גולשים כותבים רשת האהבה 💬 פורומים 💕 הכרויות
דף הבית
שירי אהבה
מכתבי אהבה
מדריכים
סיפורי אהבה
פתגמים
💕 מי באהבה 1
אהבה - אתר האהבה הישראלי

*-*המכתב שלא נשלח*-*

✍️ Lid0ri 📅 08/06/2006 06:07 👁️ 31,157 צפיות 💬 369 הודעות 📌 נעוץ
← חזרה לפורום עמוד 13 מתוך 25
אוי בובי באמת שהמוני תודות3333>

-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=

אני עוצמת עיניים, מנסה לשקוע בשינת נצחים.
אך הבוקר עולה, השמש מסנוורת את עיניי.
הלב צועק, את כל מה שהייתי רוצה להגיד.
והדמעות אומרות, את כל מה שהמילים בחיים לא יפרשו.
השמש עולה, כל כך צבועה, חולמנית.
השמיים לא משתנים, בעוד שאני רואה אותם.. צבועים בדם.
אני עוצמת עיניים, והדמעות לא מפסיקות, כאילו הן שולטות בי.
אני מחפשת את המבט שלך בהקיץ, מנסה לשמוע... את קולך.
אך הבוקר עולה, והשמש... כל כך חולמנית.
אני מדמיינת אותך, בפעם האחרונה,
אני שומעת מנגינות רחוקות.. שעד לא מזמן נהגנו לשיר.
ואני מתפללת, רק לעוד פעם אחת.
רק לעוד שנייה מהמבט שלך.
רק לעוד דקה , מהחיוך שלך.
הדמעות אומרות, את כל מה שאני בחיים לא אצליח להגיד.
הלב נשבר..
והבוקר...ממשיך לעלות.
רציני שאין בעד מה.. באמת!!

תודה ענקית ענקית לך.. על זה שאת נותנת לי לקרוא
ולהינות מהקטעים המדהימים שאת כותבת..
כ"כ עצוב לי שזה עלייך, אבל דבר אחד שלמדתי בתקופה האחרונה
זה שאסור לנו להרים ידיים..

ממש כמו בקטע שלך, הבוקר ממשיך לעלות, העולם לא נעצר
בגלל אכזבה\פרידה... את צריכה לפתוח דף חדש, נקי יותר
ולא עקוב מדם ודמעות... אלא דף של אושר, דף של רק שמחה!.

מגיע לך הרבה יותר מזה..
הקטעים שלך גורמים לי להתחבר אלייך ולהכיר את האליס
הפנימית, שאני בספק אם הרבה מכירים אותה..

את כותבת מדהים, ורק לפי הכתיבה שלך אפשר לדעת שאת גם בן אדם מדהים!!

אל תשכחי את זה לעולם, ואל תתני לאף אחד להוריד לך את החיוך!!!
QUOTE (oshri_Ok @ 07/02/2007) רציני שאין בעד מה.. באמת!!

תודה ענקית ענקית לך.. על זה שאת נותנת לי לקרוא
ולהינות מהקטעים המדהימים שאת כותבת..
כ"כ עצוב לי שזה עלייך, אבל דבר אחד שלמדתי בתקופה האחרונה
זה שאסור לנו להרים ידיים..

ממש כמו בקטע שלך, הבוקר ממשיך לעלות, העולם לא נעצר
בגלל אכזבה\פרידה... את צריכה לפתוח דף חדש, נקי יותר
ולא עקוב מדם ודמעות... אלא דף של אושר, דף של רק שמחה!.

מגיע לך הרבה יותר מזה..
הקטעים שלך גורמים לי להתחבר אלייך ולהכיר את האליס
הפנימית, שאני בספק אם הרבה מכירים אותה..

את כותבת מדהים, ורק לפי הכתיבה שלך אפשר לדעת שאת גם בן אדם מדהים!!

אל תשכחי את זה לעולם, ואל תתני לאף אחד להוריד לך את החיוך!!!
חח בובי אל תגזים באמת=\ אני לא חושבת שאני רושמת כזה יפה, כאילו תמיד יש מקום הלשתפר.
וזה ממש מחמיא לי שאנשים אשכרה מתחברים לקטעים שאני רושמת=]
אני יודעת שאסור להרים ידיים אבל לפעמים זה כבר טו מאצ' ואין כבר לא רואים את השמש שזורחת באמת במלוא גדולתה.

אני משתדלת אבל נראה איך יסתדר=\

ולא יודעת אם מגיע לי יותר, אני רק יודעת שמה שקורה בזמן הנוכחי לא מגיע לי ולא לאף אחד...

תודה בובי.. ואתה צודק, באמת מעטים, אם לא אף אחד לא מכיר את אליס האמיתית.

אוי :$ אני לא מדהימה באמת שלא.. אבל תודה:]


ונשתדל!
היי,
אף פעם לא כתבתי באשכול הזה..
אבל, תמיד יש פעם ראשונה [ :
אז. . הנה אחד מהמכתבים שכתבתי,
ולא הגיעו ליעדם- וכניראה שגם לא יגיעו ל ע ו ל ם.




מאמי, אני מבקשת שתקרא הכל..!



בס"ד 23.10.06

נוני,

אני יושבת כאן מול המחשב, וחושבת..
חושבת על הקשר שלנו, על איך באמת הקשר הזה פועל..
פועל כמו משחק מחשב, לפעמים יש ניצחונות, לפעמים הפסדים..
אתגרים, שלבים יותר קשים..
בידיוק כמו אצלנו, כמו בקשר שלנו..
תיראה.. אני מאוד אוהבת אותך, יותר ממה שבן-אדם נורמלי יכול לאהוב..
אבל קשה לי..
קשה לי עם הקשר הזה.. קשה לי להתנהל בקשר הזה..
אני רוצה להגיד לך שאתה אחד הדברים הכי יקרים שיש לי בחיים,
ואחד האנשים שאני באמת מעריכה ואוהבת..
כי הם עשו בשבילי הרבה.
אני יודעת שזה סתם עוד מכתב, מכתב שלבטח לא תתייחס אליו...
כמו לכל שאר המכתבים שנתתי לך ולא הערכת, או אפילו לא טרחת להציץ בהם..
אני יודעת שאתה עכשיו חושב לעצמך "אווו, היא והמכתבים שלה"
או.. "איזה ילדה קטנה.." וכו'..
אני יודעת שהמכתב הזה לא באמת ייעשה לך משהו..
אבל בכל זאת.. אני מעדיפה לכתוב את זה כאן, מאשר שזה ייצטבר לי ואני יריב איתך.
אני לא יודעת אם אתה אוהב אותי, רגיל אליי, אובססיבי, או כל דבר אחר.
את זה רק אתה והלב שלך יכולים לדעת..
תיראה..
אני ממש מרגישה אבודה בקשר, אני לא יודעת מה יהיה..
אף פעם לא באמת נהנינו שנינו מהקשר.. או מכל דבר אחר שקשור אחד בשנייה.
תמיד מריבות, אני לא מאשימה אותך חס וחלילה.. אבל אני גם לא בטוחה כ"כ שאני אשמה שהקשר הזה "מת" כמו שאמרת לי היום בטלפון.
אני רוצה להגיד לך שאתה מאוד פוגע בי כל הזמן.. ואני לא יישב וייתן לך עכשיו דוגמאות.
אני תמיד נפגעת, גם מהדברים הכי קטנים שבעולם..שאתה אפילו לא מתאר לעצמך שנפגעתי מהם.
חזרתי לשמוע דיכאון.. נהייתי ילדה מאוד מופנמת..
כל היום בוכה, שומעת שירי דיכאון, כותבת ביומן שלי..
את כל הדיכאון שלי מוציאה על דפים, וכותבת בדמעות..
ממש כמו עכשיו..
יושבת כאן,כותבת לך.. בדמעות.
אני יודעת שזה לא משפיע עלייך שאני בוכה.. שאני עצובה..
אולי לפעמים מציק..אבל לא משהו משמעותי.
אולי אני יישמע לך כמו צומי..כמו ילדה שמחפשת רחמים.
אבל מה אני ייעשה, אני פשוט חייבת לכתוב לך..
אני לא באמת מרגישה אהבה בקשר שלנו..
הרבה זמן כבר לא הייתה לנו נשיקה שהרגשתי שרצית בה מתוך אהבה ולא מתוך הרגל.
תיראה.. אנחנו לא מתראים..
אנחנו מתראים בקושי, פעם בשבוע.. אפילו פעם בשבועיים..
ואני אומרת את זה כי אני סופרת, יש לי לוח שנה קטן, שאני מסמנת בו הכל.. וגם כותבת ביומן שלי.
אתה בן-אדם עסוק כמו שאמרת לי.. "יש לי הרבה דברים לעשות כל היום".. אמרת לי בטלפון. זה היה לפני איזה שבוע אני זוכרת..
אתה יודע חיים שלי,
הייתי רוצה שתנסה לפנות לי קצת יותר זמן.. לדבר באייסיקיו או בטלפון לא נקרא לפנות לי זמן מאמי..
אני מתכוונת לפנות זמן ללבוא אליי.. להיות איתי.
בכל-זאת, אני חברה שלך.. ואני כן רוצה קצת תשומת לב ממך..

אני רוצה להרגיש שיש לי חבר, מישהו שתמיד יהיה כאן ליידי..
שתמיד.. איפה שאני לא ייצטרך אותו.. ת מ י ד יהיה שם בשבילי!
תמיד יהיה כדיי לנחם אותי, להיות איתי, להגיד שהוא אוהב..
להגיד את זה מהלב.
להגיד שאתה בא אליי, ולעמוד במילה שלך..
לא לשלוח לי אח"כ הודעות לפלאפון או להתקשר ולהגיד שאתה לא יכול להגיע.
אתה יודע שאם הייתי יכולה לבוא אלייך הייתי באה והרבה, אני פשוט לא יכולה מאמי שלי.. ואתה יודע את זה.
אני לא רוצה שתגיד שיש לי 'רגשיי נחיתות' , כי זה פשוט לא ככה..!
אני יושבת כאן, כותבת לך, ובוכה..
בכי שיוצא ישר מתוך הדבר הקטן הזה שנמצא ליד החזה.. הדבר הקטן הזה שנקרא - לב.
הייתי רוצה שנפסיק לריב על שטויות..לא ללכת באמצע פגישות,
לעזוב אותי לבד, זה הכי כואב שיש.
לא לנתק לי את הטלפון בפרצוף ולא לענות יותר..
לשאול, לברר, לדעת מה קרה.. ורק אח"כ לשפוט.
בפעם האחורנה שדיברנו עמוקות בטלפון על הקשר שלנו..
אמרת שלא יהיה יותר בקשר את כל השטויות והדברים שאני עושה,
והיית פייר והזכרת גם את הדברים שאתה עושה..
אני ניסיתי.. באמת שניסיתי להיות בסדר, ולפעול כמו שרצית..
היום כשרבנו.. בהתחלה כעסתי.. אח"כ חשבתי לעצמי 'רגע רגע, מה את עושה!? למה את מתעצבנת? מה ייצא לך מזה? לבכות ? תירגעי ודברי איתו יפה!".
ואז.. תוך שניות, התהפכתי...
אמרתי לך "דיי מאמי, מספיק, אתה רוצה להמשיך לריב?"
דיברתי יפה.
אבל אתה?
ניתקת את הטלפון..ורק אח"כ אמרת לי בלי יחס, בגועל "אגב אני יוצא היום" ואמרת את זה בציניות..
נכון שאמרת את זה כדי להרגיז אותי? אל תגיד שלא.. אל תשקר לעצמך..כי זה פשוט היה ככה.. בשביל שאני ייתרגז,
מה חשבת.? שאני יגיד לך "אתה לא יוצא לשומקום!"
לא.. לא הייתי אומרת את זה..ואתה יודע למה?
כי זה פשוט לא היה מוביל אותי לשומקום מאמי.
תיראה, אני יודעת שאני לא מושלמת
גם בי יש פאקים, אני מודה.
אבל אני החלטתי להפסיק עם זה..
אני רוצה בשביל שנינו את הכי טוב שיש..
גם כי אני אוהבת אותך,
וגם כי..
אני רוצה להפסיק לבכות..
אז תגיד לי אתה..
מה אתה חושב לנכון לעשות, אני אוהבת אותך..
וכל החלטה שתגיע אלייה אני יסכים איתה, גם אם זה על חשבון להפרד..
כי אני רוצה שתיהיה רק מאושר, ואם אתה חושב שבילעדיי יהיה לך יותר טוב.. אז אני לא יעצור בעדך נשמה שלי.
אני רק רוצה שתדע,
שאני מודה לך על כל חיוך שגרמת לי להעלות..
על כל חלום מתוק עלייך..
על כל נשיקה חמימה שאחרייה בא המשפט "אני אוהב אותך"
על כל הסתכלות אחד לשנייה בעיניים ולשתוק.
על כל מה שלימדת אותי..
על כל הימים שבהם הייתי מאושרת איתך...
על כל חיבוק שנתת שהרגשתי רע.
אני רוצה להגיד לך.. ת ו ד ה.
על שלימדת אותי את תובנת החיים..
אז מאמי שלי..
תדע שהפעם, אני ייעשה מה שתירצה, מה שתגיד, ומה שתחליט..
אם תירצה לסיים את הקשר..
אני יודעת שייכאב לי, שאני ייבכה.. אבל הכל?
בשביל שתיהיה מאושר..
ואמרתי לך, אם זה מה שיהפוך אותך לבן-אדם מאושר, אני מקריבה את זה.
ואם תירצה להמשיך.. ותגיע להחלטה שהאהבה שלנו היא שחשובה לך מכל, שאתה מוכן לפתוח דף חדש ,ושתירצה לחזק את הקשר, ובאמת לא לתת לו ליפול..
אני תמיד יהיה פה.
הפעם? אני באמת יילך בדרכך...
דבר 1 קטן, ואחרון...
אני אוהבת אותך.

נונה


נ.ב
אני לא רוצה שתענה לי, לא רוצה שתעיר לי על כל מה שכתבתי..
גם אם אני לא צודקת.
פשוט תקרא.. וזהו.




היו ימים. . . 😢
QUOTE (שוניני @ 06/07/2006) טוב אז ככה.... זה שני מכתבים ושיר...

שמוקדשים לילד הזה..
תמונה

למה אני כותבת לו?!
זה בן דוד שלי.. הוא נפטר בתאונת דרכים השנה...
כל מי שקרא הכל הזיל דמעה ...
מקווה שתקראו הכל..
תודה מראש שני..

======================================

לך..לילד שנמצא עם אלוהים


יושבת אני וחושבת, חושבת על אותם ימים.
שבהם כולם היו מאושרים שהיית,
על אותם ימים בהם חייכת,צחקת,התעצבנת.

אבל אותם ימים כבר לא יהיו..
הימים שבאו הם אפלים, הם אפורים,
אנשים מחייכים מבחוץ,אבל לא מפנים.
אנשים נראים צוחקים ,אבל הם לא.
הם לא -כי אתה לא כאן.

אני זוכרת שכל פעם שהייתי באה,
היית יושב על המיטה שלך אצל סבתא,
היית יושב ושומע מוזיקה. תמיד זה היה דיכאון..
היית מתחיל לשיר, וכל פעם הייתי צוחקת עלייך, ואומרת לך שאין לך עתיד.
המוזיקה שלך הייתה תלויה במצב רוח שלך, לפעמים זה היה דיכאון לפעמים שחורה.
אבל תמיד התנגנה מוזיקה שנכנסו לחדר שלך.

אני זוכרת ואני בטוחה שכולם זוכרים.. אמא שלך.. ואחותך הקטנה חיות בגללך..
הם כמעט מתו.. ומי הציל אותם!? אתה.. ברחת מהצבא.. באותו יום..
ואמא שלך הייתה לבד בבית בהריון.. היו לה צירים.. והיד דיממה..
ואתה פשוט הזעקת אמבולנס..
ואז אמרו לך שאם לא היית שם הם היו מתות.. היא ואחותך הקטנה..
אבל הם פה.. ואתה למעלה..


אני זוכרת שלפני שהיית יוצא היית בוהה בעצמך במראה,
היית בודק שהכל בסדר, היית בוחן את עצמך,
היית מסדר את השיער, שם עדשות..
ואני זוכרת כל פעם הייתי עוקבת אחרייך.
היית מודל לחיקוי שלי.
כל מה שרציתי שיהייה לי היה לך, ג'ינסים הכי יפים שיש, עגילים פה,בגבה, איפה לא..
לך היה הכל..
ואז אחרי שהיית מתארגן היינו שומעים אותך בדלת צועק "סבתא הלכתי,יש לי מפתח"
תמיד הייתי מבקשת מימך דברים ג'ינסים עגילים ודיסקים.. תמיד היית נותן..!
אך פעם לא אמרת לא..



אף אחד לא ידע שהיה בינינו קשר כזה טוב.

תמיד היית יפה, תמיד חייכת, תמיד צחקת, תמיד ניסית להוכיח הכל.
תממיד היית פשוט אתה.

ועכשיו..
עכשיו אין כלום.
אין אותך, כל החגים לא יהיו אותם חגים בלעדייך,
כל השבתות לא יהיו מגניבות כמו שהיו איתך.

עכשיו אין אתה יותר, לקחו אותך,
כמו שתמיד אומרים..: "תמיד לוקחים את הטובים"..
לפני שהכל קרה רשמת מלא מכתבים.. היית כותב מכתבים לאלוהים.
בהלוויה גילינו את זה.
ורשמת שאתה מאושר, שכייף לך בחיים, היית קורא לאלוהים -"אבא" היית מספר לו הכל..
וביקשת מימנו להיות קרוב אליו. ביקשת להיות הכי קרוב שאפשר.
וכנראה שאלוהים רצה אותו דבר.
שתיהייה קרוב אליו.

אתה יודע למה אני לא בוכה?
כי אני יודעת שאתה לא רוצה שאני יבכה..

בכיתי הרבה.

באותו יום.. אני לא ישכח הייתי בדרך לתל אביב..
הייתי עם חבר שלי.. אמא התקשרה..
ואז היא אמרה בקול בכי: "אני צריכה שתחזרי הביתה".. ידעתי שמשהו קרה
לא ידעתי מה..
ואז שאלתי "קרה משהו".. והיא אמרה ובכתה "פשוט תחזרי"
ואמרתי לה "אמא תגידי לי מה קרה".. ובלי שהיא רצתה זה פשוט יצא :"שני יונתן מת"..
בהתחלה לא הבנתי.. אבל ישר הדמעות לא הפסיקו ממש לא הפסיקו..
שאלתי "איזה יונתן" וכולי בוכה.. "היא אמרה-יונתן של תקווה"
באותו רגע, נפל הטלפון מהיד שלי.. הורדתי ת'ראש ובכיתי.. כמו שבחיים שלי לא בכיתי..
חבר שלי לא הבין מה קרה.. וכולי רועדת ומנסה להסביר לו..
הוא חיבק אותי..
ואני בוכה.. אני פשוט בוכה ולא מבינה לא מבינה עד כמה העולם דפוק.!

ללא מבינה איך אלוהים לוקח לי אנשים חשובים ככה סתם..
את סבא.. אותך.. מה עשיתי..

אחרי זה חזרתי הביתה.. וביקשתי מאמא לבוא להלוויה.. היא הייתה בערב..
אני זוכרת שכולם באו.. כולםם.. ממש כולם..!!
חברים משפחה חיילים.. כולםםםםםםםםםםם.. וכולם לא מבינים
איך ילד יפה חייכן מצחיק בן 20 נקטף ככה מהעולם ..
לא מבינים.
עמדתי בהלוויה ופשוט התחלתי לבכות.
וכולם בכו וצעקו לאלוהים.
שיחזיר אותך.

אבל אלוהים שומר את הדברים הטובים לעצמו.
אלוהים הייה חייב לשמור אותך, אתה אוצר.
מי לא היה רוצה לשמור על אחד כמוך.
הוא שומר אותך בתור מלאך.

לא ראיתי אף פעם את אבא שלי בוכה. והוא בכה.
כולם בכו.

לא הבינו איך מטעות אחת.. העולם הפך לשחור יותר.

באותו יום.. לא רצית לינסוע.. לא רצית לנסוע עם חבר שלך..
ככה חברים שלך סיפרו.. אבל אפחד לא רצה לינסוע איתו..
אז אתה.. עם הטוב לב שלך בכל זאת הלכת..
ובדרך חזרה... זה פשוט קרה.. המכונית של חבר שלך במכונית של האנשים..
וכולם היו בחיים.. רק א=ת=ה לא.. רק אתה לא נשארת..
אלוהים לקח את זה בתור הזדמנות..
ופשוט קטף אותך..

ועכשיו.. כולם מסתובבים אצל סבתא בשקט.. עוברים ליד החדר שלך בשקט...
מקווים.. אולי לראות אותך עדיין שם.. יושב.. ושומע מוזיקה..
או אולי אתה במקלחת מסדר את השיער ליציאה..

אתה לא מבין כמה זה לא יאומן.. איך.. אני עדיין לא מבינה שאתה לא כאן..
אני עדיין לא מבינה שאתה לא נמצא בעולם יותר..
זה לא ברור..
אני עדיין מקווה להכנס לחדר שלך אצל סבתא ולבקש עגיל ג'ינס או שרשרת..
אבל עכשיו.. זה לא כייף.. כי אני פשוט יכולה לקחת הכל בלי לבקש.. זה לא כייף..

אני זוכרת שכמה ימים שאחרי הכל קרה.. הינו אצל סבתא ובלי שישימו לב..
גנבתי שרשרת שלך! והיא עליי..!

אומרים שהסוגר של השרשרת עובר מקדימה.. זה אומר שמישהו חושב עלייך..
הסוגר אצלי תמיד עובר מקדימה.. אני בטוחה שאתה חושב עליי..

רציתי להגיד לך .. שלא יהייה אחר מלבדך.. אף פעם לא יהייה לנו את יהונתן היפה, המצחיק..
לא יהייה יותר.. רק זכרונות, רק תמונות..
אותך לא יהייה לנו בחיים..

ואם לפעמים בלילה אתה שומע אותי.. תחזור.. אתה חסר לנו.. תחזור רק לרגע שנוכל להגיד לך :
כמה אנחנו אוהבים אותך, וכמה אנחנו מתגעגעים..
ואישית.. תחזור: בשביל שאני יגיד לך שאני מעריצה אותך, ותמיד הערצתי..
אף פעם לא אמרתי את זה..
ואם יהייה לי רק הזדמנות אחת.. אני יגיד..

אוהבת..
========================================

עוד מעט..
עוד מעט עברה כמעט חצי שנה..
הזמןןן רץ לי בין העיניים..
הזמן לא נותן לי רגע לחיות..
ההוא נותן לי להתמודד עם מצבים כל כך קשיים..
הוא רוצה להכשיל אותי... בדרך החיים..
לראות אם אני ישרוד.. לראות אם מגיע לי לחיות..
אבל כנראה שכן ... מגיע לי לחיות כי אני לא טובה מידי..
אבל יש בעיה אחת.. אני רוצה להיות טובה מידי..
אני רוצה להיות כל כך טובה שכולם ידעו.. שנלקחתי..
שה' לקח אותי באהבה..

זהו הגיע פסח..
שמה זה אומר... חג שני עושים אצל סבתא.
בלעדייך.. וואיי זה כל כך כואב להגיד את זה
בלעדייךך.. בלעדייךך... בלעדייך אנחנו מנסים לעשות דברים..
אבל רק מנסים, לא תמיד מצליחים..
אני לא רוצה לנסות לעשות דדברים ולהצליח..
אני רוצה לנסות לעשות דברים ולדעת .. שאם היית איתי..
הייתי מצליחה לעשות אותם.
כל כך כואב בלעדייך..
אם היית יכול לשמוע או להרגיש את הכאב..
אני יודעת שאם היית שומע ויכול היית חוזר..

ועכשיו בפסח..
עם מי נקרא אגדה.. עם מי נצעק ונשיר..
עם הצל.. עם ההד שלךך בבית..
זה לא כייף זה לא אותו דבר..
אתה נקטפת בלי לחוות כלום בחיים..

לא נשארה לי עוד הרבה מילים לתאר או להגיד כמה אתה חסר..
כי אולי אתה יודע.. ואולי אתה שומע..
וכמה שאנשים מבקשים להיות טובים.. עכשיו אני מבינה למה..
וגמני גמני אחת מבין כל האנשים..
מבקשת להיות טובה..
אני יכתוב מתישהו מכתב לאלוהים.. ינסה להראות לו את הצדדים הטובים..
ואז.. אז.. אולי גמני יהייה איתך למעלה וכולם יגידו שהייתי טובה..
זה כייף.. בלי לפגוע באנשים בלי להתאכזב להסתובב בידיעה שכולם אוהבים אותך..
אני כל כך ינסה להיות טובה מעכשיו .. שכולם יעריכו אותי..
ושכולם ידעו שהייתי טובה בסופו של דבר..

אל תדאג אני קרובה.. קרובה מאוד להיות איתך למעלה...

מחכה ותמיד בלב איתך..!

==================================

באותו יום שהלכת..
ליבי החסיר פעימה..
ליבי שתק..
ליבי בכה..
אומרים שמלאכים יש רק בשמים..
אבל זה לא נכון..
הכרתי מלאך אחד..
מלאך אחד..
שביום אחד..
פשוט נלקח..
למה?
כי אלוהים חשב שאתה טוב מידי
"תמיד לוקחים את טובים"
מכיר ת'משפט?
כנראה והוא נכון..
אם תוכל מתישהו.
לתת לי סימן..
סימן שאתה נהנה למעלה..
תעשה את זה...
אני רוצה שתראה לי את הדרך..
את הדרך הנכונה.. בה צעדת..
ואז כולם ידעו שהייתי טובה מידי.. למטה..

============================


מקווה שאהבתם 😢
וואו..
יש לי דמעות בעיניים !!
אני בטוחה שאלוקים שומר עליו שם למעלה 😢 ...
ואת כ"כ מוכשרת, רק שתדעי!
ממש ריגשת אותי...


וקראתי פה עוד כמה מכתבים,
כולכם מוכשרים !!!!@
לאדם, ששבר והרס כ"כ הרבה...

הרבה... זה מה שתפסת מליבי, הרבה כ"כ שלא היה מקום כמעט לאף אחד אחר. כ"כ הרבה זמן אהבת אותי ואני בשלי, לא מתייחסת, לא מאמינה ויותר מהכל לא בוטחת. כ"כ הרבה שברו את ליבי, כ"כ הרבה הרסו את מה שנישאר ממני. אבל אתה היית שונה, ניסית כ"כ הרבה זמן ליצור לי תחושת בטחון שאוכל סופסוף להוריד את חומות ליבי לפניך ולתת לי להיסחף אחריך... זה לקח דיי הרבה זמן, אבל חיכית וכל כך בסבלנות, באהבה. אחרי חצי שנה של חיזורים בלתי פוסקים, של זרים גדולים מחוץ לדלת ביתי, למכתבי אהבה, למילים מדהימות ולהכל.. פשוט הכל... סופסוף נתתי לך הזדמנות, או יותר נכון, לנו. זה היה דיי קשה מכיוון שעדיין לא אהבתי, אבל הרגשתי עד כדי כך שהאמנתי שזו אהבה. כל שבוע שעבר התמסרתי אליך יותר ויותר וגרמת לי שאאמין בך, זה היה כ"כ טוב, כ"כ אמיתי, כנה...
אך עם כל הביטחון הרגשי שהיה לי, היה לי גם הרס, חורבן וחריפות נפש בעמקי ליבי, לא יכולתי להאמין בך, גם אם רציתי, ב-100 אחוזים, זה היה כ"כ קשה להיות איתך במערכת יחסים ולדעת שליבי לא שלך, לא לגמרי.
כל שבוע חיכיתי ליום שתבוא ותיפרד ממני או יותר נכון, שתשבור את ליבי כמו כל האחרים, כל הקודמים לך... לכן דחיתי פגישות, לא עניתי לטלפונים וכל זה מלחץ, מהתגובה שלך שדמיינתי כ"כ הרבה זמן במוחי... אבל אתה? בשלך... המשכת לאהוב בלי הרף, המשכת להאמין בלי לפקפק עד שעברה תקופה דיי ארוכה וככה גם אני, נשברתי... ומה שכ"כ רציתי להימנע ממנו.. קרה, התאהבתי בך, כמו שלא התאהבתי באף אחד לפניך [ולא אחריך] כל רגע שעבר רק רציתי לבלות איתך.
לאחר שהתמסרתי לליבי, התחלת לזלזל, להעליב, לפגוע, להעדיף אחרות על פניי, ואני? שהייתי כ"כ חסרת בטחון נתתי לך לזלזל בי כל פעם מחדש.. מול חברות שלי, מול המשפחה, מולי... וכל פעם שזה קרה, זה ניכנס לליבי ולא יצא החוצה, לא לשום מקום אחר, זה נישמר בלב שלי יחד עם כאב רק ושברון... עבר הזמן ועוד קלקלת.. ואני המשכתי להאמין ולתת מעצמי עד שכבר לא היה ממני כלום. הרגשתי שהפכתי להיות הדבר הכי שנוא עליי, הרגשתי שאני פתטית, מסכנה, ריחמתי על עצמי, קיללתי את עצמי ובכל פעם רק כאב לי יותר... לקחת אותי כמובן מאליו והמשכתי לאהוב. לא הייתי במצב שבו יכולתי להיפרד ממך מכיוון שבמוחי, אני בלעדיך זה כלום, פשוט כלום. ככה עברה לה תקופה של עליות מורדות פעם אוהב, פעם שונא, פעם מתעלם, פעם רודף ככה היית כ"כ מסובך, כ"כ ילדותי. הדבר היחיד שרציתי זה לשכוח ממך אך לא יכולתי, ניצלתי כל רגע שלנו לבד בשביל לכבוש את התלהבותך מחדש אך כלום לא עזר עד שאזרתי אומץ ונפרדתי ממך, עם לב שבור ואהבה גדולה המשכתי לבד... כל פעם שראיתי אותך כאב לי יותר ולא יכולתי לשכוח את האהבה שלי אליך...
אחרי כמה חודשים שכבר רגשותיי נחתו באופן מפתיע והתחלתי לחשוב יותר בהיגיון, חזרת לחיי... ועם החזרה שלך באה התקפת פתע, התקפת אהבה... פתאום אתה הרגשת שזלזלת בי.. פתאום כאב לך על שפגעת בכבודי.. אז עכשיו אני יודעת שאני לא מקשיבה לכלום יותר חוץ מאשר ליבי מהטעות הזאת רק למדתי איך להשתפר, איך להאמין ביכולותיי...

ממישהי שכ"כ אהבה...
את הכול נתתי לך, הכול.

אולי אני סתם רגישה פתאום, אבל זה פגע בי, והתחלתי להבין שאולי אני נותנת בשבילך יותר מידי.
הילדה הזאתי, שאת כול כולי נתתי בשבילה, כל פעם שהיא רק הייתה בביאוס קטן, אפילו בגלל הדבר הכי קטן!
הייתי לצידה, ניחמתי ועזרתי.

וזו לא הפעם הראשונה, וגם לא השנייה, שאת פוגעת בי ככה.
מה לא עשיתי בשבילך? מתי לא הייתי לצידך?
על הילד שאהבתי ויתרתי בשבילך!!! רק כדי שלא יהיה לך כואב.
הרי שתינו יודעות טוב מאוד, שאם רק הייתי מחייכת אליו הוא היה עוזב אותך.
אבל לא, פיניתי את הדרך והתרחקתי ממנו!
ואת מה עושה? מסתירה ממני הכול.
וזה עבר, נשכח, נסלח, חזרנו להיות כמו פעם.
ואחרי זה, שוב סודות בינך לבינה, שוב לא הבנתי מה קורה.
ורק אחרי שחלבתי ממך עוד ועוד, הוצאתי ממך שהפלאה ופלא, יש לך מישהו חדש.
ומתי אני יודעת על זה? מספר ימים בודדים לפני שניהיתם חברים רשמית.
ממש מנחם :ן
ועכשיו, שמה בסך הכול ביקשתי? שתעזרי לי?
ושוב את נעלמת לי.
ועוד בשיא החוצפה, מביאה לי תירוץ, שגם אני לא הייתי לצידך פעם אחת שהיית צריכה.
אין לך בושה? את הרי יודעת טוב מאוד את הסיבה! אז למה את אומרת את זה?
למה אנשים תמיד זוכרים את הדברים הרעים? ולא את הדברים הטובים שעושים בשבילם?
למה אף פעם לא שמעתי ממך תודה על כל מה שאני עושה בשבילך?
ולא, אני לא עושה את זה בשביל ה"תודה", באמת שלא...אני עושה את זה אך ורק בשבילך!
שיהיה לך טוב...
ולמה אני צריכה להיות זו שתמיד תנחם ותעזור שתצטרכי, אבל שאני בדיכאון את זורקת שתי מילים ולא יותר.
ולא שואלת, ולא מתענינת, לא כמוני...
אני יכולה נראה לי שבוע לא להתקשר, ואת תיהי בשלך.
אולי זה האופי שלך (לא אולי, זה האופי שלך), אבל זה באמת מעצבן.
אבל לצערי, את יותר חשובה לי מכל זה.
את החיים שלי, ואני ימשיך להיות לצידך כל הזמן!
כי חברות של 10 שנים לא תיזרק כך סתם.
אבל תביני, שבזמן האחרון, אני מרגישה יותר מידי פעמים,
צורך כל כך גדול לריב איתך, ולפתוח את הכול!
אבל אני לא יעשה את זה.
כי אני לא רוצה לריב איתך שוב כמו אז.
כי אין לי מוושג, איך אני יצליח לא לדבר איתך כל כך הרבה זמן...
באמת שלא.
ועברו יומיים שאני כבר כועסת והרגשת את זה,
אבל הנה הגיע הרגע שאת צריכה אותי...
שאת שוב צריכה ניחומים...
ונחשי מי שכח הכול ובא לעזור לך? אני כמובן...
אז כאילו כלום לא קרה התקשרתי וישבתי איתך ודיברנו על הכול, שוב ושוב...
אולי את לא מעריכה אותי מספיק...וזו הבעייה
אבל אני אוהבת אותך, איך שאת
למרות הכול...

מקווה שזה השתנה, ושהבנת משהו מההתנהגות שלי,
לפחות קצת...

שלך 3>
😯
אנשים אני חושבת שכל הרגשות שצפים כאן כל כך אמייתים ואתם חיבים לפרוק את הלב.........אל תכתבו רק לאתר או למגירה תכתבו את מה שאתם מרגישם אל מי שאתם מרגישם זאת......
😯
מכתתב ..
על מישהו שהתחיל ביננו קטע כי התנשקנו
זאת הייתה הנשיקה הכי מדהימה בעולם
היה כיף שבוע ..
אחר כך ? הוא פשוט הפסיק להתייחס !


