- - ניגע אל החלום - -

מדהייים המשךךך

איזהההה פרקקקק מהמםםםםם
איזה זבל הוא בגדדד בההההההההההההההההההההה
יאואוואו תמשיכי הכי מהר שאת יכולה כי אני במתחחח
ואם את יכולה תכתבי המשך יותר ארוך . . .
א ו ה ב ת נטיי : ]

יאא מדהים איך שכתבת :]
אבל מה יהיה עכשיו..!? :|

שבוע מקסים מחכה להמשך:]

מאמי אני במתחחח
מתי את שולחת המשך ? ? ?
א ו ה ב ת נטיי : ]

תוווודה ..
מקווה לעשוות אחד יותר מאוחר [:

כןכןכן תעשייי [:

את לא מקווה את בטוחה !!

איכ, זה יצא כ-ז---ה מעאפן |:



יצאתי מהבית שלה.
אפילו למכונית לא טרחתי להכנס.
התקדמתי באיטיות לפארק הסמוך לביתה
ופשוט התחלתי לבכות,
להוציא את הכל.


= = = = = = = = = = = = = =

"מה יש? מה הוא עשה לך?" רז שאל אותי שוב ושוב,
"הוא .. הוא בגד בי" צעקתי והתקפת בכי עלתה לה בשנית, רז חיבק אותי בעדינות,
נתמכתי בו, חיבקתי אותו חזק כל כך. הוצאתי את כל מה שישב לי על הלב.

"מאמי תעלי להתקלח, אני אכין לך בינתיים משהו לאכול.." רז אמר ואני הנהנתי, "תודה רז.."
"שום תודה !, יאללה למקלחת" אמר וליווה אותי למדרגות.

עליתי למעלה,
מסדירה את קצב הנשימות שלי בדרך.

הוצאתי את הפיג'מה הראשונה שמצאתי ונכנסתי למקלחת.
חשבתי שאולי באמת מקלחת טובה תעזור לי לנקות את כל המחשבות שרצות בראשי,
שתשטוף את כל העצב.

חשבתי .


- - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - -

"בוקר טוב חמודה" אמא פתחה את התריס בחדר.
קרני השמש שחדרו פנימה סינוורו אותי. כיסיתי את עיניי בעזרת הידיים, עד שהצלחתי להרדם וכבר בוקר .
עבר עליי הלילה הכי גרוע בחיי..
כל המחשבות הרעות הציפו אותי, לא הפסקתי לבכות -

קמתי לשטוף את הפנים. צחצחתי שיניים בעייפות, לאחר מכן הרמתי את המבט אל המראה.
נראתי חיוורת, מין שקים כאלה מתחת לעיניים שהיו נפוחות מרוב דמעות.
ועוד היום יום הזיכרון,
לא מספיק מה שיש לי להתמודד איתו בבצפר עכשיו ההופעה הזאתי נתקעת לי באמצע החיים.

נכנסתי בחזרה לחדר,
לבשתי סתם ג'ינס בהיר וחולצה לבנה בשביל הטקס.
בעזרת מייקאפ טשטשתי את חיוורון הפנים.
שמתי עיפרון שחור וסידרתי מעט את השיער, לא היה לי כוח או רצון להשקיע .

"בוקר טוב" אבא חייך כשנכנסתי למטבח,
"בוקר.." אמרתי בשקט והכנתי לי קפה חזק.
רז ומור ישבו שם ואכלו, אמא כרגיל מסדרת הכל לפני העבודה.

"מה השקט הזה?" אבא שאל את כולנו,
"סתם.." רז ענה לו והתבונן בי,
"אליאן את צריכה כסף לאוטובוס?"
"לא...אני אקח אותה" רז אמר ואבא הסתכל במבט מופתע, "איזו התנדבות, ועוד בלי שהיא תבקש ? רז אתה מפתיע אותי" הוא חייך אליו.
"אתה לא צריך לעשות את זה.." הסתכלתי על רז, לא הבנתי מה הוא מתחנף לי עכשיו
"אני רוצה" הוא קם מהכסא ולקח את התיק שלי על הכתף,
"יאללה, את מוכנה?" שאל ואני הנהנתי. הנחתי את הכוס הריקה בכיור ויצאתי אחריו.

~
"היום אתם מופיעים לא..?" שאל בזמן שהסתכל על הכביש.
"כן..."
"בהצלחה" הגניב לי מבט מחיך והמשיך להתרכז בכביש,
"מה כל הנחמדות הזאתי פתאום?, רז הדבר האחרון שחסר לי בחיים זה הרחמים שלך!"
"שום רחמים..אליאן אנ..י מצטער שהייתי אח כזה מגעיל" אמר ואני שתקתי,
"לא מגיע לך" אמר, לא הבנתי מה יש לו פתאום -
"מה נסגר? ראית שירדו לי מהעיניים שלוש דמעות והחיים שלך השתנו?" שאל.
"לא.. אבל הגעתי למסקנה שאני רוצה להיות שם בשבילך... בשביל מה יש אחים?" שאל, החלטתי לתת לו הזדמנות. "תודה" השבתי בחיוך.

