הדמעות של אנה היו קרות. הדמעות של אנה היו שותקות. הם ירדו במורד לחייה אך ורק כשהרשתה להן וגם זה קרה רק כשהייתה לבדה.
הדמעות של אנה יודעות שאסור להן לרדת כאשר אנה מתנשפת עמוק ובולעת את רוקה. לפעמים עוברים ימים שלמים והן עדיין עצורות מבפנים ולא יכולות לרדת. אסור.
אנה חיה בעולם שלדמעות אין מקום לצאת אף פעם. עולם קר ומנוכר, לדעתה של אנה, האנשים תמיד מזויפים ואי אפשר אף פעם לדעת מתי הם שמחים או עצובים, בהתחלה חשבה שאין להם רגשות אבל כשגדלה הבינה שיש להם אבל הרגשות נמצאים עמוק בפנים ואין איש מלבדם רואה אותם.
אבא של אנה אומר לה שזה עדיף ככה, וכולם מתנהגים ככה כי זה התנהגות מנומסת ומבוגרת, ואף אחד לא רוצה מישהו שאינו מבוגר לידו, והוסיף עומד ואמר שהדמעות הן מקור של חולשה.
"כן כמו תינוק מגודל" הוסיף אחיה במבט נוקשה.
אך כשאנה יושבת בשיעור ומהרהרת,היא חולמת בהקיץ ומדמיינת במוחה עולם שבו הדמעות שלה יהיו דבר לגיטימי ושאנשים לא יפחדו להראות שיש להם רגשות.
אנה זוכרת במעורפל את היום שהגיעה לכאן. היא בכתה בקול מול קהל שלם. בהתחלה כולם הסתכלו עליה כאילו היא פושעת או משוגעת, אך כשהמשיכה להתייפח בקול בא מישהו מגודל, לבוש בחלוק לבן ושם אותה בחדר אטום מחלונות. שם בדקו אותה רופאים רבים והודיעו להוריה שעדיף שתישאר שם עד שיבדקו מה פשר הבכי שלה. מיד ביום הראשון אסרו עליה דברים שלא ניתנים לתפיסה, כמו לחשוב, לחלום בהקיץ או סתם להתבדח. היא הייתה כמו בובה בתוך כלא מזכוכית.
כשאנה סיפרה לראשונה לדוקטור שלה שהיא חולמת על עולם מלא רגשות שלא מוחבאים, ומדמיינת איך זה לאהוב ולהביע את רגש האהבה הוא רק הביט עליה בעיניו הכחולות וצחק צחור קצר וענייני
"אהבה?"
"כן. אהבה. אהבה איש לרעהו, אהבה אבא לביתו, אהבה לבן זוג ובמיוחד אהבה לחיים ולעולם"
הדוקטור כתגובה רק קם. "נצטרך להגדיל לך את מינון הכדורים" אמר בחומרה. "ההזיות מתחילות להטריף אותך ואנחנו צריכים למנוע מזה שזה יקרה לך"
אנה שתקה. היא נשמה עמוק ובלעה את רוקה ואסרה על הדמעות שלה לצאת שוב, במיוחד לא ליד הדוקטור.
כשהדוקטור עזב היא נשכבה על מיטתה, נתנה לדמעות לשטוף את לחייה וחלמה על העולם שלה, עולם שבו תפרח ותצמח ללא גבולות, עולם בו תוכל לאהוב בלי חשש, ולהפגין את אהבתה בפומבי. שם,בעולם שלה, לא יפחדו להודות ברגש האהבה, או בכלל, לפחות יש להם את האפשרות לאהוב. שם יאהבו אותה והיא תוכל לאהוב בחזרה. היא כל כך רצתה לטעום את טעם האהבה, להרגיש מה זה להיות נאהבת ואהובה וכשחשבה על זה, ליבה התמלא פרפרים קטנטנים שהתרוצצו ללא מנוחה וחיוך גדול נמרח על לחייה.
כל יום אנה הייתה מתיישבת על מיטתה וחולמת בהקיץ על אותו עולם. היא ניסתה לטעום את טעם האהבה, ניסתה לחוש אותה, אבל משהו חסם אותה בליבה. היא הרגישה כלואה בתוך החדר, הרגישה שמתייחסים אליה כאל משוגעת.
"תנסי להחלים." התחננה בפניה אימה. "את צריכה להבין שהרגש קיים רק בחלומות. אין דבר כזה אהבה, פעם היה אבל האהבה נגמרה"
"לא אני לא מאמינה..." היא סירבה להודות.
"תתבגרי כבר" סינן אביה בכעס.
היא הביטה על שניהם, מבט ממושך שהדמעות עמדו בקצה עיניה, ולא נתנה להם לצאת. כשהם הלכו היא שוב התיישבה על מיטתה ונתנה לדמעות לצאת החוצה.
אך יום אחד היא ברחה. ולא מצאו את עקבותיה, כל מה שהשאירה מאחוריה היה פתק קטנטן שבו שורה אחת בודדה: "את הדמעות שלי אני לא יכולה להחזיק יותר.."
מור'צי 😕
תגיבו לי זה חשוב לי.
אני פשוט מודה לך שפירסמת את הסיפור הזה 😊
QUOTE (G-A-L @ 11/02/2007) אני פשוט מודה לך שפירסמת את הסיפור הזה 😊
את כתבת אותו מאמי?
אם כן זה כל כך ריגש אותי
אני עם צמרמורת ודמעות
מואה ענקית
אוהבת מלאאאאאאאאא
*+*נאפי-מורני*+*
וואו..פשוט אין מילים לתאר..
כל כך מרגש..מצמרר..
את כותבת מדההים..
אוהבבת
ליאני [:
koka15: תודה מאמי על התגובה וכן היה ימים
של הפוגה לחץ בגרויות וכאלה אבל פירסמתי חיחיח מואהההה
G-A-L: גלוש תודה על התגובה מאמי ובבקשה:]
נאפי:מורני תודה על התגובה יפשלי וכן,שמחה שהצלחתי לגעת...
ליאןןן16?: ליאנוש תודה על התגובה מאמי ושמחה שהצלחתי לרגש
אוהבתתת..
מור'צי 😊
וואי 😮
זה מהמםםם
חוללה על הכתיבה שלךךך!!!
זהה מקסים פשוט!!
אני כל כך אוהבת ת'כתיבה שלך
מדהימההההה
ואווווווו
מרגש , מושלםם !
אני עם דמעות בעיניים 😢 ...
ווואיי אימאאא זה פשוט =יפה=!!!
מוכשררת בטירווף..
פשוט כישרוןן יחודי!!!
אוהבת
-רעות-
ווואווו.. אין לי מילה אחרת פשוט!
יש לזה המשך או שזה סתם קטע?
כבר אמרתי לך , ולא פעם ... שאת כותבת פשוט מהממממם
נוגעע כזזזה
@# .......
אהבתי מאודד !!!!!!!11
אחד הדברים היפיום ביותר שקראתייי :]]
מ===ה===מ===ם !
דיי אמאאא !! O:
זה מדהים פשוט.
אין לי מילים X:
בלי להעליב, אבל זה הקטע שלך שהכי אהבתי!!!
באמת מדהים. דמיוני כזה, אבל עם זאת מציאותי.
אל תפסיקי לכתוב, נשמת חיי, אפי וריאותיי.
אתר האהבה הישראלי