כתבתי סיפור מזמן.. והחלטתי לפרסם אותו...
מקווה שיהיו תגובות
אם יהיו תגובות אז אני ימשיך לשלוח המשכים שלו
אז בבקשה גיבו לי :]
יומני היקר...
יומני היקר..
היום אני חוזרת לצפת.. סוף סוף..אחרי 6 שנים..אני מתה מהתרגשות
מעניין איך כולם השתנו... איך החברים שלי ניראים... מה עלה בגורלם..בכל זאת 6 שנים זה לא קצת!
כבר מזמן הבנתי שמטעויות לומדים.. הבנתי כן אבל.. לא הפנמתי כנראה
אני אלופה בלהסתבך בצרות! עוד לא הספקתי לסדר את כל החפצים שלי בבית שבו אגור
וכבר שברתי לשכן את העציץ! נו מה אני יעשה?אמרתי כבר שאני מסתבכת בכל דבר
אני מאוד מפוזרת... פעם חייתי בעולם ורוד כזה.. אבל כל העולם
הורוד הזה התנפץ לי בפרצוף!
הנה כבר שכחתי ,לציין... קוראים לי ניקול... נולדתי בארץ, אבל אבי שלח אותי לפנימייה
בארה"ב למשך 6 שנים מגיל 10 עד עכשיו...
סוף סוף הוא החליט להחזיר אותי למקום שאני באמת שייכת אליו..ישראל!
לא שלא טוב בארה"ב..אבל בכל זאת..אין כמו הבית!
היום יש לי יום הולדת.. אני בת 16.. וסוף סוף אבי הצליח להסדיר את כל ענייני העבודה שלו
והחליט להתיישב ולהקים משפחה..מצא לעצמו איזושהי נערה שיכולה להיות אחותי
וחושב להתחתן איתה...
והיא עוד מצפה לילד ממנו... הלווו אבא היא יכולה להיות הנכדה שלך!
ואתה חושב להתחתן איתה?!
טוב.. אני יודעת ש"לאהבה" אין גיל.. אבל כשזה נוגע לאבא שלי..יש ועוד איך!
לא שהיא כל כך צעירה..פשוט היא לא מצאת חן בעיני..קראו לה שונטל.
אימי מתה מס' שבועות אחרי שנולדתי..ככה שאני אפילו לא זוכרת אותה...
אני מרגישה שאני לא מכירה אותה וגם מעולם לא הייתה לי דמות של אימא לידי
כל מה שנשאר לי ממנה זאת שרשרת עם תליון בצורת לב.... מאוד יפה
אני נושאת אותו עוד מלידה..אני אף פעם לא מורידה אותו... השרשרת גורמת לי להרגיש
כאילו היא נמצאת איתי... וחוץ מזה..זה הדבר היחיד שיש לי ממנה!
אבא לא הראה לי אפילו תמונות שלה... הוא לא אוהב לדבר עלייה ולהזכר
והולך באמצע השיחה... הוא אמר שביתנו נישרף מס' חודשים לאחר פטירתה
ולא נשארו לו תמונות שלה., אז אני לא יודעת אפילו איך היא ניראית הוא גם לא שמר על קשר
עם משפחה...
הייתי ילדה קצת בעייתית.. אני מודה...
אף פעם לא אהבתי כלום תמיד היו לי תלונות אבל זה היה מפני שאבי לא הקדיש לי
תשובת לב שלה הייתי זקוקה.. זה מפני שהוא אף פעם לא היה מסיים לקרוא לי סיפור
לפני השינה.. כי תמיד קראו לו לעבודה..אפילו בשעות של הלילה.,
לא הרגשתי אותו לידי
לא הרגשתי שהוא תומך בי כמו שאבא צריך לתמוך בבת שלו.
בגיל 11 הוא הודיע לי שהוא שולח אותי לפנימייה לזמן קצר כי לא יכול לטפל
בי מספיק טוב עקב מצב כלכלי... אני זוכרת את היום הזה כאילו היה רק אתמול
אני זוכרת את הדמעות.. וואי איך בכיתי כשנפרדתי מהחברים שלי, ובמיוחד
מהידיד הכי טוב שלי
אפשר להגיד אפילו החבר הכי טוב שלי.. במובן של ידיד כמובן! קראו לו ניסים
לכל הבנות בגילי היו חברות הכי טובות
ולי ידיד... כל היום היינו מבלים ביחד.. כמו שאני זוכרת אותו..
הוא היה כזה קטנטן שמנצ'יק חמודי כזה
עם לחיים שבא לצבוט אותם! פשוט לא יכולנו להיפרד אחד מהשני חחח
עמדנו שעה ודיברנו בזמן שאבי זירז אותי כי הייתי צריכה כבר לעזוב לארה"ב,
כשדיברנו החלטנו להשאיר מזכרת אחד לשני, אני הבאתי לו צמיד צעצוע
כזה שעליו היו מצוירים דובונים חחח נו כי הייתי קטנה מה יכלתי להביא לו?
שנינו היינו קטנים
חחח והוא הביא לי טבעת ורודה מפרווה ..חמודה כזאת.. ואני לא הורדתי אותה עד גיל 13..אבל אז..
האצבע שלי גדלה מן הסתם חחח ופשוט הטבעת לא עלתה עלייה! מה זה התעצבנתי אז חחח
ואני לא יכולה להאמין שאני חוזרת..חוזרת לעיר שבה בילית את התקופות הכי יפות בחיים שלי..
לצפת! אני כמובן לא יגור בביתי הקודם אבל אבא קנה דירה..בית פרטי נחמד שנמצא אפילו
באותו הרחוב שבו היה ביתי הקודם
כשהגעתי הביתה מנמל התעופה ... ראיתי קופסה קטנה ליד החדר שלי.. התקרבתי ופתחתי אותה
וכשפתחתי אותה..ראיתי בה גור קטנטןןןן וחמדמדדדדד עם עיניים עצובות ביותר
ומסתכל עליי ומקשקש בזנב
בהתחלה לא הבנתי מה הולך פה ... ואז חשבתי לעצמי "אהה וואללה יש לי יום הולדת היום!
בטח אבא קנה לי!" חחח הצתה מאוחרת
מיד התכופפתי ללטף את הגור ומיד גיליתי שזאת כלבה חחח היא כזאת מתוקה
שהחלטתי לקרוא לה לאקי – מזל באנגלית!
