היא ישבה בחדרה,
סופרת שנייה ועוד שנייה, רוצה כבר שיעברו השניות, הדקות, השעות, השבועות, החודשים והשנים.
היא פשוט רצתה ללכת כבר, למות, איתו.
ולא לחזור לעולם.
רותם היא נערה בת 17.
יפהפייה, עיניים ירוקות גדולות, שיער שטני גולש ושפתיים דקות.
היא הייתה רזה, נראתה כמו מלאכית.
כולם אהבו אותה, והיא? היא אהבה את כולם.
אבל בעיקר, בעיקר היא אהבה את דני.
החתיך של השכבה.
רותם לא הייתה הכי מקובלת בעולם, אבל היו לה חברות טובות, ידידים אהובים ומשפחה נאמנה ותומכת.
אבל בעיקר, בעיקר היא רצתה את דני.
החתיך של השכבה.
הוא לא היה סתם חתיך, הוא היה מיוחד.
רק היא יכלה לראות דרך עינייו את המבט העצוב שלו.
כמה שהוא יפה, הוא עצוב.
היא רואה זאת, היא באמת רואה זאת.
כל שאר הבנות פשוט מסתכלות על עינייו הכחולות, רק צבען של עיניו חשובות להן..
התוכן ? כלל וכלל לא.
רותם תמיד רצתה לדבר עם דני, אך דני. .היה מוקף בבנות, בחברים.
הוא תמיד היה נראה ערס, מתלהב כזה שלא דופק חשבון לאף אחד.
אבל היא, היא ידעה..דני הוא לא סתם.
דני הוא מיוחד. .
יום אחד,
היא הגיעה לבצפר, כרגיל ב-8 ורבע בבוקר.
עוד 5 דק' יתחיל השיעור ה-1.
היא התיישבה על הספל וחיכתה לחברותייה.
תוך כמה שניות הן הגיעו, כולן מחייכות וצוחקות.
מירב חברה הטובה ביותר הביטה בעינייה של רותם וחייכה .
"מה נשמע?"
היא שאלה ונשקה לה על לחייה.
"בסדר" היא ענתה בקולה המתוק..
"שלום רותמיק" חברותיה האחרות אמרו. .הן חיבקו אותה והחלו לעלות לכיתה.
לאחר שהתיישבו בכיתה, המורה נכנסה והחלה את השיעור.
רותם? רותם לא הקשיבה.
היא לא הייתה מסוגלת להתרכז.
היא רק ציירה בראשה את עייניו הכחולות של דני.
היא כל כך אהבה את עינייו,
הן היו כל כך מיוחדות בשבילה.
היא כל כך הצטערה שהיא לא יכולה להביט בהן מקרוב.
היא רצתה לדבר איתו, להתקרב אליו. .אבל התביישה.
כל פעם שראתה אותו עובר ליידה פרפרים התעוררו בבטנה.
"רותם, מה אמרתי עכשיו?"
המורה לאנגלית ענת פנתה אליה.
"מ..ה..מה?" היא גמגמה, היא לא הקשיבה כלל, היא לא ידעה מה לומר.
כל הכיתה הביטה בה, והיא שתקה.
"למה את לא מקשיבה לי?! את לפני מבחן! את אמורה להקשיב!"
היא התקיפה אותה ורותם המשיכה לשתוק.
"אנ..אני מצטערת המורה"
אמרה וענת שבה ללמד.
חברותייה לקבוצה של רותם הביטו בה בדאגה.
לאחר תום השעתיים יצאו הבנות מהכיתה וירדו למטה.
הן הלכו לקפיטריה, תמיד כל המגניבים האלה, המקובלים ישבו שם, כל הבנים על הכיסאות והבנות נמרחות עליהם.
רותם קנתה לעצמה קוראסון ופחית קולה וחיכתה לחברותייה.
בנתיים שהן קונות, היא התיישבה בשולחן הקרוב.
היא שמרה לכולן כיסא, שלאף אחת לא יחסר מקום לשבת.
היא פתחה את הפחית ולגמה ממנה מעט.
פתאום היא שמעה קול גברי, אך עדין פונה אליה.
"אפשר את הכיסא?"
היא הרימה את ראשה וראתה עיניים, כחולות וגדולות.
העיניים שהיא כל כך אוהבת, העיניים של דני.
הבטן שלה פרפרה, היא הרגישה איך כל לשונה נרדמת והיא לא יכולה לענות.
דני הביט בה. ."אפשר?"
הוא שאל שוב והיא היא פתחה את פייה "לא, זה תפוס"
ענתה וניסתה להישמע כמה שפחות מתרגשת.
דני, דני דיבר איתה!
היא לא האמינה.
הוא הביט בה "אוקי, תודה בכל זאת"
אמר והלך.
היא חייכה מעט, היא שמחה שלא טעתה.
