היא הייתה ילדה יפה,
ילדה שקטה וצנועה..
תמיד בכיתה בקושי הייתה מדברת,
ובהפסקות הייתה נשארת בכיתה ולומדת..
אהבתי אותה,
למרות שהייתה מן 'חנונית' שכזאת..
לי זה לא הזיז כלל..
ניגשתי אליה כשהכיתה הייתה ריקה,
ושאלתי אותה אם תרצה להיפגש בערב..
היא לא סירבה,
אלא רק עשתה 'כן' עם ראשה..
והמשיכה לפתור תרגילים במחברתה..
יצאתי החוצה, עם החברים..
הייתי שמח, שמח שסוף סוף ניפגש..
ואני יגיד לה שאני אוהב אותה..
אחרי שנגמר היום בבית ספר,
הלכתי חזרה לבייתי..
ובגלל שהיא הייתה גרה קרוב אליי,
הלכנו יחד..
אמרתי לה שאני יבוא לבייתה בשעה 6,
והיא הסכימה..
כשהגעתי לבית,
עליתי לחדרי..
חשבתי מה ללבוש, ליום המיוחד מאוד בשבילי..
בסופו של דבר בחרתי בג'ינס יפה וחולצה לבנה..
ב-6 הייתי כבר מוכן, ויצאתי לבייתה כדי לא לאחר..
דפקתי על הדלת, ואמא שלה כניראה פתחה לי..
היא קראה לה, והיא יצאה..
היא הייתה נראית מדהימה..
שיערה הבלונדיני גלש על גבה..
ועל פניה היה חיוך מושלם..
חייכתי גם אני אלייה,ויצאנו..
הלכנו והלכנו, ואז הגענו למעבר חצייה..
היא לא הבחינה במכונית ועברה..
ניסיתי לעצור אותה, אך זה כבר היה מאוחר..
כך היא הלכה לי, היא כבר שייכת לעבר.....
ועכשיו הכל כואב לי בלעדיה,
יום יום אני חושב עליה..
איך בגללי היא כך הלכה לה למעלה,
למה הזמנתי אותה ? למה ?
הייתי הולך גם אני לכביש כדי לעצור הכל,
ולמנוע את מותה הכואב והגדול..
בסוף לא אמרתי לה את מה שהרגשתי אליה,
ושאני עדיין מרגיש..
אך אני מקווה,
שהיא שם למעלה - יודעת על הכל..
ועל אהבתי ..
עכשיו אני בוכה,
מחכה שתחזור..
לא מבין שהיא הלכה לי,
ולעולם לא תשוב..
עבר חודש מאז,
עדיין כואב לי הלב,
והפצע עדיין שורף..
אבל הבנתי את הכל,
שהיא הלכה ולא תחזור..
הבנתי שבעצם היא -
עכשיו שומרת עליי מלמעלה..
ורואה את כל מה שקורה מלמטה..
מבינה את עצבי המר,
ובטח מקווה שלא יגדל..
החלטתי לא להתייאש,
ולחזור לחייך..
כי אני בטוח שטוב לה שם למעלה,
למרות הכל..
ואפילו שאני עדיין אוהב אותה,
אני מאושר שטוב לה שם בשמיים..
לפחות ,לבינתיים...
- - - -
איך היה בא לי לכתוב סיפור קצרצר ,,
יצא נחמד לא?
אוהבת 3>
ותגיבו ,בקשה .. 😊