כי הרגשתי באמת מזליסטית באותו הרגע...
לקחתי את לאקי.. ישר עליתי לרכב של אבא שלי והוא לקח אותי לסיבוב בשכונה
"וואי אבא אני לא מאמינה..איך הדברים השתנו פה! אני לא מזהה את העיר שלי! חחח"
-"חח ברור...לא היית פה הרבה זמן..חכי חכי זה עוד כלום אני עכשיו יראה לך מה בנו
ליד הבית הישן שלנו את תתחרפני"
"נו מה...אחותי...אממ אמממ אמממ סורי, זאת אומרת... הארוסה שלך...תתחתן איתך בקרוב?"
-"יופי..לצחוק עכשיו או אחר כך ניקול?!"
"סתם צחתקתי חחח"
-"אז את לא מצחיקה!"
"טוב אבא סליחה נו... בהתחלה חשבתי שאתה רוצה לאמץ אותה כששלחת לי תמונה שלה..
אבל אז כשאמרת לי שאתם תתחתנו.. פשוט לא יכלתי להפנים את זה וחשבתי שזאת בדיחה..."
-"ניקול......!!!"
"נו טוב אבא סורי חחח"
אוף נו טוב מה הוא רוצה שאני יגיד לו "היי אבא מותק התגעגעתי אלייך וואי כמה שנים
איזה יופי... יש לך ארוסה שלא ידעתי עלייה עד שבוע שעבר..והיא כבר הספיקה להכנס ממך להריון"
הוא אפילו גלויה לא שלח לי! רק בגדים , מותגים, וכל מיני דברים כאלה
אני לא צריכה את העזרה שלו בזה.. פשוט שיהיה....אבא
" וואי אבא אני לא מאמינה... אני הולכת לראות את החברים שלי...
יוו הם בטח ישתגעו כשיראו אותי... דיי אני נראה לי יותר מתרגשת מהם חחח
..מישהו יודע שאני באה?"
-" אממ לא..ביקשת שאני לא יגיד..אז לא אמרתי"
"טוב, ככה יותר טוב... חח נעשה להם הפתעה קטנה! =]"
כשאמרתי -"קטנה" התכוונתי לגדולה חחח בטח יפלו כשיראו אותי
יווו דיי איזה התרגשותתת...!
אבא הוריד אותי וואת לאקי מהרכב כי רציתי לטייל קצת..להזכר בתקופות.. בעבר..
מייד החלטתי ללכת למחסן שפעם הקמנו כשהיינו ילדים..
היינו מסתובבים שם כמעט 24 שעות ביממה ואף פעם לא היה נימאס לנו חחח
לקחתי את לאקי בידיים ... והתחלתי את דרכי לשם
כשהגעתי... לא זיהיתי את המקום...
פתאום בלי להבחין יצא קול מתוכי "איפה המחסן??!?!?!!"
ראיתי רק מקום הרוס... מלא אבנים... מסריח ..פשוט לא מה שהיה פעם!
חשבתי אולי טעיתי במקום..אבל שאלתי כמה אנשים .. וכן זה היה הרחוב אפילו זיהיתי
את העץ הגדול שהיה שם.
פתאום אני מוצאת את עצמי לבד ברחוב שאני לא ממש מכירה וזוכרת
הולכת ככה סתם בכיוונים שונים לא משנה לאן... שאלתי כמה אנשים והם כיוונו אותי
למקום שאליו רציתי להגיע... לבית של חברה שלי מהילדות...
זכרתי אפילו את הקומה.. דפקתי בדלת
ופתחה לי אישה זקנה , בחלוק מלוכלך..ניראית כאילו לא התקלחה כמה שנים טובות
"מה את רוצה?!"
"אמממ... נטע בבית?"
"כן...כנסי.."
האישה הובילה אותי לחדרה של עדן..וכשפתחתי את הדלת ראיתי שם את נועה!!!
ילדה שהייתי מסתובבת איתה הרבה כשהייתי קטנה..
יש לה שער בלונדיני מתולתל וגומות חן חמודות =].
עוד לפני שהבחנתי בכך היא קפצה עליי והרגשתי את הראש שלי נידפק בריצפה
"יוווו סליחה ניקוללל מאמי יווו כמה שניםםם דיי אני לא יכולהההה"
ושוב חיבקה אותי..הפעם הייתי מוכנה לזה חחח וחיבקתי אותה בחזרה
דיברנו כמה דקות
ואז התרוממתי מהרצפה וראיתי ילדה שוכבת על מיטה..היא ניראתה לי מאוד חולה..
לא היתה בה רוח חיים כמו שאומרים... היא ניראתה מאוד חולה..."
-"ניקול מה את לא מזהה אותה???"
"מזהה את מי ...?"
-"זאת נטע!!!! מה שכחת ממנה???"
"נטעעעעעעעעעעעע??? יעני נטע נטעי?? מה קרה לההה??" וישר ניגשתי אל מיטתה
"מה לא קרה לה?? לפני 3 שנים מצאו אצלה לוקמיה.. והגוף שלה לא מגיב כבר
לתרופות ובקיצור נתנו לה מקסימום שנתיים או שלוש"
אני לא יכלתי להגיב על מה שאמרה נועה מפני ששקעתי במחשבות ובלי ששמתי לב
העיניים שלי האדימו...
לא היה לי מה להגיד באותו הרגע... פשוט שקרעתי במחשבות
וישר ניגשתי את מיטתה ולקחתי את ידה של נטע ..היא ישנה
ולא יכלתי לעצור את עצמי ופשוט פרצתי בבכי.. כל החיים שלי עברו מול עיניי .. כמו פלאש
ניזכרתי בכל הרגעים שביליתי איתה בילדות... ..
"תקשיבי ניקול..הרבה דברים השתנו פה מאז שעזבת....................................."
לקראת הערב כבר חזרתי הביתה , מבואסת, לא היה לי כוח לכלום
"מה יש ניקול..?"
-"כלום אבא... אני הולכת לחדר"
"איזה חדר?! בואי שבי איתנו לאכול.. נו זה היום הולדת שלך..אז שבי נחגוג קצת"
-"איתנו...? מי זה איתנו אבא?"
"איתי ועם... את יודעת..."
-"מה?! אבא?! הזמנת אותה?! אבל זה היום הולדת שלייי!!! למה אתה עושה לי את זה?!"
