מדההיםם...
המממששששךךךךךךךךך
מדהיייםםם..
תמשיכי מאמייי=]
יפיופות תודה על התגובות,
הנה ההמשך ! :]
נכנסנו לחדר אוכל, לקחנו אוכל והתיישבנו באחד השולחנות,
אחרי כמה דקות עומר התיישב לידנו.
עומר:"יש טיול שנתי שבוע הבא!"
אני:"ככן?! קטלני!"
עומר:"חח חופשי.."
תום:"איך אתה יודע?"
עומר:"המנהלת נכנסה לכיתה היום ודיברה על הטיול וזה.."
רון:"היא ראתה שלא היינו?"
עומר:"כן. ."
רון:"ססעמק."
תום:"יואאו איזה עצבים איתה! דווקא היום היא נכנסה? אאוך"
החבר'ה הרעים - פרק 100 !! 😊 😊
---
הדלקתי את הטלוויזיה שבחדרי, לכל ערוץ שהעברתי היו זוגות מתנשקים,
מתחבקים, מדברים..
אחרי משהו כמו 10 דקות שלא מצאתי מה לראות, התייאשתי וכיביתי את הטלוויזיה.
עצמתי את עיניי ושמעתי דפיקות חלשות בדלת,
"אאהה?"
"אפשר..?" אמא שאלה ופתחה את הדלת
"את כבר בפנים" אמרתי והסתובבתי לצד השני
"מה קורה איתך גליה? לא מוצא חן בעיניי שאת מדברת אלי ככה" אמרה והתיישבה
על המיטה, ליידי.
"ובעיניי לא מוצא חן שאת נעלמת ככה כשהבן שלך חולה!!" התפרצתי עליה,
היא הסתכלה עלי במבט כאוב.
"מה היה עם דור?" שאלה ישר
"הוא שואל איפה את, למה את נעלמת ככה ואם שרה גם תהיה פעם כמוך"
"אני לא מאמינה.." אמרה בעצב רב
"תתחילי להאמין!! ואם את חושבת שהוא ושני יגדלו כמו שאני גדלתי את טועה, בגדול!
אני לא חוזרת לפנימייה, אני אהיה איתם.. הם עדיין קטנים!! אין שום סיבה
בעולם שבגיל כזה הם ידברו ככה" צעקתי.. לא יכולתי יותר.
לא הייתי מוכנה שהם יגדלו כמוני, כשבקושי רואים את ההורים,
כשהעוזרת היא זאת שמגדלת אותם..
הם קטנים,
תאומים קטנים שלי,
רציתי לשמור עליהם.
"את יודעת טוב מאוד למה אני ואבא בקושי היינו בבית!!"
"בשביל להביא כסף?!?!" עכשיו באמת התעצבנתי "מישהו ביקש ממכם בית כזה?" שאלתי
והסתכלתי סביבי
"רצינו שלילדים שלנו יהיה מה שלנו לא היה!" אמרה עם דמעות
"לכם היו הורים שהתעניינו בכם!, הורים שגידלו אותכם.. אז מה אם לא היה הרבה כסף,
אז מה אם בגינה לא הייתה בריכה גדולה, אז מה אם אין עוזרת 24 שעות ביממה שמנקה ומבשלת..
העיקר שכולם ביחד!" אמרתי והופתעתי מדבריי..
פעם היה כל כך חשוב לי כל עיניין הכסף, הבגדים, הנעליים..
פעם באמת הייתה הצדקה לרצון של ההורים לעבוד כל כך הרבה.
פעם חשבתי שאי אפשר בלי כסף,
שכסף זה דבר הכרחי בחיים.
פעם.
"אני יודעת שטעיתי.. אני מצטערת ילדה שלי, כל כך מצטערת" בכתה וחיבקה אותי חזק אליה
"מצטערת שדיברתי אלייך ככה.. אולי הגזמתי" אמרתי גם אני עם דמעות בעיניים
"כל כך לא הגזמת!!" אמרה וניגבה את דמעותי ואח"כ את שלה "אני מודה לך שאמרת את כל זה..
