נונונונונונונונונוווו..
הממששך(:
ניגע אל החלום / פרק 13 :
הגעתי מתנשפת לכיתה.
הסתכלתי בפלאפון שלי, נשארו לי עוד כמה דקות עד לצלול.
הנחתי את התיק במקומי ויצאתי לשתות.
הגעתי אל הברזייה, התקופפתי ושתיתי מהמים.
"אוו אוו אוו.. בוקר טוב!" קול מוכר נשמע לפתע.
----------------------------
"בןן?! מה אתה עושה פה?" נשקתי על לחייו.
"אני מתחיל שעה שניה אז באתי לבקר כמה חברים, ובפוקס יצא לי לראות גם אותך" חייך חיוך גדול.
"איי..איזה כיף לי" חייכתי חזרה.
התבוננתי בעיניו המהפנטות.
הוא היה כל כך מדהים.
"אאממ.. טוב אני חייבת ללכת לכיתה, פשוט המורה שלי תמיד מקדימה ובקושי נשארו לי מנות" אמרתי.
"אוקיי מאמי, נדבר". אמר ופנה חזרה לחבריו, בקצה המסדרון.
-"כולם לפתוח את שיעורי הבית" אמרה המורה להיסטוריה.
היא התחילה לסכם את השיעורים על הלוח.
הוצאתי מהקלמר עט שחור והתחלתי להעתיק, כשלפתע נכנסה המחנכת שלי לכיתה.
"סליחה על ההפרעה, רק באתי כדי להזכיר שעוד יומיים יערך נשף בביה"ס.
הוא יהיה באולם הספורט, אתם יכולים להביא כסף לשתיה וכו'. ובלי שטויות." אמרה.
"את באה היום לקנות בגדיים נכון?" לחשה לי נופר.
"כן.. אני רק אקפוץ הביתה להביא כסף" לחשתי חזרה והמשכתי להעתיק מהלוח.
================
"ואיי לילווש תראי איזה שמלה מהממת" הצביעה נופר על שמלה בחלון ראווה. "לא אהבתי".
"מה את דפוקהה?! בואייי אני חייבת למדוד!" אמרה קרין מושכת אותי ואת נופר אחריה.
קרין מדדה את השמלה בזמן שאני ונופר הסתכלנו על עוד בגדים בחנות.
"נראה לי אני אלך עם איזה ג'ינס. בכלל לא בא לי על הנשף הזה" קיטרתי.
"אויש שתקיי" אמרה לי נופר, דוחפת לידי שמלה קצרצרה. "לכי תמדדי עשי טובה" שלחה אותי לתא ההלבשה.
יצאתי החוצה, התבוננתי בקרין.
השמלה שהיא לבשה כל כך החמיאה לה, היא נראתה כאילו יצאה מתוך איזה סרט.
"ואוווו את מדהימה פליצקהה" אמרתי מתבוננת.
"חח תודה, אבל סתכלי על עצמך במראה ילדה! מהממת" חייכה.
הסתובבתי למראה הקרובה, השמלה ישבה עליי באופן מושלם. חלקה העליון היה צמוד, והחלק התחתון היה נפוח יותר, היא הייתה בצבע תכלת, מדהימה.
"לוקחת!" אמרתי.
יצאנו שלושתינו מרוצות לכיוון מקדונלדס.
"2 ארוחות של רויאל ואחת מקלוני תירס" חייכה נופר למוכר.
"מה לשתות?" שאל. "קולה" ענינו שלושתינו יחד וצחקקנו.
"בדרך" חייך גם הוא.
לקחנו את שלושת המגשים לשולחן הקרוב, והתחלנו לזלול.
"אז.. עם מי אתן הולכות לנשף?" שאלתי.
"אוהדי שלי מין הסתם" אמרה קרין וחייכה חיוך מאוהב.
"אניי הולכת עם שחר, החבר החתיך הזה של אח שלי.." אמרה בגאווה. "גאאד הוא ממש יפה" אמרה קרין.
"כן אני יודעת😊" אמרה נופר. "ואת?"
"נחשו.. לבד. אוף אני כל כך היחידה שתהייה שם בדד" אמרתי בעצב.
"א. את ממש לא היחידה, וב.? את כן יוצאת עם מישהו." אמרה נופר.
"אה? עם מי בדיוק?"
"ליאור." אמרה והבטתי בה המומה.
"תגידי לי את נורמלית?!?!?!?" קרין התעצבנה, "אין מצב שהיא תצא עם האידיוט הזה, אחרי כל מה שהוא עשה?!"