"ניקול דיי כבר עם זה ועם הדעות הקדומות שלך עלייה...
אני מבטיח לך שאתה תחבבי אותה כשתכירי אותה"
"מה שתגיד!" אמרתי ועליתי ישר לחדרי.
אוףף למה הכל מתפוצץ עליי היום?! ודווקא היום?! אןף אני לא מאמינה..
לקחתי את לאקי ופשוט נירדמנו יחדיו במיטה.
המשך יבוא..אם יבואו תגובות חחח :]
מאמי
תחדשי
על
הסיפור
יצא
לך
סוףףף
הדרךך =]]
המשךך
דחוףףף =]]
ווווואאאוו
יפההההה,
האמת אם לא היית רושמת "סיפור"
הייתי חושבת שזה מהחיים האמיתים שלך
או של אחר. ונסחפתי לזהה :] חחח
אזז בטטחחח שאני מחכה להמממשששך [ומממהר!]
ואווו התחלה ממדהימה
תמשיכיי בוביתת
מווואהה
😉 תודה אנשים..אני תכף ממשיכה...
חחחח יווו איזה חמודים חח הנה ההמשך :]
אם תרצו עוד גיבו לי ואני ישים 😊
אז הנה ההמשך...:
[B]-"אבא תענה לטלפוןןן!!! "
"זה לא הטלפון... מישהי באה לבקר.. בואי תירדי"
יואו זאת בטח הארוסה המעצבנת שלו!
ירדתי בעייפות במדרגות מן החדר שלי אל הדלת.. ולפתע הלכה לי כל העייפות אחרי
שראיתי מי עומדת בדלת....
הייתה זאת נועה!!!
"פשש הצלחת להפתיע אותי..מה את עושה פה?"
-"באתי לקחת אותך איתי"
"לקחת אותי..איתך..? לאן..?
-"היום זה היום הולדת שלך ניקול.. אז נצא לחגוג... נפתח איזשהו מועדון בקרבת מקום"
"מה?? השתגעת?? רק התעוררתי! תראי איך אני ניראית!"
"את ניראית פצצה..לכי תתלבשי ותתארגני אני עומדת פה ואני לא הולכת מפה עד שתצאי"
-"אבל נועה..."
"בלי אבל! יאללה OP OP לכי למעלה להתארגן וכדאי לך לעשות את זה מהר כי אני לא מתכוונת להשאר לגור פה.. כשהיינו קטנות היית מסדרת שעות !
בבקשה..תגידי שהשתנת חחחח לפחות בזה חחח"
-"אממ לא 😛"
וישר עליתי למעלה להתכונן למרות שלא היה לי בכלל מצב רוח ליציאות
אבל חשבתי לעצמי...וואללה היום יש לי יום הולדת.. זה קורה רק פעם בשנה...
והתחלתי להתכונן
התלבשתי יפה כי הספקתי להביא בגדים מחו"ל...
כשהסתכלתי במראה לא הייתי ממש מרוצה מהתוצאה כי אני לא אוהבת את עצמי
חחח ככה רוב האנשים
"וואי ניקול ... יצאת מדהים!"
-" חחח באמת? תודה... אממ תגידי... החצאית הזאת לא משמינה אותי?"
"אוי נו את עם השטויות שלך .. סתמי לפני שהיד שלי תפגוש את הפרצוף שלך וזה יהיה כואב.!!.יאללה... נרד?"
"חח טוב..בואי"
כשיצאנו לא הייתי בטוחה שעשיתי את הצעד הנכון כי הייתי עייפה רצח וכל מה שהיה בא לי באותו הרגע...
זה לישוןןןןן
אבל מה כבר אפשר לעשות? הסתדרתי והכל...
בחוץ ראיתי את ההורים של נועה מחכים לנו כדי להסיע אותנו לשם
-"וואללה נועה הלוואי ואבא שלי היה מסיע אותי למועדונים חחח זה ממש לא נראה לו"
"חחח עזבי שטויות..ההורים שלי מודרניים חחחח"
כשראיתי את ההורים של נועה הם ירדו מהרכב והביאו לי חתיכת חיבוקקק
שחשבתי שעוד מעט כל מה שאכלתי יצא החוצה
כל הדרך שתקנו ואני רק התבוננתי מבעד לחלון לראות את העיר הישנה שלי..עוד לא הפנמתי שאני חזרתי ! חחח
כשהגענו... היה קר מוות בחוץ! חשבתי שהאף שלי נעלם מרוב שלא הרגשתי אותו...
שלא לדבר בכלל על הידיים שלי !
נועה העמידה אותי בפינה מסויימת ליד המועדון ואמרה לי לחכות שם בדיוק ושהיא תלך לקנות לנו 2
כרטיסי כניסה למועדון...
בזמן שעמדתי.. ניהיתי כחולה כבר מרוב הקור !
חשבתי לעצמי... איפה הנועה הזאת?! אני ירצח אותה! קור כלבים והיא השאירה אותי פה לבד!!!
לפתע... אני רואה את נועה יוצאת מהמועדון... אבל לא לבד!
עם חמולה של ילדים מאחורייה... אני לא רואה טוב מרחוק ולכן לא הצלחתי לזהות את הילדים שהיו לידה...
לפתע אני רואה את כל החמולה הזאת מתחילה לרוץ לכיוון שלי! אבל ממש לרוץ לרוץ!
אחרי שנייה אני קולטת את עצמי מעוכה... איזה 30 אנשים מחבקים אותי יחדיו
ואני לא יכולה לנשום...
אחרי שסוף סוף הם עזבו אותי... ועדיין לא חזרתי לעצמי הסתכלתי עליהם והתחלתי לזהות כל אחד ואחד! פתאום אני רואה את כל החברים שלי מהעבר! מהילדות .. כן כן אלה היו הם!
אחרי שהפנמתי את הדבר... בעצמי ניתלתי להם על הצוואר ופשוט לא יכלתי לנשום מהתרגשות..וואי כמה שהתגעגעתי אליהם!!
ישבנו בקור הכלבים הזה איזה שעתיים ורק דיברנו ודיברנו ודיברנו
מכל האנשים האלה שראיתי..לא ראיתי את הבן החשוב ביותר בשבילי... את ניסים..
-"נועה..בואי שנייה לפה"
"מה יש ניקול? קרה משהו?"
