להשלים את החסר- הסיפור שלי..!

QUOTE (lidorushit @ 02/01/2008) פייייייייי מי חזרה לפה,
איך בצבא? 😛
התגעגעתייייייייייי 3>
מה עם עומר? חח
ומה נגמר בסוף? ככה להשאיר אותנו המתח, לא יפהה 😠
לידור 🙄
אם את זוכרת חחח. .
חחחח בצבא..? נחמד.. עוד שבועיים אני חיילת כבר חצי שנה.. P=
גמני התגעגעתי אליכן.. וואי חסר לי בלי לכתוב יומן חח
מה נגמר עם עומר..? חחח
לידורייי בטח שאני זוכרת..
ואני בספק מאיפה להתחיל את ההמשך כי קרו כ"כ הרבה דברים...

חחחחחחחחח הסיפור שלך מ'זה הזכיר לי החיים שלי הריבים עם עומר כך הייתי אני עם החבר שלי
התאכזבתי כשלא ראיתי המשך כמעט עשר דפים אם לא יותר חחחחח
המשךךךך😊 😊

הייייי מי חזרה? 😊
התגעגעעתי ! את ממשיכה?
ספרי .... איך בצבא?

היי את O:

אני חושבת מאיפה להמשיך.. =\

ווואאייי התאהבתתתתתתתייי בסיפוווווווווור שלך :]
איך היה בצבאא?!
תתממששיייככייי :]

תמשיכי מאמי : ]

חחח אני עדיין בצבא.. כבר ים זמן..

הייתי ממשיכה בכיף אבל מה שהתחלתי כ"כ רחוק.. אני לא יודעת איך להמשיך בכלל..
למישהו יש רעיון..? =\

וואי קארין , חסר לך אם את נעלמת שוב 😉
ספרי כבר מה עם עומר חח, ומה קרה עם תומר . את יכולה בתקציר כזה, לא חייב בתור סיפור.
ואז תמשיכי את הסיפור מנקודה שתחליטי [:
התגעגעתיייי , איך בצבא ?
חג שמח 3>

QUOTE (lidorushit @ 08/06/2008) וואי קארין , חסר לך אם את נעלמת שוב 😉
ספרי כבר מה עם עומר חח, ומה קרה עם תומר . את יכולה בתקציר כזה, לא חייב בתור סיפור.
ואז תמשיכי את הסיפור מנקודה שתחליטי [:
התגעגעתיייי , איך בצבא ?
חג שמח 3>
חחחח כמה בלגן.. אם אני אתחיל את הסיפור מנק' חדשה אתם לא תבינו כלום אז אני אנסה לתמצת את הכל עד הנק' שאני בה היום בערך ואז אני אתחיל לפרט יותר..
גם אני התגעגעתי לידורי..
ו.. אני לא מבטיחה שיהיה כל יום המשך כי אני לפעמים סוגרת וכאלה.. אז.. תתחשבו 😊

