תודה לכולכם😊
קודם כל היה לי חלום אחד המוזרים. חלמתי כזה שאני מתחילה לכתוב את פרק 200, הפרק האחרון ופתאום
אני נזכרת שבעצם דיין לא גילו מה שצריך, למשל נועה ומיטל לא גילו כלום, לא היה מוות של מישהו מסויים,
לא היה כלום קיצר חחח .... מצחיק.
השיר שיש בפרק :
Green Day - Basket Case
אני באמת ממליצה לכם להוריד אותו ולשמוע ברגע שהשיר מופיע בפרק ופשוט לדמיין את אותה סצנה...
אם האתר של ההעלת שירים לנט היה עובד הייתי מעלה לכם אותו.. =/
מקווה שתהנו מהפרק!
=פרק 191=
"אה... דימה" גמגמתי מייד לאחר שהשלכתי את הג'וינט אל כוס הקולה, הוא עדיין עמד שם, לא אמר
כלום. דימה הוא אחד האנשים הכי קשים בבית הספר, הוא רכז המשמעת של השכבה וכל היום מחפש את כולם,
העיקר לתפוס מישהו ולעשות לו את המוות.
נטלי: "זה... זה לא מה שאתה ח... חושב" היא גמגמה גם
בראשי רצו סרטים כאלו, התחלתי לדמיין איך מעיפים אותי מבית הספר, איך אבא מגלה הכל, איך הכל נהרס.
דימה: "אני הרחתי טוב מאוד" הו אמר במבטא הרוסי הכבד שלו ונכנס אל החדר, הוא טרק אחריו את הדלת,
עמד מולנו והביט בנו במבט הכי מפחיד שראיתי.
אני: "תקשיב רגע, אני... אנחנו, באמת, זה... פעם... פעם ראשונה לא ידענו שזה..."
נטלי: "הביאו לנו את זה"
דימה: "מי?"
נטלי: "הילדים מבית הספר השני, שעזבו לפני שעה"
אני: "הם אמרו לנו שזה סיגריה רגילה אנחנו לא מבינות בזה ואז בדיוק הדלקנו, באנו לכבות כי ראינו שזה,
שזה מוזר ואז נכנסת ו..."
דימה: "לא נולדתי אתמול מיטל, בואו איתי שתיכן"
אני: "לא, דימה, אני מתחננת, בבקשה" קמתי אליו, עוד שנייה בכיתי.
דימה: "מה בבקשה, מה? את רוצה שאני אעביר את זה כאילו זה כלום? ממתי מותר לעשן בכלל,
ועוד סמים?!"
נטלי: "אוי נו זה רק ג'וינט מה ישר סמים?!" היא קפצה מהמיטה ואני הבטתי בה במבט רצחני
נטלי: "זאת אומרת זה... זה מה שאותם ילדים אמרו האלה ש... שהביאו לנו את זה"
דימה: "טוב, דיי, בואו איתי"
אני "לא בבקשה דימה, אני מתחננת , בבקשה, אני נשבעת לך שזה היה חד פעמי בבקשה אל תעשה כלום!"
הרמתי מעט את קולי, הדמעות החלו לזלוג, כל כך פחדתי.
נטלי: "בבקשה, באמת שזאת פעם ראשונה ואחרונה"
דימה: "תקשיבו, בחיים שלי לא הייתי עושה את זה אבל פעם הייתי במצב שלכן. בפעם הבאה שאני רק
רואה מישהי עם סיגריה, עם לא יודע מה, אתן פשוט עפות, ואני מתכוון גם לבית הספר"
אני: "תודה תודה תודה, נשבעת לך שלא נעשה צרות" חייכתי וניגבתי את הדמעות.
הוא הרצה לנו עוד קצת ויצא מהחדר.
נטלי: "טוב מה התחלת לבכות?"
