- - ניגע אל החלום - -

משגע
המשךךךךךךךךך

מדהים מדהים מדהיםםםם😊😊😊

מעללף...

מקססים ..!

כמה שזה מדהייים 😊😊
המשך =]

מדהיםם..

מדהים, מדהים ושוב פעם מ=ד=ה=י=ם 😊

יפההה(:
המממששך

הדסי ,
מה שולמך חמודה?!
הגעת עד לפה..
ואנחנו כמעט כמעט בסוף..
קראת 121 ואו המוןן...השביתה הזאת מה היא גורמת..(לא אלינו ! )
רק רציתי לאמור לך
שאני אוהבבבב המון ותמשכי לקרוא וזה אחלה ספור!!ממרגש ביותר !
בקיצור תהנייי יאלה ביי מוותק נשיקות !! 😊

יובייייי =]

נ.ב -סופרתת תביא ת'איסי שלך אני יעשה לך חיים מרתקים אפילוי יותר ! 😉

מדהיםםםם !

איאיאי איךך בן אדם יכול להשתנותת !!

סורי שיצא קצר... אני אפצה (:




"חנצ'וק תודה על האירוח..אני אלך כי קבעתי עם איילת"
"טוב מאמי, אם משהו קורה את יודעת שאת מוזמנת נכון?"
"ברוור, שוב תודה על הכל" חיבקתי אותו,
הוא החזיר לי באותו חיבוק חם ויצאתי.

כבר נהיה חשוך בחוץ,
דחפתי את שתי ידי לכיסים והתקדמתי לביתה של איילת ..
תוהה לעצמי מה יהיה...


--------------------------------


"היי" איילת חייכה כשפתחה את הדלת.
"הי" אמרתי מתבוננת מטה כשידי בכיסים.
"כנסי" אמרה ואני נכנסתי,
למרות שהייתי אצלה מליון פעמים הרגשתי זרה כל כך.
"רוצה לשתות משהו?, לאכול?"
"אממ.. מים יהיה נחמד" אמרתי,
"חכי לי בחדר, אני כבר מביאה" אמרה כשאותו החיוך על פניה.
"אוקיי" אמרתי בשקט והתקדמתי לחדר שלה.
נכנסתי פנימה,
כל כך הרבה זמן לא הייתי פה.
התיישבתי על המיטה שלה והתבוננתי סביבי,
החדר לא השתנה במיוחד..
אחרי כמה דקות היא נכנסה עם שתי כוסות מיץ וצלחת מלאה בעוגיות.

"אז מה שלומך?" שאלה והתיישבה לידי.
"אמ..רגיל" אמרתי ולגמתי מכוס המיץ.
"שנים לא היית פה"
"נכון"
"אמ..." התחילה להגיד משהו, התבוננתי בה.
"אליאן.. את חסרה לי כל כך" אמרה מובכת,
"לא רק לי, לכל הבנות! באמת שאנחנו לא מפסיקות לדבר עלייך, להזכר בכל הקטעים והצחוקים של פעם"
"החיים ממשיכים"
"אבל. אני לא רוצה להמשיך אותם בלעדייך, נו.. את היית כמו אחות בשבילי"
"הייתי נשמה, די השתנתי ממה שהכרת פעם"
"אני יודעת שכל העניין עם התאונה היה לך נורא קשה אבל...לא היית צריכה להתרחק כל כך"
"טוב לי עכשיו" התבוננתי בה,
היא לא נראתה מאמינה.
גם לי היה קשה להאמין לעצמי.
זאת אומרת, עם הבנים הכי טוב לי בעולם.. אבל כל העניין עם ההורים, המשפחה, הבצפר.. מתסכל.
"טוב הבנתי אותך" אמרה בזמן שאני לגמתי עוד שלוק.
הסתכלתי על הכוס שלה בזמן שהיא המשיכה לדבר, משום מה היה לי קשה להסתכל לה בעיניים –
"את לא מתכוונת לנסות לחזור למה שהיה.. את לא רוצה ולא כלום, אני לא יכולה להכריח אותך"
שתקתי.
לא היה לי מה להגיד.
התבוננתי בה, היא נראתה קצת מבואסת.
האמת שגם אני התגעגעתי אליה, גם לי היא חסרה, אבל.. לא ידעתי איך לומר לה את זה.

