"אמא תגידי לי שוב למה אנחנו צריכות ללכת לשם?" רטנתי לעבר איתי
"כי אמרתי לך מותק זה היום הולדת שלי או לא?" שאלה במבט מתגרה
"כן..כן אני יודעת והמון מזל טוב –אחרי כל מה שקניתי לך!" הוספתי
"נו את יודעת שהאישה היא מעצבת הבגדים הכי טובה בישראל! היא גם משווקת לחול!" היא אמרה
"אבל אמא קבעתי עם ערן!" השבתי לה
הי!
אני נועה!
אני בת 17-כיתה יא'
עיניים ירוקות
גוף חביב ביותר
גובה נורמאלי
יש לי כלב בשם ג'ואי-פקינז הא כזה חמוד!!!
אבל בינתיים אקרא לו ג'ו!
אני המון זמן מאוהבת/דלוקה בנער מהשכבה שלי בשם ערן
הוא כזה חמד!
רק חבל שהוא לא שם עלי..
ואז! שמגיעה הרגע האגדי שהוא מזמין אותי לצאת איתו אמא שלי חייבת לנצל את יום הולדתה ה-42
וחיבת לצאת לביתה של איזו מעצבת שתתאים לה שמלה לאירוסים של אחי הבכור...
גמר צבא לפני כמה ימים. הוא בן-
קוראים לו שחר
____________________________________________________________________-
"נו מתוקה זה לא ייקח יותר מכמה דקות!" השיבה לי
אוו כמה טוב אני מכירה את המשפט הזה... יותר מידי טוב ככה שכמה דקות נמשכים שעה מינימום!
נאנחתי ויצאתי לעבר המכונית.
כאשר נכנסנו לביתם הייה להם כלב קטן ויפה ממש חמודי
לפתע יצאה אישה מהבית ואמרה "תיכנסו תיכנסו זה בסדר.!" אמרה האישה
אני ואימי נכנסו
'השעמום עומד להתחיל' חשבתי
"לא,לא! אני רוצה וורוד עתיק...!"
אמרה אימי לאישה שעמדה מולנו
לפתע שמעתי מין צלצול
אחרי מספר שניות נכנס לחדר נער לבוש בג'ינס עם חולצה של פוקס.. גבוהה בעל עיניים כחולות ושער לא קצוץ ולא ארוך.
"אה רק רגע.." אמר
"אמא טלפון" אמר ומסר לאימו את הטלפון האלחוטי
"תודה" השיבה אימו
"כן.. כן.. למחר.. אל תדאגו... טוב בי" אמרה האישה וניתקה
לפתע נשמע השיר Christina Aguilera – Hurt כן של כריסטינה אגילרה.
אימי הסתכלה עלי מבוהלת.. אני ידעתי שהיא זוכרת.. זה כוויה.. גם אני זוכרת.. אני זוכרת את הלילה ההוא.. יותר מכל הלילות האחרים. אני בחיים לא אשכח.. בחיים.
האישה הבחינה שהחוורתי ואימי גם כן במקצת.
"רן... רני תגיד לאחותך להנמיך את המוזיקה.." אמרה האישה
"כן אמא.." השיב הנער
"תודה.." אמרה אימי.
"אתן רוצות כוס מים ?" שאלה האישה
"אני לא את יכולה להביא בבקשה לבת שלי?" שאלה אימי
"כן בטח.. רני! תיקח איתך את הנערה החמודה למבטח תביא לה כוס מים." אמרה אימו
הנער נכנ לחדר. הסתכל עלי ולאחר מכן יצא.. ואני אחריו
"שבי.." הוא אמר לי והורה לי לשבת על אחד הכיסאות.
"תודה.." השבתי כאשר הגיש לי את כוס המים.
"קרה משהו?" הוא שאל
לא יכולתי לדבר.. ידעתי שאם אדבר הכול ייצא.. אני מתגעגעת.. כל כך מתגעגעת.
