*-*המכתב שלא נשלח*-*

ל-"ילדהמשומשו"...

אני מסכימה איתך בכל מילה,ואות שכתבת...

באמת עד שלא מאבדים מישהו לא יודעים עד כמה הוא חשוב...=[

תיהי חזקה, אני מקווה שתיהיה לכם עוד הזדמנות יחד=]]

____


לאחותי הגדולה!!

את לא יודעת כמה פגעת בי כשהגעתי הביתה וראיתי את המכתב

כל מילה במכתב חתכה לאט לאט צלקת שתחרט לה בליבי

שלא תחשבי שאני לא יודעת למה את הלכת ככה בלי להיפרד ממני ולספר לי

והשארת לי את הפלא' שלך המפתחות ואיזה מכתב מסריח

אני יודעת טוב מאוד ...בגלל החבר המנייאק שלך שלא שם עלייך בגרוש ואת בעננים וחושבת שהוא אוהבת אותך

כמה שאני ואמא מנסות להסביר לך ולהוכיח לך שהוא לא אוהב אותך כלל את לא מקשיבה וחיה באשליה ובבועה אטומה

תיראי תיראי שהוא עוד יעיף אותך קיבינימט אחרי שהוא יימצא מישהי שתמצא יותר חן בעניו

ואם את חושבת שלא שמעתי שלושום בלילה שאת בכית לו בטלפון שיגיד לך שהוא "מתגעגע" או שהוא "אוהב אותך"

והוא אמר לך שאת לא מבינה אותו ושהוא לחוץ ואין לו זמן להיפגש ושאין לו כוח עכשיו למילות אהבה...

על מי אתה פאקינג עובד?!! יש לך עבודה בתחנת דלק רק ביום ראשון ואתה מרים את התחת העצל שלך רק בשעה 2 מהמיטה!!

אז מה אתה מחרטט?!?! אני שונאת אותך שגרמת לאחותי לבכות לך שגרמת לה לעזוב את הבית!!!

אחח אחותי הגדולה מתי תביני שהחרא הזה מנצל אותךךך....

אחח כמה זה כואב לי בלב וכמה פגעת בי את הדובי שהוא נתן לך לא שכחת לקחת את התמונה שלו לא שכחת...

אבל מה איתי מה איתנו המשפחה שלך מה עם אמא שלך שגידלה אותך פאקינגג 18 שנהה?!?!

את התמונה שלנו לא לקחת..את המתנה שקניתי לך פתאום שחכת...ביום שהוא ייפרד ממך...והוא יזרוק אותך כמו כלב וסמרטוט!!!

אז..אז...פצאום תיזכרי במשפחה שהשארת כאן...

😢 😢 😢 ליעדו'ש 😢 😢 😢

המכתב הבא, נכתב לפני בערך חודש, בעודי נשברת מהכול.. את ציון הזמן המדויק מוזכר במכתב...

לסבא...




סבא שלי... שילשום עשינו אזכרה לכבודך, לזכר השנה השמינית מאז שהלכת.. מאז שעזבת אותנו להסתדר עם העולם, להתחשל בו.. אין לי יותר מידי זיכרונות ממך... כי הייתי צעירה מאוד כשהלכת... אבל תמיד אבא סיפר עלייך הרבה, כלמיני סיפורים... ולא סיפרתי... אבל בכיתי ביום רביעי... בכיתי, כי התגעגעתי... כי למרות שאני לא זוכרת הרבה, אני יודעת שאהבתי אותך הרבה... יש לי זיכרון אחד תמים ממך... שחקוק בי ויהיה חקוק תמיד... אני זוכרת שגיל 4 בערך, ליוותי אותך לשירותים בזמן שלא הרשת לאף אחד לעשות את זה מלבדי... סבא... אתה בטוח יודע מה אני עוברת, אתה רואה הכול מלמעלה... אתה יודע מה עברתי... בכל השנים האלה, שלא היית פה סבא.. אם היית- הכול היה אחרת... היית שומר עלי, שכל הדברים שקרו לא יקרו לי.. אבל הם קרו סבא, ואני כל כך עצובה שלא היית קרוב אלי ברגעים הטובים שלי שלא היו רבים כל כך... אני כל כך עצובה שאתה לא מכיר אותי היום, הראי שהשתנתי המון מאז הילדות, מאז גיל 9... עברתי המון מכשולים... אתה בטח מכיר את כולם... סבא... תבוא לבקר לפעמים, בחלום... אני רוצה לחבק אותך.. להרגיש את סבא שלי, שהלך עוד לפני שהתחלתי להבין מזה העולם הזה.

סבא, אני רוצה לספר לך מה עברתי... למרות שאתה בטח כבר יודע, הראי שראית הכול, אבל אני רוצה לספר, כי כאשר חיפשתי אדם לספר לו, לא היה... כל אחד בשלו, כולם חושבים שהם יבינו אותי, והם בעצם לא מבינים את עצמם עדיין...

אני אתחיל את הסיפור שלי עוד כשהיית בחיים, בימים שאמא הייתה הולכת לטפל בך, ומשאירה אותנו לבד בבית, להתמודד עם עצמנו ביחד... מאז שנולדתי אחים שלי טיפלו בי, אני לא יודעת עד כמה יודע מה היה, אבל בזמן שהיא הייתה שם, איתך, אני בכיתי כי רציתי את אמא שלי... עכשיו אני מבינה שהיית צריך את העזרה שלה... למרות שהיא הייתה מספרת שהיית רודן.. ובערב, בלילה כשהייתה חוזרת הייתי כבר ישנה... לפעמים הייתי הולכת לישון רעבה, כי היא לא הייתה מכינה לנו אוכל, כי היא הייתה אצלך וטיפלה בך, ולפעמים היו פעמים שהייתי נרדמת מהבכי שלי.. ולפעמים לא הייתי נרדמת, כשהייתה חוזרת הייתי יוצאת מהחדר ובוכה, והיא הייתה צועקת עלי לחזור לחדר שלי... עוד מהתקופה ההיא, כבר היא הייתה נותנת לי לנקות ולסדר את הבית... כולם עבדו, כל האחים, כי היא לא הייתה בבית.. כשגדלתי קצת, גם אני הייתי באה לעזור לך... אתה זוכר את זה? הייתי אוהבת לבוא אלייך הביתה, היית מצחיק אותי ומשחק איתי... אני זוכרת שלפעמים כשהייתי בחדר שלי בלילה, כשהיא הייתה חוזרת הביתה ממך, הייתי שומעת אותה צועקת על אבא שלי, אני זוכרת שהם היו רבים המון, אבל אף פעם לא יצאתי מהחדר, כי פחדתי שהם יצעקו עלי... ככה גדלתי עם השנים, עד שנפטרת... שהלכת וברחת לי... בכיתי המון אז.. אני זוכרת את היום הזה כאילו היה אתמול.. כל האחים ישבו בחדר, בסלון, לא מדברים יותר מידי, כי הם רבו, זוכר? עד היום הם במריבה.... ואנחנו הילדים, שיחקנו בחוץ, כי לא ממש הבנו מה קרה, שיחקנו תופסת.. ואז אחד הילדים נפל, בטעות, ואחת הנשים של אחד האחים של אבא צעקה עלי, שזה באשמתי... והלכתי ובכיתי כל היום לאבא, גם עכשיו אני בוכה סבא... אני זוכרת כל כך טוב את היום ההוא, בתפילה ישבתי גם אני על הריצפה, ובכיתי לתוך הכרית כי חיפשתי אותך ולא היית... רציתי לספר לך שפגעו בי כמו תמיד ולא היית.. סבא, הדמעות יורדות בדממה עכשיו, דמעה ועוד דמעה.. אחרי שנפטרת, סבתא נהייתה דכאונית, וגם היא 8 חודשים אחרי זה נפטרה... מעצב... בכל אותה שנה מאז שנפטרה, חגגנו את החגים אצלך בבית, ואני ישנתי במיטה שלך... למרות שאמא ואבא אמרו שזה לא טוב, שזה יעשה לי רק רע, אבל אני יודעת שאהבת שאני ישנה לידך, ובלילה כשהייתי מתעוררת הייתי בוכה המון שאתה לא שם... אחרי שהשנה נגמרה, מכרו את הבית, אנשים אחרים גרים שם עכשיו... ולא יכולתי יותר להיות קרובה אלייך, הפסקת לבוא אלי בחלומות, והגעגועים התגברו... כל שנה באזכרה שלך אני בוכה, מתגעגעת... ולפעמים ביום-יום אני כל כך רוצה לרוץ אלייך ולחבק אותך חזק ולהגיד לך כמה שאני אוהבת אותך... אני אמשיך בסיפור, בתוך הבית, תמיד אמא הייתה אכזרית אלינו מאוד, היא הייתה משתמשת באלימות, אולי היא הייתה עושה את זה קודם אבל פחדתי לצאת מהחדר, בגיל 11 כבר התחלתי לצאת, אני זוכרת שהיא הרביצה לאח שלי... וגם לי לפעמים, היא הייתה זורקת אותי על הספה אם לא הייתי עושה משהו כמו שצריך.. והייתה גוערת בי בלי ארף... את המריבות שלה עם אבא כבר לא יכולתי לספור על יד אחת, התחלתי לספור עם היד השניה גם, מהלימודים לא רציתי לחזור והתעקבתי תמיד... כשהתגלגל הזמן גם על שני הידיים זה לא הספיק... והשתמשתי באצבעות ברגליים.. תמיד אחרי מריבה, היו פרצופים ומתח באוויר.. ותמיד את העצבים היא הייתה מוציאה עלי... היא הייתה מכריחה אותי לנקות, לסדר, לעשות כלים ואת כל מטלות הבית עד שהיא חוזרת מהעבודה... בכל טיול הם היו רבים, יצא לי החשק מלצאת איתם לטיולים ונופשים, שגם זה קרה אולי פעם בשנה.. בגיל 12, נסענו לחו"ל.. גם שם הם רבו והיא צעקה עלי בפני כל הקבוצה, וביישה אותי, יש הרבה תמונות שאני בוכיה, עצובה, כעוסה... נהרס לי הטיול..אתה יודע מה עברתי מבחינה חברתית.. שנאו אותי, כולם, אף פעם לא אהבו אותי, ירדו עלי, השפילו אותי.. חיי החברה שלי היו פגומים והרוסים, המשפחה שלי הייתה הרוסה, אחי שי נסגר ונאטם וגם הוא הפך אלים כלפיי כשהייתי בלי כוונה מעצבנת אותו.. הוא היה מכריח אותי לעשות את מה שהוא היה אמור לעשות... הפכתי לכמו משרתת בבית... האחים הגדולים כבר היו בצבא ואני הייתי בבית לבדי... המון.. פחדתי.. בחטיבה המצב החברתי השתפר מעט, אבל לא יותר מידי... בחיי האהבה, החלפתי בנים כל שבוע, אפילו 2 בשבוע... ובבית? בבית ניהיה רק גרוע יותר, המריבות הפכו יום יומיות.. הכעסים היו חזקים יותר, והתערבות המשטרה הייתה כמעט באופן שבועי, הבית שלנו נהרס, אמא הייתה שוברת דברים... הייתה מכה את עצמה וטוענת שאנחנו הרבצנו לה... היא הייתה גורמת לזה שאבא שלי יעוף מהבית... בסופו של דבר אחרי 3 וחצי שנים, שבהם, אחים שלי הועפו מהבית מספר פעמים, אחרי שהם הפסיקו לדבר איתה, אחרי שהיא פגעה בהם בלי הפסקה, עם צעקות ומכות... נותרנו אני אמא ולפעמים אחי שי הצעיר שהיה חוזר פעם בשבוע או בשבועיים הביתה מהצבא... שני האחים הגדולים שלי היו כבר נשואים... ואחרי ששי השתחרר הוא היה ישן כל היום כמעט... והכי קשה היה אבא עזב את הבית... קיבלתי את זה קשה, בתור נטישה, כי בשנים עברו אתה יודע איך אחים שלי נטשו אותי לבד להתמודד עם האמא המשוגעת שלי... אני זוכרת שהיא נשכה אותי פעם, ופעם אחרת אני זוכרת שהיא האיימה עלי בסכין שאם אני אספר למישהו משהו או שאני אגרום להרחקה שלה שוב היא תרצח אותי.. (זה היה אחרי 5 ימים שלא הייתה בבית), אני זוכרת שביקשה שאני אבוא אליה לבית מלון שישנה בו בתור פיתיון לאבא שלי... ואח"כ כשגרמה לי לנסוע בשבת, הביתה.. העיפה את כולם, אני זוכרת שכלאה אותי בחדר, אני זוכרת שהייתה משעבדת אותי .. ביוני 2005 אבא עזב את הבית, המשכתי לגור עם אמא, ובכל פעם שהיינו נפגשים הייתה כועסת, או מדברים... אני זוכרת שלפני זה כשאבא היה הולך לכמה ימים... בשנים שהייתי בת 12-15... היא הייתה גורמת לי להתקשר אליו ולהתחנן שיחזור... אני זוכרת מקרה אחד שהלכתי לחברה של אמא כי לא יכולתי לסבול יותר את המכות והקללות והצעקות של אמא, וישנתי שם ואבא בא לבקר אותי, הוא היה מוזנח מאוד, לא מגולח והיה נראה גם שלא התקלח ממש... יצאנו לסיבוב, ואמא התקשרה וצעקה שכדאי שאני אחזור הביתה לפני שגם אותי היא תעיף... אני זוכרת גם עוד כמה מקרים שברחתי לחברה של אמא, שברחתי מהבית... כשהכרתי את קובי, הוא היה המפלט שלי, הוא היה האהבה שלי, קיבל אותי כמו שאני, עם המגרעות לי, עם הבעיות שלי והוא אהב אותי באמת.. וכשאבא עזב את הבית, כשגיליתי את זה הייתי בדיוק אצלו.. (אצל קובי).. והוא תמך בי כל כך.. באוגוסט 2005 ברחתי מהבית וגרתי עם אבא, בדירה הקטנה והמצחינה שלו... ישנתי על מיטה מתקפלת.. שהכאיבה לי בגב, הכול רק לא להיות יותר עם האלימות, הקללות, והמריבות היום יומיות שהיו לי עם אמא.. אבא לא ידע מה קורה בבית כשלא היה.. וכשברחתי אליו לא סיפרתי רק בכיתי בלי סוף... נשארתי שם עד תחילת הלימודים, בלת ברירה חזרתי לאמא, אחרי שאבא שיכנע אותי שאין לי מספיק מקום בדירה הקטנה שלו.. חזרתי, בשבוע הראשון התייחסה אלי יפה אבל אחר כך זה רק התדרדר מרגע לרגע, היא התחילה להתעלל בי, לא לתת לי לישון, לא ללכת לביצפר, לאחר לעבודה, לצעוק עלי, להאשים אותי במה שקרה, לשעבד אותי לבית... לפעמים אפילו להחסיר ממני דברים.. היו לי חיי סבל בלי צפויים... עד סוכות סבלתי את זה, אבל יומים לפני שמחת תורה.. ה19.10.05 עזבתי את הבית, זו הייתה הפעם האחרונה שראיתי אותה... עברתי לגור עם אבא בדירה המצחינה והקטנה שלו, גרתי שם 11 חודשים... על המיטה הלא נוחה, עם חוסר המקום... אבל חייתי שם חיים שקטים וטובים... ישנתי עם אבא באותו חדר ואפילו היה לי טוב... טוב מאוד... מאז החיים שלי השתפרו קצת , אבל לא הבנתי את זה שגזרתי על עצמי בעתיד להיות האמא בבית, כשנעבור לדירה הגדולה ושאחי יגור איתנו.. לא הבנתי את זה, עד שזה קרה... כיום, בגיל 17 וחודשיים.. אני אמא קטנה בבית... אחריות של אישה בגוף של ילדה, איבדתי את נעוריי.. ותמימותי הלכה גם היא.. האמא של הבית... הגברת בר.. סבא, אתה יודע כמה שקשה לי עם זה, אני רוצה לחיות חיי ילדה... אתמול רבתי עם אבא, הבן שלך, סבא כואב לי כל כך אני רוצה שתחזור אפילו רק לטיפה, תחזור! הדמעות מציפות שוב, לא נפסקות, אני כל כך מתגעגעת אלייך.. הבעיות שלי מתפרקות החוצה... השלמתי עם המון אנשים שלא דיברתי איתם המון זמן, אני גאה בעצמי, מקווה שגם אתה גאה בי שהורדתי מכבודי כדי להפסיק ולהרגיש רגשות אשם, שזה יפסיק להציק ולהעיק עלי..

אני מקווה שאני אוכל להמשיך להתמודד סבא, גם בלעדייך פה בארץ, אני מקווה שאתה שם שומע אותי עכשיו... מקווה שאתה מתבונן עלי מלמעלה וגאה בי... מקווה שאתה עדיין אוהב אותי וזוכר אותי סבא!

סבא, אני אסיים את המכתב הזה...

תודה שהקשבת לי, תודה שהיית זה שגרם לי לפרוק את הכול, אני מקווה שאתה שומר עלי מלמעלה..

אני אוהבת אותך המון... מקווה שתבוא לבקר אותי קצת בחלום... אפילו למעט...

אני לא נפרדת ממך כי אלא רק מסכמת תקופה... תחזור לבקר, טוב סבא?

ותשמור על אבא שלי, ואחים שלי וגם על האחין שלי שלא יצא לך להכיר...

אני אוהבת אותך ואני אמשיך להסתכל על התמונה שלך כל בוקר בצאתי מהבית, עד סוף ימיי...

שלך, נכדתך האוהבת עד אינסוף,

אמה.


אם תרצו תגיבו...
(להזכיר אני פסוודונית.. השמות בדויים, התוכן כ"כ אמיתי שזה כואב לי לקרוא ולא להתחיל לבכות..)

אמה בר 😢

לאיתי...

זהוו...פשוט כבר נמאס לי...נמאס לי ממך כבר!!!למה אני לא מצליחה לשכוח אותך?!
מה אני עד כדי כך מגעילה שזה מגיע לי?!
למה אתה מסתכל אם אתה לא אוהב?!דיי כבר פשוט תעזוב אותי בשקט לך לכל הפרחות הפוסטמות שלך!!!
נמאס לי לחשוב על זה שאתה לא אוהב אותי..ובחיים לא אהבת....ואני חושבת שזה באמת הדבר שהכי מחרפן אותי....המחשבה הזאת...אבל המחשבה הכי נוראה שבראשי עכשיו...שאתה אוהב אחרת..
בעצם?!אני לא בטוחה שאתה מסוגל בכלל לאהוב....וגם אני לא בטוחה שאי פעם תמצא אהבה..כי אצלך הכל רק אגו אגו אגו!!!!!זה מה שבראש לך כל היום לצאת "גבר" להתחיל עם כל דבר שזז..לפגוע...
אם רק הייתי יודעת איזה כאב הולך להיות לי ממך בחיים שלי לא הייתי מעזה לדבר איתך!!!
לא לפנות אלייך לא כלוםםם!!!
אבל אל תדאג...עוד מעט זה נגמר..יש לי לסבול רק עוד קצת...בסוף השנה זה נגמר..
אני לא מתכוונת להישאר בבצפר הזה...לא רוצה לראות אותך כל היום עם הפרחות שלך פשוט לא רוצה זה מחרפן אותי...ועם הזמן אני אשכח אותך...ויהיה לי הכי טוב בעולם...
בלעדייך...

לאוהבי ,
עם היית יודע כמה קשה בלעדיך כמה ריק לי
שאני איתך כל כך טוב לי והחיוך שלך גורם לי לרצות לחיות
אבל אתה לא מבין אתה חי בעולם משלך
אנחנו ידידים כבר שנתיים ואחרי חצי שנה שלמדתי להכיר אותך הבנתי עד כמה בן אדם מקסים אתה
יש בי אהבה כל כך גדולה וחבל לי שאני לא יכולה להעניק לך אותה.
אולי אתה מרגיש כמוני אבל מתבייש
כבר ניסתי את כל הדרכים שיש אבל אני אמשיך לאהוב אותך תמיד .
מה לעשות שככה הגורל קבע שדווקא אני יתאהב בך אולי זה מלמעלה ...?..
אני כל כך רוצה שנהיה ביחד כל כך רוצה לדעת אבל יש בי פחד !
כשאני מנסה להגיד לך מה אני מרגישה פתאום אני לא מצליחה המילים מתבלבלות לי והכול נראה נורא .
אני בסך הכול רוצה שנאהב למה זה לא יכול לקרות ? אולי זה יכול אבל אני פחדנית אני לא יודעת מה איתך..
למה הרבה דמעות יורדות לי בגללך כולם אומרים ככה אהבה ?.. למה יש אותה עם היא כל כך מכאיבה
אני מבולבלת אבל דבר אחד אני יודעת
---- אאני אוהבת אותך מאודדדדדד אני ממשיכה למרות שאהבה הזאת רק מכאיבה
🙄

אתה,אתה זה שעם המעשים שלך,עם המילים שלך יכול להרוס.
כמו פרח שמחכה לשמש,אני מחכה לתשומת ליבך,אבל היא לא מגיעה,
כי היא לא מופנית אליי,אלא לכלבות שלך.
אתה אבא,אבל כשלת בתפקידך!.
מהיותך מודל לחיקוי,מאדם אהוב שרציתי תמיד להיות איתו,לידו,סביבו
הפכת במהרה לאדם שנוא,שאפילו להסתכל עליו איני מסוגל.
אם רק היית יודע מה אני מרגיש כשאני רואה אותך,איזה כאב ממלא את
ליבי ונשמתי כשאני שומע אותך מדבר איתן,שאני רואה אותך מסמס להן מילות אהבה
במקום לאישה שמגיע לה,לאמא שלי!.
אני מנסה להיות חזק,אני באמת משתדל ואומר לעצמי שוב ושוב
בראש "זה קורה במשפחות הכי טובות", אבל אם זה במשפחות הכי טובות,
מה טוב במשפחה הזו?! כי הרי משפחה זה מקום שאתה אמור להרגיש בו
מוגן,שאוהבים אותך!. ואם תהית,זה לא מה שאני מרגיש כשאני ליידך.
אני מסתגר,החיוך יורד,כאב מתפשט ומתעצם,רוצה לרוץ ולברוח העיקר- לא להישאר ליידך!

😢

זה מכתב למישהו שאני מאוהבת בו.
די ישן רשמתי אותו והיום מצאתי אז למה לא לשלוח.

לך..

נתת לי להקרב אלייך, נתת לי להכיר אותך, לראות הכל דרך העניים שלך. ולא פחדת.
נתת לי רגע אחד של קירבה רגע קטן, לפני שהכל יחזור להיות כמו קודם.
סיפרת לי דברים שלעולם לא ישכח. על הכאב על אהבה על החלומות שלך ולא פחדת, נראתה לי שונה. הוצאת את הפוזה והכל היה בפניים שלי. בכית ונתת לי לבכות יחד איתך.הראתה לי את הכאב שלך וכאב לך ואני כאבתי איתך. ושניגבת את הדמעות התחלת לגלוש לנושאים אחרים.
וצחקת, ודיברת אם חיוך כזה שיכול להעמיס כל קרח.
רציתי לקום ולחבק אותך. להראות לך שאני אוהבת אותך. אבל בשנייה הזאת זה נגמר השתנת. הקרוב נעלם.
ואתה התחלת להסתתר מאחורי מסכה של ציניות.
הרגע שכל כך רציתי שישאר נעלם.
אבד לו אי שם...
ממה פחדת. למה פתאום הרגשת שאתה צריך להסתיר את כל מה שאמרת.
הינו קורבים ואז התרחקת. הייתי קרובה ואתה שמרת על מן רחוק כזה.. וברגע שהצלחתי לעבור את הרחוק התרחקת עוד יותר.
ושהלכת?.?
אתה לא יודע אולי.
אבל..... אבל אני... אני בכיתי...
על כך שכמעט זה קרה ואתה... כן אתהה אצרת את זה 😢

אתה פחדן, מגעיל, אין לך גבולות... אתה קטן, ילדותי..
אני מרחמת עליך! אין לך לב.. ואם יש לך הוא צבוע.. באמת שאני לא שונאת אותך אולי שנאתי אבל כבר לא! אני פשוט מר-ח-מ-ת עליך ועל מי שתהיה איתך...
ועל זאת שאיתך... יכלת לדבר אבל בחרת לברוח.. להעילם וישר ללכת לחפש משהו אחר..
משהו שאולי יתאים לך.. אולי מרוב החיפושים החששות והפחדים כל כך סיימת הרבה קשרים שאתה בחיים לא תמצא עוד אחד.. מאחלת לך שתמצא ושתסבול מייסורי מצפון מהיחס הרע שאתה נותן לאנשים למרות שמבחוץ אתה הבנאדם "המושלם"
אני שונאת משחקים! שונאת שמשחקים בי..
אבל אני לא שונאת אותך.. זה קשה מדי. אבל אני יתגבר!
יתגבר כמו גדולה..

ילד ..

אני מצטערת
אבל אני פשוט לא מסוגלת יותר , זה כל כך כואב לי
אני מתגעגעת אלייך כל כך !
אני יודעת שטעיתי , אבל אני רק רוצה שתבין שאותך אני רוצה !
א ו ת ך !
אתה לא מבין כמה זה כואב לי שאתה לא איתי
אבל מה שיותר כואב לי, זה שאתה איתה !
אני לא יודעת מה הולך ביניכם, ומה היא מרגישה או אתה
אבל אני רק יודעת שכל פעם זה כואב מחדש !
וזו לא פעם ראשונה שאני עוברת את זה , כבר עברתי את זה בעבר
וזה באמת כאב לי .. אבל ממש לא אותו דבר !
עכשיו זה יותר כואב ויותר קשה !
לא חשבתי בחיים שככה תיכנס לי אל הלב
חבל שהבנתי את זה מאוחר .. שכבר הלכת ממני 😢
הכול יכל להיות שונה עכשיו , ורק בגללי
ובגלל הילד ההוא .. שעדיין לא שלי
אני ואתה לא ביחד ...
אנ י כל כך מקווה שמה שאני חושבת לא נכון ..
כי אני לא יודעת איך אני יתמודד עם זה שוב , באמת שאני לא יודעת
אני רק מקווה שיהיה לנו עוד סיכוי להיות ביחד
ושתבין סוף סוף שאני באמת מצטערת
ושאני באמת רוצה שהכול יהיה שונה !!

אמה אני עם דמעות בעיניים \:
ריגששת אותי .

