=פרק 192=
"היי" אמרתי בשקט והבטתי עליו, הוא התקרב אליי ושתק.
אני: "קרה משהו?" שאלתי אותו וניסיתי להראות הכי אדישה שאפשר למרות שמבפנים חלה סערה, הלב
שלי דפק בעוצמות שלא הכרתי, הפרפרים בבטן חגגו. כל כך רציתי לקום אליו, לנשק אותו,
לחבק אותו, להיות איתו.
בן: אני... אה... לא יודע" הוא העביר יד בשערו הבהיא בבלבול, הוא לא הפסיק לזוז מצד לצד,
כאילו משהו מטריד אותו.
אני: "אבל באת לפה, בשביל מה?"
למה אני כזאת קרה אליו? אני צריכה לקום ולדפוק לו נשיקה. הנה הוא, בן, בן שלי, עומד מולי,
בחדר שלי, בא במיוחד בשבילי.
בן: "אני לא יכול להפסיק לחשוב עלייך" הוא אמר פתאום והתיישב על ידי.
גם אני לא מפסיקה לחשוב עליו. 'נו! תגידי לו את זה כבר מפגרת אחת!' הקול הפנימי שלי אמר בכעס.
אני: "בן, אני... אני גם..." התחלתי להגיד אבל צלצול הפלאפון שלו קטע אותי.
בן: "זאת... נועה"
אני: "תענה" אמרתי ביובש
בן: "הלו? כן... לא, אני עוד מעט בבית. מה? אצל חבר פה רגע. נו, מה?
נו, עכשיו?! לא, אני עייף אני עף לישון אחרי זה. נו מחר... כן, כן, גם אני, ביי"
אני: "גם אתה מה?"
בן: "מה?"
אני: "בסוף, אמרת לה 'כן, גם אני', גם אתה מה?"
בן: "לא, היא... אמרה שהיא אוהב אותי"
אני: "אתה אוהב אותה?"
בן: "לא. לא יודע, לא"
אני: "אז למה אתה אומר לה שכן?"
בן: "עזבי את זה עכשיו... מיטל, אני לא יכול יותר"
אני: "למה בגדת בי?"
בן: "אבל למה שוב לחזור לזה, למה?"
אני: "כי ככה בן, כי חשוב לי לדעת. מה, לא הייתי מספיק טובה בשבילך?"
בן: "את יודעת שה לא נכון מיטל"
אני: "אז, מה? תסביר לי"
בן: "אני... אני אהבתי אותך הכי בעולם מיטל, בחיים לא האמנתי שאפשר לאהוב בן אדם ככה...
זה היה משהו של רגע, אני לא ידעתי מה אני עושה"
אני: "תראה למה זה גרם" אמרתי והוא שתק, לא יכולתי יותר, לא יכולתי לשבת כל כך קרוב אליו,
לשמוע את הנשימות שלו, להרגיש את רגלו נוגעת ברגלי, החזקתי את הדמעות בפנים.
בן: "אני לא יכול ככה" הוא אמר והשפיל את מבטו
אני: "ועוד הלכת לנועה, כאילו, לא הספיק שבגדת בי, אפילו לא התאמצת מספיק בשביל שנחזור"
בן: "אבל את לא רצית בכלל, לא היה סיכוי!"
אני: "כן היה סיכוי בן, כן היה! אבל מה? הלכת ישר אל נועה"
בן: "כי היא הייתה שם בשבילי"
אני: "יופי, תן לה צל"ש מימני"
בן: "אולי תפסיקי עם הציניות הזאת?"
אני: "לא בן, אני באמת לא... לא מבינה בשביל מה באת" קמתי מהמיטה
בן: "אמרתי לך בשביל מה! אני לא יכול ככה, קשה לי, בלעדייך" הוא אמר וקם אליי
אני: "מה, אתה בא לפה, מוכר לי סיפורים שאתה לא יכול לחיות בלעדי ומצפה שזהוף שנחזור?!"
בן: "מיטל, אני יכול לחיות בלעדייך" הוא אמר והביט ישר אל תוך עיניי הנוצצות מדמעות, "אני פשוט
לא רוצה" הוא לחש והתקרב אליי
אני: "דיי בן, זה נגמר, זה פשוט נגמר" אמרתי והתרחקתי מימנו. "זה נגמר מהרגע שהיית עם נועה"
בן: "אבל את לא מבינה שאני אוהב אותך?"
אני: "אין לי אמון בך"
בן: "את לא אוהבת אותי?"
