עוד פעם אחת ודי - סיפור חדש

טווב קראתי
פפשוט בשווווווווווק!!
תתמשיכי
זה ממש מסקרן אוותתי... קצת עוובר עלי מה שקורה פה
אבל לא בגיל 12 פפאקיייינג
אלווהים /;
המשך מהר;]

מעלף המשךך

ואו ........

וואווו כלכך מסקרןןן
תמישיכייי !@@ .. כןן רואים שחלק מפה זה מהסיפוור שלך על החיים ..(:

תמשיכיי

ואאו

אהה...














נשארתי בלי מילים!


תמשיכי מהר אב'..
מאוד מאוד אבל מ א ו ד מעניין!

מעניין תמשיכי

טוב אני כבר מבינה מה הולך להיות
לפי הסיפור שלך
אבל יפה [[:

ואוו אני בלי מילים..:/

המשך.. מהר..


דולסהה

ואואו
מאמי זה נשממע ממש מעניין..
הממשך
דחוףף

=פרק 2=

"כמו מה? בייביסיטר לא עוזר לי.."
"ו200-300 שקל ליום? עוזר?"
מהרגע ששמעתי את זה..העיניים שלי נפתחו ולא היה מעניין אותי מה זה..
"כן כן! אני רוצה מה זה?"
הבנתי שזה לא דבר אחר מאשר זנות.
אבל..הוא, יובל, הציג לי את זה בצורה שונה אמוד. זה לא היה ניראה לי מגעיל פתאום. זה היה נריאה נחמד ומשעשע...הוא הציג את זה כך "את עובדת על גברים מסכנים, נהנת ועוד לוקחת להם כסף!" שמחתי ואחריי יומיים התחלתי לעבוד בזה. 3-4 גברים ביום. על כל אחד 50-100 ש"ח. אחריי חודשיים נכנסתי לדיכאון. החיים שלי סבבו דרך זיונים-סמים-נכשלים במבחנים. אבא כל יום היה מרביץ לי. אחי הגדול נהיה אפטי לגמריי. אני כל היום בכיתי. כאב לי שם למטה, ואני אומרת את זה בלי בושה הרגשתי הכי מגעיל שבעולם. כאב לי כל כך כאב לי. הרגשתי מלוכלכת, הרגשתי מזוהמת. הרגשתי הכי מגעיל שיש. אם להתחשב בעובדה שהייתי מאוהבתב טירוף ביובל. אפילו אם הוא היה מבקש שאני אעבוד בחינם שהוא ייקח את הכסף, הייתי מסכימה.
זה לא היה רק סתם סקס. זה היה עבודת יד, מציצות דברים מגעילים. שעד היום מגעילים אותי. עברתי כל כךה רבה גברים בחיים שלי. תחשבו..ליום3-4 גברים. פעם זה היה גם 6. אני כבר לא זוכרת. כבר לא סופרת. פה ושם היו לי חברים. ששמעו על כל הבעיות, ששמעו מי זה אחי (העבריין הערס המסומם של השכונה) פחדו, התרחקו. אחי שלח איומים לכל מי שהעז להתקרב אליי. הוא לא ידע שאני עובדת במה שעבדתי. הרגשתי רע הרגשתי מגעיל, חוץ מאב' וילנה אף אחד לא היה מוכן לשמוע. באותה תקופה הכרתי את קטיה, למדה איתי באותו בית ספר. נהיינו חברות טובות היא זאת שהייתה מחזיקה אותי קצר לפעמים. חמודה. הבנתי לאט לאט שאני בצרות גדולות. לא ידעתי למי לפנות לא דיעתי את מי ממש לשתף בסיפור. אז פניתי לבנאדם שהיה הכי קרוב אליי באותה תקופה, אחי הקטן. שהיה אז בן 12, ואני הייתי בת 13 וחצי. הוא לא ממש הבין מה אני רוצה מימנו כשסיפרתי לו באיזה מצב אני נמצאת. הוא לא ידע מה הוא לא ידע מה זה "מכורה" ,"צריכה" .. הוא לא הבין בזה כלום אבל הוא מאוד התעניין בזה, התעניין בזה יותר מידיי. הוא שאל מאיפה אני משיגה, איך אני מתכוונת להשיג עוד סמים ואיך מכינים את הבאנג.
באותה תקופה גם הייתי מסניפה קוקאין ואני זוכרת שהוא טעם טיפה. אחי לא הסתפק "רק" בשאלות וביקש לנסות טיפה כדי להבין מה אני מרגישה "ככה נהיה יותר קרובים יאנה"..