'הוא כזה מושלם' חשבה לעצמה,
'איך הוא ביקש! סתומה! למה לא נתת לו כיסא?!!'
היא המשיכה לדבר עם עצמה בלב.
חברותייה התיישבו וחייכו אליה.
"ראיתי שדני דיבר איתך"
מיכל, חברתה אמרה ורותם הסמיקה.
"כן, הוא ביקש כיסא."
היא אמרה בחיוך ענקי.
לאחר שההפסקה נגמרה הבנות עלו לכיתותיהן.
כל אחת למגמה אחרת.
רותם בחרה בתיאטרון, תמיד היא אהבה משחק.
היא אוהבת לשחק, ודני ? דני איתה בקבוצה.
הבעיה היא שהוא בקושי מגיע לשיעורים. .הוא הגיע רק 8 פעמים מתחילת השנה .
רותם התיישבה על הבמה הקטנה שהייתה להם וחיכתה שכולם יבואו.
לאט לאט נכנסנו כולם וכך גם המורה, חלי.
היא הקריאה שמות וסימנה את החסרים..
"דני? דני רגב?" היא קראה וסרקה עם ענייה את כל היושבים.
לא הייתה תשובה, שוב דני לא הגיע.
"אח.. הילד הזה..הוא בסוף יכשל"
היא אמרה בשקט אך רותם שמעה.
הדלת נפתחה ודני נכנס מלווה במישהי בלונדינית, גבוהה, רזה, תכולת עיניים. .מושלמת.
קראו לה ליטל, היא הייתה כל כך יפה. .כמו דוגמנית שהוציאה כרגע ממגזין.
ידוע בכל השכבה שבין ליטל לדני יש קטע, הם שני המושלמים של הבצפר.
"שלום אדון דני" היא אמרה וידייה היו מונחות על כתפייה.
"שלום גברת חלי" הוא אמר וצחקק ביחד עם ליטל
"אפשר להבין מה האיחור הזה של שניכם ?!"
היא צעקה בעצבים .
"עוד פחות מחודש יש לך מופע סיום חצי שנה עם ערב נכבד של הורים ומה אני רואה? שחצי מהתלמידים מבריזים!"
"תירגעי חל חל, לא הברזנו ..באנו באיחור"
הוא אמר והתיישב על הכיסא עם ליטל.
"זאת הפעם האחרונה שאתה מאחר דני! הבנת?! וגם את ליטל! ותפסיקי עם הבגדים האלה, את בחוג תיאטרון לא במועדון "
היא אמרה וליטל צחקקה
"חוג תיאטרון ? סה"כ בגרות בתיאטרון שחובה לעשות"
היא אמרה בלעג וחלי הביטה בה בעצבים
"אני ממליצה לך לשתוק!"
היא אמרה לה וליטל השתתקה.
"בקיצור, אחרי שכולם הגיעו סופסוף, ברצוני לבשר לכם שיוני, השחקן הראשי בהצגה לא יכול להופיע, יש לו בעיות אישיות והוא לא יבוא לבצפר בזמן הקרוב"
"כמה שחבל"
דני אמר בלעג וכולם צחקקו.
חלי שלחה לו מבט מאיים והוא השתתק.
"עכשיו דני, בגלל הצחקוקים שלך, אתה תהיה השחקן הראשי."
היא אמרה ועיניו של דני נפקחו. גם עינייה של רותם, היא הרי השחקנית הראשית! היא תשחק לצידו של דני ?!
"מממממממממממה ?!"
הוא צעק .
"למה נראה לך?!"
"למה נראה לי?! כי בעוד כמה זמן יש לך בגרות בתחום ואתה לא נכנס לשיעורים, ב-5 חודשים האלה נכנסת רק 8 פעמים אולי! אני לא אוותר על זה, עכשיו אין לך ברירה אלא להיות נוכח ולהיות דמות ראשית"
היא אמרה ודני הביט בה בשוק
"אני לא חיב! אני לא רוצה לשחק"
הוא אמר בתקופנות
"אז מה אתה עושה כאן?! אה? למה בחרת במגמה הזאת אם אתה לא עושה כלום?! אתה רוצה לקבל 0 ?!"
"כושלאמאמא של העולם הזה שימי לי 0 מה את מאיימת עלי?!"
"דני, תירגע ומהר! אני לא חברה שלך!"
"היית מתה להיות"
הוא אמר בשחצנות וליטל צחקקה.
"בקיצור, אני מחלקת לכם חוברות עם פירוט התפקיד והדברים שכל אחד אומר ועושה . ."
היא אמרה וחילקה חוברות, לחלק דקות ולחלק עבות.
לרותם ולדני היא חילקה חוברת בנונית-עבה.
"מה אני משחקת?!"
