מדהייייייייים =)
המשששששששששששששששששששך
מדדהיים יפה שלי! :]
לא מזמן אמרת שהסיפור הולך להיגמר :/ אז... אני מקווה שתתחילי עוד אחד מושלממיי כזה (:
נורא יפה..
את כותבת מדהים ורואים שיש לך כישרון...
עד עכשיו קראתי את 164 העמודים.. עכשיו אני צריכה חומר חדש לקרוא..אז נו..קדימה 😛
בנננוווות תודה על התגובות :]
סטפני - הוא באמת הולך להיגמר =/..
אני חושבת על סיפור חדש, אבל לא בטוחה. נראה ;]
כנראה אחה"צ יש המשך..
- שבת שלום -
חנושש =))
"מאמי כבר מאוחר.." שיר אמרה
"לא נורא.." אמרתי וחיבקתי אותי אלי, לא יכולתי להיפרד ממנה לרגע..
היא צחקה ונישקה אותי
"אני עייפה" אמרה
"אז בואי אני אלווה אותך לחדר"
"טוב מאמי" אמרה וליוויתי אותה, "הגענו" אמרה בחיוך קטן
"כזה מהר..=[ תיהיי איתי עוד קצת בחוץ"
"בוביי =["
"חח מת עלייך יפיופה, יאללה לכי לישון.."
"נסיכי איי לאב יו" אמרה ונישקה אותי
"אוהב אותך בובה שלי" אמרתי והיא חייכה חיוך ענקי "אוהב אוהב אוהב אוהב אותך" הוספתי ונישקתי
אותה
"גם אני אותך שמן.." אמרה ונכנסה לחדר,
הייתי בחוץ עוד כמה שניות ואז חזרתי לחדר שלי..
החלפתי בגדים והלכתי לישון.
החבר'ה הרעים - פרק 114
---
"עמיתי איי לאב יו" אמרתי לעמית והוא נתן לי נשיקה ארוכה בפה
"מת עלייך קטנה" אמר וליטף את פניי
"תשמור על עצמך מחר טוב?"
"מחר..? מה יש מחר?"
"מה ? אממ כלום כלום.." חשבתי אולי הם שכחו שהם הולכים למשה, לא רציתי להזכיר לו.
"אאאהה נזכרתי, משה?"
"כן. . "
"חח חשבת שאולי שכחנו מיזה?"
"קיוויתי שתשכחו מיזה =/"
"נראה לך ?!"
"אאיף"
"אל תדאגי, אני אשמור על עצמי"
"ועל כולם שם"
"ועל כולם שם" חזר אחריי "תפסיקי לדאוג כל כך "הוסיף
"אם הוא היה בגיל שלנו, שנה או שנתיים יותר סבבה, אבל הוא בן 30 בערך!"
"נו ו..?"
"לא יודעת.. זה נראה לי יותר מידי רציני ככה . .אוף טוב עזוב.. לא בא לי לחשוב על זה."
"טוב.. איך שבא לך"
"טוב"
"מבטיח לך שלא יקרה כלום"
"אני מקווה.." אמרתי ואחרי כמה שניות הוספתי: " הכי מסריח שאתה גם לא מספר לי כלום=["
"מאמי מחר שנחזור אני אספר לך ה כ ל"
"זה לא עוזר לי שתחזרו.. אני רוצה לדעת לפני שאתם הולכים!!"
"לעע.."
"אוף איתך ."
"תתגברי"
"חח מניאק" צחקתי והבאתי לו כרית לפנים,
דבר שהתחיל מלחמת כריות ;]
---
"עדיין אני לא מרוצה מזה שהם עוברים לישראל" אמרתי לרון,
שהסתכלה על עמית ותום וצחקה מהשטויות שלהם.
"לא בא לי לדבר על זה עכשיו"
"למה לא ?"
"כי זה יגרר לריב, ולא רוצה לריב איתך."
