קמה.
קמתי לאט, בלי חשק, לחשוב שרק אתמול היא היתה איתי, ואני רבתי איתה, לא הבנתי מה עובר עליהץ
מעניין איך אבא שלה הגיב.

יצאנו מהבית והגענו לבית העלמין, ההלוויה היתה ארוכה ועצובה, ראיתי שם את יניב, הוא הסתכל אלי אבל לא פנה אלי, לא דיבר אלי, לא אמר כלום, רק הסתכל במבט כל כך חודר, רק הוא מבין אותי.
אמא שלה בכתה כל כך, זה משהו שלא קורה כל יום, זה משהו שלא שוכחים.
אבא שלה עמד, לא דיבר, לא זז, פשוט עמד שם ובהה בקבר המאולתר שבנו לה בינתיים.
איך אלוהים לוקח בן אדם ברגע, היא כל כך צעירה , היא לא הספיקה לעשות כלום בחיים, לחשוב שהיא כבר לא איתנו, זה לא נקלט.
נגמרה ההלויה ועמדתי בשער מחכה לאמא שלי, פתאום מישהו משך אותי מאחורי.

אני – איייייי.
..- רוני , זה אני.
אני – אתה !? מה אתה רוצה ?
..- רציתי לדבר איתך.
אני – מה ?
..- תיראי אני לא התכוונתי לעשות את מה שעשיתי לטל, ואני יודעת שאת יודעת על מה אני מדבר.
אני – אתה אבא שלה ! איך אתה מסוגלל !?
אבא שלה – אני רציתי רק שתדעי, זאת היא אשמה להכל, וגם רציתי לשאול אותך משהו.
אני – מה ?
אבא שלה – זה היה נכון שהיא היתה בהריון ממני ?
אני – ההריון זה נכון, שזה ממך זה לא.
עכשיו תשחרר אותי או שאני צורחת כזה חזק שכוללם יבואו לפה !

הוא שיחרר אותי וישר רצתי לאמא שלי.
אני – אמא בואי נלך.
אמא – טוב בואי.
רונית אני ידבר איתך כבר ביי. נפרדה לשלום מחברה שלה.

הגענו הביתה וישר הלכתי לישון, אפילו לא אכלתי, לא היה לי תאבון. ושמתי לב שריזיתי קצת, אני צריכה להישקל.
פתאום הפלאפון צלצל, קיבלתי הודעה.
" רוני אני מצטער על מה שקרה, אני אוהב אותך ובחיים לא ישכח אותך " יניב שלח לי את ההודעה.
עניתי לו . “ זה בסדר, אני אוהבת אותך גם "
" את רוהצה שאני יבוא ? “ שאל.
" כן "

לא החזיר תשובה אחרי 10 דקות בערך יניב עמד בפתח הדלת, הוא בא אלי וחיבק אותי, לא דיברנו, לא זזנו , רק נשארנו בחיבוק הזה, שזה לא יגמר לעולם.