אני: "מה, את מפגרת?! את לא יודעת מי זה דימה הזה, הוא הכי רע שיש, ניראה לי הוא בעצמו
על השפעה של משהו אם הוא וויתר לנו ככה"
נטלי: "שיהיה... כוסאמק הלכו הג'וי נטים" היא אמרה והביטה במבט מאוכזב לעבר כוס הקולה,
בה היו 2 הג'וינטים, ספוגים בהרבה נוזלים.
אני: "את לא נורמלית, את אשכרה לא מבינה מה שהיה פה? היינו עם רגל אחת מחוץ לבית הספר..."
נטלי: "העיקר שעבר" היא אמרה בשקט ונשענה על הקיר, לא הבנתי איך היא כזאת אדישה.
---
"איזה כייף, אני לא מאמין שסוף סוף חוזרים הבייתה" עמית אמר בחיוך ענקי והכניס את התיקים שלו
ושל לירז אל התא של האוטובוס.
אני: "אני מתה לישון" פיהקתי, נשענתי על האוטובוס השני, מחכה שלירז תסיים עם עמית.
"אני יושבת ליידו, טוב מאמי?" היא חייכה אליי.
עלינו ביחד אל האוטובוס, מצאתי לעצמי 2 מושבים פנויים, התיישבתי על אחד מהם ועל השני הנחתי את התיק
הקטן, רציתי כבר להיות בבית.
המורה ספרה את כולם והתחילה להרצות לנו על כל מיני דברים, אני שמתי את האוזניות שלי והפעלתי את
האמ.פי.
---
לירז נשענה על עמית, הוא ליטף את שערותייה המתולתלות.
"בואי לישון אצלי..." הוא לחש לה בשקט, היא חייכה והוציאה מהתיק הקטן שמיכת פליז נעימה ודקה.
"ידעתי שיהיה קר" היא אמרה בחיוך וכיסתה את שניהם.
ידו מייד טיילה על ביטנה, מה שגרם לה לצחקק ולגרור מבטין מאחרים.
עמית: "נו בבקשה מאמי, בואי לישון אצלי, כל הטיול בקושי היינו ביחד"
לירז: "הייתי רוצה,אתה יודע שכן, אבל איך? אני מתה מעייפות, חייבת להתקלח, לסדר את כל הדברים"
עמית: "אז תסדרי ואז תבואי"
לירז: "מה, אתה רוצה שאני אבוא ב11 בלילה?"
עמית: "כן, לא אכפת לי מתי תבואי, העיקר שתבואי" הוא נשק על שפתייה
לירז: "אוף איתך, טוב אני אבוא" היא חייכה והתכבלה בין זרועותיו.
---
בן נשען על החלון ונועה ישבה ליידו, נשענת עליו.
"אז אתה שומע?", היא שוב פתחה בשיחה, הוא פקח את עיניו והביט בה במבט עייף
בן: "נועה תני לי לישון, מתחנן"
נועה: "מה לישון? עוד שעתיים וחצי מגיעים, תישן בבית"
בן: "אבל אני עייף עכשיו" הוא אמר בנימה קצת כועסת
נועה: "אבל אני רוצה לספר לך מה היה, נו"
בן: "מה היה איפה?!" הוא שאל בכעס, הוא כל כך רצה שהיא תסתום ושהוא יוכל להמשיך לנמנם.
נועה: "בצילומים בן!"
בן: "נו הנה אני מקשיב, מ-ה היה בצילומים?"
נועה: "נו לא ככה, לא רוצה לספר לך שאתה כועס"
בן: "נו הנה, אני רגוע. מה?"
נועה: "קיצר אז שמו אותנו על הר כזה, אתה יודע, דמוי הר, הביאו חולות לתוך האולפן... קיצר,
עמדנו וכל שנייה הרגל שלי נכנסה לתוך החול, הפסקתי את הצילומים אולי 15 פעם" היא צחקה
בן: "ומה עוד?"