אני: "מה זה משנה? בן דיי" אמרתי ופתחתי את דלת חדרי
בן: "תעני לי! את לא אוהבת אותי?" הוא שאל ותפס בעדינות בידי
אני: "אני מתגברת" אמרתי בקשיחות, מבפנים נקרעתי.
בן: "אני... א... עזבי... ביי" הוא אמר בטון פגוע ויצא מהחדר שלי.
סגרתי אחריו את הדלת ונזרקתי על המיטה, הדלקתי את האמ.פי שלי על אחד השירים שהיה שלנו,
aerosmith - i dont want to miss a thing
I could stay awake just to hear you breathing
Watch you smile while you are sleeping
While you're far away dreaming
I could spend my life in this sweet surrender
I could stay lost in this moment forever
Every moment spent with you is a moment I treasure
Don't want to close my eyes
I don't want to fall asleep
Cause I'd miss you baby
And I don't want to miss a thing
Cause even when I dream of you
The sweetest dream will never do
I'd still miss you baby
And I don't want to miss a thing
Lying close to you feeling your heart beating
And I'm wondering what you're dreaming
Wondering if it's me you're seeing
Then I kiss your eyes
And thank God we're together
I just want to stay with you in this moment forever
Forever and ever
Don't want to close my eyes
I don't want to fall asleep
Cause I'd miss you baby
And I don't want to miss a thing
Cause even when I dream of you
The sweetest dream will never do
I'd still miss you baby
And I don't want to miss a thing
I don't want to miss one smile
I don't want to miss one kiss
I just want to be with you
Right here with you, just like this
I just want to hold you close
Feel your heart so close to mine
And just stay here in this moment
For all the rest of time
Don't want to close my eyes
I don't want to fall asleep
Cause I'd miss you baby
And I don't want to miss a thing
Cause even when I dream of you
The sweetest dream will never do
I'd still miss you baby
And I don't want to miss a thing
Don't want to close my eyes
I don't want to fall asleep
I don't want to miss a thing
כל הרגעים של בן ושלי רצו במוחי כמו איזה סרטון מהיר, נזכרתי בכל הרגעים ופשוט החזקתי את עצמי לא
לא לפרוץ בבכי, הבטחתי לעצמי שאני יותר לא בוכה, ילדות גדולות לא בוכות, בכי זה חולשה,
ולמה שאני אהיה חלשה בגללו? בגלל מישהו שנתתי לו את כל עולמי ובגד בי? מישהו ששבר
את כל האמון, את כל הכבוד, רמס אותי?
לפעמים אני חושבת שאולי אני סתם מגזימה, אבל אני פשוט לא מסוגלת לסלוח על זה... ואני כל כך רוצה.
---
"בא לי כבר שיגיע חנוכה, שיהיה חופש, אין לי כח ללמוד יותר" לירז אמרה ושיחקה עם העט בידה
אני: "ספרי לי על זה..." אמרתי בשקט
לירז: "למה את כזאת שקטה היום?"
אני: "בן היה אצלי אתמול"
לירז: "מה?" היא שאלה והביטה סביבה "ספרי מהר עד שהמורה תגיע"
אני: "וכלום. הוא אמר לי ש... שהוא אוהב אותי"
לירז: "מה? וואו! ידעתי, אמרתי לך! ומה עשית?" היא שאלה בחיוך ענקי שנמחק מפנייה לאחר
שאמרתי לה שלא עשיתי כלום והוא הלך.
לירז: "אני לא מבינה אותך, בחיי. אבל את אוהבת אותו!" היא הרימה את קולה
אני: "שתקי, לא כולם צריכים לשמוע..."
לירז: "אבל למה נתת לא ללכת?"
אני: "אין לי אמון בו! וחוץ מיזה אני... אני עם סער עכשיו"
לירז: "מה? מה זאת אומרת עם סער?"
אני: "עם סער, אני וסער ביחד"
לירז: "חברים?"
אני: "קשר... לא רוצה למהר עם הגדרות"
לירז: "אבל את אוהבת את בן"
אני: "אבל בן ואני לא נחזור לעולם, אני... אני מרגישה אל סער משהו והוא באמת מקסים,
אני רוצה לנסות איתו"
לירז: "שיהיה לכם ב... בהצלחה"
אני: "קשה לך לפרגן?" שאלתי כשראיתי את ההבעה המבואסת שעל פנייה
לירז: "אני לא רגילה ל... מיזה הסער הזה בכלל? מה הוא קשור עכשיו? את ובן צריכים לחזור!"