אני אוהבת אותך
אני אוהבת אותך
אני אוהבת אותך
אני אוהבת אותך
אני אוהבת אותך
אני אוהבת אותך
אני אוהבת אותך
אני אוהבת אותך
אני אוהבת אותך
אני אוהבת אותך
אני אוהבת אותך
אני אוהבת אותך
אני אוהבת אותך
אני אוהבת אותך
אני אוהבת אותך
אני אוהבת אותך

לא משנה כמה פעמים אני אגיד את זה ,
לך לא יהיה אכפת =\

כל היום חשבתי עלייך בלי הפסקה , כל דבר שקרה הזכיר לי אותך ..
כל שיר שנשמע ברקע, כל חייל שפסע לצידי לאורך הדרך ..
כל דבר אפשרי ..
מחר היום הגדול , היום בו הבטחת שתחזור מהצבא כדי לתת לי הסברים ..
כדי להסביר לי מה קורה בנינו, ומה פרוש הדבר 'לא סגור על עצמי' שאתה נוהג להגיד לי בלי הפסקה..
מצד אחד אני כל כך מחכה כבר למחר כדי לקבל את התשובות לכל השאלות שמתרוצצות אצלי בפנים
ולא נותנות מנוח , אך מצד שני אני כל כך חוששת ..
אני לא רוצה לאבד אותך, נכנסת לי עמוק עמוק אל תוך הלב, אל הלב שלא מפסיק לרגע לחשוב עלייך ..
אתה אומר שזה הדדי, שנקשרת אליי, שאני חשובה לך, שאתה לא רוצה לאבד אותי ושאתה לא יכול
לדמיין את העתיד הקרוב שלך בלעדיי ..
אבל אתה משגע אותי , אתה מטריף אותי לגמרי ..
אני לא יכולה לחיות בתוך בועה ולשכוח מכל הדברים שמהצד , כי הם מציקים לי !
מציק לי לדעת שאתה רוצה אותי אבל לא ב 100% , מציק לי שאתה אומר לי שאתה לא סגור
על עצמך , ואחרי רגע אומר שאתה לא יכול בלעדיי ..
מציק לי להרגיש שאני כאילו מוחזקת על אש קטנה , ומציק לי לדעת שאני כל כך רוצה אותך ..
רוצה כמו שלא רציתי אף בן לפנייך ..

QUOTE (הילדה_והאגדה @ 09/06/2006) מכתב סיכום.. למישהו שלעולם לא הייתי בשבילו משהו..
האשליות.. התיקוות.. החלומות.. הזיכרונות..- ללהבות נשלכות....

------
גל....

אני כותבת לך כי אני רוצה להיפרד..
אני עכשיו חושבת על הכל.. ושואלת את עצמי ממה?
אבל אני לא יכולה להסביר לך את זה ככה.. במכתב פשוט..
אני רוצה להיפרד מהתקופה שבה שקעתי בדיכאון וכל מחשבה הייתה עלייך..
אני רוצה להיפרד מהתקופות שהייתי ניפגעת ללא סיבה.
אני רוצה להיפרד מהתקופה שבה נישבתי בקסמים אלייך.
אני רוצה להיפרד מכל דבר שקשור אלייך.
מהקול שלך.. שלא נשכח לעולם..
מהפנים שלך.. שתמיד היו בראשי..
מהחיוך שלך.. שכל פעם הקסים אותי.
אני רוצה להתחיל בדף חדש.. באוירה חדשה.
לא להיות תלוייה בך.. ולדעת מה זה קצת, לא לאהוב אותך..
רק אחרי הכאפה שקיבלתי.. רק אחרי כל האמת שעד עכשיו הכחשתי,
אני באמת מוכנה.. אני באמת רוצה.. אני באמת מרגישה צריכה.. לשכוח אותך..
להיפרד מכל דבר שמזכיר לי אותך..
להמשיך בחיי.. גם אם זה כואב..
לבנות לעצמי דרך חדשה וטובה יותר...
אני רוצה להיפרד מהזיכרונות שמגיעים אלי מכל שיר רומנטי שמתנגן באוזניי..
אני רוצה להיפרד מכל הדברים שקושרים אותי לאויר שאתה נושם.
גם אם אתה לא תאמין.. כן, כך אני רוצה.. בגללך אני מרגישה שאני צריכה חופש..
למרות שאף פעם לא כלאת אותי.. למרות שאף פעם לא אהבת אותי..
למרות שאף פעם לא באמת הרגשת אותי.. אני רוצה את החופש שלי..
את החופש לחיות את חיי בלי הזיכרונות עלייךך..
אולי אני באמת לוקחת את כל זה קשה.. אתה יודע?
אני מתכחשת לכל העובדות האלה ושוקעת רק בדברים עלייך.
כי אתה יודע? כבר נימאס ליי להיתחשב במחשבות עלייך.
אני מכאיבה לעצמי.. אני אוהבת שאתה מתעלל בי... ככה כולם אומרים.
אבך אף אחד לא שומע ויודע את מה שהולך לי בפנים.
איך שאני מפחדת לשכוח.. או שפשוט אני כל כך רגילה.
אני רוצה לשכוח.. אבל אני מרגישה כמו חנוקה.
המרחק ביננו יעשה את שלו.. אני בטוחה.
גם אם זה יכאב לי.. אני לא יחייה בגללך לעדד...
כולם אמרו לי.. אתה לא רואה אותי.. אני סתם עוד ילדה בשבילך..
וכל השמועות האלו עלייך.. הן אמיתיות? אתה באמת ככה?
אולי כולם רואים את מה שאני לא רואה מהצד..
אולי כולם מודעים לכל מה שאני מזמן כבר צריכה לדעת..
שאתה לא שלי.. ולעולם לא היית.
שבשבילך הייתי סטוץ.. ובשבילי אהבה.. שביגרה אותי.. ושינתה אותיי..
שנתנה לי תשקיף אחר.. לחיים.. להכל..
ופתאום הכל חסר ליי.. שאתה בוודאות לעולם לא היית איתי.
האשליה היתנפצה ליי.. כל התיקוות נעלמו לי..
הבועה הורודה של התיקווה הגדולה הלכה.. ונעלמה.
ואני..? אני ימשיך ויבנה את חיי בלעדייך..
ולאט לאט.. אני ישכח אותך..
רק.. אם אפשר.. לפעם האחרונה.. תאחל לי בהצלחה....
------