"ל..א..כן." אפילו מול אדם זר לא יכולתי להכחיש
הוא התיישב מולי והסתכל בעיני
"בת כמה את?" הוא שאל
"17.. ואתה?" שאלתי –למען הנימוס
"18.." הוא השיב
"למה החוורת ככה? מה את עד כדי כך שונאת את כריסטינה אגילרה?" הוא שאל בגיחוך.. אך אותי זה לא הצחיק
"לא..המלים של השיר.. מזכירות לי אותו.. הוא הייה הכול..הו.." אמרתי ופרצתי בבכי
כל כך לא הייה לי נעים...
אחרי מספר שניות הוא התקרב אלי.וליטף את גבי בצורה מעודדת.
"אבא שלי..." אמרתי
"נפטר לפני שתיים.. בתאונת דרכים.. הוא הייה הכול בשבילי..הוא...(בכיתי) רבתי איתו לפני זה. אך השלמנו.. אך אני זוכרת.. שלא אמרתי לו להתראות.. הייתי לחוצה לקראת מבחן במתמטיקה שהייה אמור להתקיים למחרת.. "אמרתי ובכיתי
"די ..." הוא אמר ואני בכיתי.. כל התמונות חזרו לאי.. בבת אחת.. לא יכולתי יותר .. זה אבסורדי... אני כמעט ולא מכירה אותו..
לפתע צלל הטלפון שלי, "ערן" הייה כתוב על המסך.
"כ..ן" עניתי
"הי מאמי מה קורה..??" הוא שאל
"ערני... יפה שלי אני לא יכולה לבוא היום" רן הנער שעמד מולי יישר התנתק מהחיבוק
הרגשתי טיפשה
"מה את משוגעת?!?איך את מבריזה לי את לא יודעת מה ביטלתי בשבילך!" ערן צעק מבעד לפלאפון.
"סליחה.." לחשתי
"זה מה שיש לך להגיד?!" הוא שאל וקילל ולא הבנתי מה עשיתי אך הרגשתי רע.
ניתקתי את הפלאפון
"היי את בסדר?" שאל
"כן." אמרתי וקמתי מהמזנון
"אמא אני צריכה לצאת אני אקח מונית טוב?" שאלתי אותה
"כן מאמי" אמרה אמא שלי
היא הבינה
"מותק את רוצה שרן יקפיץ אותך?" שאלה האישה
"לא.. זה בסדר אני לא מעוניינות להפריע.." השבתי
"לא זה בסדר אני הולך במילא לחברה .. איפה את גרה?" הוא שאל באדישות כזו
"ב---------" השבתי
"אה.. זה בסדר את בדרך.." הוא השיב
,איך שחכתי היום סיוון ביקשה ממני להכיר את החבר שלה!'
"תודה.." אמרתי וחיבקתי את אימי
החזרתי לה את הכסף ויצאתי.
"תודה.."אמרתי לרן כאשר יצאתי מן הרכב לעבר הבית הפרטי שבו גרתי הייתה בניינו מבוכה.
"בבקשה.. בי.." הוא אמר ונסע
חיפשתי א המפתח לדלת
'פאק! שחכתי את המפתח! אמרתי.. הייה קר בחוץ.. אך בכול מקרה הלכתי לגן השעשועים.. בו נהגתי לשחק כאשר הייתי קטנה.עם אבא שלי.
ישבתי על הספסל ובכיתי.. בכיתי.. ובכיתי...
לפתע הפלאפון שלי צלצל
"הי איפה את?1 אמרת שאת מרשה לי להכיר לך את החבר שלי או לא?!" היא שאלה
"כן בטח.." אמרתי לה
"הוא בבית ספר?" שאלתי אותה
"לא הוא עובר לבית הספר שלנו. בגלל מגמת ספורט" היא השיבה
"חח טוב.. תפסת לך ספורטאי" אמרתי
"את בוכה?" היא שאלה אותי
"אני?!? לא" אמרתי
"טוב אך יאלה את באה אלי?" היא שאלה אותי
"כן. בי בי" אמרתי וניתקתי
__
עמדתי מול ביתה של סיוון צלצלתי בפעמון ושמעתי מקול בוקע מעבר לדלת
"רגע!!!" ענו זו הייתה סיוון
היא פתחה את הדלת וחיבקה אותי
"כן בכית.." היא לחשה לי
"אני? לא!" אמרתי לה
היא הבינה שאין עוד על מה לדבר ונכנסתי אליה לבית התיישבתי על הספה.