אני: "אני ובן לא נחזור" אמרתי ובדיוק המורה נכנסה.
---
הצלצול שמבשר את תחילת ההפסקה נשמע, כל התלמידים יצאו מהכיתה ורק שובל נשארה לשבת.
נועה: "נו, בואי!" היא צעקה לעברה
שובל: "אני נשארת פה"
נועה: "מה קרה עכשיו?!"
שובל: "מאור"
נועה: "מה איתו?"
שובל: "הוא התקשר היום בבוקר ואמר שהוא רוצה להיפגש בערב, שהוא צריך לדבר איתי"
נועה: "נו, אז מה את בבאסה?"
שובל: "לא יודעת, הוא היה נשמע רציני כזה"
נועה: "אל תדאגי, עכשיו בואי כבר" היא משכה אותה בידה ושתיהן יצאו מהכיתה אל המסדרון הומה הילדים.
---
נטלי: "את לא תאמיני מה יש לי פה" היא התקרבה אליי ואל לירז בהתלהבות
אני: "מה?"
היא הוציאה מהתיק שלה את הגליון של החודש של המגזין GO, תמונתה של נועה הייתה בשער,
היא הייתה מחוייכת מתמיד.
אני: "שתמות"
לירז: "תביאי תביאי לראות" היא חטפה מידה את העיתון, היא דפדפה בעמודים עד שמצאה את העמוד
הנכון.
"הדבר הגדול הבא" היא אמרה ופרצה בצחוק.
הבטתי בכתבה, לירז התחילה לקרוא.
אני: "עזבי, לא בא לי לשמוע את זה" קמתי מהספסל ונכנסתי אל הכיתה.
סיימנו ב1 וחצי, אל הבית הגעתי די מהר, אבא ומאיה היו עדיין בעבודה.
לא הייתי ממש רעבה, עליתי לחדר שלי והחלפתי לבגדי בית, הוצאתי את העיתון שקניתי בדרך חזרה
הבייתה, פתחתי בעמוד של הראיון של נועה והתחלתי לקרוא.
התחלה לא הייתה מעניינת אז דילגתי על כמה שאלות
GO - ואיך את מסתדרת עם הלימודים, זה מתנגש לך בעבודה?
נועה - אני יודעת איך לשלב בין הדברים, אם צריך להפסיד עבודה בשביל מבחן חשוב אז עושים את זה,
ולהפך.
GO - יש לך מישהו כרגע?
נועה - כן, קוראים לו בן והוא לומד שנה מעליי, אנחנו הכי אוהבים בעולם.
קראתי את זה ופשוט רציתי לחנוק אותה באותו רגע.
GO - ואת חושבת שאם תתפרסמי את תישארי עם החבר, עם אותן החברות?
נועה - אף פעם אי אפשר לדעת מה יהיה בעתיד.
איזו פוסטמה!
קראתי עוד כמה שאלות, בכל שאלה היא מוכיחה כמה היא מפגרת, סגרתי את העיתון בעצבים
והשלכתי אותו אל הפח.
---
שובל הכניסה את המחברת אל התיק ברגע שסיימה להכין את שיעורי הבית.
היא הוציאה מהארון ג'ינס בהיר וסווצ'ר וורוד, נעלה את נעלי הספורט שלה וירדה למטה, מאוד כבר היה שם.
"היי" היא חייכה אליו והביאה לו נשיקה קטנה בפה "מה קורה?"
מאור: הכל... בסדר" הוא חייך "מה איתך?"
שובל: "סבבה... על מה רצית שנדבר?"
מאור: "בואי" הם הלכו עד שהגיעו אל הגן שקרוב לביתה, הם התיישבו על אחד הספסלים.
שובל: "נו?"
מאור: "תראי, אני לא יודע כל כך איך להגיד לך את זה. את מכירה אותי, אני לא אוהב סתם להשלות
אנשים או לשחק בהם, במיוחד לא לפגוע בהם. כשהתחלנו לצאת באמת נדלקתי עלייך, אבל אני פשוט
לא מצליח לפתח אלייך רגשות... אני... את קטנה בשבילי, מבינה? אני יודע שאומרים
שהגיל זה עניין שלא מפריע וכל הדברים האלו, אבל זה לא יכול להימשך ככה"
שובל שתקה והשפילה את מבטה.
