שלום! 😊
הסיפור הזה הוא חידוש לסיפור הראשון שכתבתי פה ולא גמרתי
החלטתי לחדש אותו כי התחשק לי ואני מבטיחה שהפעם אני אסיים אותו.
מקווה שתהנו ותאהבו את הסיפור
אוהבת המון המון
גל.
בלי המסכה אף אחד לא מכיר אותי:
"יש לי פחד שאני אעצום את עיניי ואחרי דקה שאני אפתח אותם,
כל מה שקרה או עשיתי לא יהיה עוד.
שאני אעצום את העיניים ואז אפתח וכל השקרים המזימות והרמאות יתגלו לכולם, שהכל ייחשף.
שאני אעצום את העיניים ואז אפתח ובמקום להיות מה שאני,מלכת המקובלים, אני יהיה אחת מהם אפס האפסים, לא מוצלחת, לא אהובה על כולם ולא מוכרת."
כתבתי לתוך יומני הראשון, פרקתי הכל לא האמנתי לעצמי שאני, ענבר שכטר, תכתוב כאלה דברים, שאני אכתוב בתוך יומן כאילו לאן הגענו?!?
לא הבנתי אבל המשכתי לכתוב לא יודעת למה אבל היד לא הקשיבה למוח היא המשיכה לזוז, המשיכה לכתוב, לכתוב המון על הדף.
"רוב השבוע לא היה לי מצברוח, חברות וידידים שלי שמו לב אבל לי לא התחשק לספר להם הרגשתי שהם לא יבינו אותי כי אני בעצמי עדיין לא הבנתי למה אני מרגישה ככה.
כאילו יש לי כל מה שילדה בגיל שלי הייתה רוצה שיהיה לה, יש לי משפחה שאוהבת ותומכת יש לי חברות וידידים ובנוסף יש לי חבר שאותו אני אוהבת יותר מאת עצמי.
אז למה אני לא מאושרת?"
קראתי את כל מה שכתבתי, קראתי ולא הבנתי.
סגרתי את היומן פתחתי את המגירה של השידה והכנסתי את היומן לשם לא התחשק לי לראות את חתיכת מחברת הזאת שגורמת לי להיות לא אני, לעשות דברים שלא חשבתי שאני אעשה שאני אכתוב יומן?! אוי נו באמת.
הרגשתי מחנק שאני חייבת לשאוף אוויר שאולי זה יעזור לי לחזור לעצמי
אז קמתי מהמיטה ושמתי נעליים העפתי מבט במראה ויצאתי מהחדר, ירדתי במדרגות והלכתי לכיוון הדלת כניסה בדיוק שבאתי לצאת אמא קראה לי ושאלה לאן?!
"לעשות סיבוב ואז אולי אחר כך לאסף" עניתי לה ויצאתי החוצה בלי לדעת מה תגובתה על כך.
יצאתי לרחוב והתחלתי ללכת נתתי לרגליים שלי להוביל אותי לא הייתי מרוכזת בהליכה יותר חשבתי על מה שעשיתי בחדר על השטות שקרתה שם "מה יקרה אם מישהו יגלה?!" הטרידה אותי השאלה והחלטתי עם עצמי ברגע שאני חוזרת הביתה צריך לשרוף את המחברת הזאת.
ואז נעצרתי הסתכלתי על הדלת שנתקעתי בה זה היה הדלת כניסה לבית של אסף
נקשתי שתי נקישות ואחרי דקה פתחו לי אותה
אסף עמד בצידו השני של הדלת "איזו הפתעה!!" אמר בקול רם וחיבק אותי אליו חייכתי חיוך ענקי והחזרתי לו חיבוק.
"היכנסי אישתי" אמר ועשיתי כדבריו.
"רוצה לראות סרט עם משפחתי?" שאל כשראיתי את ההורים שלו ואחיו הקטן רואים טלוויזיה בסלון.
עניתי לו בשלילה ועלינו לחדר שלו יד ביד.
אני נכנסתי קודם והוא אחרי הוא סגר את הדלת תפס בידיי והשעין אותי על הדלת, הוא נצמד עליי וקירב את שפתיו לשלי וצרפת אותי בעדינות וברכות, הפרפרים בבטן התחילו להתעופף להם מנסים למצאו דרך לצאת החוצה.
"אחחח.. אני אוהבת אותך" אמרתי אחרי שסיימנו להתנשק והוא בתגובה נתן לי נשיקה קטנה בפה ומשך אותי למיטה.
נשכבתי על המיטה והוא התיישב מעליי הסתכלנו אחד על השני היינו בשקט, אסף לקח את ידו והתחיל ללטף את פניי ואני התענגתי מהמגע הוא עבר עם היד בעיניים כאילו סימן אותם משם עבר לאף ומשם לפה צייר את השפתיים שלי, אסף התקרב עם פניו לשלי וכשהוא בא לתת לי לנשיקה
נשמע הצלצול של הפלאפון שלי.
אייזה התחלה מדהימהה:]
תמשיכי יפה שליי
לאבב יו
באמת התחלהה יפהה מאודד ממש אהבתייי
המשךך בובה(:
יפה בטרוף נשמתי תמשיכי לכתוב !!!
גלושלךך
בובות שלי...!!
