השארתי את שלומי ורון לבד והלכתי לחדר.. טטח לעשות שיעורים עלק.
הלכתי לתכנן מה יהיה מחר, לארגן הכל..
כשנכנסתי לחדר ראיתי את גליה על מיטתה, בוכה.. לא התייחסתי אליה, מגיע לה.
הייתי מאושרת שעמית פשוט יישם את התוכנית שלי.
"זה לא נכון.. עמית משקר. לא אני הפצתי עלייך את זה בבית ספר!!" אמרה עם דמעות
"מותק אל תנסי לשקר לי, מצאתי את הפתק שרון התכתבה עם שלומי אצלך!"
"מה..?? איך?? איפה?"
"אז פתאום זאת כן את.."
"תום אני מה זה מצטערת.. לא חשבתי שזה יתפשט כל כך מהר!"
"לא חשבת כל כך מהר אבל היית בטוחה שזה יתפשט אה?!? קיצור אין לי ראש לזיוני שכל שלך"
"אני באמת מצטערת.." אמרה ויצאה מהחדר.
התיישבתי על המיטה כשמחברת פתוחה לפני,
לקחתי עט ורוד והתחלתי לרשום דברים שאני צריכה לקנות,
דברים שיש לי רשמתי פשוט הכל.
רציתי שהכל יהיה מסודר.
החבר'ה הרעים - פרק 92
~ יום שישי :] ~
תום-תום –
עמיתי מתי אתה בא אלי היום?
עמית –
מתי לבוא?
תום-תום –
אממ תבוא בסביבות 10
עמית –
סבבה מאמי :] ההורים קוראים לי מלמטה לאכול, נדבר בעי יפה
תום-תום –
חח ביי מאמי בתאבון :]
עמית –
תודה בייבי
התנתקתי מהאיסיקיו ומהמסנג'ר, רציתי קצת שקט..
הפעלתי את המדיה פלייר והשירים החלו להתנגן..
העפתי מבט חטוף במראה וצחקתי, בחיים לא חשבתי שאני אהיה ככה.. כזאת..
כזאת מאוהבת.
אחת כמו כולם. כמו כולם נשבתי בקסמי האהבה.
חשבתי שלי זה לא יקרה, כולם אמרו שאני טועה.. הם צדקו.
פתחתי את ארון הבגדים, הוצאתי מכנס סקיני לבן וחולצה דקה ארוכה בצבע ורוד מסטיק..
התלבשתי והתחלתי להתאפר, שמתי רימל וסומק..
לא רציתי את המראה של
'הייתי שעות מול המראה מתעסקת באיפור..
שעות מול הארון בוחרת מה ללבוש וכו'... '
"תוםםם רדי לאכוללל.." אמא צעקה לי מלמטה בדיוק כשסיימתי להתלבש
"באאאה.." צעקתי בחזרה וירדתי למטה, אמא ואבא ישבו בפינת אוכל.. '
עוד ארוחת שישי בלי תומר, אוך כמה שאני מתגעגעת אליו ' חשבתי לעצמי,
כמו כל יום שישי כמה תומר חסר לי..
השבוע וקצת שהייתי איתו בארה"ב לא הספיקו לי,
מאז ומעולם היינו נורא קשורים אחד לשנייה..
כל ההורים, החברים, החברות פשוט
כולם נפעמו כל פעם מחדש מהקשר הכל כך טוב שהיה בנינו.
אמא:"תתחיל את הקידוש.." אמרה ועיניה היו נוצצות, גם היא בדיוק כמוני, מתגעגעת..
אבא הסתכל עליה בצער, פתח את הבקבוק של התירוש ומזג לכוס..
הוא נעמד, שם כיפה על ראשו ופתח את הספר..
"אל תגידו שאתם מתחילים את הקידוש בלעדי..!!" פתאום שמעתי קול..
קול כל כך מוכר.
תומר.
אמא ואבא רצו אליו בשמחה, חיבקו אותו ונישקו אותו.. הם לא ראו אותו פולל זמן!!
ואני, אני פשוט עמדתי בהלם. לא מצליחה לזוז.
"מה אחותי אין שלום?" שאל והתקרב אלי
"אני פשוט לא מאמינה שאתה פה.." אמרתי והתקרבתי אליו, נוגעת בפניו,
בודקת שאני לא חולמת..
"כפפרעלייךך.." צעק וחיבק אותי חזק
"חזרת?" שאלתי כדי להיות בטוחה, לא להשלות את עצמי לשווא
"חזרנו!" אמר והסתכל על הדלת.. סיגל נכנסה משם עם חיוך גדול..
אחריה נכנסו 2 אחיותיה הקטנות ואחריהן ההורים עם סירים בידיהם.