נועה: "אתה יודע, אני וערן, הדוגמן, היינו צריכים להתחבק כזה, כאילו, הוא היה צריך לחבק
אותי מאחורה ואני מביטה לעבר החלון ראווה כזה וזה... אז רצו שנתנשק ותדע שלא הסכמתי
כי אני איתך" היא חייכה חיוך מרוצה
בן: "כן, בטח, בטוח היה משהו בין לבין" הוא אמר בעצבים ועצם את עיניו שוב.
נועה מייד נזכרה באותו רגע שהיא ושובל נכנסנו אל החדר ובדיוק דיברו על ערן, מיטל שמעה.
נועה: "מה, מיטל המציאה לך סיפורים?"
בן: "את מפלילה את עצמך נועה"
נועה: "מה הקשר?!" היא הרימה את קולה
בן: "שום קשר, תעני על שאלה פשוטה. היה בינך ובין הדוגמן ההומו הזה משהו או לא?!"
נועה: "עלק הומו, כל בן מת להגיע לקרסוליים שלו!"
בן: "את לא עונה על מה שאני שואל"
נועה: "ברור שלא, אני אוהבת רק אותך"
בן: "אבל שמעו אותך אומרת את זה"
הוא שם לב שנועה מתחילה להילחץ יותר ויותר
נועה: "מה,אתה מאמין לכולם חוץ מימני?"
בן: "לא, עזבי את זה טוב?"
נועה: "נו... עכשיו אתה כועס" היא עשתה פרצוף עצוב ונמרחה עליו "אני אוהבת אותך"
בן: "גם אני גם אני"
נועה: "באמת?"
בן: "כן" הוא שיקר "עכשיו אפשר לחזור לישון?"
נועה: "אבל אתה מאמין לי שלא היה כלום ביני לבין ערן?"
בן: "כן..." הוא אמר בשקט ועצם את עיניו.
---
"כן יפה שלי, אנחנו בדרך הבייתה, אני אקפוץ אלייך בערב", ליאור אמר וחייך
אנה: "אני אוהבת אותך מאמי, אין לך מושג כמה אני מתגעגעת"
ליאור: "גם אני יפה שלי..." הוא אמר בשקט. הוא רק דמיין איך הוא רואה אותה, מחבק אותה
חזק ולא מפסיק לנשק אותה לרגע אחד.
אנה: "אז תתקשר אליי לפני שאתה בא טוב בייב?"
ליאור: "בטח יפה שלי!"
הם סיימו את השיחה וליאור החזיר את הפלאפון לכיס בג'ינס הכהה שלו.
"מה, אתה עדיין עם הנכה?", שאל אותו אחד הבנים מכיתות י"א.
ליאור: "מה אמרת?!", הוא הסתובב אליו בעצבים
...: "שאלתי שאלה!"
ליאור: "דן אל תעצבן אותי, תסתום את הפה"
דן: "לך תזדיין! כולה באים לטובתך אתה עושה פוזות"
ליאור: "במה לטובתי בדיוק?"
דן: "אתה ניראה סבבה מה אתה צריך חברה נכה? חוץ מיזה, איך אפשר להזדיין ככה?"
ליאור מייד הכניס לו אגרוף לתוך הפרצוף, מייד התעוררה המולה בין כל התלמידים, ליאור ודן רבו
עד שרכז השכבה הפריד בניהם. ליאור התיישב חזרה במקומו, הוא היה עצבני מתמיד.
הוא קיבל הודעה חדשה, הוא מייד פתח אותה וראה שהיא מאנה.
()מאמי, שכחתי גם להגיד לך, יש הפתעה קטנה!()
החיוך מייד עלה על פניו, הוא שכח מייד מכל המריבה.