"עוד לפני שהם באו הם יכולים לגרום לריב ?! תחשבי מה יהיה כשהם יגורו פה!"
"לא יהיה שום דבר"
"למה את כל כך בטוחה ?!"
"חברה של גליה.. שירן קוראים לה לא? זאת שהתחרמנת איתה בטירוף.. גרה בישראל נכון?
גרמה לנו לבעיות? ל א ."
"זה משהו אחר לגמרי!!" אמרתי ישר, הופתעתי שהיא העלתה את שירן לשיחה..
"כן, ולמה?"
"כי אני לא שם עליה בכלל.. זה סתם היה קטע של יום, של כמה שעות!! את והמור הזה הייתם שם
ביחד כל הזמן! נקשרתם בטירוף" אמרתי ומבט מעורער עלה על פניה.
---
"כי אני לא שם עליה בכלל.. זה סתם היה קטע של יום, של כמה שעות!! את והמור הזה הייתם שם
ביחד כל הזמן! נקשרתם בטירוף" שלומי אמר.
אולי הוא צודק ?
אולי באמת יקרה משהו שמור יעבור לגור פה ?
אולי אני באמת נקשרתי אליו ממש ?
אולי זה לא היה סתם קטע של חופשה ?
נורא פחדתי ממה שהולך לקרות כשהם יגורו כאן.
לא רציתי שמה שיש ביני ובין שלומי יהרס.
יגמר .
אחרי הכל מור חשוב לי נורא, מה שהיה בנינו לא היה סתם בשבילי..
אני חושבת שכן נקשרתי אליו.
ממש נקשרתי אליו.
אבל אותו זמן לא ידעתי שהם יעברו לגור כאן, אם הייתי יודעת, כל מה שהיה בנינו לא היה קורה..
"רון..?" שלומי העיר אותי מהמחשבות
"מה.? אה?"
"על מה את חושבת?"
"סתם.. לא משהו מעניין"
"פעם היית מספרת לי הכל" אמר וכל-כך צדק.
תמיד הייתי מספרת לו איך אני מרגישה ומה אני חושבת..
לגבי הכל.
ובאותו הזמן פשוט לא יכולתי.
מה אני יכולה להגיד לו ?! "גם עכשיו אני מספרת לך הכל.." אמרתי "כמעט הכל.." הוספתי בקול חלש
"שמעתי את זה" אמר בקול עצוב,
הסתכלתי עליו וכאב לי נורא.
"בוא נלך לסיבוב טוב?" שאלתי, הייתי חייבת לספר לו מה אני מרגישה לגבי זה שהם עוברים לישראל.
לא רציתי להסתיר את זה ממנו יותר.
"טוב" אמר וקמנו מהמיטה שלי, "עוד מעט באים" אמר לתום ועמית ויצאנו מהחדר,
התיישבנו בפינת טלוויזיה, הדלקנו אור קטנטן.
בעיקרון בשעות כאלו כבר אמורים לישון, היה אסור לנו להיות שם. "דברי" אמר
"לא קל לי.."
"ואת חושבת שלי קל ?! לראות איך את כזאת שמחה שהוא עובר לגור כאן ?!
שתיראי אותו שוב ? בלי סוףף ?!"
"בטוחה שלא קל לך.." אמרתי בקול די חנוק, מדמעות. "ואני מצטערת.. ממש" הוספתי
"את לא יכולה להצטער על משהו שאת מרגישה..."
"מה אתה חושב שאני מרגישה?" שאלתי, רציתי לדעת מה הוא באמת חושב!
"את ממש שמחה שהוא עובר לגור כאן, תיראי אותו שוב, תיהיי איתו שוב..." אמר,
ראיתי שכאב לו להגיד את כל זה,
גם לי כאב לשמוע את זה.
"תקשיב לי רגע מאמי..." אמרתי ודמעות כבר החלו לזלוג
"מה..?" שאל בקול חלש חלש
"אתה צודק" אמרתי "אני שמחה שאני אראה אותו שוב" הוספתי
"טוב. . "אמר
"תקשיב לי עד הסוף.."
