גלווו'ששש,יפה שלייי (:
את פשוט כישרון מהלךךך..
אני אוהבת ת'כתיבה שלךך..
הלוואיי וזה יהיה היללד (:
תמשיכי מאמיי,
אוהבת תך' 3>
-ליאתי-
גלוווווווווש יפה שלי אני רוצה המשךךךךךךך
גולללי?
מה קרה ? 😢
דבריי איתתי !
נמאס לי כבר ! בא לי לברוח!
אוףףףףף!! זה לא נננגממממרר
רק עכשיו 6 קטיושות על חיפה !!!!!!!
גגגללל,
אני צה' המממששךך #! ://
שיהיה לךך,
שבת שלוםם..
אווהבת, (:
ליאתי 3>
גלוש תהיי חזקה
זה יעבור יהיה טוב בעזרת ה'
רק שמרי על עצמך מאמי
היה זה בית די גדול ומטופח מבחוץ.
האורות בשביל הכניסה האירו את הדרך.
נעמדתי מול דלת עץ יפיפייה.
דפקתי על הדלת בעדינות.
"רגע" שמעתי קול של גבר... והדלת נפתחה.. בפתח עמד.....
הילד מההחלקה על הקרח ?! .
פרק 17:
הפפפפפפ..
חזור אחורה ! .
היה זה בית די גדול ומטופח מבחוץ.
האורות בשביל הכניסה האירו את הדרך.
נעמדתי מול דלת עץ יפיפייה.
דפקתי על הדלת בעדינות.
"רגע" שמעתי קול של גבר... והדלת נפתחה.. בפתח עמד.....
ילד.
"שלום, כנסי" הוא חייך.
"שלום" נכנסתי ואור עמדה שמה.
"היי מתוקה! אני ובן יוצאים, אני אחזור בין שתיים לשלוש בסדר?" היא שאלה.
"אחלה" עניתי והתיישבתי על הספה המרווחת והדלקתי טלווזיה.
ברקע נשמע קולו של רפאל מירילא. מתמודד מכוכב נולד.
צמרמורת עברה בגופי כששמעתי את השיר.
' מזה כל כך פחדתי , עכשיו אני יודע
שנוותר על הפחדים על החלומות ונפסיק כבר לקוות
מזה כל כך פחדתי עכשיו אני יודע
להיות איתך , להרגיש לבד... '
הקשבתי עד לסופו של השיר.
התגעגעתי כל-כך לאור. בבית הייתה תחושה של חוסר שימחה, אהבה.
ריחמתי על הילדים שגרים כאן, אימם נראה נורא מתוקה.. אך הבית היה ריק, חסר אור.
אור, כן, אור ! זה מה שהיה חסר לי ! .
אור פנימי וחיצוני.
הבטתי על צג הפלאפון.
השעה הייתה שתיים-עשרה ודקה. מחר .
רציתי לחייג אליו, לשמוע את קולו, להרגיש את נגיעותיו,
איך הוא מפשיט אותי בעניו, מצייר אותי מחדש.
משרטט את שפתי, אפי ועניי, לאחר מכן את שערי, ואחר-כך את שאר גופי.
השעות עברו באטיות, הרגשתי איך אני משתגעת ומדוכאת בזמן הזה.
אור חזרה בשלוש וחצי, חצי שעה לאחר המועד שאמרה לי, אך לא נורא.
"מצטערת שאיחרתי, הנה כסף!" היא אמרה וטמנה אותו בידי.
"תודה" חייכתי, ויצאתי לאוויר הקריר שבחוץ.
צעדתי במהירות לעבר בייתי.
נעלתי את הדלת אחרי ועליתי לחדרי.
ציצחתי שיניים במהירות, החלפתי לפיג'מה, ואט ואט.... נרדמתי.
"גוד מורנינג דארלינג !" שמעתי קול מוכר.
"מאיה?" שאלתי משפשפת את עני המתכווצות.
"ואטס אפ יפה שלי?" היא שאלה במצח רוח מרומם.
"נחמד, אבל מה את עושה פה?" התרוממתי באי חשק. "ומה השעה?"
"אחד-עשרה" היא אמרה, "שיו, תראי איזה מזג-אוויר.. אנחנו עפות לים!"