~*~*~*~*~פרק 111~*~*~*~*~

המשכנו ללכת, ופתאום עוצרת מולנו מכונית ספורט ב.מ.וו לבנה. גג פתוח, שני דלתות. בדיוק כמו האוטו בקליפ של "ברבי" רק בלבן. נו המכוניות האלה שיש בסרטים, כזאת.
"נועהההההה" מישהו צעק מהאוטו. נועה זיהתה, אבל לא בבירור את הידידים.
נועה:"בואי נעלה הם יקפיצו אותנו הביתה" היא הציעה לי.
אני:"טוב" ידידים שלה, חשבתי. מה כבר יכול לקרות?
פתחנו את הדלת, ונכנסנו לספסל האחורי. הם סגרו את הדלתות ונסעו.
נועה:"תעצרו פה!!!" היא צרחה לעברם. אבל הם בשלהם. נוסעים על 180 בתוך השכונה, ממשיכים הלאה אחרי הרחוב של נועה.
הבטתי לעבר נועה במבט מפוחד, אם יקרה לנו משהו? מה נעשה?
נועה:"אני לא בטוחה שאני כל כך מכירה אותם"
אני:"נועה את מתה אם קורה לנו משהו" אמרתי ודמעות שוב מילאו את עיני. אני לא אוהבת שעושים כאלה שטויות והייתי כל כך מפוחדת באותו הרגע. למזלנו הם עצרו אחרי כמה סיבובים בשכונה, אמנם רחוק מהבית של נועה אבל כרגע זה לא היה חשוב לנו. בשניה שהם עצרו, אני ונועה קפצנו מהאוטו, (לא היו חלונות אז היה קל), הרגשתי כאילו אנחנו נמצאות בתוך סרט.
הגעתי לנועה הביתה, וצעקתי עליה שיותר היא לא עושה כאלה שטויות. למחרת בבוקר קמנו, התארגנו והלכנו לבית הספר. סוף השנה היה כל כך קרוב. כבר היו המון תכנונים. מסתבר שלפני יומיים היו אודישנים ואף אחד לא הודיע עליהם רשמית. אמנם עומר אמר לי עליהם אבל זה היה בזמן לא מתאים, והבטיחו שיהיו עוד אודישנים. אני כבר וויתרתי על התפקיד שרציתי, לא הייתי בטוחה שאני רוצה לשחק עם עומר. כי ידעתי שאת התפקיד שהוא רוצה הוא יקבל.
בשיעור מחשבים עומר הראה לי את כל השירים שהוא כתב להצגה, וסיפר לי עוד המון דברים חדשים (נטשתי את צוות הכותבים). היה לי גם את כל הטקסט, וידעתי את רובו בעל פה, ידעתי שזה הולך להיות מופע מדהים. הימים עברו, ו.. התרחקתי לאט מתומר. נפרדתי ממנו, כי הבנתי שזה לא ילך ככה. זו סתם חברות בכוח, אין שם יותר מדי אהבה. התרחקנו קצת מאז. בנתיים התחלנו כבר לנשום את הסוף.
בגרויות אחרונות, פרידות מכולם, המון הכנות למסיבת סיום, תכנון נשף, המון מכתבים מהצבא. זהו, אנחנו כבר לא ילדים. האמת שזה קצת התחיל להפחיד, פתאום הכל נראה ממש קרוב. זה כבר לא בעוד שנה שנתיים. השנה החלטתי לא לקחת חלק פעיל בהצגה, חוץ מהכתיבה, זה הספיק לי. בנתיים היה חדש מהצבא, נשלח לי מכתב שהתקבלתי לקורס של "מאבחנות מדעי ההתנהגות", ואני מתגייסת ב19.7. שלושה ימים אחרי הבגרות האחרונה, במתמטיקה. מצבי היה עוד טוב. עומר, וחברה שלי ענבר, יתגייסו באותו יום, ומקדימים להם את הבגרות במיוחד.
לבגרות בספורט גייסתי את מורן סיוון ושמרית. רקדנו ארבעתנו ריקוד אינדיאני שאני המצאתי, עם איפור מקלות וקצת תיפוף, יצא מדהים. עומר חשב שהוא יכול לעזור, אבל הוא סתם צחק עלינו, לפחות הוא הכין לנו שיר קפוארה יפה, ובא לעזור לנו בבגרות עצמה.