"את בטח תרצי ללכת עכשיו" אמרה וקמה מהמיטה.
"האמת שלא ממש בא לי לחזור עכשיו.. רוצה לשבת איתי בחוץ? אני מתה לסיגריה" אמרתי והיא חייכה חיוך גדול, חיוך מלא בתקווה.

~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~

"איפה היית גברת?" ההורים ישר תקפו אותי כשנכנסתי הביתה.
"אצל חן" אמרתי בעצבים ועליתי לחדר,
"אליאן בואי לפה, אני לא סיימתי לדבר איתך" אבא התעצבן.
"עזוב אותה מוטי, תן לה ללכת" אמא אמרה לו בשקט.

נכנסתי לחדר ונזרקתי על המיטה.
הרגשתי את פייק מלקק לי את היד.
הרמתי אותו אליי וליטפתי אותו , "אווח קטן, אתה אחד הדברים היחידים שנשארו לי מגיא"
דיברתי כאילו הוא מבין אותי,
חיבקתי אותו אליי, הוא ליקק לי את האף כשהזנב שלו מקשקש מצד לצד .

"אפשר?" שמעתי אחרי כמה דקות דפיקה בדלת.
"כנסי" אמרתי ,
אמא נכנסה לחדר אוחזת במגש עם טוסט עליו, וכוס קולה.
"חשבתי שתהיי רעבה.."
"תודה" אמרתי ושתיתי מהכוס.
"אליאן" התיישבה לידי וליטפה את השיער שלי, כאילו אני בת 5.
"מה?" שאלתי ונגסתי בטוסט החם,
"מה יהיה?" שאלה ואני שלחתי פרצוף לא מבין.
"עד מתי נמשיך ככה?, את הורסת לעצמך את החיים, במקום ללכת לבית הספר את בעבודה, מעשנת, מסתובבת עם אנשים .." "איזה אנשים? מה רע באנשים שאני מסתובבת איתם אה?"
"אנשים שלא מתאימים לאישיות שלך"
"את בכלל לא מכירה אותי, האנשים האלה ה-כ-י מתאימים לאישיות שלי."
"איפה אליאן הישנה, שדאגה לכולם, שחייכה תמיד, שדאגה לעתיד שלה"
"יודעת איפה היא?, עמוק בקבר.. עם גיא." אמרתי והדמעות עלו לעיניי,
לא נתתי להן לרדת,
אני לא בוכה.
אמא התבוננה בי במבט המרחם הזה שלה.
"אני לא צריכה שתרחמי עליי" אמרתי בשקט ,
"אני לא מרחמת עלייך, אני דואגת לך"
"אני לא צריכה שתדאגי לי, אני יודעת לדאוג לעצמי. תודה"
אמא התבוננה בי במבט שבור ולאחר מכן יצאה מהחדר.
ראיתי שהכאבתי לה.