לפתע הצלצל הפעמון
ומולי עמדו 2 גברים.
פי נפער.
___
איך הסיפור? אפשר להיבא ביקורת !
אבל רק בבקשה אם הם רעות תדעו איך לנסח אותם ,טוב?
לוב יו
אהבתי 😛
המשך ושבת שלום מאמי 😊
תודה רבה מאמי
אני מפרסמת בעוד אתר
את הפרק הבא יהייה מאוד קשה להבין אבל אחריו הסיפור יהייה ממש יותר טוב מבטיחה!
אני קוראת תסיפור שלך באתר השני אבל אני מעדיפה להגיב פה
פשוט מהמםם
מחכה לפרק 4
יפפה לאלללה 😊
הממשךך
דחוףף😊
QUOTE (sufipufi @ 22/12/2006) יפפה לאלללה 😊
הממשךך
דחוףף😊
תודה מאמי!!!
QUOTE (-נוונה- @ 22/12/2006) יפה מאוד :]
תמשיכי
וואי ממש תודה!
פרק 2
בפתח נעמדו ערן ורן.
עינו של רן נפתחו והביטו בי כשואלות 'לא היית אמורה להיות עכשיו בבית שלך?'
ועיניו של ערן שאומרות לי 'חחח טיפשה.. גם מבריזה לי וחושבת שאני לא אדע?!'
ההיתי כל כך מבולבלת.
ערן בא והתיישב על ידי.
הוא החל לחבק אותי ואני הנחתי את ראשי עליו.
המון זמן אני מפנטזת עלינו.
אבל הצעקות שנשמעו היום בטלפון זה לא הייה ערן... זה לא הוא.
"לשים שיר?" קטעה סיוון את השתיקה המביכה
"כן" השבתי בתודה
היא שמה דיסק שירים.
אחרי מספר שירים הייה את השיר HURT.'גאד מה יש לאנשים עם השיר הזה?!?!'
היא ורן הסתכלו עלי מבוהלים.
זה לא היה נעים
החזרתי לסיוון חיוך שאומר 'זה בסדר,אני יודעת שזה גם השיר האהוב עלייך תשאירי אותו'
והיא השיב החיוך שאומר 'תודה רבה !באמת!'
אני שקעתי בשיר.
למה אתה לא כאן!? למה?! למה אתה?! יש המון פושעים ואנשים רעים אז למה אתה?!?
"אה יפה שלי?" שאל ערן
"מ..מה?" שאלתי
"את לא איתי אה?" הוא שאל
"כ..ן א..ני מצטערת" השבתי
"שאלתי אם בא לך לצאת." הוא אמר
התבוננתי בסלון שבו ישבנו . סיוון התנשקה בכל הזדמנות עם רן לא יודעת למה התעצבנתי עליה
"כן" השבתי
"טוב נראה לי שאנחנו נלך.." אמר ערן
"כן.. " הוספתי
"כל כך מוקדם?" שאלה סיוון
"כן.." השבתי עם חיוך מזויף
"מה למה באמת כל כך מוקדם?" שאל רן בלי בושה
"כ אני וערני שלי רוצים לצאת,מה גם זה אסור?" שאלתי בצחוק.. לא יודעת למה אבל הוא כל כך עצבן אותי באותו רגע.
כאשר אני וערן יצאנו מביתה של סיוון הרגשתי הקלה.
"מאמי למה את ככה?" ערן שאל
אבל לו משום מה לא יכולתי לספר על אבא שלי
"סתם.. " אמרתי וחיבקתי אותו
הוא אחז במותניי ונישק אותי
הייתי כל כך זקוקה לנשיקה.
אבל.. לא היה בה כל קסם,כל ייחוד,שום דבר.
הרגשתי רק ריקנות.