ואני, כמו מטומטמת, לאחר שאמרתי לו שאני מרשה לו רק פעם אחת ולא יותר, נתתי לו. יעני לא הספיק לי המצב שלי הייתי צריכה גם לגרור את אחי להיות מפגרת כמוני?! כמובן שאחי לא עמד במילה שלו. הוא עקב אחרי וגילה איפה אני החבאתי את כל הסמים שלי. מתחת לבלטה שבורה במקלט של הבניין. הוא התחיל לגנוב לי מהסמים בהתחלה זה היה קצת וזה נמשך וגדל בהדרגה עד שתפסתי אותו על חם גונב ואחריי זה גם משתמש. בהתחלה אני זוכרת איך צעקתי עליו, הרבצתי לו. זונה. אחרי זה הבנתי שאני אשמה. פתאום אני ואח שלי הקטן הפכנו להיות שותפים לסמים. אני הייתי עובדת בזנות ומביאה את הכסף הביתה, לקופה המשותפת שלנו. הוא היה גונב פה ושם ומוסיף לחסכונות שלנו. הכרתי לו את יובל ויובל אמר שאין ממש מה לעשות איתו, עם אחי. המכות מאבא באותה תקופה המשיכו המצב המשיך, אמא שלי הייתה משתכרת גם, והכל היה חרא. אין לי מושג איך אבל הייתי ממשיכה ללכת לבית הספר. אומנם לא ציונים גבוהים אבל כל יום הייתי מראה נוכחות. אין לי מושג, עד היום, איך אף אחד לא שם לב. בסוף כיתה ח', חגגתי יום הולדת 14. תכננתי מסיבה גדולה במקלט להביא את כולם. הבטחתי מלא שתייה וגם הפתעה קטנה (סמים). יום לאחר מכן הידיד הכי טוב שלי, כמו אח, נאור, מת. ממנת יתר. וזה, זה לא לימד אותי לקח. השבעה שלו הייתה מאוד קשה בשביל כולנו ..הוא היה מדהים. זה בא לנו בבום אחד גדול. כולנו חשבנו שהוא יפסיק. אני עדיין בוכה. הכי שנפגעה זאת אב'. שהייתה אז כולה בת 13 ואהבה אותו כל כך..היה בניהם קשר מיוחד. עד היום היא לעפמים מתקשרת אליי באמצע הלילה ובוכה, כי היא חלמה עליו עוד חלום. 😢(...במסיבה היה כייף, כך גרתתי עוד הרבה לקטע של הסמים. כבר הרבה היו ב"עניין". בחופש הגדול בין ח' לט' אני נורא השתנתי. נהייתי קשוחה יותר, אפטית בכל מה שקשור לסובבים אותי, רגזנית וכל הזמן הייתי נכנסת לדיכאון. שוכבת עם בנים על ימין ועל שמאל ...בשביל כסף, וגם בשביל הכייף. גונבת מזריקה ומעשנת. פשוט אחלה. השתנתי חיצונית, התפתחתי, החזה קיבל צורה, הפנים, נהייתי מה שנקרא "כוסית". יש דברים שאני מדלגת עליהם כי אני שוכחת וגם כי הם לא הכי חשובים. אבא שלי עזב את הבית וזחר אחריי חודשיים שהוא גר ברחוב ולא היה לו גרוש. אנחנו היינו במצב בקאנטים. אומרים, "כשאתה מעשן סמים, הצרות נעלמות". אבל בעצם שום דבר לא נעלם. רק אצלי במוח הצרות כ א י ל ו נעלמו..בהשפעת הסם כמובן. אבל כאשר ההשפעת החומר פגה, הצרות היו בדיוק חוזרות להיות כמו קודם, אפילו יותר גדולות וקשות. את הסמים השגתי לרוב דרך יובל, לפעמים במסיבות או גניבות או מאחי הגדול. באותה תקופה עברתי לבית ספר ביפו, איפה שאני לומדת כיום. הסתגלתי די מהר דווקא. זה נהפך לזה שבכל מסיבה שהייתי הולכת אלייה היו סמים. היינו מעבירים מאחד לשני גו'ינטים והיינו מכינים כל מיני שטויות כאלה מקטיפת צמחים שזה מאוד מסוכן אגב. ההורים שלי לא הרגישו שום דבר. לא ידעו כלום. עד היום אני שואלת את עצמי איך הם יכולים להיות כאלה אטומים. איך הם לא שמים לב שהמשקל שלי לא יציב, שאני מקיאה שהעיניים שלי כל הזמן אדומות, שצורת הדיבור שלי משתנה..