-"תקשיבי..איפה ניסים?! הוא עזב או מה?! קרה לו משהו?! אני חייבת לדעת!"
"חח לא תירגעי..תנשמי.. הכל טוב והוא לא עזב לשום מקום.. את עוד מעט תראי אותו הוא פשוט עוד לא הגיע"
"הוא יודע שאני חזרתי?"
-"לא..לא הספקתי לספר לו....אבל אני יודעת שהוא אמרו לבוא כי גם ככה התכוונו לבלות פה היום"
"אהה טוב... נועה כשתראי אותו על תגידי לו בבקשה שהגעתי.. אני רוצה להפתיע אותו!"
-"סבבה ניקול.. איך שבא לך 😊 "
עמדנו בתור הזה איזה חצי שעה! כי זה ערב הבכורה של המועדון הזה...
אז היו מלא אנשים... אי אפשר היה לנשום!
כשסוף סוף נכנסו. אני ונועה נדהמנו. האולם היה גדול וממש יפה
בכל זאת בארה"ב האולמות יותר גדולים מאלה של ישראל בהרבה.. אבל זה היה אולם ממש יפה
וגם לא רגיל.. הייתה בתוכו צמחיה. צמחים שבאורכם כיסו את כל הקיר ועליהם אורות לבנים כאלה .. נורות.. בקיצור ממש השקיעו!
בהתחלה לא רציתי לרקוד ורק ישבתי
אבל אחרי זה כולם משכו אותי לרחבת הריקודים והתחממתי אפשר להגיד חחח
התחלתי לרקוד ולבלות עם כולם
כל הצרות שלי ברחו לי מהראש
אבל יא ווארדי כמה בנים הציקו לי! אני רק מעיפה אחד..בא אחר!
יוו איזה מעצבן זה היה... אבל זה כל הקטע במועדונים חחח
לאחר שעה של ריקודים הייתי כבר עייפה אבל בכל זאת המשכתי
אני ונועה רקדנו אחת ליד השנייה
ופתאום... שמתי לב לבחור אחד... שניסה להידחף בין כל האנשים ולעבור
הוא היה גבוה.. היה לו גוף משהו לא מהעולם הזה! הוא היה שזוף
עם עיניים בהירות ממש יפות..ישר שמתי לב אליו...
ולהפתעתי הוא התקרב אליי... חשבתי לעצמי... מה אני עושה ?? חח מה?? וואי מה אני יגיד לו?
ואז בא הביאוס הגדול... הוא אכן עבר לידי..אבל הוא לא בא אליי הוא בא לנועה...
ואמר שלום לנועה.. ממש בחמימות...
בקיצור הוא ישר ירד מהרשימה שלי.. חשבתי שיש משהו בינו לבין נועה..
הוא אמר לה שלום ופשוט הסתובב והלך
לא נראה לי הוא ראה אותי בכלל.. היו כל כך הרבה אנשים.. אבל אני ראיתי אותו מצויין חחח 😁
המשכתי לרקוד ליד נועה ואפילו לא שאלתי ממנה מי זה היה כי פחדתי להתפאדח ושהיא תגיד לי שזה חבר שלה חחח
אז המשכתי כרגיל...
פתאום לא יכלתי יותר והייתי מתה מצמא!!!!
אמרתי לנועה שתחכה לי בדיוק במקום שהיא רוקדת בו
ושאני הולכת לקנות לי משהו מהבר.
קניתי לי מיים... והלכתי מייד להתפנות.. אוקיי אז המועדון היה מדהים
אבל השירותים..במיוחד של הבנות... מסריחים!!! ואני עוד חשבתי שבנים מגעילים!!!
השירותים היו גדולים אבל ממש מסריחים ואני הייתי טיפה מסוחררת..לא יודעת ממה אפילו חח
כנראה רקדתי קצת יותר מדי.. "קצת" חחח
אמרתי לעצמי..אין מה לעשות.. אם פה זה המקום היחיד שאפשר בו להתפנות... אני ילך
אז נכנסתי לשירותים ואחרי זה הלכתי לשטוף ידיים
המוזיקה הייתה כל כך רועשת שהיא עוד שנייה פיצצה את המראות בשירותים!
לאחר מכן פניתי לכיוון הדלת וישר כשיצאתי.. הרגשתי שמישהו נוגע לי במותניים מאחורה
הסתובבתי בבהלה וראיתי איזשהו שיכור.. נראה לי הוא לקח משהו... הצמיד את ידיו אל המותניים שלי וברור שישר העפתי את הידיים שלו ממני
אבל הוא התעקש והצמיד אותי אל הקיר
התחלתי ממש להיבהל באותו הרגע..הוא היה ממש חזק והיה קשה להתנגד לו
וכל מי שעבר לא שם לב כי הם היו עסוקים בשלהם
אני הסתכלתי עליו ואמרתי לו "תעזוב אותי כבר!" הוא לא ענה והמשיך בשלו
אני נשענתי על הדלת של השירותים והוא פתח אותה והכניס אותי פשוט פנימה
אוקיי אז ככה.. ברגע הזה ממש נבהלתי ופשוט נכנסתי להיסטריה לא היה לי מה לעשות
והבחור היה בערך בן 30 אם לא יותר!
התחלתי לצרוח אבל אף אחד לא שמע אותי... בגלל המוזיקה
העפתי לו את הידיים והתכוונתי ללכת אבל הוא לא נתן לי ומשך אותי אליו בחזרה
הוא הצמיד את הידיים שלי לקיר ולא יכולתי לזוז
והוא התחיל לנשק לי את הצוואר... אני פשוט נכנסתי להיסטריה והתחלתי לצרוח
לא ששמעו אותי! הבחור ניסה להרים לי את החצאית.!!!
-"דיי תעזוב אותי דיי!!!!! זה לא מצחיק!! דיי" וממש כבר התחלתי להכנס ללחץ
לפתע שמעתי קול מאחוריי הבחור שאמר :"תעזוב אותה!"
הבחור לא הסתובב ואז אותו אחד שהיה מאחוריי בא אליי והעיף אותו לקיר
אני עמדתי שם לא ידעתי מה לעשות...לא ידעתי מה קורה לי ואיפה אני בכלל!
הבחור קם וברח מהשירותים ואני פשוט התיישבתי על הריצפה ...המומה...
