--פשוט אהבה (; --

QUOTE (shani_310 @ 13/02/2008) יאא איזה רעעעה
מה המשכת ולא סיפרת ליי ? 😢
מחחכה להמשששך הכיייייייי זריזזזזזזז באארץ !!
יאא איזה חמודיםם ..
---
הזכיר לי אותי ואת רז .. חחח :[
סססתומממייית !
חחח דברי איתי באייסי שייצ לללך יא מסננת 😊


שבבבבבת שלום בננות,
ועל אתמול - מקווה שעבר עלייכן ת'יום אהבה הכי מדהים שאפשר..
לי היה סופני .
אני ייעלה תמונות לאתר שייצא ללי (:
ובקשר להמשך? כנ"ל .. שייצא לי 😛 חחח
אוווהבבבבת מלאאאאא

שבת שלום קופה ...
הבטחת לי המשך , אני אחכה עוד הרבה?

????????

המממששךך (:

לא יודעת מתי יהיה המשך,
אין לי חשק לאתר הייבש הזה .. =\


שבוע טוב שיהיה
יום האישה הבינלאומי שמח ! 😊

ה מ ש ך ? : /

מתי יש המשך?

יש למה לחכות? 😯

QUOTE יש למה לחכות? 
את ממשיכה ??

אממ.. לא חושבת שיש כבר למה להמשיך ,
הסיפור שלי נשכח כבר באתר הזה .חחח

שבוע טוב בננות .

תמשיכי הסיפור לא נשכח אני מחכה להמשך הרבה זמן..

חחח מוזר, (:
יודעת מה? אני ירענן תזכרון וכבר אתחיל לכתוב ...
עשית לי חשק . חחח
מווואה, שבוע טוב

נשכחח ?
לא נראה לייי , מחחכה לההממשך 😊😊

לרענון,

מהפרקים הקודמים :

"אני אוהבת אותו קובי … קשה לי" אמרה בקושי וראיתי שהייתה זקוקה לחיבוק עכשיו , לא ליותר .
חבקתי אותה אליי, עוטף אותה בכל האהבה שיכולתי .
"בבקשה דיי .. את תעברי את הניתוח הזה בעזרת ה' .. ובלי שתשימי לב כבר הוא יחזור .. הוא יחזור לארץ הוא הבטיח לך ." אמרתי, מנסה לנחם אותה אך לשווא .
"אני שונאת אותו" מלמלה בשקט ודמעותייה הרטיבו את כתפי, חיממו אותה בכאב .
"הוא לא אשם ליאת .. את לא פיירית" אמרתי, מלפף אצבעותייה בשלי
"אני לא פיירית?! אני!? " צרחה והתנתקה מהחיבוק, לא כעסתי עלייה .. נתתי לה להוציא הכל ..
פשוט הבנתי אותה .
"אני מבין אותך" אמרתי בטון מעודד … אך חסר תועלת
"אתה רק חושב ככה.. אף אחד לא יבין מה זה להיות עיוורת שלא מבינה כלום , וגם הדבר היחיד שאיכשהו עודד אותה נעלם לה .. ברח לה "
יבבה וקולה נחלש … מתערבב יחד עם הדמעות שעטפו את כל פנייה … הדמעות שהשתלטו על חייה מאז שהתעוורה .
"אני אוהבת אותו קובי" אמרה בוכייה .. והתקרבה אליי … הבנתי את מבוקשה וחיבקתי אותה ,
שותק .. לא היה לי מה להגיד יותר .
נזכרתי במורן … חשבתי לשנייהה מה היה קורה אילו אני הייתי במצב של ליאת, זה זיעזע אותי ..
סלקתי את המחשבה מראשי והבנתי, הבנתי שאני לא אוותר עלייה בכזו קלות ובגלל ריב שטותי …אני אוהב אותה.
"לא תכעס אם אני יגיד לך ללכת? אני רוצה לישון קצת .. "
שאלה ליאת בקול עצוב, דמעותייה לא ניראו יותר ….
היא הספיקה להרגע על כתפי .

