פרק מ ו ש ל ם =]
מתה עלייך שמנה שלי!
נ'י צ'ה המשך - ומהר, ברור?!
מוואה,
-ניבו'ש- 😊
יפיופות שלללי
תודה על התגובות!!
אני ממש עייפה,
כמעט כל היום לא הייתי בבית..
אז ההמשך הבא יהיה כנראה מחר..
מקווה שתבינו.
אוהבת אתכןן
חנושש
חנצ'וקקק את מתה את התגובות שליי?!
ואניי מתהההההההההההההה עלייךךךךךךךךךךךך 😁 😁
אוהבתת אותךךך המווונייי נסיכההה שילייי
וסבבה מחכהה למחררר
אוהבתתתתתתתתתתת,
יפיתי😊
רון עשתה לי פרצוף לא מרוצה, שלומי אמר:"סבבה.." ועמית הסכים איתו..
"גלללליהה.." קראתי לה והיא הסתובבה אלי.
"בואי תאכלי איתנו.."אמרתי לה בחיוך והיא חייכה חיוך גדול,
לקחה את המגש איתה ובאה לשבת איתנו..
החבר'ה הרעים-פרק 16..
את הארוחה הזאת בניגוד לארוחה של אתמול העברנו בדיבורים וצחוקים..
בעיקר ירדנו על המורים המוזרים שהביאו לנו השנה..
כשסיימנו לאכול נכנסנו לכיתה, רון ושלומי החליטו שלא בא להם ללמוד ונשארו בחוץ..
אני, עמית וגליה נכנסנו לכיתה.. גליה ועמית ישבו ביחד..
ואני!? חשבתי כמה דקות איפה לשבת,
ראיתי שעומר יושב לבד אז הלכתי אל שולחנו..
"מישהו יושב לידך?" שאלתי
"לא.. שבי.." אמר בקול מוזר, קול קר כזה=/
"מה קרה?" שאלתי אותו והתישבתי בכיסא שלידו.
"למה אנשים מתים..?" שאל אותי בתמימות והסתכל עלי במבט כל כך עצוב..
"הלוואי והייתי יודעת.. השאלה הזאת היא בין הבודדות שאין עליה תשובה.."
"אבל אני רוצה תשובה.." אמר ודמעות החלו לזלוג מעיניו, הוא ניגב אותן במהירות..
המורה של השיעור הראשון הגיע, עומר יצא מהר מהכיתה, מנסה לעצור את הדמעות..
ואני אחריו באה לצאת,
אך המורה עצר אותי שנייה לפני שיצאתי וחסם לי את היציאה.
"מה!?" שאלתי
"לאן זה?"
"לעומר.." אמרתי כמובן מאליו
"את לא יוצאת מהכיתה!!" הזהיר.
"מה אתה אומר?!" אמרתי ודחפתי אותו הצידה..
יצאתי מהכיתה ואז מהמבנה של הכיתות..
חיפשתי בעיניי את עומר ולא ראיתי אותו,
הלכתי למבנה של החדרים וחיפשתי את הדלת שעליה כתוב שמו.. ואז מצאתי
'עומר לוי'
דפקתי על הדלת ואף אחד לא ענה.. פתחתי אותה ונכנסתי,
ראיתי את עומר שוכב על המיטה בעיניים עצומות ומחזיק משהו חזק ביד..
הדמעות המשיכו לזלוג למרות שעיניו היו סגורות..
ליטפתי את ראשו והוא פתח מיד את עיניו..
"מה את עושה פה?"
"באתי להיות איתך.. תספר לי מה קרה.." ביקשתי.
"יש שיעור, תחזרי לכיתה.." התעלם לגמרי מבקשתי..
"לא חוזרת לכיתה!"
"תעשי מה בא לך.. אבל תיצאי, אני רוצה להיות לבד"
"לא משאירה אותך לבד.."
"תוםם.." אמר בקול מיואש ועצם את עיניו..
"עומרר" אמרתי באותו הקול והוא חייך חיוך קטן.. "סוף סוף רואים את החיוך המדהים שלך"
"חח מדהים אל תשתגעי.." צחק אפילו עוד יותר..
"אז.. בא לך לספר לי.?" שאלתי לאחר כמה שניות של שתיקה..
"סבא שלי נפטר.." אמר והעצב חזר לפניו, ובמיוחד לעיניו שהדמעות חזרו להן.
לא ידעתי מה לומר באותו הרגע, אז פשוט חיבקתי אותו חזק..