מעכשיו הכל ישתנה. אני מבטיחה לך! אנחנו נהיה פחות בעבודה.." הוסיפה
"אוקיי.." אמרתי עם חיוך קטן ותקווה גדולה "איפה היית?" שאלתי
"סידורים.."ענתה
"סידורים כמו מה? מה קנית הפעם? נעליים או תיק?" צחקתי,
נעליים ותיקים הם החולשה שלה.
"לא קניות.. סידורים אחרים" התחמקה, קמה מהמיטה והחלה לסדר לי את החדר.
"את יודעת שאני שונאת שאת מסדרת לי את החדר! תפסיקי.." אמרתי
"אוקיי עזבתי." אמרה והתיישבה ליידי בחזרה "איך את מרגישה?" שאלה בחיוך קטן ודואג
"מה את יודעת?" שאלתי והייתי בטוחה שעליתי עליה..
"מה אני יודעת?" היתממה
"נו אמא.. עם מי דיברת ומה אמרו לך?" שאלתי,הרי איזה עוד סידורים יכולים להיות לה?!
"הייתי בפנימייה.." אמרה
"מההה?!?!? יואו אמאאא למה??" התעצבנתי וקמתי מהמיטה
"כי דאגתי לך!! לא היית מוכנה לשתף אותי במה שעובר עלייך אז הלכתי לשאול את חברים שלך!"
"איך אני אשתף אותך?! מתי את בבית בכלל? אפילו בסופי שבוע שכולם שמחים לחזור הביתה,
לראות את ההורים אני באה רק כדי לראות את התאומים!
כי הרי אתם לא פה בכלל!" זאת ה-שיחה שחיכיתי לה כל החיים.
לומר לאמא בדיוק מה שאני חושבת ומרגישה "עם איזה חברים דיברת?" שאלתי
"תום ועמית" ענתה
"ומה הם אמרו לך?"
"הכל.." ענתה "כל מה שהיה מתחילת שנה" הוסיפה ואני נשברתי.
היא יודעת הכל,
כל מה שעשיתי,
כל מה שאמרתי,
כל מה שאני חושבת וכל מה שאני מרגישה..
התיישבתי על הרצפה, צמוד לקיר, רחוק מאמא.. "בואי אלי.." הושיטה את ידיה לכיווני
והתקרבה אלי, היא עזרה לי לקום וחיבקה אותי כל כך חזק.
חיבוק חם,
חיבוק אוהב.
"איך השתנתי ככה אמא?! למה אני בנאדם כזה נוראי?" בכיתי על כתפיה,
מחפשת תשובה.
"את לא בנאדם נוראי.. את בנאדם, את אנושית, את פשוט טעית.."
"טעיתי טעות נוראית.." אמרתי וניגבתי את דמעותיי "מה אני עושה עכשיו..?
איך אני ממשיכה הלאה?" שאלתי ושתינו התיישבנו על המיטה,
קרוב אחת לשנייה כשאמא לא מורידה את ידיה ממני,
דואגת ללטף ולחבק..
"קודם כל, תתנצלי !"
"להתנצל?" שאלתי בהיסוס, לבקש סליחה זה דבר שבחיים לא עשיתי.
"כן.."ענתה "אני יודעת מה עובר לך בראש היפה הזה שלך, ושתידעי לך ילדה שלי
שכשמישהו מתנצל הוא לא מוריד מהכבוד שלו, להיפך. הוא יודע שהוא טעה,
מבין את הטעות ומתחרט.." הוסיפה
"את חושבת שהתנצלות אחת תחזיר את הכל לאיך שהיה בהתחלה?"
"בטוחה שלא! אבל זה הצעד הראשון.."
"איך אני בכלל אראה את הפרצוף שלי בפנימייה? אחרי שכולם יודעים עלי הכל.. אחרי מה
שעמית עשה בפני כל הבית ספר?"
"לא צריך לעניין אותך מה כולם חושבים, יותר חשוב מה חברים שלך חושבים, לא ככה?"
"צודקת" הסכמתי איתה, ממתי היא נהייתה כזאת חכמה?! כזאת מבינה בהכל..!?
"שמחה שאת מסכימה איתי" חייכה "אכלת משהו היום?" שאלה וקמה מהמיטה
"לא.."עניתי
"בואי, נכין משהו לאכול"
"נ כ י ן?" שאלתי בהלם
"כן.. אני ואת!" חייכה חיוך גדול וגאה ושתינו יצאנו מהחדר לכיוון הבית
"ממתי את מכינה אוכל?"