===

בדיוק בדקה שנכנסתי לבית, הפלאפון שלי צלצל .
זה היה צלצול הזיהוי של מורן .. החלטתי שהפעם אני עונה לה
"הלו" עניתי בקול עייף מתמיד
"נזכרת לענות לי?" שאלה בעוקצנות, יכולתי לשמוע את העצבים שלה בוקעים מקו הטלפון
"דיי מורן זה לא הזמן לריב עכשיו .. רצית משהו דחוף?"
שאלתי בגועל והיא שתקה.
"הלו?" שאלתי בתמימות ושמעתי התפייחויות קלות ..
"דיי יפה שלי.. " אמרתי, נשבר .. לא יכול לשמוע אותה בוכה.
"אני צריכה לספר לך משהו .. " אמרה בקול חלש ועצוב .. ממשיכה לבכות אך בשקט
"דיי תפסיקי לבכות אבל "
אמרתי בכאב, עקץ לי בלב שהיא בוכה, ועוד בגללי. .
"אני.. חושבת שאני ..בהריון " אמרה בוכה .
הרגשתי איך הלב מתרסק לי לאדמה


===

הגעתי למקום חשוך, שקט … שהיה ניראה כאילו ריק מאדם .
התאמצתי עם עייני לראות מה יש מסביבי.. איפה לעזאזל אני נמצאת ,
לא ראיתי כלום, רק שמעתי.
שמעתי צחוק.. וקול שמוכר לי … מוכר נורא.
זה היה הקול שלו, של עידן .

===

"עידן? עידן?? זה אתה? אני שומעת את הקול שלך "
אמרתי והדמעות עלו לעיניי , התהלכתי.. מחפשת אחריו . רואה את הצל שלו
והוא בורח, וצוחק .
צחוקו נשמע בכל פעם מתרחק יותר ויותר …
רצתי .. פחדתי שהא ייברח לי שוב .
"עידן תעצור אני מתעייפת .. בבקשה תחכה לי " יבבתי בקול חלש ופרצתי בבכי .. שוב .
הוא עצר, חיכה .
ראיתי את דמותו מתיישבת על ספסל קטן, אך הוא לא היה לבד ..
הייתה איתו דמות נשית . שעדיין לא זיהיתי .
"עידן?" שאלתי, מתקרבת כל פעם עוד ועוד לספסל .. הוא לא ענה .
רק ישב ואחז בידה, והסתכל לעברי . לתוך עייני .
"מי זו?" שאלתי כבר שהייתי קרובה אלייהם, היא הייתה יפה .. כ"כ יפה .
היא חייכה.. ניראתה מאוהבת .
הוא לא ענה לי, גם היא לא .
התקרבתי לעידן יותר ויותר .. רציתי לחבק אותו,
הוא נעלם .
מתוך כל החושך נשארתי רק אני, הם נעלמו שנייהם .. אחוזים יד ביד .
נפלתי על האדמה, מתחננת לה' שיעזור לי .
בוכה.

===

"מוכנה?" שאלתי אותה, מהסס .. עוטף את מותנייה בחיבוק. היא עטפה את צווארי בשניי ידייה החמימות, יכולתי להרגיש את הרעד שעבר בתוכי .
"אהא .. " השיבה בחיוך קטנטן והנהנה בראשה.
"בטוחה יפה שלי?" שאלתי שוב, לא רציתי ללחוץ אותה ..
"בטוחה" אמרה ושוב חייכה, נשקה לשפתיי ברכות ואני הושטתי לה את הערכה .
"פס אחד הריון שתיי פסים לא " .. אמרתי בשקט והיא הנהנה בראשה, לקחה מיידי את הבדיקה ונכנסה לשירותים שבחדרה ..
התיישבתי על מיטתה, מסתכל על השעון בלחץ . סופר את השניות ..
השניות שנראו כמו נצח באותם רגעים .
שקט סרר בחדרה באותן הדקות, שקט שרק הלחיץ אותי כפול .
"קוביייייייייי" נשמעה לפתע צעקה, הבוקעת היישר מתוך השירותים, הרגשתי איך כל גופי רועד ..
אני עומד להפוך לאבא? 😯







אני יודעת ששמתי הרבה קטעים מהפרקים הקודמים,
אבל פשוט לא רשמתי ים זמן .. אז זה כדיי לרענן לכן תזכרון(:
כותבת !

