צעד אחד לפני..

יפה מעוד מחקה להמשך ודחוף

התחלה יפהה
מחכה להשךך

חחח בקצב הזה הסיפור ימשך..

יאא יפפה;]
המשך
מוזמנת לקרוא תסיפור שלי ושל אורטלי;]

" ירקתי על המדרכה וכיבתי את הסיגריה על השלולית הקטנה שיצרתי " 😁..

יפה סווויט [ , PPP= ] תממשיכי ..

רוב הזמן השתדלתי שלא לחשוב עליו,
חח רוב הזמן, אבל זה כ"כ לא עבד.. פשוט כל דבר שעשיתי היה כרוך בלהעלות עוד זכרונות ומחשבות לגביו,
ריח של דיכאון עלה באוויר.. זה לא קורה לי, לא הפעם! לא עוד כאב לב, דמעות ללא הפסקה!
אני לא רוצה אף אחד אחר רק אותו!
פתאום בחילה החלה להעיק עליי בצורה מטורפת.. "יותר אני לא מעשנת בחיים" חשבתי לעצמי כשאני נשענת על האסלה מחכה כבר להוציא את הנשמה, בסוף לא הקאתי ועדיין הייתה לי בחילה אז הלכתי לישון, לא שנרדמתי..
כל מה שעבר לי בראש זה המחשבות עליו. החלטתי שאולי קצת מוזיקה תרגיע אותי אז הדלקתי את הרדיו,
קול של שדרנית סקסית נשמע-
"אז ערב טוב לכם מאזינים ומאזינות יקרים.. מצפה לנו שעה גדושה במוזיקה ישראלית אמיתית כמו שאנחנו אוהבים, נשמע שירים ישנים יותר וישנים פחות.. ונתחיל בשיר שמזמן לא שמענו...מממ מממ מממ.. אפרת גוש.."
ואז החל השיר כשאני שומעת את המילים והדמעות כבר ממש מעוורות אותי לגמריי ואני מנסה להשתלט ולהכריח את עצמי לישון ושום דבר כבר לא עוזר! כואב לי!
"כשאתה בא
אני נופלת בגללך
אני רוצה לבכות
אני יודעת למה באת
ומה אסור לי לצפות"
אני כ"כ נופלת בגללו! אני כ"כ רוצה לבכות בגללו! והוא בא בשביל שעת הסקס החביבה שלו ומה שאסור לי לצפות זה לאהבה שלו, היא לא תגיע אף פעם! זה אוכל אותי!
אחרי.. לא יודעת כמה זמן של בכי בלתי נפסק נרדמתי,
את הרדיו לא כיביתי והתעוררתי לצלילי השעון המעורר שלי יחד עם השיר "היא יודעת" של נינט,
קמתי מהמיטה וכיביתי את הרדיו בכעס "היא יודעת.. הא?" דיברתי אל הרדיו כאילו נינט שומעת אותי.
הבטתי במראה כהרגלי המוזר, כן.. מן הרגל מוזר היה לי לקום כל בוקר ויש לקום אל המראה,
העיינים שלי היו נפוחות ואדומות מן הרגיל, כאב ראש פקד אותי ללא הפקר ואני רק השתגעתי!
הרגשתי כמו האנג אובר מטורף אחריי ליל שישי של בילוי ליד האבסולוט-שנאתי ימי שישי כאלה,
נמנעתי מהם לגמריי!
