הומו

יושבים כולנו בגן שעשועים עזוב.

כל החבר'ה.

כולנו יושבים על הספסל חוץ מבן והדר הזוג, שמתנשקים ליד הנדנדות, למרות שהם בכלל לא יודעים מהי האהבה.

בספסל- נזכרים ברגעים, צוחקים, מדברים, מעבירים ביקורת על הזוג החדש ונראה שאפשר להישאר שם לנצח בלי להשתעמם.

רותם, היפה מבין כול הבנות שבחבר'ה, מכריזה בקול: "משחקים אמת או חובה!"

מהר מהר, כולנו מתיישבים במעגל על המדרכה הסמוכה לגן השעשועים, אפילו גם בן והדר מתפנים לרגע מ"אהבתם" ומצטרפים למשחק.

רותם לוגמת לגימה אחרונה מבקבוק ה"קוקה קולה" שבידה, מניחה אותו באמצע המעגל ומסובבת אותו.

הבקבוק נעצר על רועי ומולו עדי, הרכלנית של החבר'ה וזאת שתמיד יודעת הכול.

- "אמת או חובה?"

- "אמת.."

- "נניח שאתה במסיבה, את מי היית מזמין ראשונה לסלואו מבין כול הבנות שכאן?"

רועי חושב קצת ולחיו נצבעות בורוד מרוב סומק, הוא עונה: "אממ דנה.."

המשחק ממשיך.

הבקבוק נעצר על דנה שעדיין מופתעת מכך שרועי, אותו היא אוהבת, היה מזמין אותה ראשונה לסלואו, מולה הבקבוק עדיין לא נעצר, נראה כאילו שהוא עדיין מתלבט במי לבחור כשואל.

לבסוף הבקבוק נעצר על רועי כשואל, שלחיו עדיין סמוקות.

- "אמת או חובה?"

- "חובה.."

- "חובה עליך לענות לי בכנות על השאלה הבאה.."

מהצד נשמעים לחשושים שזאת לא חובה, אלא אמת, אך מוותרים להגיד את זה כדי לא להרוס לרועי את הרגע.

- "כן?"

- "האם את מאוהבת בי?"

דנה נהייתה ורודה מרוב סומק אפילו יותר מרועי, והיא עונה בגמגום: "כן.."

רועי מתקרב אל דנה לאט, הם מסתכלים זה על זה בעיניים וברגע אחד, רועי מתקרב לדנה, כמו בסרטים- 90 מעלות, ועל דנה נשאר ה-10 מעלות שמראות אם היא באמת מעוניינת.

ההתקרבות לקחה בערך 30 שניות זמן ארוך מהרגיל אך לבסוף, הם, דנה ורועי, התנשקו צרפתית ומעכשיו הם חברים רשמית.

בליבי, שמחתי, כי רועי הוא ידיד טוב שלי ודנה היא חברה טובה שלי, כשטוב להם גם טוב לי, אך גם נתעצבתי, כשראיתי את רועי ודנה מתנשקים, ראיתי את עצמי כך גם עם איתי, האהוב שלי, שמתעלם מקיומי.

המשחק ממשיך, ודנה כאות לכך שהיא חברה של רועי מתיישבת על ברכיו.

הבקבוק נעצר על גל ומולה בן, החבר הצמוד של הדר, שלא באמת אוהב אותה, אלא חבר שלה רק בשביל להתמזמז איתה, גם הדר לא באמת אוהבת אותו, כך שאין לי מושג באמת למה הם חברים.

- "אמת או חובה?"

- "חובה.."

- "חובה עלייך להגיד עם מי היית מוכן לצאת מכל הבנות שכאן חוץ מהדר חברתך!?"

- "אף אחת, אני אוהב את הדר."

נשמעו לחשושים, הרי כולנו יודעים שבן לא באמת אוהב את הדר, הוא חבר שלה רק בגלל שהוא רוצה להתמזמז איתה, כי הדר היא ה"נותנת" של השכבה.

