פרק הורס...
איזה פחד..מסכנות
מאמי תמשיכייי
פרק מדהיםםםם!!
תמשיכי דחוווווף!!
לווב יוו..
פרק 8..
לתוך מציאות קשה התעוררתי בתקופה ארוכה..
מרגישה שגופי הושחט -ושפשוט אני לא שווה כלום.
אחרי אינספור מקלחות-ההרגשה לא נעלמה מגופי.
מאי ועדן מנסות להתקרב אליי אך אני לא יכולה להיות במגע עם אף אחד.
זה מרגיש כאילו שהנהג מונית נוגע בי .
הבטיחו שיתפסו אותו.
ומה יעשו לו בדיוק?
יכניסו אותו לכלא לכמה שנים.
ממש יופי.
את התחושה על גופי?
אני ארגיש כל יום מימי חיי.
אמא ניסתה לדבר איתי אך ללא הצלחה.
לפסיכולוגית דווקא כן הסכמתי ללכת.
רציתי מישהו זר שאני דווקא לא מכירה,כדי לדבר על הכל.
לשפוך את כל החרא מהלב שלי.
ולירון?
אותה לא ראיתי כבר הרבה זמן..
לא ניסיתי ליצור קשר.
כי כל פעם שאני אראה אותה-תחושת עצב תעלה שוב ושוב ושוב.
ואין לי כוח לזה.
======
"שלום,אני תמי..אני אהיה הפסיכולוגית שלך בתקופה הקרובה..היכנסי" פתחה את הדלת ,בחורה די צעירה שנראתה דווקא נורא מאושרת מהחיים.
"אני יודעת שזה קשה להתחיל לדבר על זה.. אבל..." אמרה אבל קטעתי את דבריה.
"דווקא אני כן רוצה לדבר.לאו דווקא על זה אבל.." אמרתי והשפלתי את מבטי.
היא נראתה לי מוכרת-לא יודעת מאיפה.
"אז...איך את מרגישה אם מה שקרה?" שאלה אותי תמי.
"כאילו שהשחיטו את הגוף שלי." אמרתי .
"כן אני מבינה." אמרה
"לא את לא מבינה!!! את לא מבינה שאני כבר לא יכולה להיות במגע עם אנשים-כי אני מרגישה עוד יותר מגעיל!..עם אמא שלי ואחיות שלי אני לא יכולה להתחבק ולהתנשק,נהרסו לי החיים." אמרתי.
היא הביטה בי .
מבט ממושך שכזה.
כאילו היא מבינה אותי.
אבל היא לא .
אחרי שעתיים של דיבורים -הרגשתי משוחררת.
לא כל כך משוחררת.
אבל סוף סוף סיפרתי למישהי על הכל.
אבל לא סיפרתי לה על עומר ו..
אלון.
פתאום זה הכה אותי !
היא זאתי שאלון היה איתה בבית קפה !
המשך יבוא
וואי אהבתייייי
תמשיכי בובההה
מהמם מאמי...
חולה על הסיפור שלך.
אבל קצר.
אני דורשת שתמשיכי
חחחחחחח אמאלולו עולם קטן הא??
חחחח מחכהה לעוד המשךך מושלם כזה=]
מדהים..
אבל בובי למה שלא תנסי לעשות את הפרקים יותר ארוכים..?
זה יהיה יותר כיף לקרוא וגם יותר משוך ומעניין
וכמו שאחת כבר אמרה תפרטי יותר על הדמויות..\=חוץ מזה שקוראים לה אור ויש לה אמא אחות בשם מאי ועדן וחברה בשם לירון אני לא יודעת עליה כלום..
אהה ושהיא אוהבת את אלון..
תפרטי עליה מראה..
גיל..
משפחה..
על האהבה שלה..
ככה יהיה לך יותר מה לרשום וגם יהיה יותר טוב וברור..😊
QUOTE (shani_310 @ 21/12/2006) מדהים..
אבל בובי למה שלא תנסי לעשות את הפרקים יותר ארוכים..?
זה יהיה יותר כיף לקרוא וגם יותר משוך ומעניין
וכמו שאחת כבר אמרה תפרטי יותר על הדמויות..\=חוץ מזה שקוראים לה אור ויש לה אמא אחות בשם מאי ועדן וחברה בשם לירון אני לא יודעת עליה כלום..
אהה ושהיא אוהבת את אלון..
תפרטי עליה מראה..
גיל..
משפחה..
על האהבה שלה..