תודה למי שקרא. 😊
הוא ראה אתזה ?!

ו..אגב , מדהההים. אין מה להגיד...
פשוט מקסים מילה במילה!

QUOTE (oshri_Ok @ 03/12/2006) אתה,אתה זה שעם המעשים שלך,עם המילים שלך יכול להרוס.
כמו פרח שמחכה לשמש,אני מחכה לתשומת ליבך,אבל היא לא מגיעה,
כי היא לא מופנית אליי,אלא לכלבות שלך.
אתה אבא,אבל כשלת בתפקידך!.
מהיותך מודל לחיקוי,מאדם אהוב שרציתי תמיד להיות איתו,לידו,סביבו
הפכת במהרה לאדם שנוא,שאפילו להסתכל עליו איני מסוגל.
אם רק היית יודע מה אני מרגיש כשאני רואה אותך,איזה כאב ממלא את
ליבי ונשמתי כשאני שומע אותך מדבר איתן,שאני רואה אותך מסמס להן מילות אהבה
במקום לאישה שמגיע לה,לאמא שלי!.
אני מנסה להיות חזק,אני באמת משתדל ואומר לעצמי שוב ושוב
בראש "זה קורה במשפחות הכי טובות", אבל אם זה במשפחות הכי טובות,
מה טוב במשפחה הזו?! כי הרי משפחה זה מקום שאתה אמור להרגיש בו
מוגן,שאוהבים אותך!. ואם תהית,זה לא מה שאני מרגיש כשאני ליידך.
אני מסתגר,החיוך יורד,כאב מתפשט ומתעצם,רוצה לרוץ ולברוח העיקר- לא להישאר ליידך!

😢
אושרי..
אני רוצה להגיד לך, שכל מכתב שאתה כותב פה על אבאשלך ,
ממש מרגש אותי... כלכך חבל לי עלייך !
אני לא יכולה יותר לשמוע שאתה עצווב..כואב לי לראות כל פעם מכתב חדש על זה שהוא פוגע בך..
אבל אני לא יודעת מה להגיד ללך..
את צריך אולי באמת לנסות להתמודד איתו !

והדבר הכי חשוב..
המכתבים שללך ,מממש ממש מרגשים אותי
הם כלכך יפים.

תודהה אודליה שלי..
אני כותב ממקום כנה,וכואב במיוחד..
אני כ"כ אהבתי את אבא שלי,אשכרה ה ע ר צ ת י אותו
ועכשיו? אני בקושי מצליח להסתכל עליו..
זה קשה,וזה כואב..אבל הוא הביא את זה על עצמו!!!

תודה,נגע לליבי מה שכתבת..
אוווהב אותך!3>

קטנצ'יק אשמח אם תפנה אליי באיסי ונדבר קצת על מה שכתבת,
אתה יודע שאני תמיד כאן בשבילך ..

אוהבת אותך המון ..