"אני אוהב אותך.." הוא אמר עם חיוך על שפתיו
"כן.. גם אני" השבתי ושחזרתי בראשי את מה שאמרתי לערן
יצאנו לבר משעמם וערן כל דקה הכריח אותי לרקוד.
המסכן ריחם עלי.
כאשר חזרנו לביתי אני וערן נפרדנו לשלום ולי הייה לי נמאס .. יום השנה של אבא קרב.. והבנתי שלעלי להתמודד עם מה שעובר עלי.
ניגשתי למערכת המוזיקה בחדרי הדלקתי אותה על השיר HURT וגמעתי כל מילה.
התיסרתי "די בבקשה די!!!" צרחתי לעצמי
"אבא!!" צעקתי
בוכה.. על השטיח כמו ילדה קטנה
"למה אתה לא כאן!?" שאלתי
לא הייה לי כוחות מרוב בכי לגשת למערכת.
אך בכל זאות לחצתי על פלי עוד הפעם והשיר התנגן מההתחלה.
הדלת הייתה פתוחה. כל החדר שבור.
ואני בוכה ואוחזת בידי את התמונה של אבא.
מחבקת ובוכה.. מחבקת ובוכה
I would hold you in my arms
I would take the pain away
Thank you for all you've done
Forgive all your mistakes
There's nothing I wouldn't do
To hear your voice again
Sometimes I wanna call you
But I know you won't be there
השורות האלו כאבו לי.
"נראה לי שאף אחד לא בבית" שמעתי קול גברי
אני לא יכולתי לזוז
זה הייה כבד עלי.. הרגשתי שהכול קורס.
הלב שלי נשבר.
"הי נועה!" שמעתי את הקול הגברי בא לחדר
הנער חיבק אותי והרים אותי מהרצפה.
נועה תעני לי!" אמר ומדד לי את הדופק
כל רסיסי הזכוכית היו על ידי ואני נהניתי מהכאב.
פתחתי את עיני...
זה הייה רן.
חייכתי
"ל...לאן אתה מתקשר?" שאלתי והשיר ניגן..
רן הניח אותי אל מיטתי ורץ וכיבה את המערכת
"למה את מכאיבה לעצמך?@" הוא שאל אותי בלחץ
"אף אחד לא רוצה בחורה דיכאונית אתה לא מבין?" אמרתי בחיוך
"אף אחת לא רוצה בת דיכאונית..."
"לך .. תחזור למשפחה שלך.. עם אמא ואבא.. עם כולם.. עם כל החברה שלך.. תשאיר אותי פה.. אני לא מכירה אותך..." אמרתי לו... הרגשתי איך מילתי פוגעות בו.
לא יכולותיי להבין מה אני עושה כן בזרועות אדם שאני בקושי מבינה.
ומשם הכול הייה שחור
אך הרגשתי את שפתיו על שפתי
אני כמעט ולא מכירה אותי.. בקושי יום.
עשיתי מאמצים להזיז את שפתי.. הרגשתי קסם.. שאותו בחיים לא הרגשתי.. ליבי פעם...
ומשם הייה חושך.
פתחתי את עיני .. וראיתי את עצמי בבית חולים.
זהו סוף הפרק.. סורי שהוא דכאוני..
אני תמיד שומעת את השיר HUR ברקע.. וכנראה נכנסתי קצת יותר מידי לסיפור והתחלתי קצת לבכות.. סליחה שאני לא יכולה להמשיך עוד.. המשך מחר..
אני במטיחה שהסיפור יהייה ארוך ושמח.
יש לכן עצות איך להמשיך?! בבקשה אפילו אם זה רעיון ממש מגוחך.. שלחו לי בפרטי!
ואוו ממש יפפפפפה
מאמי יש לך כישרוןןןן
מחכה להמשךך
QUOTE (אוהבת-וכואבת @ 22/12/2006) ואוו ממש יפפפפפה
מאמי יש לך כישרוןןןן
מחכה להמשךך
ווואי תודה ממש ריגשת אותי יפה שלי שבת שלום!
QUOTE (lidorushit @ 22/12/2006) מחכה 😛
שבת שלום :]
גם לך יפה שלי!!!!!!!!!11