שאלה ליטל בקול הצווחני שלה
"את האמא של דני פה"
היא אמרה וליטל צחקקה בקול רם.
"אני מה?!!!"
היא שאלה שוב. .
"אמא" ענתה חלי באדישות.
ליטל השתתקה. .היא עברה על תפקידה וכך גם דני שלא היה מרוצה מכלום.
רק רותם נהנתה ושמחה שהיא משחקת לצדו של דני, אהובה.
כולם קיבלו תפקידים והתחילו את החזרות.
החזרה הראשונה הלכה בסדר, אבל דני ? דני לא הסתדר כלל.
"כוס אמוק!" הוא צעק
"אני לא מצליח כלום!" הוא אמר בעצבים ורותם ניגשה אליו.
"מה אתה לא מצליח?"
שאלה וניסתה לגבור על ביישנותה.
"מה את רוצה גם כן?!"
הוא התעצבן והתרחק ממנה.
רותם הביטה בו במבט לא מבין.
הוא התיישב על הכיסא בעצבים והעיף את החוברת שלו לצד.
חלי הרימה את החוברת והביאה לו אותה. .
"רותם..רותם בואי רגע"
קראה לה חלי ורותם התקרבה לחלי שעמדה ליד דני.
"כן..?"
שאלה והביטה בעינייו הכחולות של דני. .שנראו עצבניות וכבר לא אותן עצובות ויפות כמו שתמיד ראתה.
"דני מתקשה עם הטקסט, את תוכלי ללמד אותו? אתם משחקים ביחד אז ראוי שתלמדו גם ביחד"
היא אמרה וליבה של רותם החסיר פעימה.
היא? היא תלמד את דני ? דני רגב ?! 0 :
"זה בסדר מצידך?" שאלה רותם את דני שהנהן.
"יופי, תיפגשו היום ותתחילו לעבוד על זה. .אין לכם הרבה זמן"
אמרה והלכה לבמה, לעזור לשאר השחקנים .
"אתה רוצה להתחיל עכשיו?"
שאלה רותם את דני והתיישבה בכיסא שלידו.
"לא, אין לי זין"
הוא ענה וקם. .
הוא לקח את התיק שלו, הכניס את החוברת ויצא מהמקום בעצבים.
דני לא סבל תיאטרון, אבא שלו הכריח אותו להירשם לשם, הוא רק לא יודע על כל ההברזות של דני.
ועכשיו, עכשיו הוא צריך לשחק במשהו שהוא לא אוהב?!
הוא התיישב על הדשא בעצבים.
הוא רצה להיעלם מהעולם הזה לכמה זמן.
נמאס לו כבר מאבא שלו שמחליט בשבילו.
נמאס לו מכל הבנות האלה שמתעלקות עליו, מכל החברים המזוייפים שלו.
פשוט נמאס לו !
הוא רצה מישהי אמיתית, חבר אמיתי. .אבא שירד לו מהווריד.
הוא פשוט רצה להיות מאושר.
הוא שמע צעדים מתקרבים, הוא סיבב את ראשו לאחור וראה את רותם מתקרבת.
"היי.." היא אמרה והתיישבה לידו על הדשא.
"היי"
אמר באדישות.
"מה קרה?" היא שאלה והוא המשיך להביט ישר, מתחמק ממבטה.
"כלום"
ענה שוב באותה אדישות.
"אני רואה לך בעיניים שאתה עצוב. .קורה לך משהו"
אמרה והוא צחקק..
"מה את רוצה ? מי את בכלל שתתערבי?!"
הוא אמר בעצבים וקם. .הוא התכוון ללכת אך קולה של רותם עצר אותו.
"חכה שניה!"
אמרה והוא הסתובב אליה.
"מה?"
הוא שאל ועינייו הכחולות הביטו בה,
שוב היא ראתה את אותו העצב. .את אותו הייאוש.
מה שהיא חווה.
היא לא אמרה כלום, פשוט המשיכה להביט בו.
לו לא הייתה סבלנות, הוא פשוט הסתובב והלך.
היא? היא נשארה לשבת על הדשא עד הצלצול, ואז. .חזרה הבייתה.
בבוקר הגיעה רותם לבצפר, כרגיל, ב-8. ורבע.
חברותייה הגיעו מיד אחריה, היא ראתה אותן.
"היי"
אמרה בחיוך קליל.
הן נשקו לה על הלחי ועלו לכיתה.
כל אחת נכנסה לכיתה שלה, מירב ורותם נכנסו לכיתה, הן לומדות ביחד.
היועצת של השכבה נכנסה לכיתה, פנייה היו נפולות ועצובות, כאילו שקרה משהו.
"תשבו, תשבו בבקשה"
אמרה וכולם התיישבו, כנראה הבינו שקורה משהו.
שרר שקט בכיתה, שקט שלא אופייני ליא'7.