אני:"יואאו מילה שזה חלום שהתגשם!!" אמרתי באושר וחיבקתי את סיגל
סיגל:"שמננהה התגעגעתי!!" אמרה ונתנה לי נשיקה בלחי
אני:"גם אני!" אמרתי לה, ואמרתי שלום גם לאחיותיה..
אמא שלי ואמא של סיגל החלו להוסיף עוד צלחות, סכו"ם וכוסות לשולחן..
התיישבנו סביב השולחן, הפעם חיוך גדול היה על הפנים של כולם..
אבא שלי אבא של סיגל ותומר עמדו, שמו כיפות על ראשם ואבא החל בקידוש.
כשהם סיימו, כולם שתו מהתירוש והתחלנו לאכול..
אמא:"מתי נחתתם?" שאלה את תומר וסיגל, תומר העיף מבט בשעון
שהיה תלוי על הקיר שמולו
תומר:"בדיוק לפני שעה.." ענה
אבא:"בטח אתם ממש עייפים!" אמר והם הנהנו בראשם לאות הסכמה
אחרי משהו כמו חצי שעה סיימנו לאכול,
הבנות פינו את השולחן והבנים התפנו לסלון..
כשסיימנו אמא הוציאה גרעינים ופירות ושמה הכל בשולחן.
אני תומר, סיגל ואחיות שלה יצאנו לגינה..
אני:"עמית ישן אצלי היום.."אמרתי ותומר הסתכל עלי בחיוך
תומר:"בקשה תגידי לי שזה מה שאני חושב"
אני:"זה מה שאתה חושב.." אמרתי ושנינו צחקנו,
סיגל:"ספרו לי גם שאני אבין על מה שניכם חושבים!" צחקה,
התחלתי לספר לה מה תיכננתי להיום. "סוף סוף!!!" אמרה
כשסיימתי "הגיע הזמן באמת" הוסיפה
תומר:"חח חופשי! מתי הוא בא?"
אני:"אמרתי לו בסביבות 10.."
תומר:"סבבה.. יש לי אותך לכמה זמן"
---
ירדתי למטה והתיישבתי בשולחן מול שלומי,
אבא עשה קידוש ואמא הגישה את האוכל..
אני:"הולכים לתום בערך ב10.."
שלומי:"סבבה"
אמא:"למה לתום?"
אני:"אנחנו ישנים אצלה"
אבא:"מי זה אנחנו?" שאל והסתכל עלי ועל שלומי במבט חושד
שלומי:"אני עמית ורון."
אמא:"תיהנו.. ובלי שטויות" אמרה במבט רציני
אני:"אל תדאגי.." אמרתי והיא הסתכלה עלי במבט גאה.
כשסיימנו לאכול עליתי למעלה והתחלתי להתארגן,
לבשתי גי'נס כהה וחולצה ארוכה בצבע תכלת, סידרתי את הקוצים,
הוצאתי שקית ושמתי בפנים מכנס ארוך, מברשת שיניים וארנק עם 50 ₪, ליתר ביטחון..
נעלתי נעליים והייתי מוכן, לקחתי פלאפון, קופסת סיגריות + מצית ומפתח,
שמתי בכיס של הג'ינס ויצאתי לחדר של שלומי,
"אתה מוכן?" שאלתי אותו
"אני עובר קודם דרך רון.. תילך אתה"
"נו אז מה הבעיה אני אבוא גם"
"באמא שלך תיצא לפני!"
"טטטוב" אמרתי ויצאתי מחדרו, טרקתי את דלתו אחרי וירדתי למטה.
"בבהעי.." אמרתי להורים שישבו בסלון ויצאתי מהדלת.
קקצר בטירוף ,
מצצצטערת
יהיה עוד המשך היום !
אאוהבת הכי שאפשר
חנושש =))
ואאאי מדהיםםם !
אם יהיה עוד המשך היום אני אששמח :]
אווווהבת אותך
נווווו....
אני במתחחחחחחחחחחחחחחחח!!
המממשששךךךךך ((:
מדהיםםםם (:
אני במתחחחחח (: תמשיכיייייי !
אחחחו
ש-ל-מ-ו-ת.!!!..
סופסוףף היא הביננהההה...
מחכה להמשךךך
לאב יוו
יאואווא שתגיד לו כברררררררררררר :]
מאמי אני מחחחכה רצחח..
חחח..
יצצא מהמםם :]
המשךך
דחוףףף
ווואאאאווו איזה מדהייייים
ננסייכות תודה על התגובות !
בערב המשך,
אאוההבת
חנושש =))
יאוו אני מקווה שלא יקרה שו שיהרוס לה הכל!!!
