אווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווולללללללללללללללללללללללללללללללללללללללדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדייייייייייייייייייייייייייייייייייייההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההה
גברת הנאווה הצעירה וה-טמבלית!!!!!!!!!!!!!!!!!!
את חולת נפש אההההה?...????!!!!!!!
סתכלי כמה קוראים יש לך וכמה הם לא מפסיקים להגיב..
ואת רק בפרק 6 (נראלי..) ואת רוצה לסיים איפה את רוצה תכאפה....??????????????
תדעי שאם את מסיימת את עושה לי נעים בגב כל יום מ-2 עד 4 עד שאני ימות.
שמעת ..??!! עכשיו תחליטי מה את עוהש ממשיכה או מפסיקה.
מפגרת אחת!
שלא חתשבי על אפילו זה אסון לחשוב..=[
אוי ואבוי..
שני את רוצה לעשות לי סיוטים?!
עד שאת תמותי?
וחוץ מזה שעם היית קוראת ת'תגובות שאחורי זה היית מבינה שאני לא מפסיקה ת'סיפור
ועם כן קראת אז יש לך חור בהשכלה (בקטע של הבנת הנקרא)
אני הקבצה א1 בלשוןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןן
יאא איך אני מאושרת מזה..
כי באנגלית ומתמטיקה אני ב
קיצר..אני עושה המשך גדול גדול אבל נתקעתי עוד חצי שעה אני ימשיך ואז אני יפרסםם
אוהבת!! 😊
חחחחחחחחח נו אז מה גמאני א' בלשון=]
ליסן טו מי אי ואנט נאווווווו המשך!
ממממממ....נ-י-י-ס! מותח..
איזו מכונית זוווו? תכתבי כבר המשך...חיחי 😉
אע??
על איזה מכונית את מדברת?
אוהבת!! 😊
נוווו קרציה איפה ההמשך..?
אחרי שרון הלך הייתי שוב עייפה אז חזרתי לישון
אמא: "שניי קומי את תאחרי לבית הספר"
אני: "נוו אמא איזה בצפר? עוד לא בוקר"
אמא: "ועוד איך בוקר"
פתחתי ת'עיניים וראיתי שבאמת בוקר, הסתכלתי בשעון וראיתי שאני יאחר אם אני לא יקום עכשיו
התכוננתי וסידרתי ת'תיק ירדתי למה לקחתי שוקו צעקתי לאמא ואבא שאני הולכת ויצאתי
איך שהגעתי לשער היה צלצול ורצתי לכיתה
שיעור ראשון-מדעים
-המשך-
נכנסנו לכיתה והיה מזה מצחיק
כשהמורה נכנסה היא החליקה וכל הכיתה צחקה..
לא יכולתי להפסיק לצחוק כל השיעור.
אחר כך ילדים זרקו ניירות על הלוח
והיא המשיכה לכתוב כאילו כלום לא קורה
היו צעקות ודיבורים ואז דרור נכנס
דרור: "אפשר שקט שניה?!"
ואפחד לא שמע הוא צעק עוד כמה פעמים אבל קולו נבלע בקול התלמידים
אני: "סתמווווווווווווווווווו" צרחתי
וכל הכיתה שתקה והסתכלה עליי
דרור: "תודה שני"
אני: "בקשה"
דרור: "טוב, תקשיבו..המורה להיסטוריה בקשה שאודיע לכם שהיום מתבטל השיעור איתה, זאת אומרת שאין שעתיים אחרונות ואתם הולכים הביתה"
התחילו כל מיני צעקות כמו: "יששששש..הולכים הביתה מוקדם..איזה כיף"
דרור: "בסדר אז שיהיה לכם יום טוב" הוא אמר ויצא
אחרי שיעור מדעים יש לנו מתמטיקה (בעע איזה סיוט) אחר כך יש חינוך ואז הביתהההההההההה
אני: "יששששששששש" צעקתי אחרי שהמחנכת שלי יצאה
"הביתההההההההה" המשכתי
נוי: "חחח טיפשה"
אני: "חח אם את לא רוצה כבר ללכת הביתה כמוני אז אני...אני....מה שאת רוצה" לא ידעתי מה להגיד
נוי: "טוב, אז אני רוצה שתהיי..אממ....יען"
אני: "חחחחחחחח ואת עוד אומרת שאני טיפשה......."