לא רציתי ללכת לבית הספר, ממש לא רציתי ללכת אבל לא הייתה לי ברירה אחרת אז הלכתי לשטוף פנים,
לצחצח שיניים החלטתי להתקלח אולי זה יעזור, אבל ללא הועיל.
הלכתי להכין לי קפה ומרוב עצבים שלפתי סיגרייה מקופסאת הסיגריות שאתה מונחת על המדף ליד דלת הגינה,
יצאתי אל הגינה בחלוק אמבט ושיערי עטוף במגבת, היה קריר, כן יש כאלה שמגדירים את התקופה חורף..
אני מגדירה אותה תקופה לא מוגדרת. בעיקרון החורף היה אמור להיות מזמן.. וכן לפני שבועיים ירדו גשמים נוראיים אבל עכשיו.. חם.. כמו לקראת פסח. ועוד לא חנוכה!
החזקתי את הסיגרייה בין שפתיי באתי להדליק ואז עצרתי, "מחר זה יעבור" אמרתי לעצמי ונכנסתי הביתה.
את הסיגרייה החזרתי לחפיסה והלכתי אל החדר להמשיך להתארגן, ידעתי שאני עומדת לאחר לבית הספר אבל לא היה אכפת לי, גם לא היה אכפת לי מאיך שאני ניראת באותו רגע, לא היה לי חשק להתארגן ולהיראות טוב בכלל. לבשתי איזה ג'ינס וחולצת בית ספר מעפנה, הראשונה שראיתי בארון פשוט שלפתי ולבשתי,
על השיער שמתי קרם לחות ואספתי אותו, הנפיחות בעיניים שלי ירדה ולא רציתי להתאפר, החלטתי שאם מישהו ישאל אני אגיד שהעדשות עשו לי קצת בעיות.
כשהגעתי לכיתה (באיחור כמובן) המורה החלה להטיף לי להגיד עד כמה הדרדרתי ועד כמה אני כבר לא משקיעה והיא לא מבינה מה קורה איתי ושהיא שוקלת לשוחח עם ההורים שלי ובלה בלה בלה.. נתתי לה להגיד את מה שהיא רוצה, אפילו לא התווכחתי או התחכמתי איתה כמו שאני תמיד אוהבת לעשות,
אחרי שהיא סיימה הלכתי לכיוון הכיסא שלי כשאני מביטה ברוני שמנענעת בראשה וכאילו אומרת לי "נו נו נו אושר.. ילדה רעה.." סימנתי לעברה זין ואז היא אמרה בלי קול, רק בתזוזות שפתיים "בת זונה!" ואז התחלתי לצחוק והיא חייכה ומיד כיוונה את הראש אל הספר "אושר!" המורה צעקה "צאי מהכיתה!" וסימנה באצבעה לכיוון הדלת, לקחתי איתי את התיק ויצאתי בחיוך.
ירדתי לכיוון היציאה של בית הספר והתיישבתי לי בחוץ בשמש התחממתי לי קצת, פיפשתי בפלאפון,
בהודעות של האקס שלי.. חושבת למחוק או לא כשפתאום שמעתי
"Hey miss faty faty!!" אותו קול מוכר, היה ברור שזה נצעק לכיווני.
הבטתי בו, במבט כועס, כאילו אומרת "וואלה לא הצחקת אותי.."
"מה נהיה...?" הוא שאל.. "אני יותר נכון אמור לקרוא לך "היי מיס פתי פתי.."