מאור: "העדפתי לגמור את זה עכשיו מאשר סתם למשוך את זה כי את באמת חשובה לי, אני לא רוצה
סתם לפגוע בך... ואין לי בעיה שנישאר ידידים אבל פשוט... פשוט בתור זוג אנחנו לא מתאימים"
שובל: "כן, אני מבינה אותך אבל... מה, רק בגלל הגיל?"
מאור: "הסברתי לך, זה לא רק בגלל הגיל, אני פשוט לא מרגיש כלום, אני לא רוצה להיות איתך
סתם, בלי רגש, איך אפשר להיות חברים בלי שום רגש?"
שובל: "טוב"
מאור: "טוב? זה מה שיש לך להגיד?"
שובל: "מה אתה רוצה שאני אגיד?"
מאור: "לא יודע..."
שובל: "ואני גם... לא רוצה שנישאר ידידים, כי אני לא מסוגלת, אתה יודע שאני אוהבת... אותך"
מאור: "אז... את רוצה לנתק את הקשר?"
שובל: "זה אתה שהחלטת את זה"
מאור: "לא, אני החלטתי שלא נהיה ביחד בתור זוג, אני לא מבין למה אי אפשר להישאר ידידים"
שובל: "כי פשוט אי אפשר, אז כן, ננתק את הקשר. אם הייתי מספיק חשובה לך היית נשאר איתי"
מאור: "את מקשיבה בכלל למה שאת אומרת? אני נפרד מימך בגלל שאת חשובה לי! מה, את מעדיפה
שאני אמשיך להיות איתך בזמן שאני לא מרגיש אלייך שום דבר? שאני בקושי נמשך אלייך?
שובל: "כן! לפחות נהיה ביחד"
מאור: "את רואה שאת עדיין קטנה?"
שובל: "טוב עזוב..." היא אמרה בטון פגוע וקמה מן הספסל.
הוא לא קם אחרייה ולא ניסה להשיב אותה, הוא פשוט צפה בה הולכת ומתרחקת.
---
לירז יצאה מהמקלחת עטופה בחלוק הסגול שעמית קנה לה לאחד מהחודשים שלהם.
היא סירקה את שערה במהירות, שמה עליו קצת קרם ונשכבה על המיטה.
הגעגוים אל עמית החלו להציף אותה, היא מייד הרימה את הטלפון וחייגה את המספר שלו בבית,
כעבור כמה צלצולים אימו ענתה.
"היי, זאת לירז, מה נשמע?" היא שאלה בחיוך
...: "הכל טוב ברוך השם, מה איתך?"
לירז: "גם... עמית נמצא?"
...: "לא, הוא יצא לפני חצי שעה, לא יודעת לאן, אבל הוא בפלאפון"
לירז: "אה טוב, תודה, להתראות"
...: "ביי לירז"
היא ניתקה ומייד חייגה את מספר הנייד שלו
עמית: "אה?"
לירז: "מאמי, מה קורה?"
עמית: "בסדר... שומעת, אני ישן אני אדבר איתך מחר"
לירז: "מה ישן, איפה?"
עמית: "בבית, איפה אני יכול לישון?"
לירז: "ביי" היא אמרה וניתקה.
---
השיר במערכת הסטראו הקטנה שמונחת על השידה התחיל להתנגן, היא נעמדה במרכז
החדר הקטן, הניחה את רגלה הימנית על השולחן הישן והחלה למתוח אותה, כל כך כאב לה, כאילו
היא מעולם לא עשתה פעילות גופנית.
היא מייד ניסתה לעשות כמה תנועות מהריקודים שזכרה, אבל כל דבר שהיא ניסתה גרם לה לכאבים,
היא נפלה על המיטה לפחות 3 פעמים, בפעם הרביעית היא כבר וויתרה, התיישבה על המיטה ופרצה בבכי.
היא כל כל כך רצתה את ליאור שיהיה ליידה, שיחבק אותה ויעודד אותה להמשיך.
היא התכסתה בשמיכה הגדולה, אין מצב שהיא מוותרת על הריקוד.
אם ללכת היא הצליחה, גם לרקוד היא תצליח.
---
"אני רוצה לראות אותך היום", סער אמר לי בפלאפון וחיוך עלה על פניי
אני: "בא לך לבוא אליי קצת?"
סער: "מתי מאמי?"
אני: "עוד שעה ככה?"
סער: "מתאים" הוא צחק
אני: "אני מתגעגעת" אמרתי. באמת התגעגעתי...
סער: "גם אני יפה שלי, אז ב9 אני אצלך טוב?"
