זה היום הכי נורא בחיים שלי,
הפחד הכי נורא שלי התגשם...אני בחיים לא אשכח את אותו הרגע הזה.
הכל התחיל כאשר חזרתי מביצפר לכיוון הבית שלי,
החלטתי לקצר את הדרך והלכתי דרך סימטה שקטה.
ראיתי שלושה נערים,בני 17 בערך..הייתי עם האמפי שלי,וראיתי שאחד מהם קורא לי.
לא הבנתי מה הוא רוצה אז התקרבתי,הוא אמר לי שאני מוכרת לו.
ת'אמת לא הבנתי מה הוא רוצה ממני,הם התחילו להקיף אותי,נכנסתי ללחץ ושאלתי אותם מה הם רוצים ממני ?!
"אל תדאגי חמודה לא יקרה לך כלום"
"אחח כמה יופי בבן אדם אחד......"
"הייתי עושה אותך כפרה עלייך"
פה כבר באמת נכנסתי ללחץ,הוצאתי את הפלאפון שלי אבל הם זרקו לי אותו..רחוק רחוק.
התחלתי לצעוק,בעטתי בהם,הרבצתי,התנגדתי,בכיתי..מה לא עשיתי?
שמעתי מרחוק מישהו צועק להם שיפסיקו.
"תעזבו אותה אתם לא מתביישים ?!" הוא החזיק סכין ביד
הייתי המומה,לא הוצאתי מילה פשוט ברחתי.
אותו ילד רץ אחריי.
"איך קוראים לך?"
"עדי" אמרתי בעודי בוכה.
"אושרי...מה קרה שם?"
סיפרתי לו,הוא הרגיע אותי.
"איפה את גרה?"
"בהמשך..לא רחוק מפה".
"אני אלווה אותך..אם את רוצה"
"כן תודה" , אמרתי.
"תודה שעזרת לי אני לא יודעת מה היה קורה אם לא היית בא בזמן."
"זה בסדר...את מכירה אותם?" שאל.
"לא,בחיים שלי לא ראיתי אותם..טוב אני גרה פה תודה על הליווי ותודה על הכל....באמת,אני לא יודעת
מה הייתי עושה בלעדייך ! שוב,תודה.."
אושרי: "אין בעד מה...איפה את לומדת תגידי?"
אני: "בן גוריון,אתה?"
אושרי: " גם ,איך אף פעם לא ראיתי אותך? איזה כיתה את?"
אני: " י'...אתה?"
אושרי:" יב'.."
אני: "סבבה,תודה רבה לך,להתראות"
אושרי:" ביי מתוקה.."
= = = = = = = = = = = = = = = = = = = = = = = = = = = = = = = =
אז ככה,קוראים לי עדי אני בת 15 וקצת,כיתה י'.
יש לי שיער ארוך חום גלי כזה,עיניים ירוקות וגוף סבבה.
יש לי אח בן 16 וחצי,גדול ממני בשנה..הוא בכיתה יא',
קוראים לו בן.
לחברה הכי טובה שלי קוראים יעל,היא איתי בכיתה.
נכנסתי הביתה בוכה,רצתי לחדר וראיתי את אחי שם.
ניסיתי להסתיר את הדמעות אבל לא הצלחתי.
בן: "עדי מה קרה לך למה את בוכה?!!!!"
אני: "סתם כלום.."
הוא קם מהכיסא ושאל שוב מה קרה לי.
"שחזרתי הביתה הלכתי דרך הסמטה באייזנר וכמה בנים הקיפו אותי ואמרו לי כל מיני דברים וכמעט..." פרצתי בבכי.
בן:"מה? הם עשו לך משהו? מי אלה?" תקף אותי בשאלות.
אני: "לא איזה אחד בא בדיוק והם ברחו"
בן: "את מכירה אותם??????"
אני: "לא בן אני לא מכירה אותם אני לא ראיתי אותם בחיים שלי!!!!!!!"
בן: "טוב בואי הולכים לחפש אותם"
אני: " בן תעזוב אותי טוב?אני על סף התמוטטות ואתה אומר לי ללכת לחפש אותם?!"