"הוא היה חולה מאוד...למה ה' תמיד לוקח את ההכי טובים אליו!?"
"אוךך עומריקו כמה שאתה צודק... כולנו נמות בשלב מסוים בחיים,
הקטע שלא יודעים מתי, איך ואיפה..."
"הלוואי והייתי יכול למות במקומו.."
"אל תדבר ככה!!"
"למה לא? זה מה שאני מרגיש.. הוא יותר חשוב לאנשים.. לאנשים כואב עכשיו יותר מאשר היה
כואב להם אם אני הייתי מת..."
"אתה מדבר בלי לחשוב.. אתה מדבר ש-ט-ו-י-ו-ת"
"אני לא.. בכלל לא.. אני אומר את האמת"
"אוף תישתוק"
"יודעת מה הכי מעצבן!?" שאל ולא חיכה לתשובה שלי והמשיך :"שאני רוצה ללכת להלוויה,
להיפרד ממנו כמו שצריך.. ההורים שלי לא רוצים שאני יבוא.. הם אומרים שיכאב לי יותר מידי.."
"להיפרד ממנו כמו שצריך!? לא מאמינה בזה.. שנגיד, רק בהלוויה אתה באמת ניפרד ממנו..
או שרק שאתה ליד הקבר הוא באמת שומע אותך... לדעתי אם עכשיו פשוט תדבר, הוא ישמע אותך..
אני בטוחה שלא אכפת לו אם אתה בא להלוויה או לא, הוא יודע שאתה אוהב אותו, ומתגעגע אליו.."
"יכול להיות..." אמר חסר אונים..
"יש לי רעיון!" אמרתי וקמתי מהמיטה, משכתי את עומר בידו והוא עמד לידי.. "תתארגן עוד כמה דקות
אני חוזרת" אמרתי ויצאתי מהחדק
"להתארגן למהה?" שמעתי שנייה אחרי שסגרתי את הדלת, פתחתי אותה שוב ואמרתי:
"פשוט תתארגן=].." חייכתי ויצאתי מהחדר.. הלכתי לחדר שלי והחלפתי בגדים..
שמתי ג'ינס 3/4 בהיר עם גופיה לבנה, עשיתי קוקו גבוה..
לקחתי 50 שקל ושמתי בכיס, את הפלאפון הכנסתי גם לכיס,
יצאתי מהחדר וחזרתי לחדר של עומר..
"מוכן?" שאלתי כשנכנסתי..
"כה.. אבל אולי נשאר פה?" שאל ונשכב על המיטה
"לא!!" אמרתי חד משמעית ומשכתי אותו בידו אל מחוץ לחדר..
"בא לך לומר לי לפחות לאן הולכים?"
"לא.." אמרתי והוצאתי לו לשון.
"חצופה.." חייך חיוך עצוב.. טיפסנו מהגדר ויצאנו מהפנימייה..
התרחקתי קצת מעומר והזמנתי מונית..
עד שהמונית הגיעה ישבנו בספסל במרחק כמה דקות הליכה מהפנימייה,
עומר הניח את ראשו על ברכיי ועצם את עיניו.. ליטפתי את פניו..
"קום מאמי הגיעה המונית.." אמרתי לו ושנינו קמנו מהספסל נכנסנו למונית והנהג התחיל לנסוע..
"מונית חזרה אני משלם.." אמר עומר כשיצאנו מהמונית
"חח נראה לך!?" צחקתי ושנינו חלצנו את נעלינו והלכנו אל החוף.. לעבר הים...
התיישבנו קרוב קרוב למים כשרגלינו מונחות ישרות,
ונוגעות בים כשהגלים מגיעים לחוף..
"זוכרת ששאלת אותי מה כתוב על הטבעת?" שאל אותי עומר והסתכל על הטבעת..
-------
"אני עייפה.." אמרתי ופיהקתי פיהוק גדול.. עומר הניח את ראשי על כתפו וליטף את שערי..
"יא מה רשום?" שאלתי אותו כשהבחנתי בטבעת מכסף על האגודל שלו..
"סתם כלום.." אמר והכניס את אגודלו בין אצבעותיו..
"אוווקי.." אמרתי וקמתי..
------
נזכרתי.
"כן.." אמרתי וגם אני הסתכלתי על הטבעת..
"בחופש הגדול,סבא שלי חלה.. אבל המצב לא היה כזה חמור.. אז נסענו אני והוא לארה"ב,
יש לנו שמה משפחה.. היינו שם בערך שבועיים, והקשר בנינו התהדק..