אני: "טוב מאמי, ביי בנתיים אני יורדת לאכול"
סער: "ביי מתוקה, בתאבון"
הנחתי את הפלאפון על השולחן וירדתי למטה, אבא ומאיה ישבו על הספה והביטו באיזה קטלוג של שמלות.
"מצאת משהו יפה?" שאלתי אותה ופתחתי את המקרר
מאיה: "יש המון שמלות יפות, אבל לא מספיק" היא חייכה
אני: "אז אולי לכי על שמלה מסויימת ופשוט תשני אותה?"
מאיה: "אוי זה רעיון טוב, את יודעת?"
אבא: "אמרתי לך שהיא גאונה" הוא השוויץ ואני חייכתי.
מזגתי לי קצת מהמקרונים של הצהריים וחיממתי
אבא: "מיטל מה עם הבגרויות? אני לא רואה אותך לומדת"
אני: "יש עוד זמן עד לבגרויות וחוץ מיזה אני כן לומדת" עניתי בעצבים, הוא ישר שופט בלי לדעת.
---
היא ירדה למטה והתיישבה על החומה שעל יד ביתה, הדליקה סיגרייה וחשבה על הכל.
בכל פעם שהיא עצמה את עינייה היא דמיינה איך היא רוקדת, מזיזה את הגוף, קופצת ומחייכת.
"אנה?", היא סובבה את ראשה וראתה את דנה
אנה: "היי"
דנה: "מה את עושה פה?"
אנה: "מעשנת" היא ענתה בקרירות
דנה: "טוב תקשיבי, יש מועדון חדש שנפתח בסגנון היפהופ, זה לא רחוק מכאן ואנחנו יוצאים היום,
רוצה לבוא?"
אנה: "לא..."
דנה: "אבל את כבר לא נכה"
אנה לא הבינה איך בן אדם יכול להיות בלי טיפה אחת של תאקט.
אנה: "אבל כשהייתי נכה ניתקת איתי קשר"
דנה: "עוד פעם זה? כי מה היינו עושות כבר?"
אנה: "אמרתי לך את זה כבר, עזבי אין טעם בכלל"
דנה: "אז מה, לא תצאי איתי יותר?"
אנה: "את כניראה לא מבינה שהחברות הזאת הסתיימה, אה?"
דנה: "מ...ה?" היא הביטה בה "את צוחקת איתי נכון?"
אנה: "אני נראית לך צוחקת איתך?"
דנה: "ל...לא, אבל, מה... מה פתאום את..."
אנה: "עזבי, פשוט עזבי טוב? אני לא צריכה חברות כמוך, את לא היית איתי ברגעים הקשים,
פתאום שהכל טוב את חוזרת ו... ומנסה לשכנע אותי שנצא וכל הדברים האלו...
לא צריכה כאלו אנשים בחיים שלי, אני עליתי, לילה טוב ביי" היא זרקה את הסיגרייה והלכה.
---
"בוא בובי" קראתי אל הכלב הקטן שלי, הוא רץ אליי במהירות, שמתי לו את הרצועה הקטנה והתקדמתי אל הדלת.
"אני חוזרת עוד שעה ככה, או יותר" הודעתי
אבא: "רגע רגע לאן את הולכת?"
אני: "סיבוב עם בובי ולשבת קצת עם סער"
אבא: "מי זה סער?"
אני: "אבא נו! סער! אתה יודע מי זה סער!"
אבא: "טוב, לא לבוא מאוחר מידיי"
אני: "טוב... ביי"
סגרתי אחריי את הדלת, סער כבר היה שם, התקרבתי אליו והבאתי לו נשיקה ארוכה.
"איך התגעגעתי אלייך יפה שלי..." הוא אמר בחיוך וליטף את פניי
הלכנו קצת והתיישבנו באחת הגינות שיש על יד הבית שלי, שחררתי את בובי כדי שיוכל לטייל קצת.
אני: "אז מה חדש?"
סער: "האמת, לא יודע אם זה יעניין אותך או אם אני צריך להגיד את זה, אבל האקסית שלי הייתה אצלי
היום" הוא אמר ואני כבר התחלתי להריץ סרטים בראש שלי. אני לא צריכה עוד בעיות על הראש שלי עכשיו...
אני: "ו...?"
סער: "את זוכרת שסיפרתי לך שהיא בגדה בי עם מישהו שעבד איתה?"
אני: "כן"
סער: "אז היא באה, חשבה שאני אסלח לה"
אני: "נו, ומה עשית?" שאלתי בלחץ
סער: "כלום, אמרתי לה ללכת, שיש לי מישהי אחרת עכשיו. היא כמובן התחילה לחקור
אותי מי את וכאלה שאלות ואז הלכה..."