"פי, איזה חום" הסתכלתי החוצה, השמש חיממה, או יותר נכון שרפה את כולם.
"לגמרי! יאלה מותק! שימי בגד-ים"
"בואי נשאר פה, יש פול אנשים בים!" אמרתי ..
"דיס איז אול דה קטע!" היא שילבה בין אנגלית לעברית..
"אוייש, שתקי!" אמרתי ונשכבתי בחזרה, טומנת את ראשי בכרית.
"יווווווו ידעתי שתבאסי אותי, כבדה אחת!"
"אחותך" אמרתי אך הכרית חנקה את קולי.
לאחר שיכנועים, קמתי ללא חשק למקלחת, ציחצחתי שיניים ולבשתי בגד-ים.
לבשתי ג'ינס קצר, חולצה קצרה וכפכפים.
אירגנתי תיק, ויצאנו.
"רק אני ואת?"
"כן!" היא אמרה.. "ואאאי.. אני מתרגשת! כמה בנים יהיו!" היא אמרה
והתחלתי לדמיין את הסרט שהולך לעבור עלי.
היא התחילה לחפור על נסיך חלומותיה, ועל הארמון והברביות שיהיו לה שתהייה גדולה.
לא הקשבתי לה בכלל, הסתכלתי מבעד לחלון המכונית ושקעתי בחלומות.
חלומות על נסיך אחד בלבד, מלך אחד, שאין כאלה יותר בעולם.
הנסיך הזה היה האור שלי, אור ! .
"ואאאאוהו!" היא אמרה מגבירה את המהירות ואת המוזיקה.
"חולת נפש" מילמלתי לעצמי..
"או שלא!" היא הביטה בי..
"טוב 😯 " אמרתי..
הגענו לים בזריזות.
היא פרסה את המגבת, הביטה לאחור, וראתה חבורת בנים עוברים.
"קלטי" היא קרצה לי והורידה לאט לאט את החולצה שלה, מנענעת באיטיות את גופה.. כל חבורת הבנים הביטו, ושרקו לה.
"עכשיו את" היא אמרה לי..
"אההה.. אני? לא, אני לא מורידה חולצה!" אמרתי..
"מה?" היא הביטה בי..
"לא בא לי" אמרתי בביישנות ופרסתי את המגבת שלי..
"אל תהיי סתומה, נו, קדימה!" היא אמרה..
"לא" צחקקתי בטיפשיות..
"יאאאאו" היא אמרה והתיישבתי לידה, חבורת הבנים המשיכה ללכת והתרחקו מאיתנו.
כשאף אחד לא היה לידינו העזתי להוריד את החולצה והמכנס.
"ממי את מתביישת?"
"מאף אחד" אמרתי והבטתי בה..
"טוב! את באה למים?"
"אבל הם קפואים!" אמרתי..
"אז? קצת.. על הרגליים, נלך קצת על החוף"
"טוב" אמרתי ועמדנו במקום בו המים מתערבבים עם החול , החול היה לח וקריר.
"ברר! זה קפוא!" מאיה אמרה..
"לגמרי!" אמרתי והתחלנו ללכת, השמש חיממה אותנו.
"יש פה פשוט מלא אנשים.." היא אמרה.. "ובנים!" היא אמרה.. "לא סתם בנים!" היא חייכה ועשתה עניים לכולם..
"שתהיי לי בריאה!" אמרתי ונאנחתי..
"תראי יפה שלי, זה שמצאת את הנסיך שלך זה לא אומר שכולנו כך!" היא אמרה..
"אם לא תחפשי- תמצאי!!"
"ממש!" היא אמרה וממולנו הלכו עוד חבורת בנים.
נאנחתי שוב, הרגשתי איך הידיים שלי מקיפות את הבטן שלי,
תמיד זה היה ככה.
הם שרקו, והמשיכו ללכת..
ואנחנו.. המשכנו במסענו..
יותר נכון, במסעה של מאיה למציאת הנסיך על הסוס הלבן......
מושלםםם מאמיי
תמשיכיי כשתוכליי
=]
אוחח מדהייייייםם=]
תמשיייככי
השלמתי פרק אחד שפיספסתי .. מדהים ;]
מממדהים
אני רוווצה שאור יחזור!
תמשיכיי בובה
מוואה ענקיתת
אתר האהבה הישראלי