תודה על התגובות יפות שלייייייי..
עוד מעט המשך- אבל לא בטוח..
יש שלישית מה קשור אצלנו וממש בא לי ללכת..
אז אם לא נלך יהיה לכן המשך..
ובקשר לסיפור שלי..
לא היה לי זמן להמשיך- בגלל בגרויות וכאלה.. והוא פשוט עבר דפים ובטח הוא נמצא כרגע בעמ' 9..
לא נורא.. אני אמשיך אותו מתי שהוא שיהיה לי זמן להתמיד..
פשוט אוהבת אותכןן!
ברן
המשך יפה שלי...
אוהבת אותך והתגעגעתי אליך המוניםםםםםם
וואיייייייי איזה יפפפפפפפפפפה
אחחחח כמה שזה מוכררר לי מקרובבבב לצערי הרבבבב
שימי המשךך מאמממממממי דחוףףףףףףףף =))
בננות שליי..
תודה על התגובותת..
המשך מחר.. מבטיחה!
אני פשוט ממש ממש עייפה..
אוהבת המוןןן
ותודה לכל אחת ואחת מהתגובות שלכן שכל כך מחממות את הלב..
ברןן
נ.ב. שבוע טוב שיהיה לכןןן
טוב אז ככה..
החלטתי שהא לי לעשות את הסיפור טיפה יותר ארוך ממה שחשבתי.. יותר משני פרקים.. ולנסות משהו קצת אחר..
הפרקים יהיו יחסית קצרים אבל נחמדים ושונים..
ואורך הסיפור יהיה תלוי בכם ובכמות התגובות שלכם..
בעירון הוא לא ארוך.. רק כמה המשכים..
מקווה שזה הולך..
אוהבת הכי שבעולם
ועכשיו אני יושבת על המשך קצת אחר.ץ.
אוהבת המוןןן
ברן
הפלא צלצל עם אותו צלצול מצחיק שנועד רק לו.. כשהייתי שומעת את אותו צלצול עייני היו מבריקות כי ידעתי שזה הוא..
אני:"הלו" שאלתי והיה נדמה לי ששומעים את החיוך שבפרצוף..
"היי.." שמעתי בצד השני של הקו והיה נדמה לי שגם הוא חייך.. אבל הייתי רגילה לדמיון המפותח שלי
"מה קורה?" שאלתי כשהחיוך לא נעלם..
"סדר.. שומעת? בואי אליי היום.. יש לי בית לבד.. אמרתי כבר למתן ואיתן לבוא.. ואורין באה עם מתן"
"סבבה.. באיזה שעה וואיזה סרט?" לא התרגשתי.. זה תמיד היה קורה.. והייתי חוזרת בוכה הביתה מבינה כמה שאני אוהבת וכמה שלא שכחתי..
"חחחח לא דיברתי על סרט..!" הוא אמר מופתע..
"אתה ובית לבד זה לא הולך ביחד בלי סרט באמצע.. או שאני טועה?" אמרתי.. למרות שזה לא קרה הרבה פעמים עם בעת לבד..
"טוב הבנתי.. סבבה.. אז תהיי אצלי ב9?"
"אתה יודע מה.. אני אהיה גם ככה בשכונה.. תתקשר אליי ואני אבוא.."
"מכולה.. אז שבת שלום"
"גם לך.. ביי"
לא התרגשתי, לא חייכתי, לא צחקתי.. זה היה שיגרתי.. למרות שלא תמיד בבית שלו.. אבל אני איבדתי כל תקווה איתו.. או שלא?
======================================
חיפשתי סרט מתאים להיום בלילה בחדר שלי ולפתע מצאתי משהו שמזמן לא ראיתי...
אותו מחברת של המחנה ההוא שהיה לי לפני שנתיים.. אני זוכר שבסוף אמרו לנו לכתוב משהו האחד לשני וכמה שלא היה לי מה לכתוב..אני לא כזה שאוהב לכתוב דברים לשני או בכלל לבטא את הרגשות שלי.. לא ממש הבנתי איך זה בכלל שרד אבל הנה זה היה על השולחן שבחדר.. פתחתי את זה והתחלתי לעיין.. נזכרתי בכוסיות שהיו שם.. ובשוות האלה שהתמזמזתי איתן.. איך אפשר לשכוח..?!
ואז קראתי משהו שאף פעם לא זכרתי.. מה שהיא כתבה לי..
חייכתי כמו מטופש ולפתע נהיה לי חשק נועז לראות אותה ולשבת איתה.. לבד
דבר מוזר כי זה אף פעם לא היה ככה..
היא אהבה אותי מאז ומתמיד ואף פעם לא ממש מצאה חן בעייניי.. חוץ מבקיץ שעבר שבאמת חשבתי שאני רוצה אותה אבל שמתי לב כמה שהיא חופרת ופשוט ברחתי..
מצאתי את עצמי יושב על המיטה שלי וחושב.. חושב עליה
כמה שהיא תמיד הייתה ברקע.. שחברים שלי בגדו בי ופגעו בי.. היא ראתה את העצב שבחיוך ולמרות כל הזלזול בו התייחסתי אליה היא לא ברחה ונשארה תמיד.. עד שסוף סוף נפתחתי אליה ונתתי לה לעזור לי.. זכרתי כמה שהיה לי כיף איתה, שהיא הייתה תומכת בי ומחבקת אותי.. ונותנת לי תחושה כל כך טובה שאף אחד אחר לא הצליח לתת לי תהרגיש..