אני: "כבר התחלתי לפחד"
סער: "אין לך מימה לפחד" הוא צחק "אני רק שלך"
אני: "אתה לא רק שלי, מה זה 'שלי', אתה לא רכוש" צחקתי
סער: "טוב, אז אני של כל הבנות"
אני: "שתוק" הבאתי לו נשיקה קטנה
סער: "אז או שלך או של כולן"
אני: "טוב נו, שלי, רק שלי" חייכתי והוא חיבק אותי אליו.
סער: "אני יודע שאולי אם אני אשאל את זה זה יהרוס, אבל אני פשוט חייב" הוא אמר וליטף את בובי
שישב ליידינו.
אני: "תשאל... מה קרה מאמי?"
סער: "את, את מרגישה אליי משהו? זאת אומרת, אני לא מצפה שתבואי ותגידי לי שאת אוהבת אותי,
אבל... מה, מה את מרגישה?"
אני: "אוהבת אני עדיין לא, ברור, אני גם לא יודעת אם אני יאהב, אני... הכי כנה איתך עכשיו כן?"
סער: "תמשיכי מאמי" הוא החזיק את ידי
אני: "טוב לי איתך, אתה יודע את זה, כייף לי איתך, כשאני איתך אני שוכחת מהכל, מחייכת, צוחקת,
שמחה לשם שינוי... כשאתה לא ליידי אני מייד חושבת עליך, מדמיינת אותך, מתגעגעת אליך, אני לא
יודעת איך להסביר את זה, הלוואי והייתי יכולה להעביר את הרגשות שלי למילים"
סער: "יו... את כזאת מתוקה" הוא חייך והדביק לי נשיקה ארוכה.
---
השבוע עבר לו די מהר, בדיוק הסתיים לו עוד יום משעמם בבית הספר, התקדמתי אל תחנת האוטובוס
כשבדיוק קראו בשמי. הסתובבתי וראיתי את נטלי, דורין ולירז.
לירז: "תקשיבי, אל תלכי הבייתה, נוסעים לקניון"
אני: "בשביל?"
נטלי: "סתם, לשבת לאכול"
אני: "טוב בואו, אז אנחנו צריכות את קו 27"
הלכנו אל תחנה אחרת, התיישבנו שם ונטלי הדליקה סיגרייה.
לירז: "מה עם ההוא מהטיול השנתי?" היא שאלה את דורין
דורין: "כלום, לא שמרתי איתו על קשר. אני לא מאמינה שאשכרה עזרתי למישהו לבגוד בחברה שלו"
אני: "זאת לא הפעם הראשונה שאת עושה את זה" אמרתי בלי לחשוב, רק אחרי כמה שניות הבנתי מה שאמרתי,
הרי דורין הייתה עם עמית בזמן שהוא ולירז היו ביחד, נהייתה שתיקה מוזרה.
לירז: "טוב דיי, זה עבר. אגב עמית... זוכרות את אותו היום שהוא שיקר לי?"
אני: "שהוא אמר לך שהוא ישן ובכלל אמא שלו אמרה שהוא יצא?"
לירז: "כן... בקיצור כמובן ששאלתי אותו על זה ובסוף מה מסתבר?"
נטלי: "נו דברי כבר!"
לירז: "שהוא היה עם חבר שלו באיזה בר, שאלתי אותו למה הוא שיקר והוא אמר שהוא פחד שאני אכעס..."
דורין: "זה עדיין לא מצדיק את השקר שלו, אז מה אם הוא פחד?"
נטלי: "צודקת, מה, עדיף לעשות דברים מאחורי הגב? רגע, סלחת לו?"
לירז: "כן..."
אני: "הוא מעצבן אותי, כל פעם הוא עושה כל מיני דברים ואת תמיד סולחת לו"
לירז: "כי אני לא חושבת שאלו דברים שבגללם אני צריכה להיפרד מימנו"
אני: "ואם הוא יבגוד בך?"
לירז: "שוב?"
אני: "כן, שוב תסלחי לו?"
לירז: "ברור שלא. למה את שואלת את זה?"
אני: "כי את סולחת לו על כל דבר פשוט"
---
אנה ירדה ממכוניתו של ליאור, לאחר כמה חיבוקים ונשיקות הוא נסע, היא חשבה שלחזור לבית הספר יהיה הרבה
יותר קשה, אבל בעצם כולם קיבלו אותה יפה מאוד, הביאו בלונים ופרחים, אפילו המורה הכינה עוגת שוקולד
טעימה.