כשהרמתי את מבטי... ראיתי את אותו הבחור שמצא חן בעיני כל כך שבא להגיד לנועה שלום
הוא התכופף אליי והרים אותי.
הוא הוציא אותי מהשירותים והביא לי מיים
אני עוד לא יכולתי להוציא מילה.. כי רק ניזכרתי באותם הרגעים שבהם יכל לקרות משהו נוראי
לקחתי את המיים שהוא נתן לי..הסתכלתי עליו.. וראיתי אותו מסתכל עליי.... באותו הרגע שמתי לב לעיניים היפות שלו... הוא הסתכל עליי כל כך בסקרנות ואפילו לרגע הרגשתי מוגנת.
כי הוא לא הכיר אותי..מה פתאום הוא עוזר לי?!
שמעתי את הפלאפון שלי מצלצל וראיתי שזאת נועה....לא יכולתי לשמוע אותה בכלל
כי היא הייתה גם בפנים במועדון
אז היא שלחה לי הודעת SMS שהיה רשום בה :"אני באמצע הרחבה..בואי"
חשבתי לעצמי.. ממש יופי..היא אומרת לי בואי ושהיא באמצע הרחבה..והרחבה היא ע-נ-ק-י-ת
עם שמונת אלפים אנשים..! איך אני ימצא אותה לעזאזל?!
הסתובבתי שנייה אל הילד...
-"אממ תודה..."
"חח על לא דבר... תגידי למה את מסתובבת לבד? ועוד במועדון!?"
"לא אני לא לבד.. אני עם חברה...פשוט הלכתי לרגע להתפנות"
-"בפעם הבאה שתלכי להתפנות תדאגי שמישהו יהיה איתך"
"טוב המפקד"
חייכתי אליו והלכתי לחפש את נועה....
הסתובבתי ברחבה ולא מצאתי את נועה בשום מקום!
שלחתי לה הודעה שאני יפגוש אותה בדלת הכניסה למועדון
כשנפגשנו אפילו לא סיפרתי לה על מה שקרה לי כי בעצמי עוד לא הפנמתי את זה
חזרנו לרקוד וכעבור כמה דקות ראיתי את אותו הבחור שהציל אותי מתקרב
שמתי לב שהוא מחפש משהו על הרצפה .. הוא וכמה מהחברים שלו...
המשכתי לרקוד והסתכלתי עליו... חשבתי לעצמי.. מה לא הייתי נותנת שאחד כזה יהיה לצידי
ופתאום דרכתי על משהו... הייתי על נעלי עקב...אז כמעט נפלתי
התכופפתי לראות מה זה היה וראיתי טבעת ... דאי גדולה....
הרמתי אותה ובאתי להגיד לנועה ושמתי לב שגם היא עסוקה בחיפושים
אז באתי לנועה והראיתי את הטבעת... והילד הזה היה לידה... הוא שם לב שבידי הטבעת ופשוט בא אליי לקח לי אותה מהיד.... אני מופתעת הסתכלתי עליו ועלה על פניו חיוך...
-"וואי תודה !! מצאת את זה!!"
"אמממ.. בבקשה"
אמרתי לו והסתובבתי לנועה בחזרה
המשכנו לרקוד .. ואני ונועה צחקו מלא מלא על כל מיני אנשים ואיך שהם רקדו חח אין זה היה מצחיק!
פתאום בזווית העין ראיתי את אותו הבחור..ישר הסתובבתי לראות.. וראיתי אותו יושב על אחד מכיסאות הבר ועליו איזושהי מבחורה באותו הרגע נמחק לי החיוך! הסתובבתי לנועה ופתאום לא ראיתי אותה במקום
יצאתי מהדלת של המועדון לחפש אותה בחוץ כי לא ראיתי מצאתי אותה בפנים וחשבתי שהיא יצאה לדבר בפלאפון או משהו.
פתאום מישהו סובב אותי אליו וראיתי את אותו הבחור... לא יודעת מה קרה לי
אבל.... דאי התעצבנתי ממה שראיתי...וחשבתי שיש לו חברה..אז למה הוא בא אחריי?! אחח בנים...!
ווואהה ממסכנה מימה שקרה לה.. 😢
פרק ממש ייפהה
תמשכיי מאמי
מוואהה
יואאא מהמםם.. קראתי עכשיו הכלל....
תמשיכיי דחופפיייי.....
😂 תודההההה אנשיםםםם 😂
לוב יוווו 😉
הנה ההמשך..:
הוא ניגש אליי..-"ילדה.. אמרתי לך שמסוכן לצאת פה החוצה מה את נורמלית? לא זוכרת מה קרה לך בשירותים?
שבוע שעבר ידידה שלי יצאה ככה בדיוק כמוך ואם לא הייתי מגיע היא כבר הייתה בבית חולים
היו פה כמה עבריינים שבוע שעבר בלילה..אז מאמי השעה 4 לפנות בוקר..לפחות תיכסני"
מה פתאום הוא דואג לי כל כך?!חשבתי לי
-"למה מה אתה שומר ראש של כל העולם פה?"
אמרתי לו את זה והסתובבתי בחזרה למועדון ובאתי להיכנס לשם
פתאום הוא תפס אותי מאחורה... משך את היד שלי והקריב אותי אליו :
"אם הייתי יודע שאת כזאת סנובית לא הייתי עוזר לך מההתחלה"
-"הא!? סליחה?! " אמרתי לו
והתקרבתי אליו עד שהרגשתי את הנשימה שלו והסתכלתי בעיניים הבהירות שלו כל כך קרוב,
שכמעט ולא עמדתי בפיתוי
"ואני.. אם הייתי יודעת שאתה כזה מטומטם לא הייתי מחזירה לך את הטבעת שמצאתי מלכתחילה!"
כשאמרתי לו את זה הבחנתי במבט החודר שלו... ופשוט מרוב עצבים
העפתי את היד שלו מהיד שלי ובטעות משכתי במשהו..כנראה בצמיד
שהתפורר על הרצפה.. וחלקים ממנו פשוט התפזרו על הרצפה בכל מקום
באותו הרגע..המבט שלו השתנה והוא ממש התחרפן
"מה עשית?!?!?"
-"יו אני מצטערת ..לא בכוונה"
הוא לא ענה לי והתחיל לאסוף את החלקים ושם אותם בכיס שלו...חשבתי לעצמי... סתם צמיד מסכן
מה הוא מתרגש?