תקראו ותגיבו .. זה חשוב לי :/ תודה
- - - - -- - - - - -


היה טוב, אהבתי אותו וזה נגמר
רציתי שזה ימשך לנצח, אך בדרך אחרת הוא בחר
כנראה שאותי הוא לא באמת אהב
ואני הרגשתי משהו אמיתי .. וכשזה נגמר, רק לי זה כאב
התרחקנו, בדרך רעה, התרחקנו האהבה נגמרה
הפסקנו לדבר , זהו זה סופי שום דבר לא יחזור לקדמותו
עוברים אחד מול השני בלי להעביר מילה
אבל אני בליבי .. עדיין אוהבת אותו
אוהבת אותו בכל נשמתי
אוהבת אותו זה כבר לא תלוי בי
בכל פעם שניסינו לדבר שוב, הגענו לריב
הפסקנו לנסות , כי זה סתם הכאיב
חשבתי שאולי הוא עוד עליי חושב
הרגשתי שעדיין לא יצאתי לו מהלב
אבל טעיתי .. הוא לא אהב אותי
אני צריכה אותו - פה לצידי
והאהבה גברה והאהבה התגברה
זה כאב , זה שרף ואני שמרתי את זה בתוכי
אני בוכה מבפנים ומחייכת מבחוץ
אף אחד לא שם לב – אני שונה , אין לי שלווה
אני רוצה לצעוק - אני כבר לא אותה אחת אבל אף אחד לא שומע
הוא פגע בי, פגע בילדה תמימה שאהבה מישהו בפעם הראשונה
נפגשנו, חזרנו לדבר, בלבלת אותי שוב
לא הפסקנו לדבר .. דיברנו עד חצות
לא הפסקתי לחשוב עליך , ראיתי אותך בחלומות
נתת לי להרגיש שאתה כן אוהב אותי שהכול אמיתי
יום למחרת שכחת ממני
שוב נפלתי במשחק שלך, שוב ניצחת
ואני כאן עם עצמי לבד .. אתה כבר ברחת
לא נלחמת בך, נכנעתי, ניצחת וזה נגמר

את זה אני כותבת לך עם כאב לב עמוק
עוזבת אותך , הולכת ממך רחוק[SIZE=1]
עוצמת עיני, מעלה זכרונות
חושבת על כל השעות היפות
איך אהבת, ולא רצית לוותר
ועכשיו אני פה לבד ואתה כל כך חסר...
בפעם האחרונה תיתן לי להביט בעינייך
ותביט בהן בחזרה שוב כמו פעם
בפעם האחרונה תחבק אותי חזק
ותיתן לי להרגיש שוב אלייך שייכת
בפעם האחרונה תנשק את שפתיי
ותיתן לי להרגיש שוב מאוהבת
בפעם האחרונה תחזיק לי את היד
ולא תיתן לי ממך שוב ל=ל=כ=ת........

מתגעגעת.
נטלי את רושמת מדהיםם(:

אל תפסיקי לרשום בחיםםםם!
אוהבת אותך 😊
אמא.

הרבה מאוד זמן לא אמרתי לך "אני אוהב אותך".
הרבה מאוד זמן לא ככה סתם חיבקתי ונישקתי אותך.
אני מתגעגע אלייך, אני משתוקק לרגע שאני ארגיש שלם עם עצמי
על מנת לתת לך את החיבוק הכי חזק ומהלב שיש.
אבל בינתיים, הסוד רובץ בתוכי, אוכל את כולי ומכלה אותי לאט לאט.

'אושרי', רק עכשיו קלטתי את משמעות השם שלי. האושר שלי.
כבר מהרגע הראשון שהגעתי לעולם, מבלי לעשות דבר או שניים, כינית אותי האושר שלך.
אני עדיין זוכר, ולא אשכח לעולם, את הלילות, איך את השמיכה סביב גופי היית עוטפת, מחבקת ונשיקת לילה טוב מנשקת.
מכבה את האור ולוחשת:" לילה טוב מלאך שלי".
כ"כ הרבה דברים עברו עליי מאז אותם ימים יפים.
כ"כ הרבה דברים, שבכיף הייתי מוותר על כמה מהם.
אני רק נזכר באותם ימים של טוהר, באותם ימים של תמימות ומשווע לחוות אותם שוב.
אבל הם אינם, ולא ישובו לעולם. התמימות אבדה מהעולם,
החיוך האמיתי, שמסתיר מאחוריו בן אדם שמח -מבחוץ ומבפנים- נעלם
ואני מרגיש חצי בן אדם.
אם רק הייתי יכול לתאר את ההרגשה, את התחושה שאותי אופפת
בימים קשים אלו, כשאני מרגיש לבד, לבד מבודד.
הרבה פעמים רציתי, ואפילו ניסיתי לפתוח את הדלת
לעבר העולם שלא חוזרים משם. אבל בכל פעם מחדש, נזכרתי בך, אמא.
הקול שלך הידהד במוחי ושיגע את כולי. לא רציתי לגרום לך עוד
צער, מאשר מה שאת כבר חווה.
אני מרגיש חצי בן אדם, אבל איתך עוד יותר קשה לי.
אני מפחד לאכזב אותך. .

בדמעה שהתנפצה, אושרי.



אושרי זה כל כך עצוב 😢
אני אוהבת אותך ..

ברוכים השבים!

התחבר לחשבון שלך באהבה

שאלת אבטחה למניעת ספאם
או התחבר באמצעות

הצטרף לאהבה

יצירת חשבון חדש

3-25 תווים, ללא רווחים
גיל מינימום להרשמה: 13
שאלת אבטחה למניעת ספאם
לפחות 6 תווים
או הרשם באמצעות

שכחת סיסמא?

נשלח לך קישור לאיפוס