"אנה! מה קורה?", ג'וש חייך אלייה כשהיא באה לעלות במדרגות
אנה: "היי... מה אתה עושה פה?"
ג'וש: "שכחת שאני גר פה?" הוא שאל והצביע על בניין קרוב
אנה: "אהה..."
ג'וש: "וואי אני לא מאמין אשכרה את הולכת"
אנה: "כן..."
ג'וש: "זה נס!"
אנה: "מלא זמן לא ראיתי אותך"
ג'וש: "כן את יודעת... הייתי גם בחו"ל, בניו זילנד ביקרתי שם משפחה"
אנה: "וואלה? איך היה?"
ג'וש: "ממש כייף, זה מקום מדהים"
אנה: "שמחה בשבילך..."
ג'וש: "תקשיבי דקה, שמעתי שרבת עם דנה"
אנה: "אה, היא הספיקה כבר לספר לכולם?"
ג'וש: "כן, משהו כזה" הוא צחק
אנה: "עזוב, סתם סיפור ארוך"
ג'וש: "לא לא, אני מסכים איתך לגמריי"
אנה: "ג'וש, גם אתה לא היית איתי במיוחד" היא אמרה בקרירות והוא שתק
ג'וש: "רציתי... לדעת אם את רוצה לעשות משהו הערב? רק אני ואת?"
אנה: "מה זאת אומרת?"
ג'וש: "סתם, לצאת לשתות משהו, צריך לחגוג את זה"
אנה: "אני אחגוג את זה עם חבר שלי" היא חייכה
ג'וש: "מה, אתם עדיין ביחד?"
אנה: "כן..."
ג'וש: "באסה"
אנה: "מה באסה בזה?!" היא התעצבנה
ג'וש: "לא יודע, חשבתי... סתם עזבי"
אנה: "עוזבת. פשוט מדהים איך כולכם נזכרים בי פתאום..." היא סיננה בכעס ועלתה לביתה.
---
כרגיל התיישבנו בפיצה, ולנו הזמנו פיצה עם זיתים חוץ מדורין שהתעקשה על פיצה עם תירס.
לירז: "איכס אחרי זה שתחרבני את תראי מלא גרגירים צהובים" היא אמרה פתאום
אני: "איכ י'א מגעילה" צעקתי והנחתי את הפיצה על המגש "יאו את דוחה"
לירז: "אבל תודי שזה נכון! מה, לא?"
נטלי: "חחחח מופרעת" היא צחקה ושתתה מהקולה
המשכנו לשבת, לאכול, לשתות, לעשן ולרכל על כל העולם ואישתו.
"אני עפה לשירותים" נטלי קמה מן השולחן
דורין: "רגע גם אני"
לירז: "גם אני"
נטלי: "את לא צריכה?" היא הביטה בי
אני: "לא אני בסדר" חייכתי, הן בטח הולכות להיתקע שם שעות.
סיימתי לשתות את הקולה ולקחתי עוד כמה שאכטות קטנות מהסיגרייה ואז כיביתי אותה.
"מיטל?", שמעתי את הקול המוכר הזה, הסתובבתי וראיתי את אלירן, זכרתי אותו עוד מאז,
שראיתי אותו עם הצלקות על הפנםי מהפיגוע, המצב שלו די השתפר.
אני: "ה... הייי, מה... מה, מה קורה?" גמגמתי
הוא התיישב ליידי כאילו לא קרה כלום, כאילו הוא לא בגד בי עם אלפי בנות, כאילו הוא לא הרביץ לי,
התנהג אליי כמו חרא, זרק אותי, השפיל אותי מול כל העולם, רב עם בן מכות, חטף את בובי
והרשימה עוד ארוכה.
אלירן: "וואי, שנים שלא ראיתי אותך"
אני: "אל תגזים..."
אלירן: "השתנית..."
אני: "גם אתה" אמרתי בקרירות
אלירן: "את עדיין עם בן?"
אני: "לא, זאת אומרת.. כאילו, אה... נפרדנו לפני כמה זמן"
אלירן: "מה? למה? הייתם זוג כזה מושלם"
זוג כזה מושלם? איזה צבוע! ומה אני אגיד לו, שגם בן בגד בי? שכל העולם בוגד בי?
אני: "סתם לא הסתדר..." חייכתי חיוך מזוייף
אלירן: "מה את עושה פה?"