שאני מאוד תוקפנית... רק עכשיו נזכרתי לרשום משהו שלא כתבתי בהתחלה. אני ואמיל אחים חורגים, בערך, רק מאותה אמא לא מאותו אבא. אמא שלי התחתנה עם מישהו ישראלי, שם משפחתו היה אלפרון, זה השם משפחה שלי שמלווה אותי עד היום. עברתי הרבה. הרבה מאוד. הגעתי למצב שכדי לעזור לחברה שלי עשיתי דבר נורא מאוד. אני לא אגיד את שמה אבל כבר הזכרתי אותה כמה פעמים בפוסט הארוך הזה..אותה אחת היה לה חבר לפני שנתיים בערך..היא הייתה אז בת 12-13..מישהי בשם לריסה התחילה עם החבר שלה וזה התפתח למריבה ענקית. כולנו שנאנו את לריסה הזאת ואני במיוחד. היא הייתה נראית לי מוזרה, לא שייכת. היא רצתה להלשין עליי על דברים שהייתי עושה כמו הסמים בבית הספר וכל הדברים האלה. יום אחד כשהיא סיימה ללמוד אמרתי לה שתבוא אליי וסתם נראה סרט יפה שרק הורדתי המאינטרנט. היא כמובן הסכימה ועשתה פרצוף מגעיל כשראתה באיזה בניין אני מתגוררת, אמרתי לה שנרד למקלט כי אני רוצה להראות לה משהו. כשהגענו לשם כולם כבר היו שם וחיכו. תפסנו אותה וקשרנו אותה באזיקים אל ארון כבד מאודד שהיה שם.התעללנו בה כיבינו עלייה סיגריות, גזרנו לה שערות..איימנו לשרוף אותה ירקנו עלייה אנסו אותה והכל היה מול העיניים שלי. ואני? זה לא הזיז לי בכלל. ועכשיו? עוברות לי מחשבות חולניות בראש. שאני זונה שאני מכשפה. הבאנו לה כל כך הרבה מכות שכניראה מכה אחת לא הייתה במקום, ברחם, כי אחריי ששיחררנו אותה לאחר 5 ימים שהרעבנו אותה גם ואיימנו עלייה לא לספר היא נפטרה משבר ליד הרחם.
לפי מה שהבנתי זו בעיה שהייתה קיימת אצלה הרבה זמן לפני כן. ואני? אני לא רוצה לחשוב על זה. והכל? תחת השפעת הסמים. לפני שנה וכמה ימים כשהייתי בת 14 וחצי הלכתי למסיבת האסיד הראשונה שלי.סמים, הרבה סמים, אלכוהול ומוזיקה של טראנסים פסיכודלחיים וכל האנשים שם משתגעים. להורים אני ואחי הקטן אמרנו שאנחנו יוצאים למסיבה של השכבה שלי ואמא שלי אמרה שאני אשמור עליו "הוא רק בן 13.."..אחי הגדול אמיל ישר חשד ואמר לי "אם זה עוד אחד מהשטויות שלך אני לא ידבר איתך בחיים". אני ואחי הקטן הגענו למסיבה, ביער שליד אבוכביר, שם עד היום אנחנו מתרכזים שם ועושים את המסיבות האלה.בשטח בין העצים התרכזו המוון בני נוער חלקם כבר התחילו לרקוד והתחרפנו שם. פתאום ראיתי את אחי מדבר עם איזה מישהו התקרבתי לראות מה קרה, אולי קרה משהו וראיתי ביד של אחי 2 כדורי אקסטזי. רציתי גם וביקשתי מימנו אבל הוא אמר שאני אשיג לי לעצמי, שלא חסר אנשים שמוכרים פה. אמרתי לו שישמור על עצמו כי יהגו אותי אם יקרה לו משהו והוא הנהן בהסכמה והלך. בהמשך הערב התרחקתי מאחי, מי שמכיר היער חורשה הזאת היא מאוד מאוד גדולה. ומההתחלה לא התכוונו להיות דבוקים אחד לשני. הייתי עם איזה מישהו בן 20 ושקענו בריקוד ארוך ומתמשך, אני לא יודעת כמה זמן עבר אבל פתאום התחלתי לשמוע צעקות מרחוק וכל המבטים של כולם הופנו לאותו כיוון. ראיתי אנשים רצים לאותו כיוון ועולים אחד על השני..