ככה יהיה לך יותר מה לרשום וגם יהיה יותר טוב וברור..😊
טנקס
וכן אני אנסה לעשות יותר ארוך :]
וממ
אני לא כלכך אוהבת לכתוב בסיפור כאלה קטעים
לדוגמא-
=-=-=
קוראים לי מאי ואני בת 17 וחצי -שיער שחור ארוך חלק ומהמם!
אבל תודה בכל מקרה :]
פרק 9..
אמא חיכתה לי למטה במכונית .
היא צפרה מספר לא מבוטל של פעמים בצופר של המכונית.
ירדתי למטה במהירות.
"אחח" הוצאתי מפי לאחר התנגשות במישהו.
"סליחה" אמר והרים את ראשו..
"אלון" אמרתי ואפילו לא חייכתי.
"אור" אמרה וחיבק אותי-דחפתי אותו ממני
"אל תגע בי" אמרתי המשכתי לרדת במדרגות.
====
"אורצ'וק איך היה ?" שאלה אותי אמא בדאגה.
"לא עניינך" עניתי בגסות והיא החלה לנסוע בכביש.
מעבירה תחנות בקצב מהיר ברדיו.
מזמזמת שיר ..
מקישה על ההגה.
"דיייייי" שאגתי אל תוך המכונית.
"אוקי.." אמרה לי אמא והמשיכה לנסוע.
מבוהלת לאחר ההתפרצות שלי.
זו הפעם הראשונה שצעקתי והרגשתי שאני באמת צועקת..
היא עצרה ליד בית קפה,"בואי.." אמרה לי ופתחה את דלת המכונית.
יצאתי-ללא חשק.
התיישבנו-היא הזמינה קפה הפוך ואני לא רציתי כלום.
"את באמת לא רוצה כלום?" אמרה והביטה בי בחמלה.
"אני רוצה שתעזבי אותי בשקט!" אמרתי ויצאתי מהבית קפה.
עמדתי ליד המכונית-חושבת..
למה זה קרה דווקא לי וללירון?
אנחנו רק בנות 16!
צעירות..כל החיים לפנינו
וכבר הם נהרסו.
אמא חזרה לאחר כמה דקות עם כוס פלסטיק ובתוכה קפה חם.
היא פתחה את האוטו ונכנסה.
נכנסתי במושב האחורי.
לאחר שהגענו הביתה -התיישבתי בחדר שלי.
מביטה בכל הדברים שיש לי בו..
כל אלו הם רק דברים מוחשיים.,אך איפה הרגשות?
לא יכלתי יותר-איבדתי שליטה
הדמעות שלי לא יכלו להפסיק לרדת מעיניי.
בכיתי על הכל
על אותו לילה נורא
על עומר ואלון..
ועל עצם העובדה שאבא שלי לא חוזר הביתה כדי לראות מה שלומה של ביתו.
"אפשר להיכנס?" קולה של לירון הושמע מעבר לדלת של חדרי.
"כן בטח" אמרתי -מאפשרת לבחורה היחידה שמבינה אותי,להיכנס.
"היי" אמרה-כבר לא היה לה את החיוך הנצחי שלה.
רק פרצוף של אבל על הפנים.
כמו שלי בעצם.
"הייתי אצל פסיכולוגית.." אמרתי לאחר שתיקה ארוכה ומעיקה.
"כן גם אני." אמרה לירון ששאפה אוויר בקצב מהיר.
"לא תנחשי מי הייתה הפסיכולוגית שלי.." אמרתי-מנסה לדבר איתה,להתחבר אליה שוב.
"מי?" שאלה והביטה בי בעיניים עצובות.
"זאתי שהייתה עם אלון בבית קפה" אמרתי.
"וואו." אמרה.
השיחה לא התקדמה לשום מקום אז במהרה כבר לירון הלכה הביתה..
בליווי עדן כמובן.
היא לא יכולה ללכת לשום מקום לבד.
גם אני לא כל כך יכולה ללכת לשום מקום לבד בעצם..
"רוצה לאכול?" נכנסה מאי לחדר ושאלה.
הנדתי את ראשי לשלילה.
היא יצאה מהחדר.
היה רק שקט בחדר.
שמעתי רק כלב נובח בחוץ וכמה מכוניות נוסעות הלוך ושוב.
הבטתי בשעון..
15:00 בצהריים.
השמש זורחת..
וההרגשה?
בתחת.
דפקו בדלת הכניסה של הבית
שמעתי קול מוכר וכמה קולות צעדים לכיוון המדרגות.
לא רציתי
שהוא יכנס.
המשך יבוא
אתר האהבה הישראלי