המשךךךךךךךךךךךךךךך
יפה בטירווווווווווף(:
מאוההההההבת בך חעחע
לאאב
בובית כבר ערב הפרק שכתבת מדהים אבל תמשיכי כברררר
יצאתי לחדר של שלומי,
"אתה מוכן?" שאלתי אותו
"אני עובר קודם דרך רון.. תילך אתה"
"נו אז מה הבעיה אני אבוא גם"
"באמא שלך תיצא לפני!"
"טטטוב" אמרתי ויצאתי מחדרו, טרקתי את דלתו אחרי וירדתי למטה.
"בבהעי.." אמרתי להורים שישבו בסלון ויצאתי מהדלת.
החבר'ה הרעים - פרק 93
---
עמית יצא מהחדר שלי עצבני..
אבל הייתי בטוח ש-2 דקות אחרי שהוא יגיע לתום הוא ירגע ויבין למה עשיתי את זה..
התלבשתי, לקחתי כמה שקלים ויצאתי מהבית..
"מאמי עכשיו יצאתי אלייך, רדי עוד 2 דקות" אמרתי לרון ישר כשענתה לפלאפון
"טוב בובי.. לאב יו" אמרה ושנינו ניתקנו,
הגעתי אליה והיא כבר הייתה בחוץ.
"מאמושש.." אמרה ונתנה לי נשיקה קטנה בפה
"כמה שאני מת עלייך" אמרתי וחיבקתי אותה חזק "יש לי הפתעה בשבילך" הוספתי
"איזה?" שאלה בחיוך קטן ומתוק
"תגלי בהמשך.." אמרתי והתחלנו להתקדם לכיוון המרכז..
כשהגענו, עצרתי והיא הסתכלה עלי במבט לא מבין "תיראי.." אמרתי והסתכלתי
לכיוון המכולת של חיים
"מה?" שאלה, עדיין לא הבינה.
"דנה שם לבד.. בכיף אפשר לקחת משם את הכסף"
"לא מאמי!" סירבה ישר
"למה לא??" שאלתי
"מאמי התקופה הזאת עברה.. אני לא מסוגלת לעשות את זה יותר. ועוד לדנה!!"
"ממתי את כזאת ריגשי?" שאלתי והיא הסתכלה עלי במבט נעלב
"לא קשור ריגשי!!" אמרה "אתה זה שלא קולט שזהו. זה פאקינג נגמר!!
לכולנו כבר נמאס מה-שיט הזה.. אתה היחיד שזה פשוט לא נכנס לו לראש!!" הוסיפה ודמעות
זלגו מעיניה.. שתקתי, לא ידעתי מה לומר.
היא צודקת?
"מה שתגידי.." אמרתי מבלי להסתכל עליה אפילו
"תעשה מה בא לך!" אמרה בייאוש והלכה.
התיישבתי על המדרכה שמול החנות,
דנה קלטה אותי.. 'בטח ראתה שרבתי עם רון' חשבתי,
היא סגרה את החנות ויצאה אלי..
"קח מותק" אמרה, התיישבה לידי והביאה לי סוכריה על מקל
"לא תודה.." אמרתי וסיבבתי את ראשי לכיוון אחר
"מה קרה עם רון?" שאלה
"למה את לא יוצאת היום? יום שישי ואת תקועה בעבודה של אבא שלך?" אמרתי בזלזול
"תקועה?!" אמרה ונשמע על קולה שהיא נעלבה "הוא פשוט חולה..
ותסלח לי אם המצב בחשבון שלו לא תואם למצב בחשבון של ההורים שלך!
אם הוא חולה ולא יכול לעבוד אני אמשיך לצאת וליהנות?! לא!
אני אעזור גם להביא כסף הביתה.." הוסיפה,
וואו כמה שהיא לא מדברת כמו ילדה בגיל שלי..
היא כ"כ בוגרת, מבינה.. שוב שתקתי. שוב לא ידעתי מה לומר.
"מצטער.." לחשתי אחרי כמה דקות של שתיקה
"אתה פשוט חי בבועה.." אמרה וניגבה את מספר הדמעות שזלגו מעיניה
"למה נראה לך?" שאלתי
"לא נראה לי.. אני בטוחה!" אמרה "יודע במה עוד אני בטוחה?! שאתה ורון
רבתם על לגנוב מאיתנו עוד כסף. נכון?" הוסיפה. איך היא ידעה את זה?!
השפלתי את ראשי
"כן.." לחשתי
"ועמית תום ורון כבר לא בקטע של לגנוב וכאלה אה? נשארת רק אתה עם אותה דיעה?"
"כנראה.." היא פשוט ניסחה את כל מה שאני חושב ומרגיש בצורה הכי טובה שיכולה
להיות "לא מבין איך כולם השתנו לי פתאום!!" הוספתי בעצבים
"הם פשוט התבגרו.." אמרה "כל אחד משתנה.. אני בטוחה שגם אתה!" הוסיפה
"אני לא!" אמרתי בטוח בעצמי
"ברור שכן.. אין מצב שאתה שלומי של שנה שעברה.."