"פס אחד הריון שתיי פסים לא " .. אמרתי בשקט והיא הנהנה בראשה, לקחה מיידי את הבדיקה ונכנסה לשירותים שבחדרה ..
התיישבתי על מיטתה, מסתכל על השעון בלחץ . סופר את השניות ..
השניות שנראו כמו נצח באותם רגעים .
שקט סרר בחדרה באותן הדקות, שקט שרק הלחיץ אותי כפול .
"קוביייייייייי" נשמעה לפתע צעקה, הבוקעת היישר מתוך השירותים, הרגשתי איך כל גופי רועד ..
אני עומד להפוך לאבא?



המשך:


"ליאת? לליאאת??!?!?"
התעוררתי למשמע קולה של אימי, פוקחת את עייני, כרגיל … לשווא .
"בכית מתוך שינה, מה קרה?" שאלה מלטפת פניי בעדינות .
"ראיתי אותו.. בחלום.. את עידן" אמרתי ומבפנים הלב נאכל לי, "עם מישהי" הוספתי בפרצוף מערער .
"שטויות .. זה רק חלום, עוד יומיים נפגש איתו .. מבטיחה"
אמרה וחיבקה אותי אלייה, חבקתי אותה חזרה . .הייתי כ"כ זקוקה לחיבוק הזה שלה
התגעגעתי לדמות האימהית שלה, שלאחרונה דיי נעלמה .
"לפניי או אחריי הניתוח?"
שאלתי בעודי זורקת את השמיכה מעל גופי ומתרוממת למצב ישיבה
"מה את מעדיפה?" שאלה וליטפה את שיערי , שנאתי את זה .. הרגשתי עול עלייה, על אמא
ובכלל על כולם . .
עיוורת חסרת תועלת .
"לפניי" השבתי מבלי לחשוב בכלל . "למה דווקא לפניי?" שאלה ואני שתקתי, היא הבינה אותי ..
"את חושבת שהניתוח לא יצליח?" שאלה והמשכתי לשתוק , מצטמררת מהמחשבה שהוא אכן לא יצליח, שאני אשאר עיוורת לנצח .
"אהא.. אם הוא לא יצליח אני לא ארצה להיות עם אף אחד, במיוחד לא להפגש איתו. ."
אמרתי, מכאיבה לעצמי מבפנים .
"הוא יצליח ילדה שלי, את תיראי " אמרה וחיבקה אותי שוב, הפעם חיבוק ארוך .

---

"אחי מה עם ההיא?"
גל שאל בעודו חונה את רכבו בחניון הקניון
"מי זאת ההיא?" שאל וידעתי שהתכוון לליאת
"נו העיוורת שהצלת אותה מאונס" סינן בעוד אנו יוצאים ממכוניתו "למה לתאר אותה ככה? ילד חרא"
התעצבנתי, גם כן חבר .
"מה אתה מתעצבן אחי התאהבת?" אמר וצחק, מעלה לי תדם לראש
"חלאס להיות ילד מפגר גל" התעצבנתי והתקדמתי לכיוון המעלית
"ייאלה אלמוג חפרת! .. מה איתה?!" שאל , מזמין את המעלית "לא יודע. . איזה חודשיים כבר אני לא בקשר איתה"
"ככה מתאהבים?"
שאל וכבר היינו בתוכה, "אנלא מאוהב צא מיזה"
"אחיך אמר שהיא אמורה לעבור ניתוח בשבוע הקרוב" סינן ונכנסנו לקניון
"באמת?" שאלתי מערער, מחשב את הזמן … אני הריי אמור לדעת מתיי היא עוברת אותו ..
או שלא? \=
"כה .. אמיר אמר לי"
"וואלה אני ייתקשר אלייה אני יבדוק . .באמת מותק של ילדה, אמן והניתוח יצליח"
אמרתי והוא חייך, "התאהבת בדוק" סינן לעברי והמשכנו לכיוון העבודה .

