ח המשתמש של שונית ^.
קיצר בקשר לתגובה של טוטי ואטאבר,
התחלתי לרשום אבל הייתה לי בעיה ולא היה לי זמן להמשיך אז העדפתי לרשום בפעם אחרת מאשר לשים המשך של 10 שורות!
מצטערת אם איכזבתי אותך.
אבל היי, אף אחת לא חייבת לקרוא את הסיפור הזה אם זה לא לרוחה !@ \:~
ההמשך הקודם היה משיעמוום כזה, זה מה שקורה כשאני ושני נמצאות ביחד כנראה =))
קיצור המשך נורמאלי.
נא להתעלם מהקודם (;
.
"ומה איתך? למה את נראית מצוברחת פתאום?"
"סתם.. חברה של אחי בבית ואנחנו לא כל כך מסתדרות, וגם אמא שלי ממש מעצבנת אותי.. "
לא הבנתי למה אני נפתחת אליו כל כך,
מאיפה זה הגיע בכלל?! \:
"איך אני יכול לשפר את ההרגשה שלך?" שאל בחיוך מתוק.
"אתה לא... אתה לא אמור בכלל"
"אבל אני רוצה... מה את אומרת על שוקו חם?"
שאל בביטחון שכזה,
כאילו ידע שאני אסכים.
למה נראה לו ?
- - - - - - - - - - - - - - -
"לא, לא נראה לי" עניתי לו.
"למה לא?"
"כבר מאוחר, ואין לי כאן כסף"
"אויש נו עליי, אם יהיה לך כל כך נורא אני אחזיר אותך הביתה, מתי שתרצי" חייך ,
"זה לא יעצבן את חברה שלך?"
"אני ממש לא רוצה להזכר בחברה שלי עכשיו" אמר.
שתקתי,
"נו אז את באה או מה?" שאל ,
נכנסתי לתוך האוטו.
המזגן היה דלוק על חימום, קירבתי את ידי לפתח , מתענגת מהחום לעומת הקור בחוץ.
"אני מכיר בית-קפה, ממש נחמד.. רבע שעה מפה. זורם לך?"
"אוקיי" אמרתי וחגרתי חגורת בטיחות.
הדרך עברה בשתיקה, דיסק שהוא שם התנגן בעוצמה. כל מיני שירים באנגלית, לא כאלו שאני מכירה.
הוא חנה.
את בית הקפה זיהיתי מרחוק כבר .
זה היה הבית קפה ההוא, שהייתי בו עם גיא.
כשהוא הרים אותי על הידיים שלו, לא רצה שאני אטבע בחול בגלל העקבים .
כשהמלצר שם התחיל איתי וגיא קינא, כרגיל. וגרם לי לצחוק, וגרם לי להרגיש מאושרת.
מאושרת שיש לי אותו.
אבל עכשיו אין לי אותו.
עכשיו אני פה, עם הדניאל המעאפן הזה.. שרק מחפש להעביר את הזמן כי עם חברה שלו זה לא הולך.
נכנסנו פנימה.
המקום נראה אותו הדבר,
אפילו המלצר ההוא היה שם.
אבל גיא לא.
גיא לא פה ...
= = = = = = = = =
"אני מת על המקום הזה..." אמרתי לה בחיוך, "היית פה פעם?"
"לא..." ענתה.
מלצרית צעירה הובילה אותנו לאחד השולחנות...
"המלצר יגיע אליכם עוד כמה דקות, פשוט קצת לחוץ כמו שאתם רואים"
"סבבה"
אני ואליאן התיישבנו בשולחן .
היא חייכה אליי חיוך מבויש כזה,
לא הצלחתי להוריד את המבט מהעיניים שלה,
גדולות, מבריקות .. מסתוריות כאלה.
ואני..
אני הרגשתי כאילו אני חייב לברר מה מסתתר מאחוריהן.
מה מסתתר מאחורי קיר הפלסטיק הזה שהיא בנתה לעצמה,
חייב.
"אז..שוקו?" שאלתי מעיין בתפריט.
"בשביל זה באנו לא?"
"בשביל שוקו" חייכתי.
"אהבת את המקום?"
"הוא בסדר.."
"מוזר שאף פעם לא היית פה... מוכר דווקא"
אמרתי והיא שתקה.
נראתה עסוקה במחשבות שלה.
= = = = = = = = =
"אהבת את המקום?"
"הוא בסדר.."
"מוזר שאף פעם לא היית פה... מוכר דווקא" דניאל אמר לי.
לא עניתי לו,
לא רציתי להיכנס לסיפור הזה,
לזיכרון ההוא עם גיא.
"אז.. מה איתך?"
"מה איתי?"
"לא היה לך אף אחד מאז.." נראה כאילו הוא מנסה להיזכר בשם,
"מאז גיא"
"כן.. "
"לא היה ולא יהיה" אמרתי נחושה, הוא רק נאנח בשקט והתבונן בחלון .
