<>המסתורי...<>סיפור ראשון..חחח סתם לראות מה יצא.

אוקיי...הכל התחיל לפני כמה חודשים..
בשבוע הראשון ללימודים הבחנתי שכל הזמן מישו מסויים גובהה עם שיער שחור,ועיניים חומות מסתכל עליי...הוא נראה לי מבוגר בערך בגיל של אמא שלי...
לא יודעת למה אבל תמיד הייתה לי תחושה ל פחד כשהייתי רואה אותו אבל בו זמנית גם הייתי לי תחושה של חום...וזה לא היה הגיוני..הרי אני לא מכירה אותו...
השבוע חלף...ועוד שבוע חלף....ולא סיפרתי לאף אחד על הבנאדם ההוא שעוקב אחרי...
ואז החלטתי לספר..לספר הכל לחברתי הטובה רותם.....זה היה יום ג'...
אחרי כמה שעות מעייפות בביצפר הגיע הצלצול הגואל ללכת הביתה..שאלתי את רותם:"את רוצה לבוא אלי הביתה?"...רותם הראתה סימני עייפות וענתה:"לא היום,אין לי כוח אבל אני אלווה אותה קצתת ..."...אמרתי לה תודה,יצאנו מהכיתה ומהבניין של בית הספר...ופתאום הבחנתי באותו איש שעוקב אחרי כבר כמה שבועות עומד ליד הטלפון הציבורי ובוחן אותי ואת רותם...
בדרך הביתה.......
המשך יבוא עם התגובות!!!!!

גבוה***

המשךך הסיפוורררר יפפהה

בדרך הביתה אמרתי לרותם על האיש ההוא שעוקב אחרי..ומסתכל עלי..
למרבה הפלא רותם אמרה לי:"את יודעת?גם אני הבחני היום באיש הזה שמסתכל עליך כל הזמן..מעניין מה הוא רוצה ממך..את מכירה אותו???"
הנהנתי בראשי תוך כדי אמירת:"לא!אני לא יודעת מה הוא רוצה ממני!!מה אני אעשה???"
רותם אמרה לי:"תתעלמי ממנו...זה יהיה קשה אבל אל תתייחסי אליו.."
היססתי לרגע ואז החלטתי להקשיב לעצתה של רותם...
הגענו לתיבות הדואר ליד ביתי ורותם נפרדמה ממני לשלום...
כל הדרך מתיבות הדואר לביתי היו מלוות במחשבות:"האם הוא יתפוס אותי???מה הוא רוצה ממני?אולי הוא רוצה לפגוע בי??" וכל המחשבות ההלו היו מלוות בריצה מהירה כל הדרך הביתה ...כי פחדתי שמה הוא ירדוף אחרי וינסה לחטוף אותי או משהו כזה...הייתי מאוד מבולבלת חשבתי כל מיני דברים!!!!
השעה הייתה 14:36 נכנסתי הביתה כולי מתנשפת כי הייתי עייפה מהריצה...
אמא הייתה בחדר ישנה...ואחי הקטן שיחק ברובי צעצוע שלו...נכנסתי לסלון ,נשקתי לחי על מצחו ואמרתי לו שלום...הוא אומנם קטן בן 6 אבל עדיין הוא התחיל לשאול שאלות..
"מה קרה לך???" למה את מתנפשת???ולא ידעתי מה לענות לו...
הוא הביט בי ואמר....חכי אני אקרא לאמא...אמרתי לו:"לא!!אל תקרא לה...והמצאתי איזה תירוץ כדי להתחמק...:רצתי כי עשיתי תחרות עם רותם כל הדרך הביתה... "
הוא צחקץ....העיניין נשכח..
ולמרחתתתתתת..
תגובות=המשך!!!

בגלל שאין 😢 ביקוש עד שלא יהיו תגובות אין המשך!!!
:cry:

אוקיי...הכל התחיל לפני כמה חודשים..
בשבוע הראשון ללימודים הבחנתי שכל הזמן מישו מסויים גובהה עם שיער שחור,ועיניים חומות מסתכל עליי...הוא נראה לי מבוגר בערך בגיל של אמא שלי...
לא יודעת למה אבל תמיד הייתה לי תחושה ל פחד כשהייתי רואה אותו אבל בו זמנית גם הייתי לי תחושה של חום...וזה לא היה הגיוני..הרי אני לא מכירה אותו...
השבוע חלף...ועוד שבוע חלף....ולא סיפרתי לאף אחד על הבנאדם ההוא שעוקב אחרי...
ואז החלטתי לספר..לספר הכל לחברתי הטובה רותם.....זה היה יום ג'...
אחרי כמה שעות מעייפות בביצפר הגיע הצלצול הגואל ללכת הביתה..שאלתי את רותם:"את רוצה לבוא אלי הביתה?"...רותם הראתה סימני עייפות וענתה:"לא היום,אין לי כוח אבל אני אלווה אותה קצתת ..."...אמרתי לה תודה,יצאנו מהכיתה ומהבניין של בית הספר...ופתאום הבחנתי באותו איש שעוקב אחרי כבר כמה שבועות עומד ליד הטלפון הציבורי ובוחן אותי ואת רותם...
בדרך הביתה.......
בדרך הביתה אמרתי לרותם על האיש ההוא שעוקב אחרי..ומסתכל עלי..
למרבה הפלא רותם אמרה לי:"את יודעת?גם אני הבחני היום באיש הזה שמסתכל עליך כל הזמן..מעניין מה הוא רוצה ממך..את מכירה אותו???"
הנהנתי בראשי תוך כדי אמירת:"לא!אני לא יודעת מה הוא רוצה ממני!!מה אני אעשה???"
רותם אמרה לי:"תתעלמי ממנו...זה יהיה קשה אבל אל תתייחסי אליו.."
היססתי לרגע ואז החלטתי להקשיב לעצתה של רותם...
הגענו לתיבות הדואר ליד ביתי ורותם נפרדמה ממני לשלום...
כל הדרך מתיבות הדואר לביתי היו מלוות במחשבות:"האם הוא יתפוס אותי???מה הוא רוצה ממני?אולי הוא רוצה לפגוע בי??" וכל המחשבות ההלו היו מלוות בריצה מהירה כל הדרך הביתה ...כי פחדתי שמה הוא ירדוף אחרי וינסה לחטוף אותי או משהו כזה...הייתי מאוד מבולבלת חשבתי כל מיני דברים!!!!
השעה הייתה 14:36 נכנסתי הביתה כולי מתנשפת כי הייתי עייפה מהריצה...
אמא הייתה בחדר ישנה...ואחי הקטן שיחק ברובי צעצוע שלו...נכנסתי לסלון ,נשקתי לחי על מצחו ואמרתי לו שלום...הוא אומנם קטן בן 6 אבל עדיין הוא התחיל לשאול שאלות..
"מה קרה לך???" למה את מתנפשת???ולא ידעתי מה לענות לו...
הוא הביט בי ואמר....חכי אני אקרא לאמא...אמרתי לו:"לא!!אל תקרא לה...והמצאתי איזה תירוץ כדי להתחמק...:רצתי כי עשיתי תחרות עם רותם כל הדרך הביתה... "
הוא צחקץ....העיניין נשכח..
ולמרחתתתתתת..
תגובות=המשך!!!
זה כל מה נכתב עד עכשיו!!!!!!!!!!!
אני זזתי בפעם הבאה אם יהיו תגובות תקבלו השמךךך
ביייייייייייי

כתבי המשךךךך..

תיכתביייי המשךךךךךךךך
אני מתה לדעעתתתת!!!! :mrgreen:

יפה, התחלה טובה לסיפור, יכול להיות מרתק

תמשיכי

טוף..שנייה

למחרת בבוקר...ישבנו אני,אימי ואחי הקטן לאכול ארוחת בוקר לפני הביצפר...
אמא כאמור לא ידעה כלום על מה שקרה עם האיש...כי לא סיפרתי לאחי הקטן ולא לה...זה היה נראה לי משו מוזר אבל די חסר משמעות ולא רציתי להטריד אותה למרות שהאיש ההוא הטריד אותי כל הזמן-הוא רץ לי במחשבות כל היום..ובארוחת הבוקר לדברי אמא נראתי מוטרדת...
היא שאלה אותי:"לי....מה יש לך חמודה???את נראית מוטרדת ועוד לא סיימת את האוכל שלך..את תאחרי לבית הספר...קרה משהו?.??"
לרגע חשבתי שאולי אימי יודעת מהמקרים עם האיש...לא יודעת איך הגעתי לזה ואיך אולי היא גילתה..אבל כך חשבתי..נכנסתי כולי ללחץ וחשבתי שאחי הקטן סיפר...אז הבנתי שזה לא הגיונית כי אחי הקטן לא יודע כלום...אך עדיין לא ידעתי מה להגיד...עכשיו כשאני חושבת על זה אני צוחקת...מה כ"כ קשה היה להגיד:"לא קרה כלום אמא.."...אבל לא עשיתי כך...הסמקתי כולי נתנתי ביס אחרון בסנוויץ' ,לקחתי את התיק ויצאתי מהבית תוך כדי קריאת:"כלום אמא...יום טוב שיהיה לך.."..אמא לא הבינה למה התנהגתי ככ.ה..היא הייתה דיי המומהלכמה שניות אבל אז המשיכה בעיסוקה...הגעתי לשער בית הספר שם פגשתי את רותם..ו-ש-ו--ב הוא היה שם!!!!
צפה בי ובחן אותי כאילו אני חייזר...
העיניין החל להדאיג אותי והייתי ממש לא מרוכזת בשיעורים עד שהחלטתי לספר על כך למישו...ישבתי בשיעור וכתבתי מכתב...מכתב שמסביר למה אני מרגישה כ"כ מוזר...ומה קורה עם האיש הזה...לא היה לי למי לשלוח אותו אבל ישבתי וכתבתי...רציתי להוציא את מה שהיה בי..אמנם הוא רק מסתכל עלי אבל אני הרגשתי כאילו מועקה...כאילו עשיתי משו רע..אז כתבתי...
זה היה שיעור מתמטיקה..ואני הייתי בשלי..כתבתי את המכתב..לא הייתי קשובה..
ואז המורה צעקה:"לי!!!!מדוע את לא מקשיבה?!?!הביאי לי מה שיש לך שם...!"
ואז................
המשך יבוא עם תגובותץ!!!

בסנדוויץ'

אני חושבת זה אבא שלה!!

וואלההההה! נכוןן יכול ליהיותת..
סיפור יפפהה תמשיכיי....

חכו ותראו...למרות שהרעיון טוף...אני ממשיכה