"מי זה שלומי של שנה שעברה?"
"זה ששם זין על כולם, על ההורים, על המורים, על כל הילדים חוץ מהחברים הטובים..
חוץ מתום עמית ורון.. זה שלא מאמין באהבה אמיתית, זה שלא מפסיק להתכחש לעבודה
שהוא אוהב את רון.." אמרה ועברו בי מין פלשבקים של שנה שעברה..
"כנראה שגם אני השתנתי.." אמרתי בחיוך קטן, שמח שאני לא אותו
שלומי.. "שנייה.." הוספתי והוצאתי את הפלאפון מהכיס,
נכנסתי להודעות יוצאות והקלדתי הודעה:
& את בבית? אל תהיי לבד בחוץ בשעות כאלו & שלחתי לרון
"אתה באמת אוהב אותה.." אמרה בלי בחיוך
"את מפחידה אותי בטירוף!" אמרתי והתרחקתי ממנה מעט
"למה?" שאלה במבט רציני
"יש מצב שאת קוראת מחשבות?"
"אולי.." צחקה "סתם אני צוחקת! ברור שלא"הוסיפה אחרי כמה שניות
"הבהלת אותי לרגע.." צחקתי "טוב מה את שומרת את הסוכריה לעצמך? תביאי לי!" הוספתי,
דנה צחקה והביאה לי את הסוכריה.. "מה איתך ועם מעיין?" שאלתי
"הכל טוב 555"
"שמח בשביל שניכם.. זה כאילו ממש נועדתם אחד לשנייה"
"בדיוק כמוך וכמו רון..ועכשיו אתה קם מזיז את התחת המוצק שלך והולך לרון!" אמרה ואני צחקתי
"הנה היא בדיוק שלחה הודעה.. ידעתי שאת קוראת מחשבות!" אמרתי ונכנסתי להודעה
^ אני בבית ^ קראתי את ההודעה והרגשתי צביטה כואבת בלב,
הודעה כזאת קצרה, חסרת כל רגש..
"כואב אה? רואה למה אני מתכוונת..? לך אליה!"
"את מפחידה אותי.." אמרתי ושנינו קמנו מהמדרכה "בואי אני אלווה אותך
קודם הביתה" הוספתי
"סבבה.." אמרה והתחלנו להתקדם לכיוון ביתה
"מה איתך? המצב באמת גרוע?" שאלתי אותה
"מבחינה כספית?" שאלה
"כן.." עניתי
"אממ די גרוע..אבל בסדר, נסתדר בעזרת ה'.."
"אם את צריכה הלוואה או משהו תבקשי כן!? אל תתביישי"
"ברור שלא!! הדבר האחרון שאני אבקש זה הלוואה.. פורגט איט!"
"אחרי כל מה שעשינו לאבא שלך. . אנחנו חייבים לכם מלא"
"שטויות.."
"ממש לא שטויות! הלוואי והיה לי איך להחזיר לכם"
"תחזיר לנו בזה שתפסיק עם כל זה. אחד ולתמיד!"
"אוקיי.."
"מבטיח?"
"מבטיח!" אמרתי "בטח המצב שלכם ככה בגללנו.." הוספתי
"כל כך לא!" אמרה "אל תדאג, באמת שזה לא בגללכם" הוסיפה
"אני מקווה.." אמרתי
"טוב הגענו.." אמרה והסתכלה על ביתה "תודה על הליווי" הוסיפה
"חח אבא שלך רוצה להרוג אותי עם המבטים שלו" צחקתי כ
שראיתי את חיים מתצפט מהחלון
"חח מצחיק הוא" צחקה אחרי שהעיפה מבט לכיוונו
"לילה טוב מאמי" אמרתי והיא נתנה לי נשיקה בלחי וחיבוק קצר
"לילה טוב.. ותלך לרון. מקווה שהכל יסתדר"
"תודה" אמרתי,
היא נכנסה לביתה ואני המשכתי לכיוון הבית של רון.
---
^ עכשיו יצאתי מהבית, אני בדרך אלייך.. ^ שלחתי הודעה לתום כשיצאתי מהבית
& סבבה מאמי :] & החזירה אחרי כמה דקות
כשהתרחקתי קצת מהבית הוצאתי סיגריה והתיישבתי על המדרכה,
הדלקתי אותה והחזרתי את הקופסא לכיס..
איי אתן תהרגו אותי שעדיין אין את הפרק שהם נפגשים, יודעת,
אני פששוט רוצה שהוא יהיה יפפה, מושקעע יותר.
אאווהבת מלאא
חנושש =))
מדהייים בובית תמשיכי כבררר
חחחחח חן, את מתעללת בנו!
המששךך!