הוא המשיך לסוע לבצפר,
"אז עכשיו אתה מוכן לספר לי מה העניין עם שני?" שאלתי בשקט, מנסה להעביר את מחשבותיי לכל נושא אחר מלבד גיא.
"לא..עזבי אני פשוט לא רוצה לדבר על זה" אמר, הבנתי את ההרגשה שלו,
גמני לא רוצה לדבר עכשיו על....גיא :[

הגענו לביה"ס,
הוא החנה את המכונית בחניית התלמידים ושנינו יצאנו.
"תודה" אמרתי והוא חייך,
"בכיף" העביר ליטוף חטוף בשיערי והתקדם לכיוון האיזור של י'ב.
שמעתי את הצלצול,
החלטתי לא להכנס לכיתה. אני לא במצברוח בשביל זה,

יצאתי לחצר,
התיישבתי מתחת לעץ הגדול שבחוץ. רוח קרירה נשבה וגרמה לי לצמרמורת.
כשחיפשתי את נגן הMP3 שלי בתיק הבחנתי בפלאפון שנשאר סגור עוד מאתמול בלילה.
הדלקתי אותו,
ולאחר שניות ספורות קיבלתי 5 הודעות חדשות.
נחשתי נכון,
כולן מגיא.

-קטנה שלי, אני כל כך מצטער. אני צריך להסביר לך, אני יודע שזה נשמע רע אבל זה בכלל לא כמו שנראה לך!-

-אליאני, אני אוהב אותך כל כך, את הדבר הכי חשוב שיש לי. ומה שהיה עם ליז זו הטעות הכי נוראית שעשיתי בכל החיים-

-אני אסיר ליבך! אני לא יכול לדמיין את החיים שלי בלעדייך, פשוט לא מסוגל ]:-

-את חלק בלתי נפרד ממני! אני לא אוותר עלינו..-

-כשאת רואה את ההודעה תחזרי אליי, אני מתחנן...-

גחכתי בציניות,
אידיוט.
חושב שכמה מילים יפות ישנו את ההרגשה הנוראית שיש לי בלב?


זרקתי את הפלאפון בחזרה לתיק והוצאתי את הMP.

לחצתי פליי ועצמתי עיניים, ברקע התנגנו שירים שנגעו בי כל כך. שירים שרק במצבים כאלה אפשר להבין את המילים החודרות.
ושוב הרגשתי את הדמעה שעולה לי בעין,
גולשת על הלחי.
נגבתי אותה מהר, אני לא אבכה כאן.

מזג האוויר נעשה קריר יותר ויותר, אבל לי לא היה אכפת.
שיר אחרי שיר,
מזמזמת את המנגינות החודרות.

הבטתי בשעון שלי שעל יד שמאל.
-- שיט, 9:20

לפני עשרים דקות הייתי אמורה להיות בחזרה גנרלית לטקס,
הכנסתי את האמפי לתיק והתקדמתי לכיוון האולם.

נכנסתי פנימה,
אסף חיבר את האורגנית שלו למגבר,
נדב ורועי דיברו ביניהם.
וגיא ,
ישב מרוחק על אחד הכסאות , מנגן בגיטרה שלו.
"נזכרנו אה?" אסף תקף אותי כשנכנסתי וגיא ישר הרים אליי את המבט.
"אליאן, מה אמור להביע האיחור הזה?.. ראית שכל השבוע ויתרתי לכם על חזרות..אבל שזה מגיע להופעה, חצי שעה מסכנה את לא מסוגלת להשקיע בשביל הלהקה?" נדב כעס.
"מצטערת" אמרתי בשקט,
"זה לא עוזר עכשיו.." אסף המשיך,
"תעזבו אותה.." רועי התקדם אליי, "קרה משהו?" שאל ואני הרגשתי את הדמעות עולות לי לעיניים, "ל..א" הנדתי בראשי .

"אליאן .." גיא קרא בשמי והתקדם אליי.
"נדב אני הולכת לשטוף פנים.."
"אוקיי..עוד חמש דקות הטקס מתחיל, אז זריז" אמר ואני הסתובבתי לשירותים, הרגשתי איך העיניים של גיא עוקבות אחריי.