צרחות..כשהתקרבתי, כמו כולם כדי לראות מה קרה תוך כדי חיפשתי את אחי...אבל אז פתאום מצאתי אותו. שוכב על הרצפה מחוסר הכרה. הייתי מבוהלת עד מוותה תחלתי לצרוח ולרעוד המילים לא יצאו לי מהפה!! היית בטוחה שהוא רק התעלף התחלתי לתת לו סתירות ומכות וצעקתי עליו שיתעורר ושהוא לא יכול לעשות לי את זה! הוא שכב שם ול ענה. המשכתי לתת לו סתירות-> שום תגובה. "לאאאאאאא..תזמינו מהר אמבולנס בבקשה מהר זה אחי זה אחי בבקשההההההההההההההה" אחריי כמה דקות שלי אישית זה נריאה כמו ימים ושנים הגיע אמבולנס. הפרמדיק בדק את אחי וקבע את מותו. זה היה נורא אני צעקתי צרחתי והשתוללתי התחלתי לקרוע מעליי את הבגדים התחלתי לזעוק "אני הרגתי אותו אני אשמההה לאאא.." ..המשפחה שלנוה תפרקה לגמרי מאז אותו מקרה. אמא שלי לא רצתה לחיות יותר וניסתצה להתאבד פעמיים. אבא שלי נהייה שיכור יותר. אחי הגדול לא דיבר איתי במשך 3 חודשים. ולי? החיים הנרסו. עד סוף שנה שעברה החיים שלי היו נראים כמו סיוט. כל המשפחה לא דיברה איתי חוץ מאחי ש"סלח" לי. את החדר שלו השארנו בדיוק אותו הדבר, לא נגענו בשום דבר. עד היום הוא מופיע לי בחלומות, יותר נכון, בסיוטים. בפורים שנה שעברה התחפשתי לשפנפנת פלייבוי, בגד גוף צמוד וורוד וקטנטן, גרביונים וורדים, נעלי עקס ואביזרים למיניהם. האיפור היה מרוח מרוב הבכי. כי אני ואחי הקטן תכננו תחפושת ביחד😢 כל מה שקשור ליובל המשיך כרגיל. הזנות, הסמים, האלכוהול, הדכאונות. היו עוד הרבה מקרים שאני גם לא זוכרת וגם לא רוצה לפרט עליהם. בסוף השנה לא רצו לחגוג לי יום הולדת 15. באותו יום בבוקר ידעתי שלא הולכים לעשות לי שום דבר. הלכתי לאב' ובכיתי לה..היא קנתה לי שרשרת וטבעת מדהימיםםם! ונורא יקרים [חח...] היא לקחה אותי ללונה פארק. נהנתי. הלכנו לשופינג ענקי...בצהריים חזרתי הביתה. אבא ואמא צעקו עליי. אחי לא היה בבית, הוא היה באילת. הוא התקשר להגדי לי מזל טוב ואמר שהוא קנה לי מתנה. אבא הרביץ לי ואני הזרקתי. יום למחרת הייתה ההזכרה של נאור. ב17.6. בדיוק יום אחריי היום הולדת שלי. אבריל לא הייתה מסוגלת לבוא. אני הלכתי. זה היה נורא. חזרתי הביתה ושוב אבא הררביץ לי. הסנפתי קוקאין בחדר שלי ובכיתי כל כך בכיתי....!! והחלטתי שפשוט נמאס לי מהחיים. אבא כרגיל הלך להשתכר ואמא לא הייתה בבית. הייתי לבד. ב7 בערב לבשתי שמלה שחורה יפייפיה. התאפרתי נורא יפה, שחור ואדום, צבעים חזקים. כתבתי מכתב התאבדות באורך חצי דף והייתי כל כך נחושה בדעתי. הוצאתי את הקופסה שהייתה לה מתחת למיטה ובלעתי כדורים. זה התחיל מ2...עוד אחד, ועוד אחד, ועוד אחד...הגעתי ל32..הרגשדתי לא טוב. הזרקתי פעמיים ברצף והמשכתי לקחת את הכדורים..עוד אחד ועוד אחד..הגעתי ל62 ובמצב הזה התחלתי לרעוד כולי....הזעתי כמו משוגעת וכלי רעדתי והמיטה זזה וצעקתי וראיתי הזיות..לקחתי עוד 3 כדורים וכאן התעלפתי. 4 ימים אחריי זה התעוררתי ומולי עמדה מישהי לא מוכרת [אחות]