"תמשיכי..."
"אני באמת לא יודעת מה אני ארגיש כשאני אראה אותו.. ואני מקווה, אני מ ת ח נ נ ת ל-ה' שאני
לא ארגיש משהו רציני.. אני אוהבת אותך שלומי. אני יודעת שאני אוהבת אותך
ורוצה להיות איתך"
"אז למה את ככה בגללו?"
"כי היה לי כיף איתו בארה"ב, נהנתי ברמה שפשוט אי אפשר לתאר.. אז כן, הייתי איתו, והתנשקנו..
לא פעם אחת. בגלל זה כל הפחד מלראות אותו שוב.. שפתאום הכל יחזור אלי"
"אני לא יודע מה לומר לך..."
"מה אתה חושב, מרגיש.. ?"
"מרגיש לי שכשתיראי אותו, תתאהבי בו. או שכבר התאהבת, ואת סתם איתי כי הוא לא קרוב אלייך...
מרגיש לי שאנחנו ניפרד. תיראי אותו וניפרד."
"כואב לי לשמוע אותך מדבר ככה.." אמרתי "אני לא אוהבת אותו. ממש לא" הוספתי
"איך את יכולה להיות כל כך בטוחה?!"
"כי אני בטוחה!! אתה מדבר איתי כאילו אני איזו ילדה קטנה שלא יודעת מה זה לאהוב מישהו!..
אני יודעת איך זה מרגיש כשאוהבים. ואני יודעת שאותך אני אוהבת." אמרתי,
על פניו התנוסס מבט לא מאמין, ספקני,חושד.. "אתה לא מאמין לי, עזוב..
אין לי מה לטרוח להסביר לך מה אני מרגישה כשאתה כזה אטום!! לא מוכן להקשיב לי אפילו,
כי לך יש את הדיעה שלך ואתה תקוע בה כמו לא יודעת מה!" הוספתי וקמתי מהכיסא בו
ישבתי "לילה טוב" אמרתי, הוא לא ענה..
הלכתי לכיוון היציאה מהפינת טלוויזיה כשהגעתי לדלת הסתכלתי עליו שוב,
"תבין כבר שאני אוהבת אותך.." אמרתי בקול חלש,
ויצאתי משם.
כשהגעתי לחדר נשכבתי ישר על המיטה,
תום ועמית הסתכלו עלי ולא הבינו מה קרה.
עמית:"מה קרה רוני?"
אני:"רבנו.. ביג טיים" עניתי
תום:"למה בובה? מה קרה??" שאלה ושניהם התיישבו לידי
אני:"עזבו, לא בא לי לדבר.." אמרתי והסתובבתי לצד השני, שכבתי על הבטן.
עמית:"מאמי אני אלך, תדברי איתה ותיהיי איתה"
תום:"טוב בובי, לילה טוב"
עמית:"לילה טוב נסיכה.." אמר, נתן לה נשיקה ויצא מהחדר.
"רוני.. מה קרה?"
"מה לא קרה. . ."
"דברי "
"לא בא לי, באמת שלא. בא לי רק לישון.."
"טוב, אבל מחר בבוקר תספרי לי"
"נראה כבר מה יהיה מחר, תעירי אותי חצי שעה לפני שאת רוצה שניצא לאבא שלך"
"סבבה.. לילה טוב יפה שלי, ויהיה טוב. אין לי מושג מה קרה אבל אני בטוחה שהכל יסתדר"
"מקווה" אמרתי, היא נתנה לי נשיקה בלחי וכיבתה את האור.
עצמתי את עיניי, משחזרת שוב ושוב את כל השיחה עם שלומי,
עד שלבסוף נרדמתי..
- שבוע טוב נסיכותת :] -
חנושש =))
מקססייםם ((:
תמשיכי במהרהה 😊
שבוע טוב.
אתר האהבה הישראלי