ייא;]
סוףסוףף המשך
יפפה

יפהה

עוד תגובות כאילו..

יאאאאא מהמם תמשיכי

מדהים!
המשך!

וווווווווווווואווו סיפור ממש יפפפפפפפה!!
המשךךךךךךךךךךךךך

3> מאיווווווש

"מה אתה רוצה איתי?" שאלתי אותו מביטה לו בעיניים בלי חשק לדבר איתו בכלל
"מה.. אני רק רוצה לדעת מה המצב איתך.." "המצב איתי מצויין"
"כן גם המצב שלי לא רע בכלל תודה ששאלת... תגידי מה יש לך? מה את אדישה?" הוא פתאום החל להתעצבן, שנאתי את הטון הזה שלו כשהוא מתחיל להתעצבן, אני לא אוהבת לעצבן אנשים בעיקר לא אותו!
"למה אמרת לי מיס פתי פתי?" העברתי נושא "כי את פתי מאמין לכל דבר! נראה לך שאני שוב בקטע של
מישהי מהילדות הקטנות?!" הוא שאל והחל לצחוק במעין צחוק שלטעמי היה מרושע!
"מה מצחיק?!" שאלתי בתוקפנות הפעם באמת התעצבנתי ולא היה אכפת לי שגם הוא יתעצבן.
"מישהי פה היום חמת מזג הא..? כמעט כמו המזג אוויר.." "אפילו יותר!" המשכתי לענות בעצבים,
"טוב את מוכנה להגיד לי מה תקף אותך פתאום? לא מתאימה לך בכלל ההתנהגות הזאת!"
רציתי להגיד לו! כ"כ רציתי להגיד לו שאני אוהבת אותו! רציתי להגיד לו שאני לא נרדמת בגללו ושאם אני נרדמת אז אני חולמת רק עליו! ופשוט לא יכלתי!
"עזוב.. אני סתם עייפה.. לא ישנתי טוב בליה.." "חחח אהה.. עייפה.. תגידי איזה שיעור יש לך עכשיו שאת בחוץ..?" "יש לי שיעור ספרות, אבל המורה העיפה אותי" "אח"כ יש לך עוד שיעור?"
"יש.. אבל אין לי כוח להיכנס לשיעור.." "אממ אבל למיטה יש לך כוח להיכנס נכון? את הריי עייפה.." הוא שאל ואני הבנתי לאן הוא חותר..
"חחח כן.. אתה בא..?" שאלתי בשובבות והוא חייך חיוך מאוזן לאוזן, יצאנו משער בית הספר צועדים לכיוון הבית שלי וכל הדרך שותקים, אפילו לא ציוץ אחד! השקט הזה התחיל לשגע אותי והדבר היחידי שהחלטתי לעשות היה להתקשר לאקס שלי, איזו מטומטמת מתקשרת לאקס שלה כשהיא בדרך לסקס שלה?!
אני- "אדם...?"
אדם- "מאמי, מה קורה מכוערת!?"
אני- "חח הכל טוב מה איתך כיעור?"
אדם- "'הכל טוב מה איתך כיעור' חחח שמנה, וואלה הכל טוב כפרה, מה מזמן לא שומעים ממך נעלמת הא?!"
אני- "חח כן קצת.. אתה יודע.. לימודים.."
אדם- "באמת מאמי איך את עם הלימודים?"
אני- "בינתיים אני משקיעה אתה יודע.. בינתיים.."
וידעתי שאני משקרת לו בקשר ללימודים אבל לא היה לי כוח להטפות שלו ושיתחיל להתנהג כמו אבא שלי, למה התקשרתי אליו בכלל!?
אדם- "חסר לך שלא מאמי! חסר לך שאת לא לומדת! אז מה מאמי איפה את?"
אני- "אני בדרך הביתה.. סתם יום מעפן.. באנו היה שיעור אחד והלכנו הביתה.. משהו מוזר.."
אדם- "שרמוטה, אני קורע ת'תחת ואת יוצאת לי הביתה מוקדם חחח"
אני- "באמת מאמי מה עם הצבא.."
אדם- "בסיידר.. מאמי מאמי אני חייב לנתק אני אדבר איתך יותר מאוחר ביי מאמי.."
אני- "ביי מאמי.."
ניתקנו את השיחה והסתכלתי על איתי, איתי בכלל היה שקוע ב-mp4 שלו
שמע מוזיקה אפילו לא שם לב לשיחה, לא אשקר, די התבאסתי רציתי שיקנא כמו שאני מקנאה בכל פעם שאני רואה אותו מחבק ומנשק את הידידות שלו כאילו לא ראה אותן שנים!
בכל אופן הבלגתי והגענו אל הבית שלי, פתחתי את הדלת נכנסו ולא הספקתי אפילו להוריד את התיק הוא כבר הצמיד אותי במהירות אל הדלת כשבדרך הוא גם מצמיד את השפתיים שלו אל השפתיים שלי, התנשקנו ואז הוא הביט לי בעיניים, חייכתי אליו "כמה שהתגעגעתי לזה אלוהים!" אמרתי בלי לחשוב פעמיים ואז הלכתי אל החדר הורדתי את התיק ואת הנעליים והוא בא אחריי, התיישבתי על המיטה מביטה אליו ומחייכת והוא בא והתיישב ליידי ורק חיבק אותי, הרגשתי מוזר.. רק מחבק אותי? אז החלטתי לשכב על המיטה, ושוב התנשקנו, אני רגילה שאנחנו תמיד מדברים, לא משנה על מה, לא משנה כמה.. לא משנה מתי.. מדברים! אבל הפעם היה שקט, כמו הדרך לפה גם עכשיו היה שקט וזה הטריף אותי אז קמתי מהמיטה לכיוון המחשב "מה את עושה?" הוא שאל "שמה מוזיקה.. שקט לי מדיי.. אתה רוצה לשתות משהו? לאכול?" הצעתי לו כאילו מחפשת משהו לעשות והוא עדיין ישב על המיטה שלי
"לא.. רק בואי אליי" הוא פתח את הזרועות שלו לחיבוק אז התכרבלתי לי בתוך הזרועות שלו, מה אכפת לי להתפנק בחיקו של האדם שאני אוהבת? בכל אופן, איך שלא יהיה, הגענו לאן שהגענו..
אבל טלפון אחד.. קטן.. קטע את כל האווירה החמימה שהצלחנו ליצור וכמו גל קור בא והפשיר הכל..
"אל תעני!" הוא אמר לי, אבל אני בחיים לא מסננת שיחות!
אני- "הלו..."

יפה תמשיכי