אממא איזה פאדחנית עשית אותייי
חעחעחע..
אוהבבתך פליצ שללי 3>
QUOTE (Kariniiii @ 07/09/2006) אממא איזה פאדחנית עשית אותייי
חעחעחע..
אוהבבתך פליצ שללי 3>
שובבה, כמו במציאוות (:
"יאא..איזה חתיך" די יותר מפדח מזהה חחחח קופייפה.. מי אוהבתך יותר ממני?
ממש יאפפפה :]
תתמשיכיי בובית
מוואהה
טנקס בננות (:
המשך מחר
אוהבתתת (((:
סיפווור מדהייםםם..
מאמי המשךך
דחוףף:]
ושבת שלום
טנקס בנות (: אוהבתכןן!
ניגע אל החלום/פרק 6:
עליתי לחדר, פשטתי את בגדי והחלפתי לבגדים ביתיים יותר.
התקדמתי למטבח, הוצאתי מהמקרר אורז ושניצל תירס, חיממתי מעט ואכלתי.
רז נכנס אחריי הביתה בהפרש של חצי שעה.
אמרתי לו שלום ועליתי חזרה לחדר.
הוצאתי מהתיק את הספרים ופתחתי בשיעורי הבית, על היום הראשון - מי היה מאמין.
התחלתי לקרוא על התחביר וואט אבר כשלפתע שמעתי את הפלאפון שלי מצלצל.
------
"מורי, מה קורה?" עניתי כשזהיתי את שמה על מסך הפלאפון.
"סבבי מאמיי.. אני מתגעגעת"
המשכנו לפטפט מעט, ולאחר מכן חזרתי לשיעורי הבית שלי.
~~~~~
הימים עברו, אני קרין ושני התאקלמנו בתיכון, הכרנו חלק גדול מכל הפרצופים החדשים.
גיליתי את שמו של הילד מהתחנה - גיא.
בכל בוקר הייתי מגיעה לתיכון עם חיוך, כל מבט מקרי בינינו היה נותן לי הרגשה טובה למשך כל היום.
"שמנההה יש שיעווור חופשיייי" צעקה לי שני כשנכנסה לכיתה.
"אומאייגאאד.. בואייי" לקחתי את הילקוט ויצאנו לשבת במסדרון.
"בנות, למה אתן בחוץ?" שאלה אותנו אחת המורות כשעברה לידינו.
"שיעור פרטי" 😁 שני ענתה בחיוך.
"הבנתי, תגידו חמודות, אתן מעוניינות להשתתף במופע לזכר יצחק רבין?" שאלה המורה.
"אוייי כן!" שני אמרה.
"שני?1 את באמת רוצה?" לחשתי לה. "יאסס! נצא משיעורים והכל!" ענתה בחיוך.
"אליאן יודעת לשיר יפה! ואני יכולה להקריא" הודיעה לה בשמחה.
"אוי, זה יהיה מעולה מה השמות? שאני ארשום לי ביומן" שאלה וענינו לה.
לאחר כמה דק' של פטפוטים קמנו לכיוון הקפיטריה; "אהמ גיא בשעה שלוש" צחקקה לה שני בעודה מוציאה כסף מהארנק.
מיד הסתובבתי לכיוונו, הוא לא הבחין בי, קניתי אייס קפה ויצאנו משם.
"אוף נינו, אני פשוט לא יודעת איך להמשיך מכאן, איך אני כובשת בנאדם שלא מכיר אותי חוץ מפעם אחת, שאחריה היא בטח חושב שאני איזו משוגעת."
"דיי אליאניי, אם זה צריך לקרות זה יקרה מעצמו!" הרגיעה אותי כשנשמע הצלצול.
היום עבר במהירות, חזרתי הביתה בשעה 4, אכלתי ארוחת צהריים, הכנתי מעט שיעורי בית, ציפיתי מעט בטלוויזיה והיום עבר בטיסה. השעה הייתה שמונה, יצאתי מהקלחת לבושה בפיג'מה האהובה עליי והתחברתי לאייסיקיו.
מיד קיפצה לה הודעה חדשה לעיניי, זה היה אלעד, ידיד שלא פגשתי כבר המון זמן.
אלעדיי (PM 08:09) :
הפהה הפהה.. מי התחברה לה =]
- אליאני ((: - (PM 08:10) :
חחח היי מאמוש (:
מה שלומך?
אלעדיי (PM 08:10) :
לא משהו האמת.
יש לי הרגשה ששכחת ממני =[
- אליאני ((: - (PM 08:11) :
ממךך? בחייייים לא!. איך זה להיות בכיתה י'א יא זקןןן?!
אלעדיי (PM 08:11) :
חח את יודעת... הבריאות לא משהו אבל חיים.... :C
מה איתך יפיופיתת? איך בתיכון?
- אליאני ((: - (PM 08:12) :
חחח אניי דלוווקה על הבנאדם הכי מדהייים בעולם, ונחש מה! אני בכלל לא מכירה אותו ]]:
אלעדיי (PM 08:12) :
נוו יא בכיייניייייייתתתתתת.... אפשר לעמוד בקסם שלך?
אני בטוווחחחח את מחליפה איתו מילה והוא שלך =]]]]]]]]]
אלעד גרם לי לחייך, הוא נתן לי הרגשה כאילו אני באמת יכולה להשיג אותו.
'הגורל יקבע כבר הכל' חשבתי לעצמי.
סגרתי את מסך המחשב, ישבתי קצת עם המשפחה בסלון.
בשעה 11 כבר לא החזקתי מעמד, עליתי חזרה לחדר כיביתי את האור ונכנסתי למיטה שלי, כשחיוך גדול מתנוסס על פניי, חיוך מלווה בהרגשה טובה.