"טוב ילד..תירגע אני יביא לך עשר שקל תלך לקנות אחר חח"
-"זה לא מצחיק! את לא מבינה..תעזבי אותי לבד"
"טוב ילד..תירגע אני יביא לך עשר שקל תלך לקנות אחר חח"
-"זה לא מצחיק! את לא מבינה..לכי מפההה..!!!"
"טובבבבבב בסדר..תירגע...סך הכל צמיד..."
"סך הכל צמיד?! עזבי את לא מבינה כלום...לכי לכי מפה..סעי הביתה.. בטח אימא שלך מתחרפנת
מזה שהביאה לילדה כמוך לצאת למועדון...את עוד קטנה בשביל הדברים האלה"
באותו רגע שהוא הזכיר את אמא שלי.. ישר הבעת הפנים שלי השתנתה
והייתי מוכנה להעיף לו אבן בראש
-"שלא תעז לדבר על אמא שלי!!! אתה לא יודע כלום עליי!!
ואם אתה כל כך רוצה..אני ימסור לאמא שלי את מה שאמרת..."
"תמסרי ילדה תמסרי..רק בעיות איתך..!"
-"אני ימסור לה..כשאני יגיע לאיפה שהיא נמצאת..."
"פחח למה איפה היא יכולה כבר להימצא?" שאל אותו הילד ושמעתי נימת זילזול בקולו
-"איפה היא נמצאת..? לא יודעת..אני לא בטוחה... אני מקווה שב...ג-ן ע-ד-ן...!"
אמרתי וכבר שמעו בקולי שאני עומדת לבכות
בריצה רצתי לעבר דלת המועדון ..נעצרתי לשנייה כדי להסדיר את הנשימה ולחזור לעצמי
ורציתי להכנס כשבדיוק מישהו משך אותי אחורה
היה זה הוא..אותו הילד ..מה הוא רוצה ממני עכשיו?! לא הספיק לו?!?..?!
"תקשיבי...אני לא יודע מה להגיד...אמממ..."
-"בוא נעשה ככה..אתה לא תגיד שום דבר ותעזוב אותי ואני ילך..נראה לך סבבה?!"
"דיי ילדה את לא יודעת עד כמה שאני מצטער..אני מצטער על מה שאמרתי..לא ידעתי..."
-"טוב.. סולחת..עכשיו תעזוב אותי..ביי בייייי"
"לא .. נו אני יודע שאת לא סלחת...יש לי רעיון..."
-"רעיון..? זה כבר לא נשמע טוב..ילד תעזוב אותי ואני ילך ונעשה כאילו לא הכרנו"
"אבל הכרנו..אז אי אפשר לעשות כאילו שלא.." הוא אמר זאת והסתכל על השפתיים שלי בבירור
הרגשתי משהו מוזר מתרחש לי בבטן... אמרתי לעצמי :"דיי ניקול תתעוררי זה לא יכול להיות..
את אפילו לא מכירה אותו..תחזרי לעצמך!"
-"תעשה טובה תעזוב אותי..מחכים לי בפנים..לך להמשיך לאסוף את הצמיד המסכן שלך שעלה שקל וחצי"
"תקשיבי... את לא חושבת שאת מגזימה קצת? אני באתי לפה להתנצל וככה את נופלת עליי?!"
-"אני לא נופלת על אף אחד..ולא הגזמתי בשום דבר אז בוא נעשה לעצמנו טובה ופשוט תעזוב אותי..."
אך הוא המשיך להחזיק אותי במותניים וניסיתי להתחמק ממנו עם הפנים שלי..
"מה יש? את מפחדת ממני או משהו?"
-"פחח אני?! למה אני אמורה לפחד ממך...?! לא מכירה אותך אפילו!"
" טוב תקשיבי את חייבת לי צמיד..."
-"פחחח מה?! אני לא חייבת לך כלום!"
לפתע הוא עזב אותי...
"מה?! הרי את אמרת בעצמך את זה..!
-"אולי..אבל התחרטתי..חוץ מזה צמיד כזה מסכן כבר לא מוכרים בשום מקום..רואים שהוא ישן
מה אתה בכלל שם אותו על היד?!
"את לא תביני..וזה משהו אישי.. הצמיד הזה מאוד חשוב לי"
הוא אמר והפנה אליי את הגב וחזר לאסוף את שאריות הצמיד..
ואני ניכנסתי למועדון לנסות למצוא את נועה...
איזה ילד מוזר..מתרגש בגלל צמיד מסכן.. לפחות שהצמיד היה אמיתי או משהו..סתם צמיד צעצוע
ונכנסתי בחזרה למועדון...היא משכה אותי להמשיך לרקוד למרות שלא היה לי כבר חשק!
אבל בכל זאת נישארתי
בריקודים התחילו להידבק אליי מלא בנים..והיה ממש לא נעים
והתחלתי להעיף כל אחד מהם ... לפתע הרגשתי שמסתכלים עליי
יש את ההרגשה המוזרה הזאת.. שמתבוננים בך..וככה היה לי
הסתובבתי וראיתי את אותו הבחור... עומד ומסתכל עליי
בוחן אותי..וממש לא מוריד את המבט שלו ממני
נועה אמרה לי שמונית מחכה לנו בחוץ ושהיא הזמינה כבר ..אז יצאנו ונסענו הביתה
הגעתי הביתה ב6 לפנות בוקר!
ואבא שלי נירדם על הספה, עליתי לחדר שלי וישר נישכבתי על המיטה...
כל הלילה חשבתי על היום הזה... שהוא לא היה בדיוק מה שציפיתי ממנו שיהיה
אבל הכי התבאסתי..שלא ראיתי את ניסים
אוף היו לי כל כך הרבה אשליות ליום הזה שאני ישוב לראות אותו...
המשך יבוא :]
יואוווו ניסים מול העיניים שלה אני בשווווווווווק#@
שתזהה אותו כברררר!!
איזה סיפווור מעלףףף נשממה
המשךךךך 😊
מממממממממהמםם
מילה שלי?! הילד הזה זההההה ניסים
לפיי הצמידדד
חחח טוב טוב יאאלהה
המשךך ודחוףףף
הנה המשךךך בבקשההה ..: }
😉
בבוקר למחרת.. כמעט ולא קמתי..הרגשתי כל כך מוטשת מאתמול...אבל הייתי חייבת לקום כדי
לצאת לסיבוב עם הכלבה...שתעשה את הצרכים שלה..למה אבא אייים להעיף אותה..