---
"אני פשוט לא יודע איך לספר לה את זה, אני לא יודע איך היא תגיב", דורון התהלך בסלון בדאגה
מאיה: "בוא רגע, תשב" היא משכה אותו אלייה, הוא הביט בעינייה
דורון: "יש לי פשוט מזל שאת איתי, אני אומר לך" הוא אמר והיא חייכה
מאיה: "תקשיב, בוא נצא למסעדה כשנחזור, משהו קטן כזה, נספר לה את זה, תהיה אווירה
טובה, אל תדאג, אני בטוחה שהיא תקבל את זה בטוב"
דורון: "ואם לא?" הוא שאל והחזיק בידה
מאיה: "ואם לא? ואם לא... אז אנחנו כבר ניראה מה יהיה. אני לא רוצה להיות מאימהות החורגות
האלו שהבת שונאת אותן" היא אמרה וצחקה
---
לא האמנתי שסוף סוף הגענו. כולם ירדו מהאוטובוס, אמרנו שלום לכל המורים ולחברים.
"היי, חכה דקה!", צעקתי לכיוונו של דימה
דימה: "אה?" הוא עצר והביט בי, ראיתי עליו שהוא גם מת להגיע הבייתה
אני: "אה... רציתי רק להגיד לך שוב... שוב תודה, על זה שלא, שלא הלשנת עלינו"
דימה: "זה בסדר, להתראות מיטל" הוא אמר בשקט והלך.
חזרתי אל הבנות, כל אחת הזמינה מונית לבית שלה, הנסיעה הייתה נראית לי כמו נצח.
ירדתי מהמונית והרמתי את התיק על לפתח הבית, צלצלתי כמה פעמים בפעמון עד שאבא פתח לי את הדלת
וחיבק אותי חיבוק ענקי. ראיתי שגם מאיה שם, שמתי לב שבזמן האחרון הם כל הזמן ביחד.
"נו, אז איך היה? ספרי הכל!" אבא אמר לי בחיוך והושיב אותי על הכורסה
מאיה: "נו באמת דורון, הילדה רק הגיע" היא אמרה וחייכה אלייה בהבנה.
דיברתי איתם קצת ואז עליתי לחדר שלי, הנחתי את התיק הגדול בצד החדר, התפשטתי ונכנסתי להתקלח.
כשיצאתי ראיתי השעה כבר 9 בערב, מאיה נכנסה לחדרי
מאיה: "אה מיטל... יוצאים למסעדה, יש לך כח? לא להרבה זמן"
מה, שאני אבאס אותם?
אני: "סבבה, מתי?"
מאיה: "תתארגני ונצא"
אני: "אוקיי" חייכתי והיא יצאה מהחדר.
לבשתי חולצה ארוכה צמודה בצבע שחור, ג'ינס בהיר רגיל בגזרה ישרה ואת האולסטאר השחורות שלי.
התאפרתי קצת, התארגנתי עוד טיפה וירדתי למטה.
בדרך למסעדה הייתה מן הרגשה של מתח באוויר, לא יודעת איך להסביר את זה.
---
הם התחבקו במשך דקות ארוכות, רק לאחר שהתעייפו הם התנתקו אחד מהשני, ליאור התרגש יותר מאנה
כאשר ראה שהיא באמת יכולה ללכת, באמת ללכת, בלי קביים, הוא חשב שהוא נמצא בתוך חלום.
"אבל זה עדיין כואב קצת, קשה לפעמים" היא אמרה בחיוך והתיישבה על המיטה
ליאור: "אז מה, את קולטת? את בכלל מבינה? את הולכת, אנה את הולכת" הוא אמר בחיוך ענקי
וחיבק אותה
אנה: "תאמין לי מאמי שהכל... הרוב לפחות, בזכותך. אתה זה שתמיד עודדת אותי
להמשיך לנסות, לא לוותר, ללכת לכל הטיפולים, אתה זה שנתת לי אמונה" היא אמרה והביטה עמוק
אל תוך עיניו הנוצצות.
היא ליטפה את פניו בעדינות ונשקה על שפתיו, הוא נשכב מעלייה, התחיל לטייל עם ידו מתחת לחולצת
הטריקו הירוקה שלבשה. לאחר כמה דקות שניהם היו ערומים מתחת לשמיכה, עושים אהבה.