בן: "מצטער עדי אני בהלם תביני את הדבר הכי חשוב לי אני לא יכול לחשוב על זה שמישהו יעשה לך משהו"
אני: "תודה אבל אני בסדר טוב?"
הוא בא וחיבק אותי חזק חזק.
נכנסתי להתקלח,אחרי שיצאתי התחברתי לאייסיקיו.
*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~
עזבו אותי =/ !
יעל,דברי איתי אחותי..............
*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~
יעל התקשרה אליי..
"יעלי..." אמרתי בוכה.
יעל: "עדי את בוכה או שאני מדמיינת????????"
אני: "כן את יכולה לבוא אליי עכשיו?"
יעל: " כן ברור,אבל מה קרה?!"
אני: " אני אספר לך שתבואי,יאללה בואי אני מחכה ... "
יעל: " אני מתלבשת ובאה ביי אהובתי אל תבכי"
אני: " טוב..ביי "
היא באה ממש מהר,עשר דקות והיא הייתה אצלי.
סיפרתי לה הכל והיא הייתה בהלם.
הלכנו לאכול וראינו איזה סרט,היא ניסתה לעודד אותי אבל אני כל הזמן רק נזכרתי בפרצופים הדוחים שלהם..
פשוט היה בא לי להקיא.
אמא ואבא חזרו הביתה מהעבודה,בן הספיק לעדכן אותם במה שקרה.
"עדיייייייייייייי" אמא שלי צעקה.
"אמא..." באתי אליה וחיבקתי אותה חזק.
"מחר הולכים למשטרה להגיש תלונה"
בן : "מה תלונה אני הולך למצוא אותם אני חותך להם ת'גרון"
אבא: "אני לא מאמין...חייבים למצוא אותם ולטפל בהם כמו שצריך."
אני: " טוב אולי תפסיקו? לא צריך להגיש תלונה ולא צריך לחתוך גרונות לאף אחד ! " 😠
הלכתי לישון,הייתי עייפה מכל היום המזעזע הזה..
לא עצמתי עין כל הלילה,רק שיחזרתי לעצמי את כל מה שקרה......
הגיע הבוקר אמא באה לי עם ארוחה למיטה. [:
אכלתי,נכנסתי להתקלח,התלבשתי,חיכיתי ליעל שתבוא והלכנו לביצפר.
ביקשתי ממנה לא לספר לאף אחד,אני לא רוצה שיתחילו לדבר על זה בכל ביצפר...
הלכתי לכיוון חדר מחשבים עם יעל ועוד כמה חברות ועברנו דרך כיתות יא' ויב'
ראיתי את אחי וחברים שלו.
"בן מתי אתה מסיים?" שאלתי אותו.
בן: "1 אבל יש לך מפתח לא?"
אני: "כן אבל אני רוצה שתבוא איתי.........."
בן: " טוב אני יחכה לך בשער תהיי שמה"
אמרתי טוב והמשכתי ללכת.
זה הוא,אני מזהה אותו,זה אחד מהאלה שהיו שמה הייתי המומה. 😮
יעל אמרה לי אם זה אחד מהאלה שניסו לתקוף אותי.
אמרתי לה שכן,הוא ראה אותי,הסתכל לי בעיניים..איך הוא מעיז?
יעל נעלמה לי,איפה היא?!?!?!?!
ראיתי אותה עם בן וחברים שלו,באים לכיווני.
בן: "עדי עכשיו אל תתערבי תני לי לטפל בו"
"אאי אתה,בוא בוא לפה שניה"
הוא בא.
"ניסית לאנוס את אחותי אה יבן שרמוטה"
"מ..ה א.נ...י לא ל..א עש..יתי כלל..ו..ם!" הוא גמגם.
בן הוציא סכין,הרגשתי שאני בסיוט..רק רציתי להתעורר ממנו..
להתעורר ממנו כמה שיותר מהר.
תגיבו,שאני אדע אם להמשיך 😉