"את יודעת איפה את נמצאת?!"
"אה...לא"
"בתל-השומר את ניסית להתאבד"
התחלתי לבכות כי הצטערתי על זה שלא מתתי. פרה שמנה ומטומטמת!! את לא טובה בכלום! אפילו להתאבד את לא מצליחה!! מפגרת! כישלון, זה מה שאת! לא יוצלחית!
החליטו שאני צריכה טיפולים וכאלה, הסברתי להם שזה היה קמרה חד פעמי ושוחררתי. סמכו עליי. בעיקרון מי שמנסה להתאבד יותר מפעם אחת נכנס למחלקה סגורה. השבועיים הראשונים של החופש הגדול עברו כמו סיוט. במסיבת הסיום שלי לא הייתי. כולם ידעו על המקרה.
---
לאט לאט חזרתי למסלול. כולם עזרו לי, אחי במיוחד. התחלתי ללמוד כמו כולם ביום הראשון של הלימודים, כיתה י'. כולם טחנו לנו במוח על זה שיש בגרויות השנה ועוד דברים כאלה. ככה הימים עברו, אני איכשהו הפסקתי קצת עם הזנות. יובל ראה שזה לא עושה לי טוב ואמר לי שהוא תמיד יכול להביא לי כסף ככה סתם, שאני לא צריכה להרוס את עצמי בשביל זה. ידעתי שאני המועדפת עליו, ידעתי. המשכתי לקחת סמים, פחות הזרקות, תמיד שמחתי שיש לי שליטה עצמית. כל כך זלזלתי בשאר האנשים שהיו זמריקים ולא יכולים להפסיק.. "זה חזק מימני יאנה אני לא יכול להפסיק". רציתי לירוק להם בפרצוף. אין כזה דבר. אני תמיד ידעתי לשלוט בעצמי. ידעתי שאם אני רוצה אני יכולה להפסיק. הייתי מוכרת גם סמים בביצפר, היו ניגשים אליי ילדים מכיתות ז' עד י"ב שאניא סדר להם קוק, בופים של חום, גראס.. למסיבות וכאלה. תמיד הייתי דופקת אותם במחיר בגלל שהם היו כאלה סתומים שלא מבינים בזה. אני זוכרת את אחד הימים שידעתי שיובל בחיים לא יאהב אותי כמו שאני אוהבת אותו. יש לו ילדה, יש לו חיים משלו. חרטתי על היד באכזריות "this one is for you", כשהוא ראה את זה ושאל מה זה אמרתי שזה סתם.
באחד הימים אחי יצא עם עופר למסיבה, הוא אמר שהם הולכים "לתפוס כוסיות" ועוד כל מיני דברים כאלה. הא יצא מהבית לא לפני שאני והוא הספקנו לריב ולהשלים.. אותו לילה הייתי ערה עד הבוקר, ישבתי עם נסטיה [אחת החברות שלי] בחדר וסתם עישנו קצת ודיברנו מלא. נסטיה הלכה הבייתה ואני התחלתי לסדר קצת את החדר, לא זוכרת מה הייתה השעה, מה שאני זוכרת זה שאמא נכנסה לחדר שלי בצרחות ואב אשאני אבוא.. לא הבנתי מימנה כלום.. היא צרחה כמה משפטים, אניר ק שמעתי "אמיל", "תאונת דרכים", "בית חולים", "וודקה", "אני אמות", "הוא ימות", "חרא", "בואי מהר". באותה שנייה לא חשבתי על כלום, לא הבנתי כלום. נעלתי את נעלי הספורט שלי ויצאנו במכונית של אבא לבית החולים.
מסתבר שהוא ועופר שתו, כמו משוגעים והתנגשו במשאית טריילר. עופר מת במקום. ואחי אמיל היה במצב קשה מאוד. לא עמדתי בזה. הלכתי לאחד חדרי השירותים בבית החולים והסנפתי מנה קטנה, רציתי שכאשר ההפעה תעבור הכל יחזור להיות כמו לפני התאונה. אבל לא קרה, לעולם זה לא קרה.