צחקתי "הפיגור עלה למוח" המשכתי לצחוק "אבל עכשיו כשאני חושבת על זה הוא תמיד היה שם"
נוי: "חחחחחחחח"
כשהגעתי הביתה צעקתי "הגעתייייייייייייייייייייייי"
אמא: "היי, מה שלומך?"
אני: "בסדר מה איתך?"
אמא: "נחמד..יש לך אורחים" היא אמרה ספק עצבנית ספק עצובה
אני: "אורחים? אבל לא הזמנתי אפחד" לא הבנתי מי בא אלי
אמא: "כן, אורחים..תעלי ותראי" עכשיו זו הייתה נימה עצבנית
עליתי לחדר ושם ראיתי את..
אבא שלי..זאת אומרת..האבא הביולוגי שלי
אז ככה..
אבא שלי, הביולוגי עזב אותי ואז אמא שלי כשהייתי בת 3 בערך
אמא שלי הכירה מישו חדש מאז והוא גידל אותי..הוא היה אבא שלי
האבא הביולוגי שלי טס לחו"ל והשאיר את אמא שלי איתי לבד
וזהו..
דוד: "היי שני"
אני: "שלום דוד או שאני צריכה לקרוא לך דיויד?"
דוד: "תקראי לי איך שאת רוצה"
אני: "מה אתה עושה פה?"
דוד: "אני..באתי לכאן לחודש פחות או יותר ורציתי לראות אותך"
אני: "מוזר ש....אתה יודע מה?! אולי תגיד לי אתה כמה שנים"
דוד: "אני לא יודע" והשפיל את ראשו
אני: "ידעתי..ידעתי שאתה לא יודע אני בת 15..מוזר ש12 שנה לא רצית לראות אותי
ולא את אמא אז אל תזבל לי בשכל" צעקתי עליו
דוד: "איך את יודעת מה רציתי ומה לא?"
אני: "עם הייתי כלכך רוצה לראות אותי או את אמא היית בא"
דוד: "לא יכולתי..הייתי בחו"ל"
אני: "אתה יודע..אני מכירה משפט שאומר כשיש רצון יש דרך
אתה צריך תרגום לאנגלית?"
דוד: "לא, אני יודע עברית טוב עדיין"
אני: "איך אתה מעז לבוא לפה בכלל אחרי כל השנים האלה שעזבת אותי ואת אמא..
יווווו איך שכחתי..יש גם את אושרי שהוא היה יותר גדול ממני כשעזבת"
דוד: "איפה הוא?"
אני: "לא שזה ענייניך אבל הוא בצבא..יותר טוב שישאר שם"
יצאתי מהחדר לקחתי את הטלפון שלי וצלצלתי לאושרי
אני: "אושרי אתה יכול לעשות לי טובה?"
אושרי: "כן, בטח"
אני: "על תבוא לשבות עד חודש הבא"
אושרי: "מהההההההה? את נורמלית"
אני: "אושרי..אתה לא רוצה להיות פה, תאמין לי"
אושרי : "למה? מי בבית?"
אני: "השטן" כמובן שדוד לא שמע את השיחה
אושרי: "את יכולה להיות יותר ספציפית? אני לא מבין אותך"
אני: "מה השם דוד אומר לך?"
לאושרי כנראה נפל הפלאפון מהיד
אני: "אושרי...תענה לי בבקשה"
אחרי כמה שניות הוא ענה
אושרי: "אתה רצינית?"
אני: "אפעם לא הייתי כל כך רצינית..עכשיו אתה מבין למה לא רציתי שתבוא?"
אושרי: "תודה שאמרת לי..אני לא בא הביתה עד החודש הבא אבל אני בהחלט יצא לחופשות מהצבא הזה"
אני: "טוב..יאללה אני צריכה ללכת, נדבר טוב?
אושרי: "ברור..ביי"
אני: "ביי" וניתקתי
כשחזרתי לחדר ראיתי שהדלת חצי פתוחה ושמעתי את אמא ודוד מדברים
אמא: "אתה לא תיקח אותה, אני לא אתן לך"
דוד: "היא גם הבת שלי!"