אם היא תעשה את זה בבית..אז עדיף להרגיל אותה לצאת מגיל צעיר...
למרות שהיה לי ממש קשה לקום מהמיטה..הצלחתי איכשהו ...התלבשתי ולקחתי את החגורה של הכלבה...והייתי בדרכי למטה..כשירדמתי מהמדרגות.. לא שמתי לב ששטפו את הריצפה
והתחלקתי ונפלתי על היד "אחחחחחחחחחחחחחח" זה היה כואב ממש אבל ממש כואב!
התחלתי להתקפל מכאבים אך איש אינו היה בבית..הופתעתי קצת
ולאחר שהתאוששתי טיפה .. קמתי והלכתי למטבח לחפש את אבא...
על המקרר היה מונח פתק : "ניקול נשמה יצאתי עם שונטל, יצאנו לחפש מקום לאירוע"
אירוע?! על איזה אירוע הוא מדבר?!?!?!? הלכתי לחדר שלו ומצאתי בארון של ארוסתו
שמלת כלה,טוב ברגע זה הרגשתי שפיל עבר עליי ומעך לי את החיים !
אבא מתכוון כבר להתחתן?! כל כך מהר?! ומה עם דעתי?! הוא לא חשב לדבר איתי קודם?!
בכל זאת אני הבתתת שלווו...!!! והוא הולך לקטינה שיכולה להיות אחותי ועושה לה ילד...
טוב נגד הילד אין לי שום דבר.. יש לי אבל הרבה נגד אמא שלו..שונטל..
אני הייתי כל כך עצבנית באותו רגע שכבר לא הרגשתי את הכאבים החזקים שהיו לי ביד
כי הכאב הנפשי היה חזק יותר מהפיזי..! !##!!
בכל זאת החלטתי ששום דבר לא הולך להפריע לי בתוכניות שלי..
לקחתי את החגורה הקטנה ויצאתי עם לאקי החוצה..היא עוד לא יכלה ללכת פרפקט והתנדנדה מצד
לצד..אז החלטתי לקחת אותה על הידיים וזהו..היא הרי ממש קטנה!
יצאתי איתה לסיבוב בגינה..לאחר 20 דקות התעייפתי והחלטתי לחזור הביתה...
כשחזרתי ראיתי את המכונית שלא אבא שלי חונה ממש ליד המדרכה של הבית, נכנסתי הביתה כאילו כלום, אבי עמד במיסדרון וראה אותי עולה לחדר
הוא אמר לי משהו אבל לא שמעתי וגם לא רציתי לשמוע, לא הסתובבתי אליו אפילו
עליתי לחדרי ושמעתי רעש מהחדר הסמוך.. שבו התכוונתי להשתקם בהתחלה אבל הוא היה קטן מדי. נכנסתי לחדר וראיתי את שונטל מסדרת את חפציה בארון של החדר הזה..
זה לא המקום שלה..היא יושנת עם אבי..מה היא עושה פה?! נכנסתי לחדר ועמדתי מאחוריה
ושמתי לב שמשהו חסר בחדר... לא ידעתי מה..התבוננתי היטב וקלטתי מה היה חסר!
התמונה הענקית של אמא שלי! התמונה שמילאה את הקיר כולו! לזיכרה!
אחת ששמתי אותה שם כשעברנו לדירה הזו! חשבתי אני הולכת להרוג מישהו!
וישר פניתי אל שונטל : "שונטל, איפה התמונה של אמא שלי?! היא הייתה אמורה להיות על הקיר"
שונטל: "כן, אני יודעת..הוצאתי אותה..שמתי אותה במחסן..את לא תצטרכי אותה יותר,זה יהיה החדר
של התינוק שלי , וזה לא מקום לתמונה הזו, אז העברתי אותה למחסן...בכל מקרה..היא לא גרמה לך להרגיש טוב.."
-"סליחה.?!?!?!@?@? מה את יודעת בכלל שהתמונה הזאת גרמה לי?! זה הדבר היחיד שנישאר לי מאמא!"
"טוב ניקול מאמי תירגעי.. אם תרצי את התמונה שימי בחדר שלך, פה זה לא המקום שלה"
שונטללל החוצפנית הזאת עוד מעיזה להגיד לי דבר כזה בבית שלי?@?@?@?!?!
מי היא שתחליט בכלל?! התחלנו לריב ממש חזק..יש לה מזל שהיא הייתה בהריון כי אם לא
הייתי מוציאה לה את הלב מהמקום... אבא שמע את הצעקות ועלה למעלה
-"היי מה קורה פה?!"
"מה קורה פה?! שונטל הורידה את התמונה של אמא!"
שונטל :"יקירי.. זה יהיה החדר של התינוק אז אני הוצאתי מפה את התמונה כי אני רוצה לשפץ את החדר"
אבא :"ניקול תקשיבי מתוקה אנחנו נשים את התמונה של אמא במקום אחר טוב? פשוט זה החדר של
התינוק ושונטל צודקת עדיף שנעביר את התמונה מפה " אמר וחייך כאילו לא קרה כלום
אני מייד הושבתי :,לשים את התמונה במקום אחר?! אתם יודעים מה!? תחנקו לכם עם החדר שלכם
ותתחתנו וסעו מפה ללאפלאנד מצידי . ביי!" אמרתי ויצאתי מהחדר וטרקתי את הדלת חזק בפרצופה של שונטל...
הלכתי לחדר וישנתי כל היום... רק בכיתי וישנתי..בכיתי וישנתי...איך הוא מסוגל להחליף את אמא?!
ועוד על יצור כזה תחת רגליים כמו שונטל?! בעעעעע.... ידעתי שזה יגמר ברע!
"ניקול ..טלפון!"
-"אבא תענה ותגיד שאני י-ו-ש-נ-ת" צעקתי ככה שנראה לי שמעו אותי עד סין
"כבר אמרתי שאת לא..יאללה רדי לפה"
כל כך התעצבנתי שהוא עשה לי את זה.. . מה קשה היה לו להגיד שאני יושנת?! אוף
הוא תמיד עושה לי את זההה!!!
"הלו?"
-"בוקר טובבבב ישנונית כבר 2 בצהריים!"
"מה?! אה וואללה... מי זאת?"