"אויש נו. הוא מצטער על זה. בבקשה אליאניי הוא דיבר איתי וכולו שבור, תני לו הזדמנות אחרונה, אני יודעת שאת רוצה!" אמרה כמתחננת.
שוב העצב תקף אותי.
"נופר..אנ..אני לא יודעת". "איןן מצב! את תציעי לגיא לצאת איתך וזה סופי!" קרין אמרה.
"שגיא ישים על י'ניקית?!, למה נראה לך?" שאלתי אותה. "כי זאת את, זה למה נראה לי!" אמרה.
סיימנו לאכול, פינינו את המגשים.
טפטוף קל החל לרדת, אמרתי לבנות שלום והתקדמתי במהירות לביתי.
"היי חמודה" אמרה לי אמא כשנכנסתי.
"היי" חייכתי. "רוצה לראות את השמלה שקניתי?"
"אוי כן" אמרה בשמחה.
הוצאתי את השמלה מהשקית, והראתי לאמא.
"וואו, היא ממש מקסימה" אמרה. "לא יותר מדי ולא פחות מדי" הוסיפה.
"אהאה, טוב עפתי למקלחת" הכנסתי את השמלה חזרה בשקית, הנחתי אותה בחדרי.
התקלחתי בזריזות ונכנסתי למיטה.
צפיתי בסרט "איזו מין שכנה" תוך כדי התקרבלות בשמיכה, כשלפתע צלצל הפלאפון.
"הלו?"
"אליאן.." נשמע קול מוכר מהצד השני.
"כן, מי זה?" שאלתי.
"את כבר לא מזהה את הקול שלי? זה ליאור"
"אה... היי" אמרתי.
"הי. תגידי, נופר דיברה איתך?"
"כן" עניתי. "נו , וחשבת על זה?" שאל.
"שמע ליאור אני לא יודעת.. נתתי לך כל כך הרבה הזדמנויות"
"אליאן בבקשה, בפעם אחרונה. אני מתחנן" הוא שבר אותי.
"טוב בסדר" אמרתי. "תודה! אז.. נפגש שם מחרתיים?" נשמע שמח.
"נפגש שם, בי" ניתקתי.
'בשביל מה את עושה את זה? סתם כדי להכאיב לעצמך?!' שאלתי את עצמי.
עצמתי את עיניי, נזכרת בכל הרגעים היפים שלנו.
לכל אדם מגיעה הזדמנות נוספת.
=ניסיתי לשכנע את עצמי=
------------
מקווה שאהבתןן 😊
יאו..
זה כזה יפפה..
אחח אוהדד 😁
ד"א את יודעת שאתמול היה לנחש ולגיל 7 חודשים /: בעבעבעעבבע עלייו..
חעע... D:
ההמשך קצצצצר😢
QUOTE (Kariniiii @ 26/10/2006) מה עם המשך כיללללו?!
😁
מחר 😛
איייכ אייייכ את שקרננית סתם אומרת סתםם
חעחע
סתם כפרעלייך
מי חיים שללללי?!
אתתתתתתתתתתת 3>
יאללה רבוטה רבוטה המשךך!
חיחיחכגח :} 😂
פליצקה ? ! אני 3> אותך ע-ד כוכב שביט ו ב ח ז ר ה ! #
ניגע אל החלום / פרק 15 :
"אליאן בבקשה, בפעם אחרונה. אני מתחנן" הוא שבר אותי.
"טוב בסדר" אמרתי. "תודה! אז.. נפגש שם מחרתיים?" נשמע שמח.
"נפגש שם, בי" ניתקתי.
'בשביל מה את עושה את זה? סתם כדי להכאיב לעצמך?!' שאלתי את עצמי.
עצמי את עיניי, נזכרת בכל הרגעים היפים שלנו.
לכל אדם מגיעה הזדמנות נוספת.
=ניסיתי לשכנע את עצמי=
----------------------------
"אליאני, לקום מאמי" אמרה אמא.
פתחתי את עיניי בעצלות, השעה הייתה 7 וחצי.
התמתחתי מעט ואמא התיישבה לידי על המיטה. "אז מה, עם מי את הולכת היום?" התעניינה.
"לנשף? עם ליאור"
"ליאור?! מה, אבל לא נפרדתם?"
"כן. טוב אמא אני צריכה להתארגן לבצפר" קמתי מהמיטה לכיוון המקלחת.
בשעה 8 בדיוק הגעתי. מיהרתי לכיתה והתיישבתי במקומי.
%~%~%~%~%~%~%~%~%~%~%~%
באים אלייך להתארגן היום ? 😊
%~%~%~%~%~%~%~%~%~%~%~%
קיבלתי פתק מקרין.
