היא עמדה מול המראה. מביטה בעצמה, אך לא מזהה את עצמה.
השיער שהיה לה, נשר ממזמן. העיניים שקעו, עיגולים שחורים הקיפו אותן.
צמרמורת מילאה את גופה בשעה שהביטה במראה, מסרקת את שלושת השערות שנשארו.
מסרקת את שיערה, ודמעה בעינייה.
'למה אלוהים, למה אתה כל-כך אכזר אליי?" היא שאלה,
מרימה את מבטה לשמיים כמצפה לישועה.
היא התרחקה אט אט מהמראה, מנסה למחוק את הטעם המר שנשאר
כששמה לב עד כמה השתנתה. והכול, בגלל הסרטן.
+~+~+~+~+~+~+
שלושה חודשים לפני:
"רווית, את באה איתי לקיוסק?", מעיין שאלה וחיכתה לתשובה מחברתה.
"כן, בטח מאמי" היא אמרה וחייכה אלייה בחזרה, מנסה להדביק את מעיין.
"מה את רוצה לקנות?" רווית שאלה, מתעניינת.
"סתם, משהו טעים.. רוצה גם?", היא שאלה ורווית הנהנה, מסמנת ל"כן".
"יאו, תקלטי את ההוא.." מעיין אמרה פתאום ותפסה בחוזקה את יידה
של רווית, מהתרגשות. כול פנייה נעשו אדומות וחיוך רחב נפרש עליהן.
"יא, זה הוא.. לא?" רווית שאלה. "הוא השתנה. הסתפר משהו, לא?" הוסיפה.
"כן", ענתה מעיין בשמחה. "וכ"כ יפה לו ככה... אחח, ילד מושלם שלי!"
היא השיבה והחיוך רק גדל וגדל מרגע לרגע.
הן נכנסנו לקיוסק, אך ליבה של מעיין נשאר מאחורה.
הן קנו סוכריות ג'לי וחטיף TWIX ופניהן הועדו לעבר היציאה ממבנה הקיוסק.
מעיין הושיטה את יידה לידית הדלת ופתאום יד תפסה בה, מצידה השני.
זה היה הוא. היא התרגשה, פרפרים החלו מסתובבים בחלל ביטנה, עולים
אט אט בגרונה כמאיימים להתפרץ. ריח בושמו הטריף אותה.
'כ"כ קרובה אליו אבל עם זאת כ"כ רחוקה', היא חשבה לעצמה. מנסה
להסתיר את העובדה שלפני שנייה הוא עבר והיא שוב, שוב לא הייתה מסוגלת
להוציא אף מילה מפייה. אפילו לא איזה "שלום" קטן.
הן נכנסנו לכיתה, בדיוק היה צילצול.
המורה כבר הייתה בכיתה וכעסה על הזוהמה שיש בכיתה.
"מעיין, מכיוון שנכנסת רק עכשיו צאי מהר לאב
הבית ותביאי מטאטא, זה פשוט בלתי נסבל
ללמד בדיר חזירים שכזה" היא צעקה.
מעיין פנתה בשמחה לעבר אב הבית, והצעקות של המורה
מהדהדות, מלוות אותה בכול בית הספר.
"סליחה, אב הבית...?" שאלה מעיין כשדפקה
בחולשה ובעדינות על דלתו של אב הבית.
"כן..?" היא שמעה את קולו של אב הבית שהורה לה להיכנס.
את מה שהיא ראתה שם היא לא ציפתה לראות.
יאאא, אושרי כותב סיפוור 😊
שהחיינו !
חחחחחחח
קיצר מהממם ((:
מחכה להמששך ; ]]
ותתחחדש 😊
הייתי הכי שמחה בעולם לקרוא עוד סיפור שנכתב ע"י המוכשר שלי ,
אבל קטנצ'יק אחרי שקראתי את הפסקה הראשונה הבנתי שהסיפור לא בשבילי .
לא אהיה מוכנה נפשית לקרוא סיפור שמדבר על המחלה הזאת .
יותר מידיי זכרונות רעים ודה ז'ה וו שלא בא לי לחוות בשנית ..
שיהיה בהצלחה בכתיבתו ,אוהבת אותך ..
א-ה-ב-ת-י-😛
מחכה להמשך :]
אושששששש!
המשךךך דחוףף אין על הכתיבההה שלךךך
זה משהו מ-י-ו-ח-ד !
מחכה להמשך בובי
אוהבת המון !
איזה יפה ........ מחכה להמשך !
מדהיםםםםםם 😊
מענייייין
המשךךךך 😛
אחחחח
אם זה סיפור של ה-ארוס שללי
אני חייבת לקרוא 😊
איזה התחלה מהממת כפרעליייך
תמשששיך [=
אוווווווווווהבת
טוק טו מי באייסקיו שתבוא למחשב 3>
מדהיםם..
חכה להמשךך..
בריי כהן
מה אתה אומר על איזה המשך קטן ?
וואי, תודה על התגובות.
לא ציפיתי לכ"כ הרבה מענה.. 😊
חנצ'י, אני אמשיך מחר כנראה.
פורש לי למיטה..
שיהיה לך לילה טוב..😊 אוהב
סבבה מאמי ... שתוכל תמשיך .
דוד שלילילי ?!
מדההההים :]
אני רוצצה הממשככי :] חח
אוההבת המון המון
שנננניני 😛
אתר האהבה הישראלי