--~התעתועים שלו~--

יפתיי אני מקווה שאת מרגישה יותר טוב!
הן לא שוותת אפילו חצי דמעה שלך,
ללאבב יו 3>

המשך

גלו'ש,
מקווה שאת מרגישה טוב יותר..
תכתבי שתוכלי.
מתה עלייך ועל הסיפור הזה [:
קקיס#@~

בובית שליי

איפה ההמשך..?!?!?

חולה לך על הצורההה

יוווו..סורי על הייבוש
פשוט אין לי זמן..
תודה..


מחר יש לי יומולדדדת..
לאבבבבב יו אותכככם!

שששוב מזל טוב😊
תמממשיכי כשתווכלי בביוטי

מזל טווווווווווווווווובבב :]]]]]]
עד 120 שנההההההההה 🙄

המון מזל טוב [;

מזל טובב 😊

יפפה שללי
אני כל כך אווהבת אאאאותך (:
מזזזזל טוווב !
בחנווכה אני מצפפה לראוותתך אוותךך זכככרי P:

מואאאאאאאה #

בובית שלי

מזל טוב נסיכה שלי
שפע ברכות ואיחולים!
עד 120 כ-20
אושר ,עושר ,כושר ,בריאות , הצלחה ...
"וכל שתבקשי לו יהי"

אוהבתתתת המון המוןןן בובהה שלייי











זהו נסיכה שלי שתדעיי שאני כל כך אוהבת אותך!!!

חפרתי טיפה..\=

חחחחחחח


אבל הכל דברי אמת!!!!



ואני רוצה המשךךך!!!! :]

שני....את כזאת מדהימה... תודה רבה.
היה היום כל-כך כיף בבצפר, טיפה התאכזבתי מההוא.. שלא מסוגל לומר מזל-טוב .. מגעיל אחד !!
אבללללללללל.. מי יהרוס את היום שלי?
אףףףףף אחד..
אני יוצאת עוד מעטטט עם כלללללל החברות.. נדפוק את הראש היטב ונהנהההה לנו..

מגיעעעע לכן המשך יותר ארוך, אני יודעת......
אבל תנסו להבין את הפואנטה שבו..

לאבבבביו קטנות!!


סיימתי לאכול ועליתי לחדר...
ראיתי האלופה, ונרדמתי...

התעוררתי באמצע הלילה כשעל מסך הטלפון כתוב "מאיה מחייג אלייך... " ........

פרק 83:

"הלו..." עניתי..
"גל? זאת את?"
"כן..." עניתי.. "מאיה?"
"כן... יו.. מה שלומך?"
"איתי הכל בסדר...את חייה?" עניתי ושיפשפתי את עניי
"כן....בערך.. כמה זמן לא דיברנו "
"נעלמת כלא היית "
"יש לי מלא לספר לך!!"
"דברי.. ." אמרתי מתאנחת
"לא הערתי אותך?"
"לא , לא" אמרתי..
"אההה" היא אמרה.. "הכרתי ילד מושלם! אוח גל, את לא מבינה!!"
"מי זה?"
"קוראים לו ערן.. " היא אמרה והלב שלי נצבט "והוא מגבעתיים.. בן 17 וחצי... אימלה!!" היא אמרה..
"אהה" עניתי ביובש.. בקושי יצאו לי המילים מהפה.
"מה?! מה קרה?"
"לא .. כלום...שמחה בשבילך "
"תודה מאמי.. את בטוחה שלא הערתי אותך?"
"אני באמת הולכת לישון..תתקשרי מחר?" שאלתי
"כן" היא אמרה.. "ביי יפיופה" היא אמרה, ואני? כבר ניתקתי .

התחברתי לאיסיקיו .
הרגשתי כל-כך מגעיל ,
אור התעלם ממני.. כאילו הוא מחזיר על מה שעשיתי..
ואני , לא התכוונתי לשתוק ..
שלחתי לו הודעה, אמיתית, מהלב

גל אומר/ת:
אני לפעמים מצטערת שבכלל חשבתי על דבר שלא מתאמץ לשנות את החשיבה לדברים נכונים ואמיתיים.
מצטערת שנתתי לחולשה, לאהבה, לתשוקה, לחיפזון, לגעגוע המהול בתמימות, לעיוורון, לחוסר הרצון..
לתת לי ללכת ככה אחרי הטעות ואחרי הטיפשות,
אחרי התמימות, אחרי המילים, אחרי ההתלהבות, אחרייך. .
ללכת לכיוון בן אדם שלא מתעניין עמוק בך..
שלא יודע להכיר אותך ולראות אותך, לבנות אותך, ללמד אותך, לנסות אותך, להרגיש אותך, לאהוב –אותך !!

הוא לא ענה .
הדמעות ירדו לאט לאט מעניי .
הרגשתי באמת כך , הגעגוע המהול בתמימות שטף אותי, העיוורון תקף אותי.. ראיתי רק אותו מולי ולצידי .. שהוא איתי תמיד.
התלהבתי ממילה אחת ואח"כ תמיד הייתי בדיכאון תמידי ..
הבדידות שטפה אותי,
הרגשתי כל-כך לבד ..
כאילו לאף אחד לא אכפת ממני ..
אמא ואבא כבר עסוקים בשלהם ,
סתיו בוגר
איה מתעניינת רק בניר
אור , ממשיך בשלו..כאילו אני לא קיימת
ומאיה וקארין? פי .. ממזמן לא קיימות.
השארתי את האיסיקיו פתוח וחזרתי לישון .