%~%~%~%~%~%~%~%~%~%~%~%
אוקיי, בכיף [=
%~%~%~%~%~%~%~%~%~%~%~%
עניתי לה. השיעור עבר כל כך לאט, שעתיים רצופות זה פשוט אסון.
הסתכלתי על הפלאפון כל השיעור, הדקות פשוט לא עברו.
הנחתי את ראשי בין ידי, על השולחן, מנסה להעסיק אותי במחשבות על היום.
עדיין הייתה לי הרגשה שזו שגיאה ללכת עם ליאור, אבל עכשיו , עכשיו מאוחר מדי.
הרמתי את ראשי. סוף סוף נשמע הצלצול.
יצאתי עם שני, קרין ונופר לחצר, התיישבנו בשולחן.
"בקיצור, אמא שלי קנתה לי להיום שרשרת כזאת יפהה ,היא כל כך באה בטוב" אמרה קרין.
"יוו.. אוהד ימווווות מרוב שתהיי יפה" ענתה לה שני וקרין צחקקה.
שמעתי את השיחה, אבל להקשיב? לא ממש ניסיתי.
הייתי עסוקה בעצמי, במחשבות שלי. שפתאום עיניי נתפסו בגיא.
אף פעם לא הייתה לי ההרגשה הזו, עם שום אדם אחר. ההרגשה, שכשהוא עובר, אפילו אם הוא לא מבחין בי.. דפיקות הלב שלי מתחזקות, ועוברות מערבולות מטורפות בבטן שלי.
כל כך יפה.
כל כך מדהים.
כל כך לא מושג.
המחשבות על ליאור החלו להעלם שנית, והמחשבות על גיא ליוו אותי במשך כל היום.
~~~~~~~~~~
התקלחתי בזריזות, התלבשתי וירדתי לפתוח לקרין ונופר את הדלת.
"פרווות" קפצתי עליהן.
"כועררת עזבי תייי.. אפשר לחשוב כאילו לא ראית אותי שנה" צחקה נופר.
"וואי?! זונההה.. קריני אוהבת'י נכון פליצקה שלי?" שאלתי בקול ילדותי. "להה.. נו ברוווור" הדביקה לי נשיקה על הלחי.
"יאללה יאללה יא דביקיות, להתארגן!" אמרה נופר ושלושתינו מיהרנו לחדר שלי.
ומה לא התעופף בחדר?
איפור, פאנים, בייביליס, סיכות, טבעות, שרשראות, בשמים, ו-ב-כ-מ-ו-י-ו-ת.
סיימנו להתלבש, כל אחת בחנה את עצמה במראה. הרגשתי כאילו אנחנו דמויות מאיזו אגדה.
הסתכלנו אחת על השניה; -מצלמה- החלטנו.
דפקנו כמה תמונות, אח"כ נשכבתי על המיטה.
"ואי זאת הפעם הראשונה שאנחנו אשקרה מוכנות לפני הזמן" אמרה נופר.
"תכלס, ואליאן קומי מהמיטה הכל יתקמט לך!!" קרין הוסיפה.
"חח קמה קמה.. אני הולכת שניה לחדר של רז אני רוצה לראות איך הוא נראה 😊" חייכתי.
"אוו . יא חאאתייייך" צעקתי ובחנתי אותו.
"תוודה קופה"
"אפילו לא הסתכלת עליי יא זבל" אמרתי מתבכיינת "איך אני?".
"ואי פצצה" הסתכל.
"טוב קיבלתי את מה שרציתי, בעייי" צחקתי ויצאתי מהחדר שלו.
"יאללה שמנות. יוצאים!" ירדנו כולנו לסלון.
"ואוו יפייפיות!" אמרה אמא, "אבל אולי תקחי ג'קט? מעונן בחוץ אם ירד גשם?! יהיה לך קר!"
"חח אמאא חלאס להיות פולניה.. יש מצב תסיעי אותנו ?!" שאלתי.
היא קמה ולקחה את המפתחות של האוטו.
יצאנו שלושתינו, הרוח הקרה העבירה בי צמרמורת.
הגענו לאולם.
"טנקס אמוש" נשקתי לה בלחי ויצאנו מהאוטו.
מהאולם נשמעה מוזיקה חזקה.
התקדמנו לכניסה . . .
בנוות, שכחתן מהסיפור ! : [
כי את המשכת אחרי הבה זמן מה לעשות..... לנו בביצפר יש נשפים אבל זה תמיד כזה מעפן חחח מדהיים המשךךך