וככה עברו להם הימים, בהתחלה אחי היה בקומה, לאחר מכן הוא התעורר אך היה במצב נוראי.. נפגעו לו כמה עמרכות בגוף, הוא לא יכל ללכת, בקושי דיבר, בקושי חשב.. לא ידע כלום. הוא עבר שיקום ארוך מאוד. כל יום היו מסיעים אותו למרפאה בצפון ת"א [פול כסף] והיו עוזרים לו שם. בהתחלה הוא היה משחק במשחקים של ילדים קטנים.. ועם הזמן השתפר.
---
לפעמים החבר'ה בשכונה היו אומרים לי שאני עושה טעות ענקית בזה שאני מוכרת סמים בבית הספר, הזהירו אותי שאי אפשר לסמוך על אף אחד. אבל אני? אני סמכתי על כולם בבית הספר הזה. הם היו נראים לי טפשים מידי כדי להלשין וכאלה. 3 שבועות לפני ה'מקרה' שתכף אני אספר עליו התחילו 2 בנים מי"א לקנות מימני סמים. הם היו ממש רציניים, כל יומיים בערך אאונצים (בטח אתם לא יודעים מה זה אז כל אאונץ אחד מכיל כמות של 28-30 גרם הירואין) או שהם היו קונים גראס שזה סתם..כמו באנגים מוכנים או ג'וינטים מוכנים שהייתי מכינה להם רבע שעה לפני שהם היו קונים את זה. הקיצר הם היו קונים המון אצבעות (3-5 גרם חשיש) כל הזמן והיו קונים בכמויות שאף אחד לא היה קונה. וזה לא היה ניראה לי חשוד!!!!....יום שישי אחד הגעתי לביצפר, כמו כל יום, התיישבתי בכיתה ומישום מה הם לא באו לדבר איתי או לקנות מימני כלום באותו יום אפילו שאני לא אכין להם והכי מוזר גם שלא ראיתי אותם באותו יום. מוזר, הם אף פעם לא מחסירים. בשעה השנייה, הסטוריה, המנהל נכנס לכיתה שלי וצעק "יאנה, החוצה, עכשיו!!!!!!!!!!!!!!" הייתי בשוק כולי נהייתי אדומה בחיים שלי לא הייתי במצב כזה!!!! הוא לקח אותי לחדר שלו והשני מלשינים האלה ישבו שם והסתכלו עליי במבט כזה מגעילללל בהתחלה ניסיתי להכחיש אבל נחשו מה?!?! שי תמונות יש הוכחות!! הם הקליטו אותי על הפלאפון שלהם!!! קולטיםםם??? אני לא מאמינה!! פשוט לא האמנתי איך אני הייתי כזאת טיפשה. המנהל הודיע לי שבאותה שנייה אני עפה הבייתה וביום ראשון אני לא נכנסנת ללימודים בלי 2 ההורים שלי. ידעתי שאין מצב שאבא יבוא ואמא שלי בכלל בעננים. הוא אמר גם שאחריי זה הולכים לתחנת המשטרה ואני התחלתי לבכות. ידעתי שבתחנה הם ישאלו מאיפה יש לי את הכמות הזאת, ואם אני אגיד יובל הוא פשוט ישרוף אותי.
כשחזרתי הבייתה בערב הכנתי לי שני ג'וינטים דחוסים לאללה, עישנתי את שניהםב רצף וקצת נרגעתי. אמרתי לאמא שהיא מוזמנת לבית הספר ביום ראשון.
כשהגיע יום ראשון קמתי ב6 בבוקר, אני תמיד קמה מוקדם שאני לחוצה או דואגת. לבשתי סתם ג'ינס, חולצת טריקו בצבע כחול ונעלי ספורט לבנות. התאפרתי קצת, שמתי עליי את הצמידים שלי ויצאתי עם אמא לבית הספר. כשהגענו היה תור אל המנהל, ביצפר של מפגרים מופרעים מזדיינים. כשהגיע התור שלנו נכנסנו והמנהל חייך את החיוך הציני שלו.

וואי אני יקרא אני מתה לקרוא
אבל אני חייבת ללכת אני יקרא יותר מאוחר
מאמי אני כתבתי סיפור חדש ואני יודעת שאת נותמת תגובה בונה את יכולה לקרוא ולהגיד לי;]

אוקייי הסיפור הזה עוצר נשייממממהההה

אין לי מיליםםם... הוא מדהיםםם
ועוד זה אמיתי...!!

אני מתה לקרואאא... המשך..!!

אוקי קראתי..
אימלה זה לא נורמלי
המשך