"יש לי בשורות מצערות שהתקבלו לפני כמה דק'"
כולם הביטו בה, מתוחים.
"דני, דני רגב..שלומד ביא'9 התאבד אתמול.."
אמרה ונשמעו קולות בכיתה, חלק מהבנות החלו לבכות.
היועצת המשיכה לדבר אך, אוזנייה של רותם כאילו ניסתמו.
היא לא שמעה יותר דבר.
רק את ליבה דופק בחוזקה, את הדם נעצר לה והדמעות שזולגות ללא הפסקה.
"דני, דני רגב שלומד ביא'9 התאבד אתמול"
היא שמעה בראש .. "התאבד אתמול, התאבד אתמול, התאבד אתמול"
קולה של היועצת הדהד בראשה.
"לאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאא"
היא צרחה בבכי ויצאה מהכיתה בהסטריה. .
היא רצה לשירותים.
התיישבה על הריצפה, פנייה נפולות, ידייה סוגרות את פנייה, והדמעות? הדמעות זולגות ללא סוף.
הכאב שתקף את ליבה היה עצום.
כמו סכין חדה שחודרת ללבת ומכאיבה.
באותו היום התקיימה ההלוויה, ב-4 בצהריים בבית העלמין הקרוב.
כולם באו.
גם רותם באה, כולה עצובה, מאוכזבת מהחיים.
היא ידעה שלא תראה את עינייו הכחולות יותר, מקור האושר שלה.
גם כשהכל היה חרא בשבילה, מספיק היה לה להביט בעינייו הכחולות, גם אם לא הביטו בה בחזרה, ולהירגע.
לאחר ההלוויה רותם חזרה לביתה, כל מיני מחשבות על התאבדות עלו בראשה.
אך היא לא הייתה מסוגלת לעשות דבר,
היא רק ישבה בחדרה,
סופרת שנייה ועוד שנייה, רוצה כבר שיעברו השניות, הדקות, השעות, השבועות, החודשים והשנים.
היא פשוט רצתה ללכת כבר, למות, איתו.
ולא לחזור לעולם.
סתתםם סיפור קצר מהשיעממום [;
עד האמצע חשבתי את כותבת מחדש את 'פשוט סיפור אהבה' ..
קופי ..
ומההתאבדות זה כבר משהו אחר , באמת יפה מותק .. אהבתי .
QUOTE (moraless @ 15/02/2007) עד האמצע חשבתי את כותבת מחדש את 'פשוט סיפור אהבה' ..
קופי ..
ומההתאבדות זה כבר משהו אחר , באמת יפה מותק .. אהבתי .
חחחחחח כן. .אני יודעת. .זה די דומה, אבל לא. .זה משהו אחר ..
ותווודה [;
לידוררי אוהבת אותך :]
ואווווווווו
מדהיםםםםםםםם !!
כמה כישרון בבת אדם אחת ?! ((:
וואוווווווווווווו 😮
איזה מדהיםםםםםםםםםםםםםםםםםםםם
ועצובבבבב
יאווווווו אמאאא
תמשיכיי לכתוב עודדדד המונמון 😛
את כותבת מדהיםםםם!!!!
יאלה שמנה שלי עוווד חיחיחיחי
ואו.
נראה לי קטע ראשון שלך שקראתי , ואהבתי כול פסיק,נקודה ואות!!!
מדהים, בחיי.
הייתי מה זה מרותק למסך... ועוד בהתחשב בזה שיש לי מחר מבחן..
לא טוב, לא טוב...חחחח... זה מה שהכתיבה המדהימה שלך גורמת לי! P:
חחחחח
תמשיכי לכתוב.
כתיבה מדהימה יש לך
ואייייייייייי אהובה שלי.. זה פשוט מדהיייים ... ~!
איזה עצוב 😢
חחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח אושששששרי. .תודה :]
פעם הייתי כותבת מלא קטעים , עכשיו כבר אין זמן.
לך תתכוננן, בהצלחה [;
גללוש וכולן, אוהבת אותכןן ! תודדדדדדדדה
בתאלייי זה מהממממממממממם
נורא אהבתי!
מרגש, עצוב, כואב...
תמשיכי לעשות עוד סיפורים קצרצרים כאלה=]
יוצא לך ממש יאאאאאפה😛
אוווווווווווווווהבת
*מאיה*
תודה מאמי :]
שמחה שאהבבת.
איפ למה כחולות למה
למה את הורגת אנשים עם עניים כחולו ת.
יא איזה עצוב 😢 בתאלי את כותבת ממש יפה !
ואי זה מזכיר לי סרטטטטטטטט אחד..
את כותבת מהמם מאמי 😊
א=מ=א
איזה סיפור יייייייייייייפה !
הייתי כל כך מרותקת למסך ..
אהבתי אותו כל כך !