הוא לא הפסיק לנשק אותה לשנייה אחת, ללטף את גופה, היא אחזה חזק בגבו ונאנחה, הוא לא הפסיק
לחייך, הוא אהב כשטוב לה.
---
המלצרית הגישה לנו את האוכל לשולחן, אני מייד התחלתי לאכול את הספגטי שלי בחזירות,
האוכל בטיול היה ממש דוחה.
אבא: "מה יש לך את כל כך רעבה?"
אני: "כי האוכל שם היה ממש מגעיל" אמרתי בפה מלא והמשכתי לאכול, מידי פעם הפסקתי ולגמתי מהקולה.
דיברנו על כל מיני דברים, סיפרתי להם על דברים שקרו בטיול ואבא דיבר על פרוייקט חדש בעבודה.
לאחר 40 דקות בערך כל אחד מאיתנו הזמין חתיכת עוגת שוקולד עם סירופ חם וטעים.
מאיה: "מיטלי, האמת ש... שבאנו לכאן כי רצינו להודיע לך משהו"
אני: "מה קרה?" שאלתי והבטתי בהם, הם הסתכלו אחד על השניה
אבא: "אמ, את יודעת שאני ומאיה כבר ביחד לא קצת זמן"
אני: "כן... ו?"
אבא: "החלטנו ש... נתחתן"
שתקתי כמה שניות, אבא הביט בי ודאגה ומאיה לגמה מכוס היין האדום.
אני: "באמת?" חייכתי.
שמחתי בשבילם, הם אוהבים אחד את השני, מגיע להם, ויותר מהכל? מגיע לאבא שלי אישה
כזאת מדהימה ומקסימה כמו מאיה.
---
ליאור: "את יודעת משהו?" הוא שאל בשקט תוך כדי שאנה נשענת עליו והשמיכה מכסה את גופם הערום.
אנה: "מה מאמי?"
ליאור: "שאני איתך... אנחנו לא עושים סקס, אנחנו עושים אהבה. זה בטח נשמע לך מטומטם,
שאין הבדל, אבל יש. כשאנחנו עושים את זה... אני פשוט מרגיש אהבה"
אנה: "מתוק שלי..." היא חייכה חיוך ענקי, הסתובבה אליו ונשקה בעדינות על שפתיו.
היא הניחה את ראשה על החזה שלו והוא ליטף בעדינות את שערה הבהיר.
---
החלפתי למכנס טרנינג שחור ולגופייה שחורה, פתחתי קצת את החלון, אהבתי את האוויר הקר שנכנס.
רואים שהסתיו פה ממזמן והחורף ממש עוד מעט מגיע. אהבתי כל כך את התקופה הזאת,
אהבתי להרגיש את הקור.
השארתי את האור הקטן של מנורת הלילה ונשכבתי על המיטה, פתאום לא הייתי כל כך עייפה, רק קצת.
ראיתי שהתקבלה הודעה חדשה, היא הייתה מסער. ()מאמי, את ערה?()
הבטתי בשעון, ראיתי ש12 ורבע בלילה. החזרתי לו מייד שאני ערה, לאחר כמה דקות הוא החזיר הודעה
ובה הוא שאל אם בא לי להיפגש.
()האמת שאני כבר במיטה, בא לך לקפוץ אליי?(), שלחתי לו במהירות.
---
הוא פקח את עיניו והביט מייד בשעון, רק רבע ל1 בלילה, הוא הרגיש כאילו ישן לפחות יממה שלמה.
הוא מייד ראה שיש לו הודעה חדשה מנועה, ()העיתון יצא=] תקנה מחר!! לילה טוב אהוביי(),
לא היה לו כח להחזיר לה הודעה, הוא הניח את הפלאפון בחזרה על השידה ונשכב בחזרה על הגב.