----

דפקתי על גביי דלת השירותים, היא לא ענתה . .
דפקתי שוב ושוב .. שום תשובה.
פתחתי את הדלת, מורן הייתה מוטלת על הריצפה, מחזיקה בידה את בדיקת ההריון .
מעולפת .
"מורררן! קומי"
אמרתי בבהלה ופתחת את ברז המים הקרים , לקחתי מים ביידי ושפכתי על ראשה, על פנייה
הרמתי את רגלייה למעלה והחזקתי אותן באוויר, נזכרתי בזה .. אמא לימדה אותי איך להתמודד במצבים כאלה .
עינייה נפקחו לאט . . מההלם של הבדיקה מילותייה הראשונות היו "פס אחד .. אני בהריון קובי"
הלב שלי נפל לאדמה .

----

"אלי .. טלפוןןןן" צעקה רעות, חברה לעבודה שלי . .
התקדמתי לעברה, "מי זה?" שאלתי לא מבין, מנקה את ידיי במגבת שהייתה מונחת על גביי הדלפק
"לא יודעת .. גרושתך אני חושבת"
אמרה וליבי החל לדפוק במהירות, מה פתאום היא מתקשרת אליי? ועוד לעבודה?
"הלו" עניתי בסקרנות "אלי.. " השיבה בקולה המתוק, ברגע ששמעתי אותה פשוט התגעגעתי . .
"כן?" המשכתי, מסלק את המחשבות מראשי .. אין לי למה להתגעגע
"זו רחל .. רק רציתי להודיע לך שהבת שלך עומדת לעבור ניתוח בארה"ב בעוד יומיים, וצריך את האישור שלך , זתומרת את החתימה שלך. . "
נדהמתי, מאיפה לרחל כסף לממן ניתוח לילדה ועוד בארה"ב?
תמיד הערצתי אותה, היא פשוט אישה חזקה .
"בארה"ב?" שאלתי, עדיין לא מעכל .. "כן" .. השיבה בסינון, "מאיפה השגת כסף?" שאלתי והיא התפרצה בכעס
"זה לא עיניינך ! לא התקשרתי בשביל החקירות שלך, פשוט צריך את החתימה שלך! זה הכל"
השיבה מתפרצת בכעס .. שתקתי.
"אני רוצה להצטרף אלייכן" השבתי, לא האמנתי שהרגש בתוכי התעורר מחדש .. למשפחה הקודמת שלי
פשוט לא הבנתי מאיפה זה בא לי .
"קודם אני אמות , ורק אח"כ אני אתן שתתקרב לבנות שלי"
אמרה וניתקה .

----

"מה נעשה עכשיו קובי?" שאלה מורן, מתייפחת על כתפי.
הדמעות עמדו בעייני, מאיימות לפרוץ בכל רגע, עוד צרה נפלה לנו .. ילד כשאנחנו בעצם עדיין ילדים ..
עדיין לא גידלנו וחינכנו את עצמנו, ועכשיו צריכים לגדל ולחנך תינוק .
לא ידעתי אם לבכות או לצחוק, מצד אחד שמחתי . . זה בעצם פרי אהבה , פרי אהבתנו .
מצד שני, כאב לי .. כאב לי לקבור את החיים מגיל 18 , ומורן בכלל, מגיל 17 .
"אני לא יודע.." השבתי ובכייה רק גבר .. לא ידעתי איפה לקבור את עצמי, לא האמנתי שזה קורה
חבקתי אותה אליי חזק חזק "אני לא משאיר אותך לבד בסיפור הזה .. אני כאן, תפסיקי לבכות אני מתחנן"
אמרתי, כאוב עלייה .. על הקטנה שלי.
"ההורים שלי ירצחו אותי קובי!" אמרה מתנתקת מהחיבוק, "הם לא צריכים לדעת על זה!" הפצרתי בה והיא השפילה את ראשה, בזמן שהדמעות ממשיכות לזלוג היישר אל מיטתה .
"תסתכלי עליי" אמרתי ואחזתי בראשה בשתיי ידיי .. היא עצמה את עינייה והמשיכה לבכות "תסתכלי עליי!"
אמרתי והפעם היא עשתה כדבריי, ופקחה את עינייה . . הסתכלתי לתוכן .
"אנחנו נעשה הפלה"
אמרתי, מפיל את הפור .