"מה עם זאתי.. למה רבתם הפעם?" שאלתי אני לשם שינוי,
"כי.. כי נשבר לי וזה פשוט לא הולך. וגם.. הרגשתי מבולבל כזה בזמן האחרון" הסתכל עליי עם עיניו הבהירות.
"למה מבולבל?" שאלתי בשקט.
"עזבי.. זה לא משנה כנראה" מלמל לו.
"היי.. זו לא חברה שלה?"
"איפה?" שאל והתבונן לכיוון מבטי,
היא קלטה אותנו מסתכלים וקמה לעברינו.
היא הסתכלה על דניאל במבט עצבני, ועליי במבט נגעל ביותר.
"מה אתה עושה פה?" שאלה.
"מה שאת עושה פה?"
"התכוונתי, מה אתה עושה פה איתה?" אמרה בזלזול.
"ידידה שלי" אמר ואני הסתכלתי עליו בהרמת גבה, ממתי נהייתי ידידה שלו ? ! \:
"ממתי יש לך ידידות כאלה?"
"חמודה אני חושבת שכדאי שתרגעי" התערבתי בשיחה,
"דיברתי עם דניאל כפרה" ניסתה לחקות את הקול שלי,
"את לא אמא שלו אז חלאס עם החקירה .. חפרת!"
"את לא תדברי אליי ככה מובן!?" צווחה בקול הפרחי שלה,
התחלתי להתעצבן,
מאיפה הקריצו את הדפוקה הזאת שתדבר עליי ככה ! ?
"תקשיבי ותקשיבי לי טוב ..... " התחלתי לדבר אבל דניאל הפסיק אותי,
"שקד.. פשט תחזרי לחברה שלך, לא יפה להזניח אותה לבד"
"ואת חברה שלך יפה להזניח לבד אה?" שלחה מבט כועס וחזרה לכיוון השולחן שלה.
"מצטער על זה" אמר,
"איזו דרמה קווין" מלמלתי.
"אתם רוצים להזמין ?" שמעתי לפתע קול והסתובבתי לקראתו,
כמה צפוי. אותו המלצר מפעם,
"אמ... שתי כוסות שוק.." "היי, אני זוכר אותך" המלצר קטע את הדיבור של דניאל והתבונן בי,
"מה..א.מאיפה?" לא האמנתי שהוא יזכור |:
"את היית פה מזמן, פנים כמו שלך אני לא אשכח לעולם .." אמר בקריצת עין שובבה,
"תודה?" לגלגתי.
"אז מה יפיופה, אני רואה שהחלפת לך חבר מאז הפעם הקודמת" אמר מתבונן בדניאל שלא הבין מה הלך פה.
ואני?..
אני הרגשתי איך הכל עולה לי.
קמתי מהשולחן ויצאתי,
התיישבתי על שפת המדרכה,
היה כל כך קר, אבל באותו רגע זה לא עניין אותי.
נמאסו עליי כל הדרמות של הזמן האחרון,
הדבר היחידי שרציתי היה להיות לבד עכשיו,
דבר שכנראה לא ילך –
"אליאן." הוא רץ לכאן.
הסתכלתי עליו,
הרגשתי איך העיניים שלי מתחילות לשרוף לי, איך מתחילה לה המלחמה של הדמעות שרוצות לפרוץ והרגש שלא נותן להן לצאת.
"לא הבנתי מה קרה, אמרת לי שלא היית פה א.ז..א.. מאיפה את מכירה אותו?, הוא מכיר את גיא?" תקף אותי במליון שאלות.
לא עניתי לו,
פשוט התבוננתי קדימה,
מנסה להחזיק את עצמי מלבכות.
"הי.. מה יש?" שאל וליטף לי את הלחי.
"כלום" הורדתי את היד שלו ממני..
"אליאן, את יכולה לסמוך עליי, ספרי לי מה קרה" הסתכל עליי בעיניים הכחולות האלו שלו,
"לא קרה כלום.. קח אותי הביתה" אמרתי והתקדמתי לכיוון האוטו שלו,
דניאל הסתכל עליי בעצב,
עוד אחד שמרחם עליי.. וואלה יופי .
נכנסתי למכונית, ולאחר רגע גם הוא.
הוא התניע את האוטו והתחיל לנסוע .
הדרך עברה בשתיקה, לא הפסקתי להלחם בדמעות שלי.
המילים היחידות שהוצאתי מהפה היו כשכיוונתי אותו לאיזור הבית שלי.
"הנה. פה זה בסדר" אמרתי לו בכניסה לרחוב,
"אוקיי.. את בטוחה שהכל טוב איתך?"
"כן. מעולה" מלמלתי וסגרתי את דלת המכונית לפני שיוסיף לשאול שאלות מעצבנות |:
שבת שלום לכולןןןןן [=
ווואאווו את חייבת להמשיך :]
אופס בטעות הגבתי פעמיים..
מחכה להמשך:]
אתר האהבה הישראלי