מושלמת שלי יאללה המשך!!
אוהבת אותך!
תודה מתוקותתתתתתתתתת 😁
מחר המשששששך
לילה טווווווב 😊
קראתי ביום הכלל! פשוט מדהיים!!
מקסיםם מאמי ..
מחכה להמשךך 😉
יוו איזה פפפפפפפפפפפרק ..
רק שהם לא יפרדו !!
מחכה להמשך 3>
פרקק יאאפה (:
המשךך ....
😉
תמשיכייכייכיכיכיכיכייי....
מהפרק הקודם-
התקדמתי באיטיות לכיוון הפארק, החושך כבר התחיל לרדת, כל הדרך חשבתי מה אני הולכת להגיד לו...
ובכלל...מה הוא רוצה להגיד לי...
כל צעד הלב שלי דפק יותר ויותר חזק, כל כך פחדתי...
פרק 104-
הגעתי לפארק, והתיישבתי בספסל הקטן שעמד שם, והנחתי את ראשי בין ידיי.
"טל?" שמעתי לפתע את קולו של תומר.
הרמתי את ראשי, והוא עמד ממולי.
כל כך יפה...לבש מכנסדגמח אופוויט עד הברך וקפוצון שחור של אוניל.
הוא התיישב לידי מסתכל עליי ושותק.
"מה קורה?" שברתי את הדממה.
"בסדר את יודעת..." חייך חיוך מאולץ.
"טוב תומר...נראה לי שאתה יודע על מה אני רוצה לדבר איתך" אמרתי.
"כן..ונראה לי שאת יודעת על מה אני רוצה" אמר.
"טוב זה לא הולך ככה...אי אפשר להמשיך במצב כזה" אמרתי.
"נכון...אני כבר לא יכול עם כל הריבים האלה כל הזמן, ושוב לריב ושוב להשלים, כבר נמאס" אמר.
"גם לי...אנחנו צריכים להחליט מה אנחנו עושים..." אמרתי.
"יש רק שתי דברים שאפשר לעשות" אמר ואני שתקתי.
"לנסות שוב פעם...אולי הפעם זה יצליח...או..." אמר ועצר.
"לגמור?" אמרתי בשקט.
"כן" ענה.
"אז מה...נעשה?" שאלתי חוששת.
"מה את רוצה לעשות?" שאל.
"לא יודעת...אתה חושב שיש מה לשנות פה עוד?" שאלתי.
"לא יודע...תאמת אני לא חושב...כמה ניסינו" אמר.
"כן..." אמרתי ושתינו שתקנו.
"אז מה...נג...נגמור את זה?" שאל לפתע, מגמגם.
הסתכלתי עליו ודמעה כבר זלגה מעיניי.
"ז...זהו?" שאלתי גם אני מגמגמת.
"נראה לי..שכן" אמר "עדיף שנסיים את זה ככה, ושלא שיהיה כבר מאוחר ומוגזם מידי" המשיך.
כול כך צבט לי בלב שהוא אמר את זה, הרגשתי איך הדמעות עומדות ממש להתפרץ לי בכל רגע...
כל החצי שנה הכי יפה שהייתה לי בחיים...הסתיימה...
שתקתי, הסתכלתי בעיניו, הוא גם היה נראה לי כל כך עצוב, לפתע מספר דמעות כבר החלו לרדת על לחיי.
"אל תבכי טל, עדיף שנסיים את זה ככה לא? שהקשר ביננו עוד בסדר...ככה נוכל לשמור קשר טוב למרות הכול" אמר.
"טוב...צודק" גמגמתי, "אפשר רק חיבוק אחרון?" המשכתי מסתכלת עליו, ממשיכה לנגב את דמעותיי שכבר החלו ממש לזלוג.
"ברור..." אמר מתתקרב אליי...וחיבק אותי כל כך חזק, שנינו לא הרפנו מהחיבוק הזה.
פשוט ישבנו שם, מחובקים חזק כל כך, לא מוכנים להיפרד...
הרחתי את הריח שלו, והחזקתי אותו כל כך חזק בזרועותי...כאילו זה היום האחרון שאני הולכת לראות אותו.
"וטל...זה לא החיבוק האחרון, .אנחנו שומרים על קשר! שיהיה לך ברור" אמר ושמעתי בדיבור שלו, שגם הוא מתחיל לבכות.
התנתקנו לאט מהחיבוק והסתכלתי עליו...
"אל תבכי בגללי, אני לא שווה את זה טל" אמר וניגב את הדמעות שהחלו לזלוג גם לו.
"אתה שווה את זה...תאמין לי שכן..." אמרתי "תומר אני אוהבת אותך...תמיד אני יאהב" המשכתי, והבכי כל כך התחזק במילים האלה.
"דיי טל אני לא יכול לראות אותך ככה, אני גם אוהב אותך, היה בסדר, את תשכחי אותי מהר אני מבטיח" אמר.
"ממש" אמרתי.
הסתכלנו אחד על השני מספר שניות ושתקנו.
"אני לא ישכח אותך גם כל כך מהר, תיהי בטוחה בזה" אמר וניגב את פניו.
"גם אני..." עניתי חסרת קול.
"טוב...אני...יזוז" אמר וקם מהספסל.