בבוקר התעוררתי באחד בצהריים..
ישנתי המון ,
ישר הלכתי למחשב לבדוק אם מחכה לי הודעה מאור ..
אך לא,
התאכזבתי שוב.
כלום.
נכנסתי למקלחת להתרעננות קצרה , יצאתי החוצה ולבשתי פיג'מה קצרה והתקשרתי לאור .

"הלו " הוא ענה
"היי מאמי " אמרתי לו..
"היי מתוקה.. מה שלומך?"
"בסדר.. מה איתך?"
"גם... שמעי גל.. אני צריך לומר לך משהו " הוא אמר ונשמע רציני.. פחדתי כל-כך ..
זרמים חמים עברו בגופי מרוב הפחד, גליי קור, התכווצויות הידיים
"מ..ה?" שאלתי..
"עשיתי טעות בזה שחזרתי אלייך.. אני רוצה להיפרד "
"למה טעות?" בקושי שאלתי
"כי זה לא מתאים.. עזבי.. אנחנו שייכים לעבר" הוא אמר , לא האמנתי שהוא עושה את זה בטלפון ..
"אוקיי" אמרתי נחנקת
"ואל תקחי את זה קשה.. קחי לך הפסקה לחשוב ותראי שאני צודק" הוא אמר , ובליבי לא האמנתי כמה בן זונה הוא .
"אני נוסע לתאילנד בשביל ליהנות ולא בשביל לחשוב 'יש לי חברה בישראל ..אסור לי לעשות ככה וככה ' הוא התחיל לומר "
"טוב אור.. זה לא ממש מעניין אותי " כמעט בכיתי..
"למה?" הוא שאל והמשיך לזלזל בי.. "אותך לא עניין שאני שוכב בבית-חולים עם כאבים , את בינתיים דפקת אחרים.. אבל נהנת מזה "
"תגיד.. אתה לא שומע את עצמך? איך אתה מעז לדבר אליי ככה?" בכיתי בקול רם.. הוא שמע שבכיתי....
"זאת האמת.. " הוא אמר..
"אלוהים , אתה לפעמים כזה תינוק אתה יודע.. עלק בן עשרים-ואחד.. עם ראש של ילד בן שש-עשרה... לא דאגתי לך? חתיכת אדיוט!!" צעקתי וניתקתי את הפלאפון , זרקתי אותו על הריצפה והוא קפץ עליי עד שנחת והשמיע קול חבטה .
נשכבתי על המיטה בוכה.
שוב לבד,
שוב עם כאב בלב.
שוב מצלצלת לאיה.

"הוא נפרד ממני " אמרתי בקול בוכה..
"שוב? מה יש לבן אדם הזה לעזאזל??" היא שאלה
"אני לא יודעת" אמרתי בשקט.. "איפה את?"
"אצל ניר..את רוצה שאני אבוא?"
"לא.. אל תפריעי לעצמך" אמרתי
"אני מסיימת פה וקופצת אלייך"
"טוב" אמרתי וניתקתי.

ירדתי למטה ,
כבר חשק לאכול ארוחת בוקר הלך.
הפעלתי את המערכת מוזיקה שלי בחדר ושמעתי שירים .

שמעי את השיר 'תראי זה אני' של סינרגיה.. כמה שבכיתי .

"לא , לא יכול
לברוח מהכל ,
את לא עונה
בגללי
ולא לא מוכן
לשכוח את הזמן
שאת היית בשבילי
כי כל מה שהיה מהסוף להתחלה
נזכר ורושם סליחה
אולי הכל עכשיו מוזר ומעורבב
זה לא משנה - אותי -

תראי , זה אני
בוכה.. אל תלכי
כי לא נשאר
דבר
רוצה שתדעי מה שאת בשבילי
תני עוד מבט , אחד "

בדיוק סתיו נכנס לחדר שלי .. ניגבתי בזריזות את הדמעות.

"בכית?" הוא שאל בלחץ
"לא מאמי. . " חייכתי "איך היה בבית ספר?"
"כל העניים שלך אדומות , וגם האף.. שקרנית "
"זה אור... " התחלתי שוב לבכות....
"מה הוא עשה?" הוא שאל..
"נפרד ממני שוב "
"מה? יו... לא נמאס לו לשחק בך?!" סתיו שאל...

גגלוווש'קקקה,
הממווון ההממוון ממזזל-טווב בובבבית ((:
אמממ.. לאחל?
אני לא ממש טובה בזה.. :\
אבל בכל מקררה..
שיהיה לך ת'יום הככככי מושלם שבעעולם!
ושתיההי רק מאוושררת כל החחייים!
ותמיד תתזכרי להיות עם ח-י-ו-ך על הפפנם,
זה מעצבן ת'קנאים שלך P:
חיחי 😁
ממאמי שללי,
עעד 1573483857575 שנננות אוושר ועושר!
והככי חשווב, שתיהיה שנה מוצלחת, טובה, ומלללאאת אהבה!$
שככל משאלוות ליבבך ייתגששממו [:
ושאאמן שתיהיי כברר סופררת,
חח, את כותתבת ממש מ ד ה י ם !
מתהה עלליייך בובבית
(((((((::::
ושווב, מזזל טוב, ותהני הככי שאפפשר#,!
אווהבבת 3>

נ.ב
ההמשך מוששלם 😊

ממתתה עליייך ועל הכתיייבבה שלך מדהימה אחחת@
לללאב'ס

לליאתו'ששלך
[:

מדהים !
ושוב , המון מזל טוב =]
ד"א - בת כמה את ?

תמשיכי [;