דיסק שרוט צרוב טעויות

גופו החם נגע בגופה הקר.
לרגע היא עצרה. הביטה בפניו שהיו כה קרובות לפנייה ושתקה.
קורה לה הרבה שהיא חולמת, סתם ככה חולמת, בלי סיבה. גם כשהיא סתם מנהלת שיחת נפש עם ידיד היא חולמת.
היא חולמנית. כולם אומרים.
היא שוב חלמה, אולי הביטה בעיניו ובפניו שהיו מעלייה וברקע הפוסטרים של יעל בר זוהר מקטלוג פוקס בתנוחות מגרות, ושלטי הניאון של ה-69 בצבע ורוד וסגול אבל בראשה עברו תמונות אחרות.
היא נכנסה אל החדר, היא ידעה שהוא ירצה ממנה משהו מעבר לדיבורים. אבל רצתה להאמין אחרת.
הוא ישב מול המחשב כשרגל אחת השולחן ורגל שנייה מקופלת אל גופו.
הוא היה יפה.
שוב היא הייתה בחדר הזה, חדר מלא בפוסטרים של נשים. שלטים ענקיים של TNT ושלטי ניאון זוהרים.
היא אהבה את החדר הזה. את הריח. את מי שישן בחדר.
"הבטחת לי חלום" היא אמרה מתיישבת על המיטה בתנוחה מגרה כשהחולצה חשפה מעט ממה שבנים אוהבים אצלה. בלי שלום, בלי נשיקה, בלי כלום.
הוא חייך נזכר בחלום שרצה לספר לה, הרי החלום הוא הסיבה שקרא לה לשם.
"הזוי הזוי הזוי, את לא מבינה בכלל" הוא חייך והסתובב עם הכיסא לכיוונה.
היא לא חייכה, כמה שאהבה אותו כך גם שנאה אותו.
"נו?" שאלה כי התקשה להתחיל ורק הביט בה בחיוך שובב.
"טוב, טוב, אני מספר אבל אל צחקי" הזהיר אותה עם אצבע מאיימת
היא שתקה.
"הייתי אביר השולחן העגול..." הוא התחיל והביט בה בחיוך לראות אם יש בה זיק של גיחוך, אבל היא הביטה בו בשתיקה בלי מחשבות מיותרות.
"את יודעת מה זה?" הוא שאל
היא הנידה בראשה ושיערה חיקה את תנועותיה.
"קיצר, לא משנה... הייתי שם עם חברים, את יודעת, יקיר" הזכיר את שמו של החבר הכי טוב שלו שגם איתו היתה לה היסטוריה לא נעימה.
"רותם, ניר, אור וכל אלה..." הוא המשיך לספר את החלום. "ואיפה את בכל החלום... את היית זאת שסידרת הכל, תמיד דאגת שהכל נקי, הכל במקום."
"וואלה" חייכה, כי שניהם ידענו שזה הכי רחוק ממה שהיא.
"כן ואני הייתי צריך את הבגדים שלי, את יודעת השריון וכל אלה" הוא חייך, "ושאלתי אותך איפה שמת אותם כי הם לא בארון שלי"
היא צחקה.
"אמרתי לא לצחוק!" הזכיר לה.
"מה זה אבל? אתה חש אני אמא שלך" חייכה
"נו תני לסיים" התלונן מחייך גם וחזר לספר, "קיצר אמרת שמת לי את הבגדים בארון וזה ולא נגעת בכלום וזה ואם אני רוצה שאני אבוא איתך לראות" אז הלכנו לאנשהו, אבל זה לא היה לארון שלי. איכשהו חטפת אותי, קשרת לי ת'ידיים..." הוא חייך והיא חייכה בחזרה, "כן, כן, קשרת לי את הידיים ודחפת אותי למרכבה כזאת, עלית על הסוס וחטפת אותי משם ואני כולי בקאנטים יעני... כי אני ושאר אבירי השולחן העגול היינו צריכים לצאת לאנשהו"
היא לא ניסתה להבין מה אמר, הרי הכל חלום.
"ולא הבנתי מה נחת עליך שככה את חוטפת אותי, אף פעם לא היה בנינו משהו מיוחד" אמר והביט בה כאילו ציפה לתיקון אבל היא שתקה.
"עצרנו באיזה יער מרוחק... משהו כמו גן-עדן, עמדת מולי ואת עם השמלה הזאת ועם הדבר הזה שקושרים בגב כדי שיחזיק ת'ציצים, את יודעת, שמלה עתיקה כזאת"
היא רצתה לתקן אותו ולהגיד מחוך, אבל שתקה כדי שימשיך לספר.
"הוצאתי את החרב שלי, לכל אביר יש חרב" חייך, "עשיתי ככה, ככה וככה" הדגים בידיו תנועות חדות.
"וכל השמלה שלך גזורה יענו, כי בנינו למי יש זמן להוריד תדבר הזה? ואת כולך ערומה וחיבקתי אותך אליי כשאת מורידה ממני את השריון וזה... ופה... טוב פה כבר נעזוב, את לא רוצה לדעת"
היא חייכה. "חלמת עליי חלום רטוב, אה?" שאלה
"חבל על הזמן" חייך מפיל את ראשו לאחור ועצם עיניים בעונג. לאחר רגע חזר והביט בה.
"אם לא היית מתגרה רק מלשמוע על זה אני מניאק" אמר
"תנסה אותי" אמרה
















כמהממהמה זמן עבר מאז שכתבתי משהו שהוא יותר משיחות במסנג'ר
מחר אמשיך ..
חנוכה שמח נשמות (:


אוווווווווווווווווווהבת