אני: "סתם עם חברות, הלכו רגע לשירותים"
אלירן: "כוסיות?!" הוא שאל ופרץ בצחוק, לא הבנתי מה מצחיק. "מצטער" הוא אמר כששם
לב שאני לא צוחקת.
אני: "זה, זה בסדר. ומה איתך, יש לך מישהי?"
אלירן: "לא משהו רציני, פה ושם, את יודעת"
אני: "כן" חייכתי בהבנה. הוא לעולם לא ישתנה.
אלירן: "את יודעת שיוצא לי לחשוב עלייך די הרבה, במיוחד לאחרונה, פשוט חבל שזה נגמר ככה אה?"
אני: "למה חבל?"
אלירן: "יודעת מה? אז אולי בתור זוג לא היינו מתאימים ו..."
אני: "לא היינו מתאימים? אתה התאמת את עצמך לכל הבנות בעיר" אמרתי בציניות והדלקתי עוד סיגרייה,
רק שהשומר הקרצייה לא יעבור פה שוב ויבקש מימני לכבות.
אלירן: "אז לפחות היינו נשארים ידידים"
אני: "אלירן, עם... עם איך שזה נגמר אין שום סיכוי בעולם שהיינו יכולים להישאר ידידים אחרי זה"
אלירן: "טוב לך עכשיו בחיים?" הוא שאל לאחר שתיקה קצרה
אני: "אם טוב לי בחיים? וואי, זו שאלה גדולה מידי אתה לא חושב? בכללי, כן, טוב לי. אני מתגעגעת
לבן, אני מתגעגעת לאושר שהיה לי פעם אבל אני מנסה להיות אופטימית כמה שאפשר"
אלירן: "התבגרת"
אני: "כן אה, כולם מתבגרים קצת בסופו של דבר. ומה איתך? לך... טוב בחיים?"
אלירן: "לי? אמ, את יודעת, אני חי את הרגע, נהנה מכל דבר שיש"
אני: "כן", צחקתי ולקחתי עוד שאכטה
אלירן: "אז סוף סוף יוצא לנו לדבר כמו שצריך אה?" הוא חייך
אני: "כן, לא דמיינתי שככה תראה הפגישה שלנו"
אלירן: "גם אני, תאמיני לי. תגידי, בואי נעזוב רגע את כל ה... הדברים הרעים שקרו בנינו,
השקרים, הריבים הבגידות... היה לך טוב איתי בסך הכל?"
אני: "תראה, אני לא אשקר לך... היו לי איתך רגעים... רגעים מדהימים, אבל לכל דבר יש סוף,
פשוט חבל שזה נגמר ככה"
אלירן: "הלוואי ויכולתי להחזיר את הגלגל אחורה"
אני: "אי אפשר, אתה יודע את זה"
...: "אני באמת שמח שהייתה לנו את השיחה הזאת, שנינו התבגרנו ו...
סוף סוף סוגרים את זה כמו שצריך" הוא אמר וראיתי את הבנות מתקרבות, לירז הביטה בנו בהלם.
אלירן: "כניראה שזה הסימן שלי לחזור לעבודה" הוא חייך "ביי מיטלי" הוא נשק לי במהירות על הלחי והלך.
הן התיישבו ליידי ודיברו על כל מיני דברים, אבל אני? בכלל לא הקשבתי להן. חשבתי שוב ושוב על השיחה
שהייתה לי לפני כמה דקות עם אלירן, הבנתי שזו בעצם הייתה שיחה של... של סגירת מעגל.
מה שהטריד אותי היה שבזמן האחרון הדברים מתחילים להיות שונים, פתאום יש לי מישהו חדש, פתאום אני מרגישה
שאני מוקפת בבנות שאני באמת אוהבת, פתאום אני סוגרת חלק מן העבר שלי, חלק שאיים להישאר לתמיד...
האם זה סימן למשהו שעומד לקרות? מה הלאה?
לקחתי עוד שאכטה מהסיגרייה והמשכתי לחשוב
"מיטל. מיטל... מיטל!", קריאותייה של לירז קטעו את מחשבותיי
אני: "מה?!" שאלתי
לירז: "זה לא... אבא שלך שם?" היא הצביעה לכיוון 2 אנשים שעמדו לא ממש רחוק מאיתנו,
הם היו בתור לאוכל הסיני. אלו היו מאיה. ואבא שלי. הוא הביט בי, הבטתי בסיגרייה שעל ידי ופשוט קפאתי.
אתר האהבה הישראלי