טנקס אנשיםםםםםםםםםםםםםם 😂
המשךךךך..:
"מהההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההה?!"
אמרנו אני וניסים בקול אחד! ומייד העפנו את הידיים אחד מהשני
"את?!" -"אתה?!" אמרנו בו זמנית
ישר קימטטתי את פניי ופתחתי את הפה והלסת עוד שנייה נפלה על הריצפה
הוא ניסים?!
"נועה אני לא אוהב את המשחקים האלה שלך..את רצינית?!" אמר ניסים
"כןןןןןןןןן נראה לך אני ישקר בדבר כזה...רגע מה קורה פה? חשבתי שתשמחו"
"שנישמח?! נועה כרגע הבאת לי את השוק של החיים שלי!" אמרתי לה
ברגע הזה אני וניסים עמדנו המומים והסתכלנו אחד על השני
ראיתי את הפנים שלו והבעת הפנים שלו הייתה ממש מפחידה הוא הסתכל עליי כאילו ראה רוח
"טוב נועה פה זה ניגמר אני הולכת הביתה..." אמרתי וישר התחלתי ללכת
הסתכלתי אחורה וראיתי את ניסים מדבר עם נועה ..שמעתי אותו אומר "למה לא אמרת לי
מההתחלה שזאת הייתה ניקול?!"
-"טוב על תתעצבן היא ביקשה לא להגיד מילה היא רצתה לעשות לך הפתעה"
וברגע ששמעתי את זה התחלתי ללכת עוד יותר מהר
איך הוא יכול להיות ניסים?! ניסים שלי לא היה דומה לו בכלל!ניסים שלי הוא היה קטן וחמוד
וזה... זה לא יודעת מי זה אני מרגישה שאני בכלל לא מכירה אותו!!!
התחלתי ללכת מהר הביתה אבל הייתה רק בעיה "קטנה" אחת
לא זכרתי את הדרך!
אבל בשום פנים ואופן לא הייתי חוזרת לשם לשאול לאן הולכים
שאני יראה את הפנים של הילד הזה?! לאאא עדיף כבר לנסות למצוא את הדרך בעצמי
"ידעתי שזה יהיה יום רע..ידעתי!" הלכתי בדרך ומלמלתי את זה לעצמי כל הדרך
"יואו אני לא מאמינה!!! מה כבר יכול להיות יותר גרוע..מי זה?!"
וברגע שאמרתי זאת לעצמי.. שמעתי רעם
והתחיל לרדת גשם "ממש יופי רק זה חסר לי עכשיו.........!!!!!!!"
עכשיו אני מבינה הכל...הצמיד.. ההרגשה המוזרה שהייתה לי
רגע אבל אם הוא שמר ולבש את הצמיד עד אז... זה אומר שהייתי חשובה לו.. לא אבל ,
לא נראה לי
הוא נראה כל כך אדיש למה שמישהי תהיה חשובה לו
בכלל ומה אני מסיקה בכלל מסקנות כאלו?!
כשהלכתי לא יודעת לאן סתם ברחוב לא יודעת לאיזה כיוון אפילו כי שום דבר לא היה אכפת לי
התחלתי להיזכר בכל אותם הרגעים בהם ביליתי עם ניסים כשהיינו קטנים
הפרידה שלנו.. כל ההבטחות... הימים בהם היינו בורחים ביחד בלילות כדי להסתכל על השקיעה
לא יכלתי יותר והתחילו לרדת לי הדמעות,לא שמו לב לזה כל כך..כי הגשם ירד
הייתי כולי רטובה ובכיתי כל כך ..בכיתי את הנשמה..עד שכבר ראיתי מטושטש בעיניים
חציתי את הכביש הראשי ולא הסתכלתי בכיוונים פשוט הלכתי והלכתי
כשבאתי לעבור את הכביש לא עברתי במעבר חצייה .. גם לא היה אכפת לי מזה
ומרוב הדמעות לא ראיתי ברור ושמעתי חריקות את מכונית
הרמתי את ראשי וראיתי מכונית נוסעת במהירות לעברי
כל כך מהר שלא הספיקה לראות אותי בגשם הזה ואני הייתי כל כך בהלם שלא הספקתי להגיב
רק עצמתי את עייני וחיכיתי לרגע ההתנגשות
לפתע הרגשתי ידיים מסביב למותניים שלי ומישהו משך אותי הצידה במהירות שלא הספקתי להגיב לה ונפלתי על הרצפה... לאחר כמה רגעים הרגשתי מישהו שוכב עליי וכשפקחתי את עייני
ראיתי שזה היה..
ניסים !!! ראיתי את הפנים שלו כל כך קרובות אליי והרגשתי את הנשימה שלו
לאחר כמה שניות חזרתי לעצמי..והקמתי אותו מעליי
"מה אתה עושה פה?!"
-"מה אני עושה פה?! מה את עושה פה?! את יודעת שאם לא הייתי מגיע המכונית הייתה דורסת אותך?! כמה פעמים אפשר להציל אותך?! "
"אוי תודה אדוני השומר, הציל לי את החיים הא?! גם אם לא הייתה מגיע הייתי מספיקה לרדת מהכביש ולא היה קורה לי כלום אז על תרגיש יותר מדי גאה בעצמך"
לא יודעת למה אמרתי את זה אבל הוא פשוט כל כך עיצבן אותי... הייתי חייבת להגיב
"הא כן?!" אמר ניסים
-"כן!" אמרתי עשיתי פרצוף מזלזל
לפתע הוא התקרב אליי ושם את ידיו על המותניים שלי והתקרב אליי עם פניו והוא התקרב כל כך קרוב שהרגשתי את נשימתו על הפה שלי
הוא הסתכל לי בעיניים כל כך קרוב שלא יודעת מה קרה לי וחשבתי שהלב שלי עומד לצאת החוצה בכל שנייה! הגשם החל לרדת עוד יותר חזק ולא שמעתי כבר שום דבר..עמדתי שם איתו ולא שמתי
לב לכלום
לאחר מספר שניות הבנתי מה קורה והעפתי את ידיו ממני
"מה אתה עושה פה בכלל?!"
-"הלכתי אחרייך...לא הבאת לי סיכוי לדבר איתך נורמלי אז הייתי צריך ללכת אחרייך... "
"מה אתה משחק אותה?! טוב שאתה מקלל את הרגע הזה בו ראית אותי שוב ..במועדון!"
-"אני לא מקלל שום רגע ..זאת את..! ועל תתחילי להסיק מסקנות כי את לא מכירה אותי"
"נכון אני לא מכירה אותך... הכרתי מישהו בשם ניסים כשהייתי קטנה והוא מאוד שונה ממך עכשיו"
-"למה את יודעת איך אני?! טוב בסדר שיהיה.. אני הבנתי ככה שאת מקללת את הרגע בו ראית אותי שוב אני רואה לפי ההתנהגות שלך איך את רוצה שאני יגיב?!"
"למה שמרת את הצמיד שהבאתי לך...?
-"על תעברי נושא ניקול!"
"תענה לי!" אמרתי שנחישות וחיכיתי לתגובה שלו...
-"כי... אני אף פעם לא שכחתי אותך את מבינה... פשוט לא יודע איך להסביר לך את לא תביני"
"קודם תסביר ואחרי זה אני יחליט אם הבנתי או לא אז יאללה"
-"את לא תביני זה חסר טעם ניקול.. בואי אני ילווה אותך הביתה וזהו" הוא אמר והתחיל ללכת
מה זה עיצבנה אותי התגובה שלו.. יעני מה הבעיה שלו לענות לי?!
רצתי אחריו וסובבתי אותו והתחלנו לריב
" מה אתה עיוור ואתה לא יכול לראות איך אתה מתנהג איתי עכשיו?! שאלתי אותך שאלה!"
-"מי שעיוורת פה ...זאת את! את אפילו לא שמה לב מה קורה סביבך"
"למה מה קורה סביבי שלא שמתי לב אליו?"
-"לא קורה... אולי..קרה..."
"נו תגיד מה..?!"
-"את לא תביני.. עזבי לא רוצה לדבר על זה...את לא יודעת על מה את מדברת ניקול.. עדיף שתשתקי"
"תשתוק אתה בעצמך"
-"מה את לא מבינה ניקול?! באמת שלא קלטת את זה?! את באמת לא יודעת למה שמרתי את הצמיד שלך?!?!?!?!?"
"לא אז בוא תגיד לי עכשיו..למה?!?!?!"
-"כי אהבתי אותך" הוא צעק כל כך שלמרות הגשם..ניתן היה לשמוע את מילותיו
"אתה מה.." הגבתי המומה לא ידעתי מה להגיד
-"... אהבתי אותך!!! שמחה עכשיו?! ואת שהיית כל כך עסוקה בעצמך אפילו לא שמת לב לזה.. שמת לב רק לעצמך ולמה שמעניין אותך שזה לא כלל אותי ברשימה!
את לא זוכרת את הפעם כשישבנו במקלט ובאתי אלייך עם ורד והצעתי לך חברות?! את חשבת שהכל בצחוק וצחקת לי בפנים... אז מה את חושבת שקרה?! ייבשת אותי! לא היה לי מה להגיד לך והתחלתי לצחוק לזרום איתך יעני שזה היה בצחוק.. אבל את.. אף פעם לא התייחסת אליי ברצינות
למה?! כי הייתי קטן והייתי שמן ואת ראית אותי בתור הידיד הכי טוב שלך אבל מעבר לזה לא ראית"
ברגע שהוא אמר את זה...הרגשתי כאילו כל העולם חרב עליי!
אני לא מאמינה שלא שמתי לב לזה אף פעם.. אני לא מאמינה שהוא אומר לי את זה עכשיו...
אני פשוט לא מאמינה בכלום..כל זה נשמע לי כל כך הזוי..לא היו בפי מילים..
"ניסים...מה??איך??...אני לא מבינה..."
-"מה ששמעת... אבל עזבי זה היה בעבר אהבתי אותך בעבר הכל עבר ..ניגמר... קאפיש?
עכשיו בואי אני ילווה אותך הביתה שלא יקרה לך שוב המקרה של היום בכביש"
לא אמרתי מילה וכל הדרך שתקתי והסתכלתי עליו
"טוב מה את מסתכלת ככה כאילו שהרגתי מישהו? זה עבר... את יודעת סליחה שדיברתי איתך ככה כי הייתי בעצבים פשוט ולא יכלתי להשתלט על עצמי אבל תשכחי מזה.. זה עבר... לא יחזור על עצמו וחוץ מזה זה היה כשהיינו ממש ילדים..זאת אומרת..מזמן"
"תקשיב.. לא ידעתי שאהבת אותי פעם.... אני מצטערת לא שמתי לב 😢 ובסליחה אם פגעתי בך מתישהו... אני ממש מצטערת..לא ידעתי "
-"חח חפיף מה את מתבאסת? זה עבר כבר " למרות שהוא אמר את זה..לא האמנתי למילויתיו
"טוב..מה שתגיד ... =\ "
היה משהו בטון הדיבור שלו שהיה עצוב
הרגשתי את זה... ונראה לי הוא גם הרגיש את מה שאני
כאילו משום מקום נפלה עליי פצצה..
הגשם הפסיק לרדת.. הלכתי איתו והלכנו בלי להחליף מילה עד פתח הבית שלי
"אז מה...? את תלמדי בבצפר שלי?"
-"של נועה..לא יודעת אם גם שלך..."
"אם של נועה אז גם שלי אני לומד איתה"
-"אה טוב סבבה" אמרתי ובאתי להיכנס הביתה
הוא עצר אותי ואמר:
"את יודעת ניקול.. למרות הכל....אני שמח שזאת את"
-"מה ז"א?"
"כן... כי תראי היה לנו מיפגש דאי מצחיק כשאני חושב על זה עכשיו..."
-"חחחח כן צודק... " אמרתי את זה וחייכתי אליו בפעם הראשונה בכל הזמן הזה שבו רק צעקות
הוא שמע ממני...שמתי לב למבט שלו..שהיה כל שביר.. והוא הסתכל עליי גם ועמדנו ושתקנו
מספר שניות
-"טוב נתראה מחר בבית ספר אז..." אמרתי והמשכתי ללכת לכיוון הבית שלי..
ניסים עצר אותי בפעם השנייה
"את לא מתכוונת להביא לי חיבוק.. או משהו...? את יודעת עברו הרבה שנים..."
-"חחח צודק"
אמרתי לו והוא התקרב אליי ועטף את ידיו מסביב למותניים שלי..
התקרבתי אליו בחזרה והוא שם את פניו על הכתף שלי ועמדנו ככה הרבה זמן
עצמתי את עיני והייתה לי הרגשה כזאת מוזרה בפנים... כאילו פרפרים מתעופפים לי בבטן או שמישהו מדגדג אותי בבטן..הרגשה שלא הרגשתי אף פעם...עד עכשיו..
הוא עזב אותי והסתכל עליי ואני עליו... וניפרדנו לשלום..
הוא התחיל ללכת ואני עמדתי בפתח הבית שלי והתבוננתי בו עד שהדמות שלו נעלמה באופק
נכנסתי הביתה..עליתי לחדר וישר הלכתי לישון
לפני השינה חשבתי עליו הרבה ועל הפעמיים המוזרות שבהם נפגשנו כמו במועדון וכמו עכשיו...
למרות כל הצרחות שלי והכל... אני מודה שניסים הוא אחד הבנים הכי יפים שראיתי בכל החיים שלי... אם לא הכי יפה מביניהם...
העיניים שלו לא עזבו אותי בשקט עד כדי כך שחלמתי עליהם אפילו
יש בו משהו שמושך אותי לא יודעת מה אבל אני יצטרך להתגבר על זה..
למצוא לי מישהו אחר... כי הוא כבר לא אוהב אותי והתנהגתי אליו ממש רע
אז אני אפילו חושבת שהוא דאי שונא אותי אחרי הכל..ויצאתי ממש מניאקית...
בבוקר למחרת קמתי עם מצב רוח יותר טוב.... אכלתי שתיתי והתחלתי להתכונן לבצפר
היום היום הראשון שלי בבית הספר.. מעניין באיזו כיתה ישימו אותי...
מעניין איך התלמידים .... ! =]
בבוקר נועה באה לאסוף אותי לבית ספר כי גם לא ידעתי בדיוק איך ללכת לשם
כי הוא לא היה כשהייתי קטנה... היא באה אליי והלכנו לשם
"שמעתי היית אתמול עם ניסים..."
-" מי אמר לך נועה?!"
"לא סתם... ראיתי שהוא הלך אחרייך...."
-"אה נו כן חחח סתם דיברנו "
"את לא יודעת איך חברה שלו התחילה לקנא... וואי מה הלך שם אתמול... ניסים המסכן כשהוא חזר אלינו לאחר שליווה אותך... לא הצליח להגיד לה מילה כי היא רק צרחה וצרחה כמו פרה משוגעת!"
-"מה אמרת?! החברה שלו...?? יש לו חברה....??????"
כשהיא אמרה את זה זה היה כאילו מישהו בצבט אותי בלב...
"כן ניקול מה לא אמרו לך..? חחח יש לו... הם חודשיים ביחד... טוב תקשיבי בזמנים האלה
חודשיים זה המון זמן חחחח.... "
-"חחח כן נועה" צחקתי אל בפנים עמדתי להתפוצץ
וואי המששששששששךךךךךךךך#@
חח איזה יייפה
תממשיכי מממאמי
מממדהיםםםם
עהאעהאה כבר ה ת מ כ ר ת י
לסיפורר..
תמשיכיי מאמי
מווואהה
וואייי
מאמי
יצא
לך
מהמםם 😊
המשךך
דחוףףף 😊
פשששששש וואי סיפור מהמםםם!!
את ממש מוכשרת
המשך!
בא לילילילי
המשכיכיכיכי
😊
יווו תודה חמודיםםם הנה ההמשךךךךךך: 😂
כשהגענו לבצפר ראיתי את צח בשער מחכה למישהו
"היי סוף סוף באתן..חיכית לכן!" אמר צח ובא לחבק אותנו
צח הוא היה כמו אח שלי כשהיינו קטנים .. פעם הייתי דלוקה עליו.. בקטנה כזה...אבל זה עבר מהר חחחחח
נכנסתי לבית הספר וישר הלכתי לחדר המנהלת...
היא אמרה לי שאני יהיה בכיתה י'1
חייכתי אלייה ועליתי למעלה לכיתות י' כדי לראות איפה הכיתה שלי.... הצילצול היה כבר לפני רבע שעה ומיהרתי לחפש את הכיתה שלי כדי לא לאחר
עלק לא לאחר חחח כבר רבע שעה עברה..!
לאחר כמה חיפושים סוף סוף ראיתי במסדרון ליד דלת רשום בצד " י'1 "
נעמדתי לרגע ולפני שנכנסתי לכיתה סידרתי את השער שלי ואז פתחתי את הדלת..
המראה לא היה מלבב.. כי כבר ראיתי ילד אחד שהכרתי בילדותי יושב בשולחנות הראשונים...
קראו לו אלדר ... אחד התחביבים האהובים עליו זה להציק לי! הוא חיי על זה!
ישר התבאסתי שהוא יהיה בכיתה שלי... נכנסתי לכיתה והמורה הסתובב אליי
וישר אמר "זאת בטח התלמידה החדשה שסיפרתי לכם עלייה...כנסי בבקשה ובואי לפה
התקרבתי למורה והתחלתי לבחון את ילדי הכיתה
המורה הציג אותי בפניי הכיתה וכשהסתובב ללוח נייר עף עליי..ישר הסתובבתי לראות מי זה היה
ומי כבר יכול להיות?! אלדר...!!!
התעצבנתי עליו אבל לא יכלתי להחזיר לו כי המורה הסתובב אליי בחזרה
ואלדר ישב וצחק שם... המורה אמר לי :"יש מקום מאחורה את יכולה להתיישב שם"
התחלתי ללכת והמורה יצא מהכיתה לרגע... ואלדר קם "את מי אני רואה פה!? את ניקולוש... בטח ביקשת לעבור לכיתה הזאת כשגילית שאני פה הא? " אמר אלדר וקרץ לי
-"כן ברור אלדר לא יכלתי לחכות לרגע הזה לראות אותך שוב...פשוט חלמתי על זה בלילות
על תשאל... חלמתי איך מוציאים אותך להורג..וממש נהנתי מהמראה למען האמת"
והמשכתי ללכת
אלדר לקח מחברת וזרק לי אותה בראש.. אוקיי בשנייה הזאת העצבים שלי התפוצצו והפיוז שלי התנפח
הסתובבתי אליו ובאתי להביא לו כף אבל מישהו זרק לו מחק בפרצוף
הסתובבתי לראות מי זה היה.. וראיתי את...
ניסים!!!! זה היה ניסים...... מה פתאום אני איתו בכיתה?!
ניסים נעמד באותה השנייה התקרב לאלדר ואמר "אז ככה..היא ידידה שלי..
אתה זורק עלייה עוד פעם משהו אני זורק אותך מהחלון..קאפיש?"אמר ניסים
-"קאפיש שמאפיש... רק תירגע" אמר אלדר והתיישב במקומות כשהמורה נכנס
הסתכלתי על ניסים והוא חייך אליי ואני אליו בחזרה
אוף איך יכלתי להפסיד בחור כזה?! טוב לא משנה העיקר שהפסדתי ואין דרך חזרה...
ועכשיו אני צריכה לשאת בתוצאות... אני יתרחק ממנו למה אני כבר מרגישה שאני מתחילה להתקרב יותר מדי וזה לא נראה לי טוב חוץ מזה יש לו חברה...אז מבחינתי הוא אסור!
יש כאלה האומרים שחברה זאת לא חומה..אבל בשבילי חברה זאת חומת סין!
התיישבתי במקום וסבלתי את השעתיים הראשונות עם המורה הזה...
כשסובבתי את מבטי לניסים ראיתי שהוא הסתכל עליי מהמקום שלו
המבט שלו פשוט חודר... לא יכלתי שלא לשים לב לזה...
כשהוא הבין ששמתי לב שהוא הסתכל הוא הסתובב למורה בחזרה
הוא ישב מקדימה ליד החלון ואני מאחורה ליד הדלת
שזה בשני כיוונים שונים חחח =]
התחלתי לקשקש על נייר את השם שלו.. לא יודעת למה..עוד לא קרה לי משהו דומה..
כנראה הוא תפס אותי ממש חזק...
אבל לא!! אני צריכה להשתחרר מזה...!
חיוך עלה על פניי כששמעתי את הצלצול של ההפסקה
קמתי..סידרתי את הדברים שלי בתיק ובאתי לצאת
לפתע מישהי נכנסה בריצה לכיתה שלנו והפילה אותי ביחד עם התיק!
"בואנה ילדה ת'סתכלי לאן את הולכת....!"
"אני הולכת ישר..לא עקום כמוך!"
אמרתי לה והיא ממש הוציאה לי את העצבים
התחלתי לסדר את כל הדברים שנפלו לי מהתיק
הרמתי את מבטי וראיתי את הכונפה הזאת נמרחת על ניסים!!!
בטח זאת החברה שלו... וואלק איזה חברות הוא בוחר לו..!!!
ראיתי שהיא לחשה לו משהו באוזן והסתכלה עליי והתחילה לצחקק
מזל שלו שהוא לא חייך בחזרה למה הייתי מפרקת אותו..מה היא מסתכלת עליי בכלל?!
מה זה התעצבנתי ממנה... היה גם חלק בקטע הזה שהיא נימרחה עליו שעיצבן אותי יותר מכל
ממתי אכפת לי מניסים?! אנחנו רק ידידים! אני צריכה להוציא לי אותו מהראש ומהר לפני שהוא לא נכנס לשם חזק..!
ניסים הרחיק אותה רגע ממנו ובא אליי והתחיל לעזור לי לסדר את הדברים לתיק
כי הקלסר שלי ממש נפתח וכל הדפים עפו החוצה...פתאום החברה של ניסים התפרצה:
"ניסים מה אתה עוזר לה?! ראית שהיא דחפה אותיייי"
-"לימור אני ראיתי שדחפת אותה..חלאס לפחות תעזרי" אמר ניסים לחברה שלו...
ממתי ניסים מגן עליי?... טוב דיי עם המחשבות האלה! חשבתי לעצמי
הוא עזר לי לסדר את כל הדפים בחזרה לקלסר וכשקמתי חייכתי אליו וחברה שלו...
באה לו מאחורה וחיבקה אותו ... כשראיתי אותם ככה ביחד... כאב לי בלב ולא הרגשתי נוח עם עצמי
"תודה ניסים" אמרתי לו וחייכתי
"על לא דבר מותק 😊 " הוא אמר ופתאום החברה שלו צירפתה אותו מולי!
יעני מ-ו-ל-ייייייייייייייייייייייייייייייי....!!!
לדבר כזה לא ציפיתי.. ופשוט עמדתי שם המומה מתמידדדדדדד
לא ידעתי מה לעשות עם עצמי וניסיתי להעמיד פנים כאילו שלא אכפת לי
ויצא לי רע
"טוב אני ישאיר אותך עם החברה שלך..בה ביי הלכתי " אמרתי לו והסתובבתי
לא הסתובבתי בחזרה כי הופיעו לי דמעות בעיניים ולא רציתי שיראה
וגם לא נראה לי שהוא שם לב שהלכתי הוא היה כל כך עסוק בלהתנשק עם החברה שלו...!!
המשך יבוא... 😊
יייייייייייייייייייייייוואוו מההההההההההממםם
נדיייייייייייייייררררררררר
מעלףףףףףףףףףףף
כמה כישרוןן ישש בךבךך??!
ממש ממש ממש אהבתיייייייי
פליזזזזזזז תמשיכי עכשיו?!
בבקשההההה?
בבבבבקקקשה??
נננננוו??
חח כוליייייי במתחח
המשךך
השמשךך
ושוב פעם המשךך
יווווואוו המשךךךך מאאאאאאמי@$
אהעאהעהה איייזוו חברה שרלילללה..
אני צ'ה את ניסים עם ניקוללל... 😢
תמשיכיי מאמי
מווווואהה
וואי הסיפור הזה מדהיםםםםםםםם!!!!
מחכה להמשך!!!
