וואלה אחד הסיפורים היפים !
מוכשרת
מהמםםם כרגיללללל.............המשךךך =]]]
אייזזה יפפה [:
הממשך..... 😊
יאאו איזה יפפפפפפפההה..
הממשששך...
תודהההההה יפוווותתתת
עוד תגובותתת 😊
כרגיל... מהמם!... =]... 😁
אומנם זה הסיפור הכי יפה בעולם שיהיה בחיים שלי שאני מכירה אבל...
רשמתי גם סיפור חדש..
קחו תקראו ותגיבו.. =]
http://www.lovesite.co.il/modules.php?name...opic=64138&st=0
תודה... 😁
מהמם, מהמם, מהמם..
רוצה המשךךךך 😁
פרקקקקקקקקקק מדהים !!
מחכה להמשך 3>
אופ למה את לא ממשיכה? =\ חח
סוריי בנותת שכחתיי מזהה בכלל ,
הנה המששששששך 😊
מהפרק הקודם-
"החלום הזה כל כך הפחיד אותי, הרגשתי אותו כל כך אמיתי. זה היה ממש מפחיד, כאילו באמת הכול עומד להיסגר עליי,
ולחנוק אותי, אולי זה אומר משהו?" שאלתי את מאיה שהסתכלה עליי במבט מוזר.
"נראה לך? יוא הכנסת אותי לסרט" אמרה.
"לא יודעת, יש חלומות שבאים כדי לומר לך משהו..." עניתי חסרת ביטחון.
"מה זה כבר יכול להגיד? את סתם נראה לי מכניסה את עצמך לסרטים" אמרה.
"לא יודעת..." אמרתי מערערת בתוך עצמי, החלום הזה באמת יכול להגיד משהו על החיים שלי .. ?
פרק 103-
את כל היום העברתי עם מאיה, ולקראת הערב חזרתי הבייתה.
"שלום" אמרתי שנכנסתי הבייתה.
"שלום גם לך" ענתה אמא ורצה לטלפון שצלצל.
"טלטל" שמעתי את אמא צועקת מהמטבח.
"מה?" שאלתי.
"יש לך טלפון, זה תומר" אמרה.
"אני יענה מהחדר" אמרתי ורצתי למעלה והרמתי את הטלפון.
"אה מאמי?" עניתי.
"למה לא ענית בפלאפון?" שאל.
"אין טעינה" עניתי.
"אהה.. מה את עושה?" שאל.
"כלום בחדר, הרגע באתי ממאיה" אמרתי.
"באלך לבוא אליי?" שאל.
"כבר מאוחר אבל , אולי תבוא אתה אליי?" שאלתי.
"אין לי כוח נו טל, בואי אליי..." אמר.
"כבר 10 נו תומר אין לי כוח עכשיו לאמא שלי, מחר אני מתחילה גם מוקדם, נו בוא אתה היא לא תגיד כלום" אמר.
"נו טל כל הזמן אני אצלך" אמר.
"כן ממש..." עניתי, כל כך לא היה לי כוח להתווכח שוב.
"נו בואי בואי בקשה" התחנן.
"לא נו תומר בוא אתה אליי" אמר.
"אוף לא משנה" אמר בעצבים.
"טוב, לא צריך" אמרתי.
"טוב לילה טוב" אמר.
"לילה טוב" עניתי בחזרה וניתקנו.
"אני לא מאמינה, כבר רביעי את קולטת" אמרה מאיה מאושרת.
"כן..." עניתי.
"אללה עוד מעט שוב שישי ויוצאים" המשיכה.
"כן עבר מהר..." עניתי חסרת חשק.
"מה יש?" שאלה.
"סתם כרגיל...תומר" אמרתי.
"מה קרה עכשיו?" שאלה.
"לא יודעת יוא מאיה הוא משגע אותי" אמרתי ונשכבתי על המיטה.
"מה שוב ניהיה איתו? עוד פעם עם הקנאה שלו?" אמרה והתיישבה על הכיסא של המחשב.
"כן זה כבר מעצבן, ועזבי על כל דבר אנחנו רבים" עניתי.
" דברי איתו שוב על זה" אמרה.
"כמה אפשר? בחייאת מאיה...בשבועות האחרונים דיברנו על הריבים האלה 100 פעם לפחות" אמרתי.
"אולי תשתני גם את?" שאלה.
"מה להשתנות? אלה ידידים שלי מאיה! אני לא רוצה להתרחק מהם בגללו, וזה גם לא רק זה...שאין לי זמן לראות אותו הוא נעלב, הוא חושב שכבר לא בא לי לראות אותו, ואז הוא הולך עם הידידות שלו דווקא או לא מתקשר כל היום...נמאס לי כבר" אמרתי מיואשת.
"לא חבל שהכול ייהרס ככה? יוא תנסו לשנות" אמרה.