כשהיינו במטוס חזרה הוא הביא לי את הטבעת.." אמר והוציא את הטבעת מהאצבע.
"תסתכלי פה בפנים.." אמר והצביע על הביפנים של הטבעת.
"איתך כל הזמן.." קראנו את הכתוב שנינו..
"חח כול הזמן עלק.." דיבר בציניות..
"הוא איתך כל הזמן!, כאן..." אמרתי ושמתי את ידי על הלב שלו, שפעם בקצב לא אחיד.
"אני רוצה אותו כאן.. איתי.. ממש איתי!!" אמר ,נשכב על החול הרך וסימן לי לשכב לידו..
"השיער שלי יתלכלך.."
"פקצה קטנה.." צחק עלי, משך אותי אליו והניח את ראשי על חזהו.. "ככה הוא לא יתלכלך..." הוסיף
"חח תודה.." חייכתי והסתכלתי אל הים.. "דבר איתו.." הוספתי לאחר כמה שניות..
"עם מי?"
"עם סבא שלך.." לחשתי.. לא יודעת למה, אולי כדי שהמילה 'סבא' לא תגרום לדמעות לשוב לעיניו..
עומר הסתכל עלי במבט שואל.. "באמת שזה יעשה לך טוב.. רוצה אני אלך ואשאיר אותך לבד?"
"לא.. תישארי.." אמר והחזיק חזק את ידו בידיי.. היד שלו רעדה מעט.
"אוקיי.." אמרתי ושנינו התיישבנו.. עומר הסתכל אל הים, אל האופק..
וגם אני הפנתי את מבטי מעומר-לים..
"סבא... למה הלכת?! למה!?" שאל והדמעות חזרו.. הוא ניגב אותן והמשיך:
"אני מתגעגע אליך.. זאת תום.." אמר וחייך אלי.. "בזכותה אני פה מדבר איתך..
אמא ואבא לא רוצים שאני אבוא להלוויה.. ואני יודע שגם אתה לא היית רוצה את זה..
תום אמרה לי, שבכל מקום שאדבר איתך, אתה תישמע..זה נכון?!" שאל שאלה רטורית ופתאום
היה משב רוח..
"חח זה נכון!" צחק.. "כל יום לפי השינה, אני אספר לך הכל.. מבטיח..
הלוואי וגם אתה היית יכול לדבר איתי עכשיו.. אבל אני יודע שאתה שומע,
והטבעת שהבאת לי, תמיד תהיה עליי.. לעולם לא אוריד אותה.. אתה תמיד איתי..
אני יודע שכן.. ושאין לי סיבה לכעוס עליך שעזבת אותי, כי אתה לא אשם.. לא רצית לעזוב...
ה' לוקח את האנשים הכי טובים, שיהיו איתו.. למלאכים.. והוא לקח אותך.. תשמור עלי מלמעלה?
כמו שתמיד שמרת עליי כשהייתי קטן, ולקחת אותי לגן השעשועים.. שמרת עליי במיליון עיניים,
שמרת שלא אפול מהנדנדה, ושלא אהיה יותר מידי זמן בקרוסלה, כדי שלא תהיה לי סחרחורת...
תשמור עלי גם עכשיו..?! ואנחנו עוד ניפגש.. מתי שה' ירצה שגם אני אהיה למעלה, איתך..."
עומר סיים את דבריו וגם מהחול..
ניער את בגדיו והושיט לי את ידו "בואי" אמר ושנינו התחלנו להתקדם בחזרה לפנימייה.......
תודה על התגובות מדהימות שלי..
מקווה שאהבתן את ההמשך,
תגיבו
מוואה ענקיתתת
חנושש=))
מהממםם
פשוט מושלםםם
כל כך אהבתי תפרק הזה..
יש בו משהו מצמרר נורא..
מוות..
גאדד
כל כך אהבתי אותוווו
את לא מבינה..
חח מחכה להמשך מאמי..
אוהבת רותמי שלך =]]
פשוט מדהיםם...
מחכה להמשך..
תודה מתוקות שלי..
המשך הבא ניראה לי יהיה רק מחר..
אני עייפה רצח
ובטח אלך לישון מוקדם..
שיהיה לכן לילה טוב ושקט..
אוהבת מלא
חנושש=))
יאיי אהבתי מאודדד איןן פרק מהממםם..תמשיכיי דחוףףף
אתר האהבה הישראלי