נכנסתי פנימה,
היו כמה בנות מי'א שעמדו מול המראה, ככה שהגישה לברז המים לא התאפשרה לי.
נשענתי על הקיר בצד, ניגבתי את הדמעה היחידה שירדה מעיניי.
"מה קרה לך?" אחת מהילדות שאלה אותי,
"שום דבר" חייכתי חצי חיוך,
"בטוח?" שאלה ואני הנהנתי,
"זאת חברה של גיא כהן לא?," אחת הבנות שאלה את חברה שלה, "את רוצה שאני אקרא לו?"
"לא! לא..אל תקראי לו, אני בסדר. באמת" אמרתי והן חייכו אליי,
"שתהיי בעניינים, חבר שווה לאלללה מצאת לך" אחת מהן אמרה בנחמדות יתר,
"כן אה..?" חייכתי בציניות.
"אתם מופיעים?" ,
"כן... " עניתי "וואו..אתם ממש מוכשרים, שיהיה בהצלחה" אמרו,
"תודה" חייכתי וכולן יצאו מהשירותים,

התקדמתי למראה
פתחתי את הברז, הכנסתי את היד מתחת למים ולאחר מכן העברתי אותה על פניי,
סידרתי את האיפור שנמרח מעט, ולאחר מכן את השיער.

כשבאתי לצאת מהשירותים שמעתי קול מוכר,
מי אם לא גיא.

"אליאני" משך את היד שלי,
הסתובבתי אליו עם גופי,
המבטים שלנו הצטלבו. העיניים החודרות האלה שלו.
"מה? מה אתה רוצה?" שאלתי בעצבים ושחררתי את היד שלי משלו.
"אני אוה.." "יאללה, הטקס מתחייל!" רועי עצר אותו באמצע.
הלכתי אחריו למקום שלנו,

הטקס התחיל.
כל המורה ותלמידי ביה"ס עמדו מול הבמה הגדולה,
מחכים לצפירה שלא איחרה לבוא.
עמדתי עם ראש מושפל,
לאות כבוד.

לאחר שנגמרה הצפירה אחד המורים הקריא יזכור.
ילד וילדה הקריאו סוג של טקסט,
גם המנהלת וראש העיר דיברו.

לאחר עוד כמה קטעים קצרים הגיע תורנו,
המורה שערך את הטקס סימן לנו לעלות לבמה ולהתמקם.
עשינו כך.

נדב לקח את המיקרופון,

"השיר הבא נכתב ע"י הזמרת ליאת יצחקי, הוא במקור היה מכתב שכתב חייל לחברה שלו, מספר שעות לפני שנהרג." אמר בקול החודר שלו.

הם התחילו לנגן,
ואני..
לשיר.

"כל השירים הנולדים מתוך ייאוש
מצאו דרכם אל תוך ביתי הלילה
וכל המנגינות שנשארו תמיד בחוץ
גדעו אושרי, טיפסו, עלו למעלה

זה לא נותן מנוח
האם יהיה בי כח?
אין לי דבר, אין לי אין לי דבר מלבד אהבתנו
ואם אמצא הדרך האם יהיה בה ערך?
יש רק אותי, יש רק אותי וזה מעט
מעט משנינו... "

שתקתי.
כאן התחיל הבית של גיא.

"אם תקראי את מכתבי, את מלותי
תדעי שמשהו נורא קרה הלילה
אל תעצבי ילדה
לא אל תבכי יותר מדי
אני שומר עליך
מלמעלה..." הוא הסתכל עליי בעצב.

עכשיו אמור להגיע הפזמון המשותף,
ניסיתי לשיר,
אבל המצב הזה חסם אותי

"זה לא נותן מנוח
האם יהיה בי כח?
אין לי דבר, אין לי אין לי דבר מלבד אהבת......." לא הצלחתי להמשיך,
גוש איום חסם את הגרון שלי.
שוב רצף של דמעות עלה לעיניי,
ירדתי מהבמה ופשוט רצתי אל תוך ביה"ס שהיה ריק...


התיישבתי בספסל הראשון שראיתי ,
"אליאאן...אליאן.." שמעתי קולו מוכר צועק את שמי.

והפעם, זה לא היה קולו של גיא.

מצטערת שזה כזה קצר:\
אני מזה לא במוזה... ><

מה מעפן שום מעפן..
כל עוד המשכת זה לא יכול להיות מעפן !!!
המשך מ ד ה י ם!
נראלי זה רז חח...
יאלה תמשיכי

מעניין מי זההה =\

פרק מדהים ועצוב

מחכה להמשךךך 3>

QUOTE (YuliYull @ 25/06/2007) מעניין מי זההה =\

פרק מדהים ועצוב

מחכה להמשךךך 3>
😉

אני אומרת זה אלדר..

[: פרק יפפה כרגילל

יאללה המשך =)

תווווודה !(:

כרגיל- פרק מדהים..

המשך..?








..אוהבת, נוי (: