הוא היה האהבה הלא אפשרית שלי..
כזאת שיש לכל אחד..
אותה אהבה שמחייכים בגללה ורק מקווים.. ואוהבים המון.. אבל זה פשוט לא משנה כי חסר משהו שהופך את הכול לבילתי אפשרי.. ולכן זה לא משנה כמה אהבתי, כמה זה הגיע לי, כמה רציתי אותו וכמה הכול היה טהור..
זה אף פעם לא קרה, ולי זה פשוט כאב..
הייתי מחכה כל לילה כדי לראות אותו למחרת בבצפר..
הייתי מתבאסת שיום הלימודים נגמר.. כי אז הייתי צריכה לחכות למחרת כדי לראות אותו שוב..
הייתי מחפשת כל תירוץ אפשרי כדי להתקשר אליו או לשלוח הודעה.. כדי להתקרב ולחוש אותו.. להרגיש אותו.. ומשהו שאף פעם לא היה אפשרי..
לכל בן אדם החייו יש אחד כזה, ולחסרי מזל יש יותר מאחד..
אצלי הוא היה הראשון..
הראשון שהרגשתי כל כך חזק, ורציתי כל כך הרבה..
הראשון שפשוטט השתגעתי בגללו ואפשר להגיד שעולמי היה תלוי בו..
פשוט הראשון..
ואם זה קרה לכם אי פעם.. אז תבינו כמה שזה קשה לשכוח את אותו האחד הכל כך מיוחד.. גם אם הזמן חולף, גם אם אנשים אחרים עוברים בחיינו.. איך שהוא תמיד שבים אל אותו האחד הכל כך מיוחד..
אולי כי העובדה שזה אף פעם לא התממש גורם לזה להיות כל כך חזק ורצוי..
ואולי אם זה היה קורה זה היה נעלם עם הרוח כי זה לא היה אמיתי..
אבל עצם העובדה שזה לא אפשרי, פשוט הופך את זה לכל כך נחשק..
אז הבנתם בדיוק מי הוא היה..
בן אדם מיוחד, חכם, מיסתורי, סגור, חמוד, יפה, נחמד ולמרות כל החומץ שבו פשוט מתוק..
אז מגיע שלב שכל כך נמאס מלאהוב בלי לקבל דבר בתמורה שפשוט מתעלמים מהרגש, לא שומעים בקולו.. רק מנסים להמשיך הלאה, לא להישאר אחורה..
היינו ידידים ט ובים, מדברים מידי פעם.. מתכוננים למבחנים ביחד.. לפעמים צוחקים ולפעמים רבים..
היינו באותה חבורה של ילדים.. לעיתים קרובות יוצאים ביחד יום שישי..
הפלא צלצל עם אותו צלצול מצחיק שנועד רק לו.. כשהייתי שומעת את אותו צלצול עייני היו מבריקות כי ידעתי שזה הוא..
אני:"הלו" שאלתי והיה נדמה לי ששומעים את החיוך שבפרצוף..
"היי.." שמעתי בצד השני של הקו והיה נדמה לי שגם הוא חייך.. אבל הייתי רגילה לדמיון המפותח שלי
"מה קורה?" שאלתי כשהחיוך לא נעלם..
"סדר.. שומעת? בואי אליי היום.. יש לי בית לבד.. אמרתי כבר למתן ואיתן לבוא.. ואורין באה עם מתן"
"סבבה.. באיזה שעה וואיזה סרט?" לא התרגשתי.. זה תמיד היה קורה.. והייתי חוזרת בוכה הביתה מבינה כמה שאני אוהבת וכמה שלא שכחתי..
"חחחח לא דיברתי על סרט..!" הוא אמר מופתע..
"אתה ובית לבד זה לא הולך ביחד בלי סרט באמצע.. או שאני טועה?" אמרתי.. למרות שזה לא קרה הרבה פעמים עם בעת לבד..
"טוב הבנתי.. סבבה.. אז תהיי אצלי ב9?"
"אתה יודע מה.. אני אהיה גם ככה בשכונה.. תתקשר אליי ואני אבוא.."
"מכולה.. אז שבת שלום"
"גם לך.. ביי"
לא התרגשתי, לא חייכתי, לא צחקתי.. זה היה שיגרתי.. למרות שלא תמיד בבית שלו.. אבל אני איבדתי כל תקווה איתו.. או שלא?
יש לי חשק מטורף לכתוב..
יש לזה המשך אם רק תרצו..
אם בזמן הקרוב יש כמה תגוזות אני אמשיך עוד היום..
זה ביפור ממש קצר.. אולי רק המשך הבא וזוהו..
מה שכן- אם רק תרצו ותגיבו..
אוהבת הכיי
שבת שלום!
וואווו ברננני, כתיבה מדהיממה!
איזה כישרון יש לך..תענוג לקרוא!
מחכה להמשך [:
שלך,
לירן
תודה מאמי..
חולה עלייך@
מבאסים אתםםם.. אני רוצה תגובותתת
אני הולכת להתקלח ולהתארגןן
ואם יהיו עוד 3 תגובות או לפחות שתיים אני עושה המשך לפםני שאני אצאה..
אוהבת הכיי
ברן
ו-ו-ו-א-ו-ו-ו-י-י-י
יפהההההההה
יאלה המשךך
מוואה
לוב יווווווו
אני מבסוטית!!
מקלחת מהירה והמשךךךךךךך
אני מבואסת..
רבתי עם חבברה שלי
אני בספק שיהיה היום המשך..
מקווה שהכל יסתדר (:
אבל הוא כתוב כבר לא?
יווואווו עברה בי צמרמורת..
ואת צודקת כל אחד עובר כזאת אהבה
ומתישהו חוזר אליה... זה ככה...
גמו שאמרת רק בגלל שזה בלי אפשרי זה כ"כ נחשקק..
פגעת בול.. אבל אני מאמינה שאין משהו לא אפשרי.. הכל אפשרי עם כוח רצון (:
טווווב חפפפפרתתתי$@
תמשיכייי מקווה שהשלמת עם חברה שלך [=
אוווהבת 😊
:] פאקינג-תותי-תות [:
ראני הולכת ליםםםםםםםםםםםם
ושאני חוזרת אני עושה המשךך
אבל המשךך טוובב..
אוהבת הכיי
תודה על התגובות.. אוחיון ותותייי..
ממש לא חפרת
כיף לשמוע את את זה..
ברןןן
ווואייייייייי
ברןןןןןןןןן מהמםםם
אממ...תגידייי מה עם הסיפור הישןןן?! =/
מזמן לא קראתי אותווו
תמשיכייי מאמייי
לוב יווו
ממש יפפפה...
התגעגעתתתי לכתיבה שלך!!
תמשיכי בובה..