הוא חייב להיפרד מימנה, הוא לא אוהב את נועה, הוא בקושי נמשך אלייה, איך הוא הולך לעשות את זה?
הוא ניסה להבין אם עדיין הוא אוהב את מיטל או לא, הוא הגיע למסקנה שהוא מרגיש אלייה רגשות מאוד חזקים.
בעצם, מה הוא עובד על עצמו? הוא אוהב אותה יותר מידיי.
---
עלינו לחדר שלי בשקט, הבאתי 2 כוסות עם קולה קרה.
"התגעגעתי אלייך מאמי", סער אמר בחיוך וחיבק אותי אליו.
התיישבנו על המיטה, סיפרתי לו כמה דברים מהטיול, הוא סיפר לי שעוד מעט הוא מסיים את הקבע בצבא
ולא יודע אם לחתום לעוד שנה או לא.
הדלקתי את הטלוויזיה שמולנו, היה איזה סרט קיטשי ונחמד, הוא כבר היה באמצע אבל בכל זאת
החלטנו לראות. הוא נשען על הכרית הגדולה ואני נשענתי עליו, מניחה בעדינות את ראשי על חזהו.
פתאום היו לי מן דקירות קטנות כאלו, פרפרים בבטן.
"ומה... מה עם בן?" הוא שאל פתאום וליטף את ידי בעדינות
אני: "זה... זה נגמר. לא יחזור. אין יותר בן ואני, אני מתחילה להשלים עם המצב, עם כל הכאב
שבזה"
סער: "את חושבת שאת תוכלי... להיות איתי?"
שתקתי כמה שניות, לא ידעתי מה לענות לו.
סער: "את לא חייבת לענות זה בסדר מאמי, אני לא... אני לא רוצה להלחיץ אותך"
אני: "זה לא זה, פשוט שאני... לא יודעת כל כך מה נסגר איתי, אני לא רוצה לפגוע בך"
סער: "את לא תפגעי בי, איך תוכלי לפגוע בי? כשאני איתך הכי כייף לי בעולם. מיטל, לך טוב איתי?"
אני: "כן, אתה יודע שכן סער" אמרתי בשקט והסתובבתי אליו.
הוא הביט ישר אל תוך עיניי, היה לו מבט כל כך מרגיע, כל כך... שליו.
סער: "אני רוצה אותך מיטל... פשוט, רוצה להיות איתך, את מדהימה אותי"
אני: "ששש...", הנחתי את האצבע שלי על שפתיו, התקרבתי אליו בעדינות, יכולתי להרגיש
את הנשימות שלו, את הרעד שבגופו. היינו כל כך קרובים, שפתינו נוגעות-לא נוגעות, הוא לא זז,
רק עם את עיניו... הרגשתי איך שפתיו מרפרפות בעדינות על שלי, התקרבתי עוד קצת, נשיקה קטנה.
עצמתי את עיניי, נתתי לעצמי לזרום עם כל מה שהרגשתי באותו רגע, הוא פתח את פיו באיטיות, הלשונות
שלנו התערבבו ביחד, הוא ליטף את ראשי בעדינות ואני ליטפתי את פניו.
התנשקנו הרבה, הוא ליטף אותי, בכל פעם שידו עברה על גופי הרגשתי צמרמורות מוזרות כאלו.
לאחר כמה דקות התנתקנו, הוא הביט בי ולא אמר כלום, רק חייך, גם אני חייכתי.
כי באותו רגע, לשם שינוי, היה לי באמת טוב. הרגשתי טוב. הרגשתי את האושר הקטן בפנים
צומח לו מחדש. הוא חיבק אותי אליו וככה נרדמנו.
---
עבר לו שבוע. אני וסער רק התקרבנו יותר ויותר, הוא בא אליי כמעט בכל יום, היינו פשוט יושבים
ביחד, מדברים, צוחקים, רואים סרטים, מתנשקים המון. פחדתי להגיע איתו מעבר לנשיקה,
עדיין היה בי את הפחד להיפגע. הוא כל כך הקסים אותי, ההתנהגות שלו, היחס שלו... הוא.