אמא: "היא הייתה גם הבת שלך כשעזבת..ולהזכירך עזבת גם אותה לא רק אותי ואז אושרי"
דוד: "עשיתי טעות..אני יודע ואני רוצה לעשות משו שיתקן"
בשלב הזה כבר לא יכולתי והתפרצתי לחדר שטופת דמעות
אני: "שום דבר אתה לא יכול לתקן יותר ואתה לא תיקח אותי איתך לשום מקום כי אני נשארת כאן עם אמא אושרי ו-א-ב-א שלי" אמרתי, ידעתי שהכאבתי לו אבל לא ממש אכפת לי
דוד: "אבא שלך?"
אני: "כן..מה חשבת? שאמא תחכה לך כל החיים? היה מישו שגידל אותי שתמך שאהב וזה אבא. אבא הוא לא רק זרע תורם אז הזרע שלך והביצית של אמא הולידו אותי..אז מה?!
אבא זה אחד שתומך ושאוהב תמיד ברגעים טובים ורעים, אבא הוא אחד שייתן הכל כדי שלא יהיה רע לילד שלו, אבא זה אחד שלא נוטש את המשפחה שלו תמורת זונה" דוד הסתכל עליי המום ולא ידע מה לומר
" כן..מה חשבת?! שאני לא יודעת?! אני יודעת את הכלללל פשוט הכלללללללללל וטוב שכך
אני ש-ו-נ-א-ת אותך ואני לא באה איתך שום מקום ברור?" בכיתי המון..לא הצלחתי להפסיק לבכות אמא באה וחיבקה אותי ואני חיבקתי אותה הכי חזק שחיבקתי אותה אי פעם
ואז השתחררתי מהחיבוק
והמשכתי לדבר "רצית לראות אותי?! יכולת לראות אותי מרחוק..לא לבוא ולשבור ככה את כל מי שנמצא סביבך..ועכשיו עם אתה כל כך מרוצה ממה שעשית ואני חושבת שעשית די והותר אני חושבת שכדי שתלך" אמרתי בשקט והוא לא יצא
"תלךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךך מפההההההההההההההההההההההה תצא לנו מהבית תצא לנו מהחיים שלום ולא להתראות" הפעם צעקתי
הוא יצא עם ראש מושפל ורגע לפני שיצא פנה אלי ואמר "את צודקת" בשקט ויכולתי להבחין שהוא בוכה כשהוא יצא טרקתי את הדלת כל כך חזק שהתמונה שלי ושל אושרי נפלה מהקיר
ישר רצתי על הריצפה לתמונה ונחתכתי יצאתי החוצה התחלתי לרוץ ולרוץ בלי לדעת לאן למה וכמה רצתי ורצתי ורצתי עד שראיתי שהגעתי ל..................
לא יצא ארוך כמו שציפיתי אבל..
לא נורא
וסורי שחיכיתם כל כך הרבה זמן
ליטלוש תודה רבה רבה רבה על העזרה
חולה עליייך
יאללה תגיבוווווו
אוהבת!! 😊
אודליההההההההההההההההההההה זה מדהיםםםםםםםםם!
וזה יצא ארוף ארוך ארוך ארוךךךך!
אין לי מילים פשוט מושלםםםםםם!
וגם קצת עצובי חיחיח
תמשיכי
אוהבת ליטלווש
אולי לא כזהה ארוך,אבלל בהחללטט פיצצצייתת!
אייךך יפפהה!
מצטער שלא יכולתי לעזור לךך אבל אני רואה שאת וליטל עשיתן
עבוודה לא רעהה!!!
פשוטט פרק פיגווזזיי!
כול הכבוודד!@!@$#
תמששייככי!
סיפור מדהיםםם
המשךךך...
דחוףףףףףףףף
-יסווו-
מדהיםםםםםם
אודליה תמשיכי תשמיכייייייייייייייייייייייי
אבל הפעם בלי ייבוישם :]
אולדיה..=]]
אהבתי..
ודרך אגב גם לי יש המשך בסיפור שלי=]
ליטלושששששששש חולה עלייך
אושרי זה לא כזה נורא..
שני אני יקרא עכשיו
המשך יהיה מחר מתישהוא
אוהבת!! 😊