שמחה שאהבתן את הפרק
אני אמשיך יותר מאוחר
כי יש לי מבחן גדול בהיסטוריה ביום שלישי
ומחר יש לי יומולדת!!! 😊
ואני לא רוצה ללמוד ביומולדת שלי
אז יותר מאוחר אני אכתוב המשך
אוהבתתתתתתתתתת!!!
גל.
זה ממש הסיפור הקודם לא ?
ממש חבל שהפסקת אותו...!!
QUOTE (G-A-L @ 29/10/2006) זה ממש הסיפור הקודם לא ?
ממש חבל שהפסקת אותו...!!
צודקת זה כמעט כמו בהתחלה אבל מנוסח יותר יפה
ואת צודקת שחבל שהפסקתי אבל אני אמשיך וגם אגמור נותנת את המילה שלי
😊
QUOTE (sWeEt_GaL @ 29/10/2006) QUOTE (G-A-L @ 29/10/2006) זה ממש הסיפור הקודם לא ?
ממש חבל שהפסקת אותו...!!
צודקת זה כמעט כמו בהתחלה אבל מנוסח יותר יפה
ואת צודקת שחבל שהפסקתי אבל אני אמשיך וגם אגמור נותנת את המילה שלי
😊
אוליי תמשיכי ..
כי זה קצת מבלבל..
תמשיכי את הקודם? פליזזזזזזזזזזז......
מזל טוב מאמי(:
תהנה ביומולדתת
עשי המשךך (:
הגבתי לך בהודעה הפרטית....😊
יאא אניי זווכרת את הסיפור הזה. .
ההווא ככזהה יאפה
תמשיכייי בובית
מוואהה
הנה הפרק שהבטחתי לכן..
ואני שמחה שאהבתן את הפרק.
אתמול היה לי יומולדת 15 היה כל כך כיף..
כל כך הרבה אנשים שימחו אותי 😊
אני אוהבת אותכן מלא מלא
ותודה על התגובות שלכן
גל.
קריאה נעימה בובות!
ביקשתי מאסף שיביא לי את הפלאפון שהיה מונח ליד רגלו והוא הושיט לי אותו, עניתי לפלאפון
ואסף עדיין התיישב עליי והציק לי טיפה.
"הלו?" שאלתי
"שלום! הגעתי לענבר שכטר?" ענתה לי מישהי בעלת קול נוראי מצד השני של הקו.
"כן, מי את?" עניתי
"יופי, שמי אורטל ואני הזאת שאחראית על התצוגה שרצית להשתתף בה" אמרה
"כן נו ו.." אמרתי והזזתי את אסף מעליי וקמתי לישיבה מזרחית, אסף לא הבין מה הולך פה למה אני עם חיוך כזה גדול על הפנים.
"מצאנו לך מחליפה" ענתה
"מה זאת אומרת??" התחלתי להילחץ לא הבנתי מה זה אומר
"זה אומר שאינך משתתפת בתצוגה.."
"אבל איך?! אבא שלי אמר לי שהוא דיבר עם המנהל על התצוגה והובטח לי להיות דוגמנית הערב" התעצבנתי עליה
"לא הבטיחו את התפקיד לאף אחד" שיקרה לי
"אז יש דוגמנית ערב אחרת?" שאלתי עצבנית
"כן" ענתה בלי בעיות
"מי זאת???" הרמתי את קולי יותר
"את תראי בתצוגה" אמרה ואז הוסיפה "את יכולה להשתתף בתצוגה בתור דוגמנית רגילה...."
ואז ניתקתי לה בפרצוף זה כבר הגזמה.
זרקתי את הפלאפון על המיטה והסתכלתי מסביב ואז נתקעתי על המבט של אסף הסתכלתי כמה שניות
ואז הורדתי את מבטי .
"מה קרה אהבה שלי?" שאל אסף וראה שאני עדיין עם ראש מושפל הוא לקח את ידיו, עם יד אחד הוא הרים לי את הראש בעדינות ועם היד השניה סידר לי את השיער.
"מה קרה ענברי?" שאל שנית ודמעה קטנה הצליחה לצאת מהמאגר דמעות שהיה בעיניי
וסף מחה לי אותה "אל תבכי.. לא קיבלת את התפקיד שהבטיחו לך?" שאלה ואני לא עניתי רק הורדתי שוב את הראש ואסף שוב הרים לי אותו "אספי אני רוצה הביתה" אמרתי בייאוש.
"טוב אני אלווה אותך" אמר וקם "אני רוצה ללכת הפעם לבד" אמרתי והסתכלתי עליו
"טוב מאמי.." אמר והושיט לי יד ואני נעזרתי בידו לקום מהמיטה.
שמתי נעליים לקחתי את הפלאפון ובאתי לצאת "מאמי" קרא לי אסף והסתובבתי עליו עם פרצוף מיואש
"חכי" אמר והתקדם אליי וכשהיה קרובה אליי, הוא חיבק אותי, כל כך הייתי צריכה את החיבוק הזה נשארנו מחובקים דק' ארוכות כשהתנתקנו מהחיבוק, "אני אוהבת אותך" אמרתי לו ויצאתי מהחדר שלו ומשם ירדתי למטה ובלי להגיד מילה להורים שלו יצאתי גם מהבית.