הערב של מסיבת הסיום הגיע. הגענו כולם לבושים בחולצות לבנות לטקס. ההצגה הייתה מדהימה, הנושא הוא פגישת מחזור. למרות שידעתי את כל הטקסט וכל השירים בעל פה זה עדיין היה כיף. אחרי ההצגה כל הזמרים של השכבה עלו עם מדים ושרו מחרוזת שירי צבא. ברגע הזה כבר התפרצתי בבכי, פתאום התקבלה משמעות חדשה לכל עניין המדים. פתאום החיילים הגדולים האלה זה כבר לא סתם חיילים גדולים, אלא אנחנו בעוד שבוע שבועיים.
אחר כך עלינו כולם לבמה לשיר את שיר הפרידה. לאחר שיר הפרידה פשוט כולם בכו, היה אפשר לטבוע מרוב ים הדמעות שהתפרצו שם. חיבקתי כל כך הרבה אנשים. ראיתי את עומר, קפצתי עליו בחיבוק חזק "שלא תעז לא לשמור על קשר" אמרתי לו ובכיתי תוך כדי. "ברור שכן, תזהרי את להעלם" הוא אמר לי וחייך אלי חזרה, מרגיע אותי. אי אפשר אפילו לתאר במילים מה הלך שם, זה היה הדבר הכי מרגש שראיתי בכל ימי חיי.
הנשף היה יומיים אח"כ. כמעט כולם הסתדרו בזוגות, גם אם לא היו חברים. עומר הלך עם שירן חברה שלו, לירון עם דניאל, קרן עם שגיא, גיא עם ליאור, בקיצור תיבת נוח. כולם היו זוגות זוגות. לא היה לי עם מי ללכת, מלבד העובדה שלא קניתי שמלה לנשף, לא הרגשתי גם צורך מטורף ללכת ולא הלכתי. למרות ההפצרות של עומר שהוא יבוא לגרור אותי מהבית. סיפרו לי שהיה מצחיק, והראו לי תמונות. "לא נורא" חשבתי.
נשארו עוד שבועיים עד הגיוס. היו לי 5 ימים ללא בגרויות והחלטתי שזה הזמן לנסוע לאילת לפני הגיוס, אחר כך לחזור לבגרות אחת או שניים ואז להתגייס. אם לא הספקתי לחו"ל אז לפחות אני אהיה באילת. אני בן אדם ספונטני. התקשרתי לסיוון ואמרתי לה "נוסעים מחר לאילת, מה את אומרת?". בהתחלה היא הייתה עקשנית ולא רצתה לנסוע, אבל הכרחתי אותה, והיא בסוף השתכנעה ורצתה. ארגנו את עניין המלון והנסיעות בשעה 7-8 בערב אצל סיוון, אני אפילו לא יודעת איך. משם חזרתי הביתה לארגן מזוודה במהירות, ולישון.
למחרת בבוקר קמתי מוקדם. אמא של סיוון הקפיצה אותנו ביחד עם המזוודות לתחנה המרכזית ושם חיכינו 20 דקות בערך עד שהאוטובוס יצא לכיוון אילת. אהבתי את הספונטניות הזאת, היא עשתה לי טוב. הלכנו לישון עם קצת אמ פי, וקמנו בעצירה לקנות לנו משהו לאכול. חזרנו לאוטובוס עם ארטיקים, והאוטובוס המשיך. לאחר 5 שעות ארוכות הגענו לאילת. עצרנו מונית והיא לקחה אותנו למלון שלנו. נכנסנו למלון, וישר לחדר שלנו שהיה בקומת הבריכה. הנחנו את הדברים בחדר.
סיוון: "בואי נשים את הדברים שלנו בכספת"
אני:"אוקיי שניה אני אנסה לפתוח אותה"
סיוון בנתיים ארגנה את הבגדים שלה מחוץ למזוודה. אני הלכתי לפתוח את הכספת.
אני:"איההה. סיוון בואי מהר תעזרי לי" אמרתי אחרי בום חזק..
לא מותח.. אבל אני כזאת נזק... =\

שכחתי כבר איך את כותבת, ואת כותבת מדהים [: אהבתי.

תודה לידורי..
וואי אני מאמינה שכל הקוראים הקבועים שלי כבר נטשו..
😢

המשכת את הסיםפור ? 😮
מתי ?

QUOTE (Noykush @ 09/06/2008) המשכת את הסיםפור ? 😮
מתי ?
כן.. היום החלטתי.. סתם ככה..
אני אשתדל להשלים הכל מהר ובקיצור אבל זה יקח קצת זמן.. 😊
מוזמנים להמשיך לקרוא.. 😛