QUOTE (moraless @ 09/07/2006)חחחח אהבתי אהבתעי נמושה. .
המשכככי
חחח יא קקע תמר!! מה עם סיפור חדש יא זבלה כולם מחכים!!!!!
אנשנושים אני אנסה לכתוב המשך כמה שיותר מהר... פשוט אין לי הרבה רעיונות (שיתקבלו בשמחה!)
אנשים... ההמשך כבר כמעט כתוב.. אני אוסיף אותו בלילה כי אני הולך לראות מונדיאל (כן בנות אני פריק כדורגל!!).... מה שאני יכול לספר לכם זה שהוא הפרק הכי ארוך שכתבתי עד עכשיו... אם יהיה זמן אני אשים ביום ראשון גם!!
ידידה טובה אמרה לי: "שמים סיפור בשביל אלה שמגיבים, לא בשביל אלה שלא!" חחח ויקוש כפרה עליך!!!
העם דורש המששששששששששך @!
נככככככככון ? 😉
פששש.. אהבתי את הסיפורר..
ואת הכתיבה שלך גם .. חח
המששךך מהרר
יפה=]
תגיד... בן כמה אתה?
ברוש=]
איפה ההמשך?
ומתי אתה נוסע?
ההמשך בדרך... ואני נוסע בשני בבוקר...
מהפרק הקודם:
הגעתי אליה הביתה... הבית חשוך... אני דופק בדלת.. היא פתוחה!! אוי ווי זמיר!!
אני נכנס.. שתיקה במשך שתי שניות...ואז פתאום...
המשך:
“surprise!!!!!"
בואנה משו באמת אבל באמת לא בסדר אצלי וזה כבר נהיה מפחיד! איך יכולתי לשכוח את היומולדת שלי?!?!?!?! מילא של בנאדם אחר אבל את שלי?!
"וואו... מאמי את אירגנת את כל זה?!" אמרתי לשירי...
"בטח מה אתה חושב?!"
"כפרה עליך!" אמרתי לה ונתתי לה נשיקה...
זו הייתה חתיכת מסיבה... הכול היה שם- די ג'יי מצוין, כל השכבה, והכי חשוב- אלכוהול. בכמויות.
זו הייתה המסיבת יומולדת הכי טובה שהייתה לי. אין על שירי. פשוט אין.
אני עובר בין האנשים. כל אחד אומר לי מזל טוב ושאני נראה נהדר (כל העולם והדודה מדרגה שנייה ידעו על התאונה הקטנה שקרתה לי)... ואז ראיתי אותה שוב... אותה נערה מהבית חולים! פאקינג ספוקי מה לעזאזל קורה פה?!
החלטתי שאני אגש אליה. וכך עשיתי.
"היי.."
"וואי איך הבהלת אותי!"
"סורי..."
"זה בסדר...!"
"את מוכרת לי מאיפשהו"
"יכול להיות מהשכבה"
"לא לא אני בטוח שממקום אחר..."
"לאדעת"... אוי התמימות... אוי הנאיביות....
"וואי עכשיו אני נזכר! ראיתי אותך בבית חולים מחוץ לחדר שלי! מה עשית שם anyway?"
"אין לי מושג על מה אתה מדבר..."
"נראה לי שיש לך"
"לא לא אין לי"
"טוב אז אין לך"
"אני בטוחה שגם לך אין" וברחה... לקח לי כמה שניות להבין מה היא אמרה... כלבה זאתי!
חגגנו עד השחר... איזה כיף יואו!! אבל אחרי זה... סבל! ולמה?!
כי הייתי היחיד שנשאר לעזור לשירי לנקות!! פאקינג מאדר פאקרס!!
אחרי שעתיים שלוש של ניקיונות סוף סוף הייתה לי הזדמנות לדבר עם שירי ולהודות לה כמו שצריך... תפסתי אותה וחיבקתי אותה...
"מה?"
"מה מה?! אסור לבנאדם לחבק את החברה שלו ולהודות לה על זה שהיא אירגנה לו מסיבה אחו שרמוטמוטה?!?!"
"חחח חמוד שלי אין בעד מה...!" ונישקה אותי...
"מה עכשיו?"
"עכשיו אתה מקבל את המתנה שלי!"
"מה?! קנית לי מתנה?! באמת שאת לא היית צריכה מספיקה לי המסיבה!"
"איזה שב בשקט! שב פה ואני אלך להביא לך אותה!"
אז התיישבתי בשקט מה אני יכול לעשות?!
חזרה עם קופסא קטנה... עטופה יפה יפה עם סרט כחול...
"הנה קח"
"וואי תודה יפה שלי!"
"תפתח נו!"
בפנים היו שתי שרשראות יפייפיות כל אחת חצי לב...
"אחת בשבילך ואחת בשבילי... כדי שגם כשנהיה רחוקים נהיה קרובים וצמודים ללב של השני"
כזה קיצ'י... ועם זאת כזה חמוד!!!!!!!
"וואי וואי יפה שלי אין עליך את יודעת שאני מת עליך נכון?!"
"איך לא תמות עלי?" צנועה זאתי...
"צודקת!"
"אני אוהבת אותך..."
התכופפתי אליה ונתי לה וואחד נשיקה... הנשיקה עם הכי הרבה רגש שנתתי בחיים שלי למישהי...
אבל שמתי לב שאחרי זה לא אמרתי לה בחזרה... אוף כל פעם מדברים על זה שבנים לא יכולים להגיד את השלוש מילים האלו והנה זה קורה לי!! אף פעם לא חשבתי שזה יקרה לי...