"רק שתדעי לך ילדה מזלזלת אחת שאני זאת שהכינה אוכל לפני ששרה הגיעה אלינו"
"וואאו. ריספקט!" צחקתי ונכנסנו למטבח, דור קפץ על אמא בחיבוקים ונשיקות..
אמא:"כבר אכלת נסיך שלי?" שאלה אותו
דור:"כן.. גליה הכינה לי חביתה ממש טעימה!" ענה ואני צחקתי
אמא:"שמחה! ואיך אתה מרגיש?"
דור:"יותר טוב.. מחר אני רוצה ללכת לגן!"
אמא:"מחר בבוקר נראה איך אתה מרגיש ונחליט טוב?"
דור:"בסדר!! אני הולך לראות ארתור.." אמר ורץ לסלון,
הדליק את הטלוויזיה והשיר פתיחה התחיל להתנגן לו.
אני:"שרה אמא מבשלת!!" התלהבתי מהרעיון, וסיפרתי לשרה שבדיוק נכנסה למטבח
שרה:"אאוו איזה נס מתחולל לו פה" צחקה גם היא
אמא:"אל תזלזלו.. תיראו שאח"כ תזללו את כל מה שאני אכין"
אני:"קדימה לעבודה!!" אמרתי ואמא התחילה לבשל,
כמובן אחרי ששרה הוציאה לה את כל הסירים שהייתה צריכה,
בהחלט היא לא נגעה הרבה זמן בכלים,
היא לא ידעה איפה כל דבר נמצא..
אמא הכינה פירה עם שניצלים,
וכן, יצא לה טעים מאוד!
אני:"וואאו התפוצצתי.." אמרתי כשסיימתי לאכול והרחקתי ממני את הצלחת מעט
אמא:"לא להאמין שבהתחלה צחקת עלי.." אמרה, גאה בעצמה.
אני:"חח כן אה?!"
---
כשסיימנו לאכול כולם הלכו לחדרם ואני הלכתי לשיר,
שגם היא רק סיימה לאכול.
"מתי את רוצה שנצא היום?" שאלתי אותה
"מתי שבא לך.." ענתה, אאוך אני מת עליה. רק שומע אותה מדברת וכולי מאושר :]
"סבבה"
"לאן יוצאים?" חייכה
"כבר תראי.. ב-8 וחצי תיהיי מוכנה"
"טוב מאמי, זזתי להכין שיעורים בבהיוש" אמרה,
נשקה לי בלחי ונעלמה עם חברותיה.
שמחתי שאני סוף סוף שוכח את תום ויוצא עם אחרות..
עם חיוך גדול נכנסתי לחדר של שלומי ועמית..
עמית:"מה עומר מה אתה כזה מאושר?" שאל
אני:"יוצא היום עם שיר.."
שלומי:"איזה שיר?"
אני:"מכיתה ט'.."
עמית:"אאה מכירים, אחלה ילדה!"
שלומי:"כה אחי.. בהצלחה איתה:]" אמר, שניהם עודדו אותי, שמחתי..
הייתי בי איזושהי תקווה שעם שיר כן יצליח לי,
שאיתה אני אהיה מאושר,
יהיה לי טוב.
אני:"תודה!"
_ שבבוע טוב יפותת :] _
אאוהבת אתכן
חנושש =))
אחד הסיפורים ! :]
מדהיםםםם 😊
חח באמת שאני מתה על התגובות שלך !
לאב יו
ואוווו..
פרק מ=ד=ה=י=ם !=!=!
זה אחד הסיפורים ה-כ-י יפים שקראתיייייייייייי!!!
*התמכרתיי!!!*
מחכה להמשך בוביי 😛
אוהבת המווווווווווווווווווווון 😘
רחלוש =]]
אני כ"כ אוהבת ת'סיפור , ות'כתיבה שלך [:
פרק מדהים , כרגיל [:
תוודה על התגובות יפות שלי !
יום חמישי יש לי מגן, ככה שמהיום
כל השבוע אני ח ו ר ש ת . .
לא בטוחה אם יהיו המשכים עד אז =//
אאוהבת מלא
חנושש =))
אתר האהבה הישראלי