-"זאת נועה.... מה את על תרופות? חחח תקשיבי רציתי להזמין אותך היום לצאת איתנו עם החברה..נו את יודעת..."
"מתי?"
-"אמממ אני יקפוץ אלייך עכשיו הביתה נהיה אצלך ובערב נצא ..מתאים לך?"
"נו טוב בואי.. אבל עוד חצי שעה ככה אני בינתיים יכנס למקלחת"
-"טוב ניקול.. אז אני יבוא עוד שעה כי אני מכירה אותך בטח תיכנסי משם ולא תצאי שנה..אז בה ביי לך"
"חח יופי נועה את לא מצחיקה..ביי, אני מחכה לך
נכנסתי למקלחת התקלחתי ואז נועה באה אליי
ישבנו בחדר ואז החלטנו לצאת
היה קריר וחשבנו שירד גשם... אז נועה התלבשה חם ואני לא רציתי
כי כל הבגדים שהבאתי איתי מארה"ב היו מתקופת החורף
אז רק לבשתי חולצה ארוכה עם שרוולים
המזל הרע שלי התחיל כבר מהרגע הזה שיצאתי מפתח הדלת
הייתה רוח חזקה ונכנס לי חול לעיניים ונפלתי בחצר של הבית שלי
מרגע זה הבנתי שהיום הזה הולך להיות חרא
יצאנו החוצה והתחלנו ללכת לכיוון השדרה
"נועה אין לי כוח ללכת לשדרה בטח יש שם מלא ערסים וכאלה"
-" עזבי ערסים..את לא רוצה לראות את ניסים?!"
"את ניסים?!???? מה הוא יהיה שם?!?! יאיייי...ברוררר שאני רוצה איזו שאלההה...!!!!"
כשנועה הזכירה את ניסים הרגשתי מין צביטה כזאת בלב
אני כל כך מתרגשת לראות אותו..כמה שנים עברו
מעניין איך הוא עכשיוווו בטח אותו שמני חמודי כמו שהיה... אני כבר לא יכולה לחכות..!!
"אני לא זוכרת... לאן פונים פה...?"
-"את לא צריכה לזכור ניקול.. השדרה מאחורי החומה הזאת"
"חומה?! קודם לא הייתה מסביב לשדרה חומה!"
-"ניקול..זה היה קודם..תחזרי כבר לעולם האמיתי חחח, את יודעת...הזמנים משתנים"
"טוב נו...."
כשהגענו לשם ראיתי חמולה של אנשים יושבים בספסלים שם... מתחרפנים
רצים קופצים , צורחים ולא ידעתי מה קורה שם חחח
כשהתקרבתי זיהיתי כמה מהם והתחבקנו והעלינו זיכרונות
אבל עדיין.. לא יצא לי לראות את ניסים! מה קורה כאן?! אני כבר מתה לראות אותו..
מה אם הוא לא רוצה לראות אותי ובגלל זה הוא לא בא?!
הלכתי לצד ישבתי והתחלתי להזכר בכל התקופה בה הייתי עם הידיד הכי טוב שלי..
מה הוא כבר לא רוצה לראות אותי?! הוא לא שמע שאני פה או מה?!
"ניקול....?"
-"דנית?! זאת את?! וואי כמה זמןןןן"
אמרתי לה וישר נעמדתי וחיבקתי אותה
"ניקול... כמה השתנת... ניהת לי כוסית חבל"ז! הבנים עוד יתחילו להזיל ריר עלייך!!!
טוב, כמו ששמעתי ..כבר מזילים חחח"
-"חחח מי יכול כבר להזיל ריר עליי?"
"טוב בחיים לא תנחשי אבל זה.................."
-"ניקול ודנית! מה אתן עושות פה?! " נועה קטעה לנו את השיחה
יאללה תצטרפו לקבוצה...ויש לי הפתעה נעימה בשבילך ניקול"
"מה.. איזו הפתעה נועה?!"
-"את כבר תראי.... בואי לפה"
התקרבתי לנועה ומשהו בתוכי אמר לי שזאת הולכת להיות חתיכת הפתעה שחבל"ז!
הלכתי לשאר הקבוצה ופתאום נועה קראה לי לצד
הלכתי לצד... והיא הראתה לי עם האצבע על מישהו שבא ומתקרב
הוא היה רחוק ובגלל שהראיה שלי לא משהו..כי אני תקועה כל היום במחשב והיא נהרסה...
לא ראיתי טוב מרחוק אז חיכיתי שיתקרב מספיק שאני יראה את פניו
פתאום אני רואה את אותו הבחור מהמועדון.. שקרעתי לו את הצמיד
ישר הסתובבתי לנועה
"נועה זה לא הבחור מהמועדון??!!?!?!?!??!"
-"כן.. אותו אחד"
"מה הוא עושה פה?!?!?!?!?"
-"חחח את כבר תראי... זאת תהיה הפתעה גם בשבילו תאמיני לי"
הוא התקרב וכאילו לא ראה אותי ולא הסתכל אפילו.. חוצפן!!!
הוא ישר פנה לנועה
"נועה למה קראת לי ,קרה משהו?"
-"אממ כן קרה מאמי... אתה זוכר את הילדה הזאת?" ונועה הצביעה עליי
"נראה לי שכן..זאתי מהמועדון...היי לך"
אמר ופנה אליי
"היי.." אמרתי בקרירות
נועה החמיצה פנים ואמרה :" טוב לפחות תביאו יד אחד לשני להגיד שלום..."
באותו רגע המחשבה היחידה שהייתה לי בראש זה להעיף לנועה נעל בראש אבל לא היה לי נעים והושטתי את ידי אליו
הוא מידי הושיט את ידו אליי ואמר "נעים להכיר אותך..."
-"גם אותך ...אמרתי" ברגע שבאנו לשחרר את הידיים אחד מהשני
נועה פנתה לשנינו ואמרה :"טוב תכירו, ניקול זה ניסים... ניסים זאת ניקול" 😕
רוצים לראות מהי התגובה של שניהם..? חח המשך יבואאאא
יואאאאאאו
זה היה ברווווור
אבל איך הם יגיבוווווווו?!
המשששששך$#!
יאאאאאאאאאאאאאא תשבעייייייייייייי?!
ויייייייייייייי הייתה לי הרגשהה
טובבב המשךך דחוףףףףףףףףףףףףףףףף