😛
קצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצר😢
אבל כזה יפפפפה 3>
פלוצקין שליי אני לאוהבת'ך מלללא
גמנייי ייפהה שלייי ^ 333>
מה זהווו? שכחחתם מהסיפור שליי? ):
QUOTE (אוהבת-וכואבת @ 12/09/2006) מהמםםםםםםםםםםםם המשך=]
טנקסס
בקרובב [=
קצרצר
אבלל מממדהיםםם
תממשיכייי יפיופיתת
מוואהה
ניגע אל החלום / פרק 7 :
סגרתי את מסך המחשב, ישבתי קצת עם המשפחה בסלון.
בשעה 11 כבר לא החזקתי מעמד, עליתי חזרה לחדר כיביתי את האור ונכנסתי למיטה שלי, כשחיוך גדול מתנוסס על פניי, חיוך מלווה בהרגשה טובה.
-----------------------------
"בוקר טוב" שמעתי את קולה של אמא.
פקחתי את עיניי.
"בוקר טוב" עניתי מתמתחת.
"היוום הטקס, מתרגשת בובי?" היא שאלה ובאמת הזכירה לי.
"אויי כןן.. איזה פאדייחה" עניתי.
קמתי בחוסר רצון מהמיטה, התקדמתי לכיוון המקלחת.
כעבור כמה דק' יצאתי.
פתחתי את הארון, הוצאתי חולצת בי"ס לבנה, ג'ינס בהיר צמוד, חגורה חומה גדולה.
הוספתי גם שרשרת בצבע חום.
התאפרתי מעט, סירקתי את שיערי, עשיתי פן בפוני, שמתי דאודרנט, בושם והייתי מוכנה.
אבא חיכה לי ולרז כבר באוטו, שתיתי בזריזות את הקפה שאמא הכינה, לקחתי לי עוגיה מהצנצנת ויצאתי לכיוון המכונית.
"טנקס אבא" נשקתי לו בלחי ויצאתי בעקבות רז לביה"ס.
"אז מה, את מתרגשת?" שאל אותי רז.
"חבל לך על הזמן, זה ההופעה הראשונה שלי אחרי גיל 9 נדמה לי.. איזה פאדיחה גאד."
"שטויות מכוערת, את שרה טוב, אין לך סיבה להתבייש" הוא חייך והרגיע אותי.
ראיתי את שני בכניסה.
"אני לא מאמינה שגררת אותי לטקס הזה!!!" צעקתי מאחוריה.
"סתומה! הבהלת אותי!!" אמרה וחיבקה אותי.
"חח, יוו נינוו אני מתרגשת" אמרתי בקול ילדותי.
"שתקיי כבר, כאילו יש לך ממה" ענתה.
-כל המשתתפים בטקס נא לגשת לאולם- נשמע קולה של המזכירה ברמקול.
"אומאיגאאד" שני צחקקה ומשכה אותי אחריה לכיוון האולם.
נכנסו לחזרה גנרלית, כולם נכנסו ברגעים הנכונים, המילים נשמעו בהתאם מדויק לקצב המנגינה שהתלוותה, התפאורה הייתה מוכנה, הכל היה במקום.
הלכתי עם שני לשירותים, סידרנו את השיער, ראינו שהכל במקום ואנחנו נראות כמו שצריך.
כשיצאנו ילדים כבר החלו להכנס לאולם.
חששתי, התרגשתי, שמחתי, פחדתי.
זה לא כמו לשיר במקלחת, או בחדר כשאני לבד.
זה לשיר מול 700 אנשים.
700 אנשים חדשים.
ואם אני אטעה, ואם המילים לא יצאו במדויק, ואם אני אמהר או אתנשם בכבדות, הכל יהרס, גאד ה כ ל י ה ר ס.
"חמודה, בהצלחה" המורה אפרת קטעה את מחשבותיי. חייכתי חיוך מאולץ.
"זה רק נדמה לי או שאת מתרגשת?" שאלה.
"קצת" עניתי.
"אוי מתוקה, פשוט תרגישי שאת שרה לעצמך, הרי עברנו על המילים עשרות פעמים, ואת מוכשרת ואת תוכיחי את זה לכולם" אמרה ולטפה את ראשי.
' היא צודקת, אני שרה לעצמי. אין לי מה להוכיח כאן לאף אחד! ' חשבתי לעצמי.
כולם נעמדו במקומותיהם לקריאת המורה.
הילדים הפסיקו לדבר ביניהם, וגל, ילד מכיתה י"ב התחיל לקרוא את דבריו.
שני התקדמה למיקרופון מיד אחריו.
היא הקריאה את דבריה בצורה מושלמת.
'הלוואי שגם לי הכל ילך כל כך חלק' חשבתי.
חייכתי לה חיוך קטן כשהיא חזרה למקומה.
אחרי כמה הופעות של המחול, וכמה ילדים נוספים שהקריאו מס' חמשירים, סיפורים, וכתבות על יצחק רבין ז"ל הגיע תורי.
התקדמתי לכיוון המיקרופון.
נעמדתי זקופה.
סוקרת את כל הפרצופים שהסתכלו עליי, בחנו אותי.
נדב, ילד מכיתה י"א ליווה אותי בגיטרה.
הוא הסתכל עליי, נתן לי סימן.
התקרבתי למיקרופון, חוששת, מתרגשת . . .
---------------------
אומאיגאד [=
גרר
דאמ עם הפריצוות האלה >:|
קראתי הכל מההתחלה וממש אהבתי! הסיפור יפה, ואת כותבת בצורה יפה מאוד... =] תשימי המשך!..