- "נו תענה!"

- "אני אוהב את הדר, אל תאמינו, לא אכפת לי!"

- "נגיד כל העולם מתמוטט וכל הבנות שכאן חוץ מהדר הן היחידות שנשארו בחיים ועלייך לדאוג שדור בני האדם יישאר, עם מי תמשיך את דור בני האדם?"

נשמעו לחשושים, גיחוכים וקריאות גנאי לעבר בן.

שיר פלטה כגיחוך: "הוא בטח הומו!"

בן עמד, הסתכל עליה וכולנו חשבו שהוא הולך לבעוט בה, אך אז קרה הדבר הכי לא צפוי שיכול לקרות.

- "כן, אני הומו, נשבר לי מכל מסכת השקרים הזאת, אני לא באמת אוהב את הדר, אני בכלל לא מרגיש כלפיה כלום, כל הנשיקות שלנו בשבילי היו סתמיות, אני איתה רק כדי שלא ידעו את האמת, שאני הומו, כן, מה כולכם שותקים?"

זה כל כך לא התאים לו, הוא חתיך, אלוף בספורט והרבה בנות היו רוצות להיות חברות שלו.

מרוב התדהמה פלטתי: "זה כל כך לא מתאים לך.."

עיניו הירוקות הגדולות נראו עצובות ונראה שהוא עומד לבכות..

"הומו זאת לא מחלה, זה מי שאני, ואם יש לכם בעיות עם מי שאני אתם מוזמנים לא להיות חברים שלי.."

הדר, שלא נראתה עצובה, אלא רק מופתעת, אמרה: "אז למה היית חבר שלי?"

- "כדי שלא יחשבו שאני שונה, לכל הבנים כאן יש חברה.."

הדר, כדי למשוך תשומת לב, דבר שהיא אהבה, רצה ודמעות לא אמיתיות היו לה בעיניים.

כולם רצו אחריה, חוץ ממני ומאיתי החבר הכי טוב של בן.

איתי היה כל כך מופתע שבקושי הבנו את מה שהוא אמר, המילים שלו נשמעו כמו מלמול.

איתי נשאר שם כמה דקות, בסוף הוא קם על רגליו ושאל בציניות את בן: "אז במי אתה מאוהב?"

בן ענה בקול חנוק מלא דמעות: "בך.."

איתי נראה מבוהל מהתשובה והבעת גועל הייתה על פניו, והוא רץ להדר, איפה שכל החבר'ה היה.

הסתכלתי לבן בעיניים שלו שדמעו, המבטים שלנו התלכדו, ובסוף ניגשתי אליו וחיבקתי אותו..

מאז, אף אחד לא דיבר איתו, ניסיתי לשכנע את החבר'ה שהוא אותו בן שהכירו, אך לשווא.

לפעמים החלפתי איתו מילים בכיתה, אך כנראה שהושפעתי יותר מדי מחבריי, כך שהתביישתי לשבת איתו בהפסקות ואחר הצהריים.

הם שנאו תמיד את השונה, כשנפגשנו תמיד היו להם בדיחות גזעניות, השונה נראה להם בנאדם רע שצריך להרחיקו מהחברה הסובבת.

בסוף, הרע מכל קרה, ישבנו בכיתה ובאמצע שיעור לשון הדלת נפתחה, אמא של בן, כולה דמעות, עמדה על הסף, היא אמרה בקול חנוק: "בגללכם, כל אחד ואחד מכם גרם לכך שהבן שלי התאבד, רעי לב שכמותכם!"

אחרי המילים האלה, היא נפלה על הרצפה והתעלפה.

כעבור שבועיים, נודע לנו שהיא מתה מצער..



___
מתוך בלוג.
קרדיט לפורום של נינט .. אבל פורסם גם אצל רן..

עצוב רצח!@#
יש אנשים כאלה מגעילים בעולם !!!