נשארתי לישון אצלה... יש לה מיטה זוגית... למרות שאני בטוח שגם אם לא הייתה לה זוגית- היינו ישנים באותה מיטה...
"נוח לך?"
"כן..."
"טוב לילה טוב יפה שלי"
"לילה טוב יפיופה!"
"אה..."
"מה?"
נישקה אותי... די די איזה חמודה היא אני עוד שנייה מתחרפן!!
"פעם באה את באה לישון אצלי!"
"סבבה..."
קמתי בערב (בכל זאת הלכנו לישון משהו כמו 9-10 בבוקר) רענן וכמו חדש... הסתובבתי לדבר עם שירי- אבל היא לא הייתה שם... מזה לאן נעלמה?!
התלבשתי וירדתי למטה... ראיתי את שירי מדברת עם ההורים שלה... אוי ווי זמיר!! איזה לחץ להיפגש איתם פעם ראשונה!
"אה אתה בטח אסף?"
"נכון אדוני..."
"בוא בוא שב איתנו"
איזה לחץ... ניסתי להיות כמה שיותר מנומס...
"אז.. במה אתה עוסק חוץ מללמוד?"
"אני? בעיקר ספורט. טניס וכדורגל בעיקר"
"באמת? אני עצמי שיחקתי בעבר טניס... אשמח שנצא לשחק שנינו מתישהו"
"גם אני אשמח אדוני"
"בבקשה תקרא לי יוסף"
יופי! התחבבתי עליו!
"בסדר גמור אדו.. אה סליחה... יוסף"
"לפי מה ששירי מספרת אתה תלמיד די טוב"
"אפשר להגיד גבירתי... ממוצע הציונים שלי הוא טוב מאוד"
"נהדר! זה אומר שתוכל להיכנס לאוניברסיטה וללמוד מקצועות חושבים כמו משפטים, כלכלה וניהול..."
"אני כרגע לא יודע עדיין במה אעסוק בעתיד..."
ככה המשיכה השיחה עוד חצי שעה... הם דווקא נחמדים ההורים של שירי... אבל הגיע הזמן לחזור הביתה...
שירי ליוותה אותי החוצה...
"תתקשר אליי כשאתה מגיע הביתה טוב?"
"טוב מאמי... עוד משהו?"
"כן..."
"מה?"
"אני אוהבת אותך" וחיבקה אותי...
חייכתי ונישקתי אותה...
"טוב אני חייב לזוז... מחר השיעור נהיגה הראשון שלי!"
"וואי נכון בהצלחה מאמי!"
"טוב אני חייב לזוז יפה שלי..."
"ביי"
הגעתי הביתה...
"תגיד לי איפה הייתה?"
"אמא השארתי אלף הודעות במשיבון שעשו לי מסיבת יומו..."
ואז שמתי לב לסרט כחול על הרצפה... שיט...
"וואי אמא אני מזה מצטער!! לא ידעתי שאתם עושים לי מסיבה!"
"זו הייתה הכוונה שזו תהיה הפתעה!! לא נורא נחגוג בפעם אחרת! חבל רק שהזמנתי את כל המשפחה והייתי כל כך נבוכה כשהייתי צריכה לספר להם שחתן השמחה לא נמצא וצריך לדחות את האירוע!!" והסתכלה עליי במבט נוקב מפחיד...
"סורי אמא... אני יודע מה יעודד אותך!"
"מה?"
"חיבוקי!" וחיבקתי אותה... חיבוקי זה המונח שלי ושלה לחיבוק מפנק... אתם יודעים כאלה שכולם עושים עם אמא שלהם!
"אתה צודק... זה באמת עודד אותי! עכשיו לך לישון יש לך מחר בצפר! ושיעור נהיגה!"
ככה עברו שבועיים... כבר היו לי 4 שיעורי נהיגה ואני ממש טוב!!
"בואנה אחי אתה דפוק בשכל אתה יודע את זה?!"
אני אצל עמרי... גם אלי פה...
"מה?"
"אתה יודע שלשירי יש עוד יומיים יומולדת נכון?!"
"בטח שאני יודע יא דפוק בשכל!"
"נו... ומה אתה מתכוון לעשות?!"
"אני הולך לקחת אותה לבילוי" אמרתי בקול רציני כמו של מורה...
"חח יא דפוק... מזה בילוי?!"
"נראה לך שאני אספר לך? כמו שאני מכיר אותך אתה תרוץ אליה ותספר לה הכול!!"
"לא נכון!"
"אלי תעזור לי פה!"
אלי הזיז את הראש בחיוב. "הוא צודק... תמיד אתה ככה!"
"סאמק איתכם... טוב לא צריך אל תספר לי!"
"טוב"
"טוב"....
ואז שמענו צעקה מלמטה...
אולי אולי אולי המשך מחר... לא יכול להבטיח
יפפפפפפפפפפפפפפפפפפפפה 😊
המשששששך
ווואייי מאמוששש איזההה כתיבההה מושלמת אחח
קדימהההה תמשיךךך דחוףף
אין עלייךךךך י'מוכשרררר
מווואה ענקיתת
חולה חולה עלייךךך
יפיתי😊
פפשששש
סחטיקהה עללליךך!
אהבתי לחלטוטיןןן! חחח
תמשיך כשתוכל...
נ.ב- תהנה במחנה קיץ אם לא ייצא לנו לדבר עד שתיסע...=]
אתר האהבה הישראלי