"כן גם אני.. " אמרתי וקמתי גם.
"נשמור על קשר?" שאל וניגב שוב את דמעותיו.
"ברור...חסר לך שלא" אמרתי.
"אל תדאגי...טוב...ביי טלוש..." אמר והביא לי עוד חיבוק.
עמדנו ככה כמה דקות בחיבוק הזה, והתנתקנו.
"ביי" לחשתי, והוא הסתובב.
הסתכלתי עליו, מתרחק ממני, מנגבת את הדמעות שלא מפסיקות, לא האמנתי שהתקופה הכי יפה בחיים שלי נגמרה כרגע...
הוא לא הסתובב אחורה, וגם אני כבר לא הסתובבתי.
התחלתי להתקדם לכיוון הבית של מאיה, בוכה ובוכה, ותוך כדי משחזרת את כל מה שעברנו, ואת השיחה האחרונה הזאת...
הגעתי אלייה ולא היה אף אחד..היא פתחה לי את הדלת וישר חיבקה אותי חזק.
"זהו" אמרתי חסרת קול.
"בואי בואי" אמרה ולקחה אותי איתה לחדר, מחבקת אותי כל הדרך.
ישבנו אצלה, היא רק ניסתה לנחם אותי, אבל כלום לא עזר...לא הפסקתי לבכות...
"אני אוהבת אותו..אני רוצה להגיד לו עוד פעם אחת שאני אוהבת אותו" אמרתי.
"הוא יודע את זה טל...הוא יודע וגם הוא אותך" אמרה "זה בטוח נגמר? לגמריי?" המשיכה.
"כן...דיי כמה ניסינו מאיה, זה כבר לא היה אותו דבר, זה ניהיה רק ריבים, ועל שטויות, בהתחלה זה לא היה ככה בכלל" אמרתי וניגבתי את הדמעות.
"אז אולי זה באמת הדבר הכי נכון שיכולתם לעשות, באמת במקום סתם למשוך את זה" אמרה.
"כן... אבל אני רוצה לדעת מה איתו...הוא גם בכה שהוא הלך" אמרתי, וכל כך כאב לי עליו.
"באמת? יא איזה חמוד" אמרה.
"נו מסכן לא רוצה...אוף אני אוהבת אותו...אני רוצה לחבק אותו" אמרתי.
"יהיה בסדר מאמי...דיי" אמרה וחיבקה אותי.
"איזה בסדר...אוף כואב לי, כואב לי הלב" אמרתי.
"דיי טל , תראי איך את בוכה, זה יעבור אני מבטיחה לך, תפסיקי אבל לבכות ככה" אמרה.
ישבתי אצלה עוד, וכבר לא היה לי חשק להישאר, רציתי רק ללכת...
"טוב אני ילך הבייתה..." אמרתי.
"את לא רוצה להישאר?" שאלה.
"לא לא, אני רוצה ללכת" אמרתי.
"טוב בואי אני ילווה אותך" אמרה.
"לא לא ... אני רוצה ללכת לבד" אמרתי.
"בטוח?" שאלה.
"כן.." עניתי.
הבאתי לה חיבוק ואמרתי לה תודה על הכול ויצאתי מהבית שלה...
כל הדרך לא הפסקתי לבכות, וגם שהגעתי הבייתה..
כולם ישנו אז הם לא שמעו אותי..סגרתי את עצמי בתוך החדר, ישבתי על המיטה ורק העלתי זכרונות שלנו...מכל מה שעברנו.
לפתע הרגשתי רטט על המיטה...
"הלוו" עניתי.
"טל?" שמעתי את קולו של יואב, איך הוא תמיד יודע מתי להתקשר.
"אה?" עניתי, ושמענו בקולי שבכיתי.
"מה קרה?" שאל.
"כלום.." אמרתי.
"מה כלום? למה את בוכה טל?" שאל.
"נפרדנו...אני ותומר" אמרתי.
"מה? את רצינית? איפה את?" שאל.
"בבית" אמרתי.
"אני בא" אמר וניתק בלי שהספקתי לומר משהו.
תוך 5 דקות הוא כבר היה ליד הבית שלי, פתחתי לו ועלינו אליי לחדר.
"טלו'ש אל תבכי...דיי" אמר בפעם המאה, מחבק אותי כל כך חזק.
"אני לא יכולה...אני אוהבת אותו...אני לא יכולה בלעדיו" אמרתי.
"את יכולה...את תכירי מישהו חדש...מה את דואגת" אמר.
"לא רוצה אף אחד...רק אותו" אמרתי.
"אל תדאגי מאמי, רק אל תבכי..." אמר מחבק אותי קרוב אליו.
תגיבווווו =]
לאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאא😢
דיייי למההה???😮
כולי עם דמעות בעינייםם...:\
איזה עצוב 😢
מהמממממממממממם!!1
יואו איזה פרק יפה ועצוב!... =[..
המשך דחוף!
בזמן שקראתי שמעתי את השיר:
http://www.youtube.com/watch?v=xxl66nYfdl0
והוא די מתקשר:
תרגום:
לפני שזה יותר מדי רחוק (go too far)
חח... =]
לאאאאא
אווווווווווף איזה עצובבבב =[[
המשךךך
אתר האהבה הישראלי