•°•°•°•רק ידידים•°•°•°• - העונה השנייה התחילה!

תרגישי טוב 3>
תמשיכי ר-ק כשתוכלי :]

העיקר שהיא תרגשי טוב !

לקחתם הכי קשה בעולם כולכם, אה?!
כולה סיפור

ספויילרים מפרק 200

"אני לא מרגיש טוב", הוא ניגב את פיו בעזרת המפית הלבנה המהודרת וקם מכיסאו.
*
הוא כיסה אותה במגבת הגדולה.
קול סירנת האמבולנס פילח
את הדממה.
*
"אני לא יודע מה לעשות..." הוא אמר בשקט והביט אל נקודה לא ברורה בקיר.
בן: "אתה חושב שימצאו אותה?" הוא שאל והרגיש חר אונים. תמיד אפשר לעשות משהו כדי לשנות
את המצב, אבל הפעם אין מה לעשות, זה לא בידיים שלו או של אביה.
*
אמיר: "זו תעודת הזהות שלה, אני שכחתי להגיד" הוא הוציא מכיס מכנסיו תעודת זהות שנראית די ישנה.
השוטר פתח אותה במהירות.
נטלי כהן.
*
"את לא יודעת, רק חזרנו מהירח דבש וכבר כל הבלאגן הזה. אי אפשר לחיות בשקט" מאיה אמרה
ולגמה עוד קצת מהקפה שהיה מונח על השולחן במשרדה.
*
הוא לא ידע מה להגיד לה, הוא ידע שלא משנה מה יגיד - לא יגרום לה להרגיש יותר טוב.
הוא שתק. שתק וחיבק אותה.
*
צלצול הטלפון המחריש קטע את הדממה.
"הלו?" דורון ענה, עברה שנייה, עברו 2 שניות, עברה אפילו דקה.
"אוקיי... אני מבין... בסדר..." הוא אמר בשקט בקול רועד. הוא עבר למצב ישיבה
והחזיר את הטלפון למקומו.
*
ברגע שאת מרעיבה את עצמך את גורמת לאנשים לשים לב אלייך, לשים לב כמה רזית, כמה משהו לא
בסדר איתך, כמה את זקוקה לעזרה. ואז מתייחסים אלייך יותר,
כל בן אדם רוצה תשומת לב, יחס.
*
זה היה חם, הוא הרגיש איך לשונו נכוות. לא היה
אכפת לו. בטח למיטל כאב יותר.
"אני הולך", הוא אמר בקרירות וקם מן הכיסא
*
לאחר שהציג את תעודת הזהות ועוד כמה מסמכים הוא נכנס אל החדר הקריר, הוא כבר התחיל להרגיש לא טוב.
"בוא, מכאן בבקשה..." אמר אחד העובדים והוביל אותו אל המיטה האחרונה.
*
הוא ידע שהוא עושה טעות אבל לא היה לו לאן ללכת, כשהגיע לפתח ביתה דפק בעדינות מספר פעמים על הדלת
וחיכה לתשובה.
*
...: "למה לא?"
...: "אני שונא פרידות"
...: "אבל אתה לא מתכוון להיות שם לנצח"
...: "לך תידע..." הוא אמר וחזר להביט בתמונתה.
*
"את מבינה מה את עשית בכלל?! את מבינה?!" הוא צעק וטמן את ראשו בין שתי ידיו.
*
...: "...... יש לי גידול"
...: "מה גידול?"
...: "גידול בראש. ..., אני חולה בסרטן"
*
הוא לא ידע אם לחייך או לבכות, אם לקום לחבק אותה או להישאר לשבת. הוא פשוט שתק.
...: "אתה לא... לא שמח?"
*
נועה: "דיי! אני לא בוגדת, דיי כבר! אנחנו לא חברות יותר, אנחנו כבר ממזמן לא חברות"
מיטל: "שבועה זאת שבועה"
לירז: "היי היי שמעי משהו, 'להתאבד או לא להתאבד, זו השאלה'"
*
הנה מגיע הרגע.
להתאבד בתלייה. זה כל כך נורא.
היא אחזה בחבל בשתי ידייה, עלתה על המיטה ו...
*
"אבל אני אוהבת אותך..." היא לחשה אל מכשיר הפלאפון הדק ועצמה את עינייה בחוזקה.
"זה לא אכפת לך אפילו" היא מלמלה בכעס. "למה אתה שותק?"
*
"אתה תהיה איתי?" היא שאלה ואחזה בידו
...: "אני... כן, אני תמיד אהיה איתך" הוא התקרב אלייה ונשק על מצחה.
"אתה נגעל מימני?" היא שאלה והביטה בו בעצב
...: "לא, למה את אומרת את זה?"
...: "אתה מנשק אותי במצח ולא ב... בפה, כמו... כמו זוג אמיתי"
...: "אני מבולבל" הוא לחש והביט אל החלון
*
"כואב לי..." הוא לחש והביט בעינייה, היא חיבקה אותה חזק
"הכל יהיה בסדר, אני מבטיחה לך, הכל יסתדר, הכל. אתה מלאך, אתה נשמה, אתה... אתה הדבר הכי טוב שקיים,
אתה לא תמות לי... אתה לא תמות לי, אתה לא תמות לי, נכון?" היא שאלה וניגבה את דמעתיה
"דיי לבכות, יהיה בסדר" היא לחשה וחייכה חיוך קטן, אותו חיוך שגורם לו להרגיש כל כך טוב.
...: "החיוך שלך נותן לי תקווה" הוא אמר וליטף את פנייה
*
היא לא הבינה מה היא עושה שם, היא לא שייכת לאף אחד מהאנשים שם.
היא התיישבה על מיטתה, נשענת על הכרית הגדולה ועיינה במגזין בו היא נמצאת על תמונת השער.
"שמעתי עלייך... את הדוגמנית הזאת שכולם מנבאים לה עתיד זוהר"
היא שמעה קול מאחורייה והסתובבה, עמדה שם ילדה בגילה, רזה, לא כמוהה, אבל רזה,
שערה היה מתולתל וצבעו היה שחור. צבע עורה היה כהה.
נועה חייכה את החיוך הקטן שלה.
...: "ותראי איפה את עכשיו..." אותה ילדה אמרה בזלזול והתרחקה משם.
חיוכה של נועה נמחק מפנייה.
נכון,
תראי איפה את עכשיו.
*

יפה .

חח זה כבר נהיה אגדה . . לא סיפור .

וווואו ,
מחכה להמשך (:

אהה מחכה להמשךךךך 3>

שבת שלום!

נשמע מעניין.. חח תמשיכי =]

ווואוו 😮
יאוו מחכה להמששששששךךךךךך

QUOTE (נלי11 @ 23/11/2007) נשמע מעניין.. חח תמשיכי =]
😊

נשמעע מענייין [:
יאללה מחכים לפרק האחרון 😛

3>

וואו .
מחכה להמשך :]

וואו .
מדהים מדהים!: ]
אין לי מילים.

😮 😮 😮
נשמע כמו פרק מדהים..!!! מחכה לפרק האחרון..😊
אוהבת המון..
מואהה

QUOTE (ירדן15 @ 23/11/2007) יפה .

חח זה כבר נהיה אגדה . . לא סיפור .
הממשך ..