קריאה- מהנה..
קמתי בזריזות מהמיטה, מסדרת אותה ביד אחד ובשנייה מקפלת את בגדי הזרוקים. תוך רבע שעה חדרי היה מצוחצח ובגדי הוחלפו לגופייה קצרצרה בבית ולג'ינס.
וכעבור רבע שעה של כסיסת ציפורניים ודופק לב מהיר, נשמעה דפיקה על הדלת.
הצצתי בעינית והוא עמד שם.. דופק ליבי הואץ, המחשבות התבלבלו, הורדתי את ידית הדלת למטה.. ופתחתי את הדלת......
פרק 11:
הוא עמד שמה, מביט בי בעניו היפות..
"היי" הוא לחש ונשק לי בלחי..
"היי" אמרתי .. "בוא, כנס!" אמרתי ונכנסנו, עלינו לחדרי.
"לא השתנה פה" הוא אמר וחייך.. הרגשתי איך החיוך שלו מלטף את פני ומשרטט אותם מחדש, הרגשה נעימה הציפה אותי ברגע שהרגשתי את נשימותיו מאחורי.. התיישבנו על המיטה,
"אז.. מה את לומדת בפיזיקה?" הוא שאל ללא קשר,
"סתם.. שטויות, הולך דווקא מצוין.." אמרתי וחייכתי
"תמיד אמרתי שאת הכי חכמה בעולם" הוא ציחקק, והביט על חדרי... הוא לא ממש השתנה חוץ מכמה ציורי קיר שעשיתי.
"יפים הציורים" הוא אמר..
"תודה" אמרתי.."אני ציירתי!" הוספתי..
"חכמה, מוכשרת.. מה עוד?" הוא שאל..
"מטומטמת." עניתי והשפלתי את ראשי..
הוא השפיל בחזרה. לא היה לו מה לומר.
לא רציתי לבאס את האווירה, לא רציתי שילך,
רציתי להרשים אותו, להשאיר רושם טוב.. ממש כמו פעם.
רציתי שיאהב אותי, שיתאהב בי מחדש.
הרמתי את ראשו וחייכתי, הוא חייך בחזרה.
"אני שמה מוזיקה" אמרתי ופתחתי את מסך המחשב, הוא בינתיים המשיך להביט בחדר..
"אני אוהב את התמונה הזאת" הוא אמר עומד ליד שולחן העבודה שלי ומחזיק בתמונה שלי ושלו שהייתה מונחת שם..
"גם אני" אמרתי בעצב..
היינו כל-כך מאושרים בתמונה.. הפרצוף המצחיק שעשה, והחיוך הגאה שלי.. הייתי גאה שיש לי חבר כל-כך מתוק, מצחיק ומקסים!.
"היו ימים" הוספתי למילותיי..
"תמיד אפשר להשלים את הזמן האבוד" הוא אמר.. "האהבה לא הולכת לאף מקום!" הבנתי את רמזו, אך הוא לא ידע זאת. הבנתי שהוא אוהב אותי ושמתגעגע אלי יותר מכל.
"כן אה.." אמרתי.. פתחתי את תיקיית השירים ושמתי שירים..
"בא לך לראות איזשהו סרט?" שאלתי
"מה שבא לך יפיופה" הוא אמר.. וזכרתי בימים בהם קרא לי יפיופה..
"ואי! איזה חסרת נימוס אני! שכחתי להציע לך לשתות, או לאכול!" אמרתי
"לא.. מה פתאום! אכלתי בבית מאמי" הוא אמר
"אהה.. אוקי.." אמרתי וחייכתי.. "בוא נרד לסלון.. בטוח יש סרטים יפים להזמנה בטלווזיה!" אמרתי וירדנו למטה, התיישבנו בסלון.. פתחתי את הטלווזיה ונכנסתי לערוץ 6 'ערוץ הסרטים של יס'.
הזמנו סרט.
"טוב, לא נעים לי" אמרתי וקמתי.. "אני מביאה לך משהו לשתות?" שאלתי
"לא צריך! באמת!" הוא אמר
"שקט!" השתקתי אותו בצחקוק והלכתי למטבח, פתחתי בקבוק קולה חדש והכנסתי כמה קוביות קרח לכל אחת מהכוסות.
חזרתי עם הכוסות המלאות והתיישבתי לידו.
ישבנו על אותה הספה, הוא-ואני.
הסרט התחיל, קומדיית אהבה.
אור ידע שסרטים כאלה אני אוהבת .
הרגשתי איך עניו ננעצות בפני, המשכתי להביט בסרט ללא חשק, רציתי להביט בו בחזרה.
-כעבור חמש דקות- .
עניו בחנו כל חלק בפני, משלימות את הזמן האבוד והחסר שעבר.
הסתובבתי כדי להביט בו. הוא חייך חיוך קטנטן והסתובב בחזרה למסך.
הבטתי שוב במסך, העלילה המשיכה לעבור.. וכך גם הסרט ובכלל לא צפיתי בו. כן, צפיתי אך לא חשבתי על מה שראיתי, לא התעמקתי ולא ניסיתי לקרוא או להבין. סתם חשבתי על אור.
כשנגמר הסרט אור היה חייב ללכת.
"מאמי, כבר מאוחר ואני עוד צריך לסדר את התיק למחר" הוא אמר בחיוך..
"אוקי" עניתי וליוויתי אותו לדלת..
"נדבר?" הוא שאל..
"כן" עניתי.. "תשמור על עצמך" אמרתי והוא חיבק אותי, הרגשתי בעננים - מעופפת.
"ברור" הוא חייך וסגר את הדלת אחריו.
נאנחתי, וללא רצון התקדמתי לכיוון המקלחת........