זכרתי כמה פעמים ספורות שהיא הייתה אצלי ועזרה לי בעבודות בבצפר.. כמה שהיא הייתה חכמה, וכל הדברים המעניינים שהיא אמרה .. ומשום מה זכרתי רק את הצחוקים ואת החיוכים- כאילו דבר אחר פשוט לא היה..
ואז פשוט רץ לי סרט במוח עם כל הרגעים שעברנו..לא, בהחלט לא עברנו הרבה ביחד.. אבל היה לנו המון במשותף.. ואז חשבתי ושמתי לב כמה שהייתי מגעיל אליה.. תמיד הצקתי לה על הזה היא שמנה , כמה שהיא פמיניסטית מגעילה, חרשנית והרשימה עוד הייתה ענקית וארוכה..
ואז פשוט היה בא לי אליה..
לא ניתן לתאר את זה אחרת.. פשוט היה בא לי שהיא תהיה לידי כרגע.. שבתם נשב ונדבר או שיותר או פחות.. רק רציתי להיות איתה באותו רגע סתם ככה ולהינות..
אז התקשרתי אליה..
לאחר כמה צלצולים שמעתי את קולה..
"היי ברן.. מה קורה?" אמרתי.. שמתי לב שלא חשבתי על מה שאני עושה.. לא ממש הבנתי למה התקשרתי.. אז זרמתי..
"סדר.. מה איתך?" היא שאלה.. עם אותה שמחת חיים של תמיד..
"סדר.. שומעת? בא לך לבוא אליי עכשיו?"
"עכשיו.. למה, מה קרה?"
"סתם.. משעמם לי.. אני לבד, ואמרת שאת בשכונה.."
"טוב סבבה.. עוד מעט אני אבוא.."
"יאללה ביי.."
היא עוד אוהבת אותי? שאלתי את עצמי..
הרבה בנות אהבו אותי בחיים.. הרבה נדלקו עליי.. והרבה אמרו את זה..
אבל אף פעם זה לא כל כך השפיע כמו כשהיא אמרה לי..
אף פעם לא כאב לי כל כך לדעת שאני מכאיב למישהו מעצם העובדה שאני לא אוהב אותה בחזרה..
אף פעם לא הרגשתי את זה, אולי כי היא הייתה מיוחדת כזו.. שונה- פשוט לא סתם אחת..
צלצול הפעמון קטע את המחשבות..
"יותר טוב" חשבתי.. פשוט לא אהבתי לחשוב יותר מידי.. הראש היה מתחיל לכאוב.. (חחח סתם.. בנים לא כל כך דפוקים..)
פתחתי את הדלת והתגלה לעייני משהו פשוט יפה..
ברן עמדה שם.. שזופה עם העור הזה שתמיד לעגתי לה שהיא ניראת כמו כושית אבל שמתי לב שזה נורא מחמיא לעייניה הירוקות ושיערה השטני שכל כך אהבתי.. ושזה אפילו היה נורא סקסי..
אולי זה הבגדים הלבנים שהיו כל כך יפים עליה.. החצאית הקצרה שהבליטה את הרגליים החטובות, או החולצה הטיפה צמודה שהבליטה את החזה שכל כך נחשק..
או אולי זה פשוט היתי אני..
אבל אותה לילה משהו היה שונה..
היא לא הייתה אותה אחת, או שאני לא הייתי אותו אחד..
אבל בהחלט האווירה הייתה שונה....
משהו שונה, אני יודעת.. מה דעתכם?
ממש את האמת.. הדבר הראשון שקופץ לכם לראש.. רק תגידו את האמת..
אם לא אהבתם, אז לא נורא.. כניראה שלא צריך להמשיך.. ואם כן אז תגיבו!
מחר אני נכנסת די מאוחר לבצפר ככה שאם יהיו מספיק תגובות משמחות יהיה לכן המשך כבר מחר..
ואם לא- אז לא נורא.. כניראה שזה לא מספיק יפה..
רק תגיבו, לא משנה אם מה שיש לכן להגיד הוא שלילי או חיובי..
מטורפת עליכן!
ברן..
וואייייייייייי ממש ממש אהבתיי איך שהפכת את זה עליו כאילו...
חחחח תמיד חשבתי על לעשות סיפור יענו מבחינת ראייה של בן ולא היה לי כח.. עצלנית מה אני יעשה... גם הסיפור שלי לא הלך אז זה ביאס אבל בקטנות
ממממממממש יפה הקטעעעעע
מחכה להמשךךךךך מותיייייקקקקקקקק!!!
מואאאאאאאההה שבוע טוב שנה טובה חג שמח יום טוב חחחחחח
וואי יפפפפה 😊
בהתחלה לא הבנתי מה קרה חחחחחחח
ולאט לאט הבנתתי..
אהבתי את התיאורים ממשש...
תמשיכייייי 😛
:] פאקינג-תותי-תות [:
ממש שמחה שאהבתן.
תודה על התגובות!!
אני אשתדל שהיום בערב יהיה חכן המשך..
חולה עליכןן
ויום טוב..
ברן
חחחחחחחחחחחחחחחחחח
ברנוששששששששששששששש
איך התגעגעתי לכתיבה שלךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךך
סיפור מדהיםםםםם
אני כבר מחכה לשמוע מה קרה בערבבבבבבבבבבבבב
אוהבת אותךךך
טלוש