"לא יודעת מאיה זה כבר כמעט ונהרס..אנחנו רבים כל יומיים,משלימים ואז שוב רבים, ככה כל הזמן! וזה ככה כבר כמה שבועות...אין לי כבר כוח לבכות כל היום" אמרתי.
"דברי איתו" אמרה וזרקה לי את הטלפון.
"מה לדבר איתו? עכשיו?" שאלתי "אבל הוא עצבני נראה לי" המשכתי.
"נו בסדר...דברי איתו...אז מה...תחליטו מה לעשות" אמרה.
"אני צריכה לדעת מה אני אומרת לו אבל...ככה אני לא יכולה להמשיך" אמרתי "ואני חושבת על זה כבר כמה זמן...נמאס" המשכתי.
"את רוצה לגמור את זה?" שאלה.
"לא...לא יודעת...נו אני אוהבת אותו...אבל לא כייף ככה עם הריבים האלה, אני רוצה שנחזור להיות כמו בהתחלה" אמרתי.
"כולם רוצים...ההתחלות תמיד יפות, שכחת תמשפט?" שאלה.
"כן אה...בסוף הם כואבות" אמרתי ושתקתי לרגע.
"מה?" שאלה שראתה אותי כאילו שקועה של משהו.
"זוכרת תחלום שסיפרתי לך לפני כמה ימים?" שאלתי.
"על החדר והקירות?" שאלה.
"כן...אולי זה באמת בא להגיד משהו" אמרתי.
"מה להגיד?" שאלה לא מבינה.
"שכאילו כל הקשר הזה כבר חנק עליי, והוא לא היה שהייתי צריכה אותו...ואולי זה באמת מה שיקרה עוד מעט" אמרתי.
"איזה דימיון יש לך" צחקה.
"נו אני רצינית מאיה, כל הזמן האחרון רק כואב לי ממנו, וכאילו הוא חונק אותי ולא רוצה שאני יהיה עם ידידים כי הוא פוחד, ואז אנחנו לא מדברים כמה ימים ושוב משלמים.. וזה בדיוק כמו בחלום! הקירות חנקו אותי, כאב לי והייתי על הרצפה ואני אפילו לא יודעת למה, ושהוא לא ענה לי זה בדיוק כמו שאנחנו רבים ולא מדברים..." אמרתי, ונראה לי שבאמת הכנסתי את עצמי לסרטים.
"אז מה את חושבת?" שאלה.
"לא יודעת...נראה לי שאנחנו צריכים לדבר" אמרתי.
"אנחנו מדברות" אמרה.
"לא אני ואת מפגרת, אני ותומר...זה לא הולך ככה המצב הזה" אמרתי.
"אז מה? לגמור?" שאלה.
"לא יודעת מאיה, כואב לי ככה, אני רוצה לדעת גם מה הוא חושב על כל הקשר שניהיה כבר מזה" אמרתי.
"צודקת..טוב תתקשרי" אמרה.
"כן.." אמרתי והתחלתי לחייג את הספרות, כל כך חוששת.
"הלוו" ענה לי תומר.
"מה קורה?" שאלתי.
"בסדר ואיתך?" שאל.
"בסדר...איפה אתה?" שאלתי.
"בבית..." ענה.
"טוב שומע...יש מצב שאנחנו נפגשים? אני רוצה לדבר איתך" אמרתי.
"כן..גם אני רוצה...עכשיו?" שאל.
"כן..." עניתי.
"טוב איפה?" שאל.
"בשכונה של מאיה, אני יחכה לך שם בפארק הקטן" אמרתי.
"טוב...אני 5 דקות יוצא...ביי בנתיים" אמר וניתקנו.
"הוא בא...אוף מאיה אני מפחדת...." אמרתי.
"טל...כל דבר עדיף מהמצב הזה לא? תראי כמה את סובלת בגללו כל הזמן האחרון...עדיף שתחליטו כבר אם אתם יכולים להשתנות...או שכבר זהו...
תגמרו את זה יפה" אמרה.
"אני לא יכולה לדמיין את עצמי בלעדיו..." אמרתי ודמעה זלגה.
"אי אפשר לדעת מה יהיה...בכל מקרה...אני מחכה לך פה! את באה אליי ישר" אמרה.
"טוב...יאללה אני יזוז...יקח לי זמן להגיע גם" אמרתי.
"טוב מאמי...בהצלחה אוהבת אותך" אמרה והביאה לי חיבוק.
"תודה...ביי" אמרתי וסגרתי אחריי את הדלת.
התקדמתי באיטיות לכיוון הפארק, החושך כבר התחיל לרדת, כל הדרך חשבתי מה אני הולכת להגיד לו...
ובכלל...מה הוא רוצה להגיד לי...
כל צעד הלב שלי דפק יותר ויותר חזק, כל כך פחדתי...
אתר האהבה הישראלי