הנחתי את הכוס קולה שהתרוקנה על המגש.
התבוננתי בצד החדר שלי,
הגיטרה של גיא הייתה מונחת שם.
לקחתי אותה ממנו, ההורים שלו הסכימו.
נזכרתי ביום ההוא בבית חולים..




~~~~~~~~~~~~~~~~~~


"אני רוצה שתשי.רי לי.. אולי .. זו תהיה הפעם האחרונה" אמר בשקט.
"מה אתה מדבר שטויות? אני אשיר לך . אבל לא בפעם האחרונה" אמרתי לו והוא הסתכל עליי במבט עייף כל כך.
בלי לחשוב פעמיים , שרתי את השיר הראשון שישב בראשי , השיר שלי ושל גיא.

"אני סולח לך, גם אם את לא רואה את זה" התחלתי לשיר בצרידות עזה.
"שלכל דקה , יש עוד טעם.
יושב מלאך גבוה
שעוד נותן בי כוח
הוא מחזק אותי
כשאת איתי" הבכי גבר וגבר. גיא הביט בי

"יש אנשים שלא, מוצאים אף פעם
ויש גם מקומ..ות שאין כבר טעם
ולפעמים זה שם
גם אם זה לא מושלם
גם אם קשה ל..לראות
קשה לראות" לא יכולתי להמשיך , הגרון היה חסום , כאב לי כל כך לראות אותו ככה.
שתקתי.

גיא התבונן בי חיכה להמשך שלא הגיע - והתחיל לשיר בשקט, עם קולו המתוק.
"כשאת צוחקת
אני חי
כשאת בוכה
עצוב מדי
אני פותח
ת'ידיים
לחבק אותך"

"כי זה האושר בעינייך
שמקרב אותי אלייך
כי זה הטעם שנשאר
מלחבק אותך" שרנו שנינו , חייכתי אליו. בכל פעם ששנינו שרנו יחד הרגשתי שלמה , שלמה בכל מובן אפשרי.

"אתה הכל בשבילי"
"אני כל כך מפחד." אמר וחיכיתי שימשיך.
"מפחד להיות בלעדיך , שלא תהיי איתי"
"אבל .. גיא אנחנו תמיד נהיה יחד , אתה לא הולך לשום מקום" ניסיתי לשכנע אותו - וגם קצת את עצמי
"אליאן , אל תשקרי לעצמך."
"מה פתאום? אנחנו עוד לא התחתנו בכלל. יש לנו עוד 9 ילדים לגדל. חיים, משה, ראובן, שמחה, גדליה.." ניסיתי להזכר בכל השמות שהמצאנו בפעם ההיא.


~~~~~~~~~~~~~~~~~~

מאז אותו היום לא שרתי יותר.
כשהוא הלך ?
חוץ מאת הנשמה שלי הוא גם לקח את הקול שלי.

התבוננתי בגיטרה שלו בחשש.
הרמתי אותה,

"זה הקיץ האחרון שלי איתכם
עם הגשם הראשון אני איעלם
דמעותיי יזרמו במורד הרחובות
כמו עלה נושר ותקוות רחוקות

אני איש של חורף בין אלפי אנשי ים
אך בחורף הזה כבר לא אהיה קיים
לאט לאט השכבות נמסות
בין רוצים לא רוצים ותפילות אחרונות

אז תזכרו שהבטחתם לא לבכות
כי השמיים גדולים והדמעות קטנות
תעצמו את העיניים כל גשם ראשון
ותחשבו..."


פרצתי בבכי ,
הגיטרה לא מכוונת.
גם הקול שלי לא היה מכוון.
פשוט בכיתי ובכיתי,
אני לא יודעת כמה זמן,
אבל נתתי לעצמי לשחרר את הכל.

"אליאן?" שמעתי קול עדין,
הרמתי את העיניים,
מור עמדה והתבוננה בי בעצב.
"למה את בוכה?" שאלה ואני ניגבתי את הדמעות.
"סתם... מתגעגעת"
"לגיא?" שאלה ואני הנהנתי בעצב.
"אמא אמרה לי שאין לך מה לדאוג... שהוא שומר עלייך למעלה"

לא רוצה אותו למעלה
אני רוצה אותו פה איתי.
חשבתי לעצמי.

"צודקת, בואי תביאי חיבוק" אמרתי והיא התקרבה כשידיה פרוסות לצדדים.




"אני רוצה לטפס על ההרים כי הם שם
לבקר במדינות מעבר לים
לדעת אם יש צורות חיים אחרות
ואם המתים ממשיכים לחיות

אז תזכרו שהבטחתם לא לבכות
כי השמיים גדולים והדמעות קטנות
תעצמו את העיניים כל גשם ראשון
ותחשבו.... עליי"

נשבעת לך שבכיתי מהפרק הזה.
"לחבק אותך" זה שיר כל כך מרגש.
פרק אחד היפים.
המשך מוכשרת שלי.

ריגשת אותי ...
כל פרק מחדש את עושה לי את זה...
מלא מלא צמרמורות, דמעות, תחושה של ריקנות של משהו חסר..
כאילו, כאילו אני אליאן.

זה מ=ד=ה=י=ם

פעם ראשונה שבכיתי בסיפוררררררררררר!!!!!!!!!!!!
אווףףףף..פשוט עצובבבבב 😢

מדהיםםםםםם...תמשיכי.. 😉

מקסים 😊