כמובן שעדיין בן נמצא בליבי, בראשי, בכל חלק בגופי, אבל פחות. אני באמת מנסה לשכוח
מימנו כמה שיותר ודי מצליחה, הוא עם נועה, אני יודעת שזה לא היה אמור להיות ככה, שהיינו
אמורים להיות עכשיו ביחד, לחזור, אבל כניראה לא כל הדברים קורים כמו שאנחנו רוצים.
צלצלתי במהירות ללירז, לאחר כמה צלצולים היא ענתה.
אני: "מה קורה?"
לירז: "הכל טוב מה איתך מאמי?"
אני: "סבבה, תקשיבי, בא לך לבוא אליי קצת ואז נלך לאכול משהו בחוץ?"
לירז: "למה לא? אני עולה על אוטובוס ובאה" היא צחקה "איזה שמנות אנחנו"
אני: "אה, דברי בשם עצמך!" צעקתי ושתינו פרצנו בצחוק.
סיימנו את השיחה, הבטתי בשעון, השעה הייתה 5 וחצי אחר הצהריים, השמש כבר כמעט שקעה לה לגמריי,
רוח קרירה נשבה אל חדרי.
נשכבתי על המיטה, לבושה בתחתוני בוקסר של גארפילד החתול המצחיק ובגופייה לבנה תואמת.
זפזפתי קצת בערוצים עד שהגעתי לMTV, בדיוק נגמרו אחד משירי הפופ של איזו זמרת בלונדינית
והתחיל להתנגן לו השיר של גרי דיי, Basket Case.
Do you have the time
To listen to me whine
About nothing and everything
All at once
I am one of those
Melodramatic fools
Neurotic to the bone
No doubt about it
Sometimes I give myself the creeps
Sometimes my mind plays tricks on me
It all keeps adding up
I think I'm cracking up
Am I just paranoid?
Or I'm just stoned
I went to a shrink
To analyze my dreams
She says it's lack of sex
That's bringing me down
I went to a whore
She said my life's a bore
So quit my whining cause
It's bringing her down
Sometimes I give myself the creeps
Sometimes my mind plays tricks on me
It all keeps adding up
I think I'm cracking up
Am I just paranoid?
Uh, yuh, yuh, ya
Grasping to control
So I better hold on
Sometimes I give myself the creeps
Sometimes my mind plays tricks on me
It all keeps adding up
I think I'm cracking up
Am I just paranoid?
Or I'm just stoned
כשהתחיל השיר התחלתי לזוז עם עצמי על המיטה, השיר הזה נתן לי כל כך הרבה מרץ. עם המנגינה
והקצב קמתי מהמיהט והתחלתי לרקוד עם עצמי, להעיף את הכריות בחדר, רקדתי עם אחת
הכריות במרץ וקפצתי איתה מהמיטה לכיסא, מהכיסא לשידה ומישם לריצפה.
רקדתי מול המראה והוצאתי את העגיל בלשון, צחקתי עם עצמי.
בדיוק בחלק השלישי של השיר לירז נכנסה אל החדר והביטה בי כאילו אני איזו מטורפת שברחה
מבית המשוגעים, מייד התקרבתי אלייה ומשכתי אותה אליי
"את לא נורמלית!!" היא צעקה בניסיון לגבור על עוצמת הקול של השיר,
הקפצתי אותה והזזתי אותה ביחד איתי, רקדנו כמו שתי משוגעות.
She said my life's a bore
So quit my whining cause
It's bringing her down
בקטע הזה עמנו אחת מול השנייה, אני שמתי את ידיי על הכתפיים שלה והיא שמה את ידייה על שלי,
הבטנו אחת לשנייה בעיניים, צרחנו את המילים בקול וקפצנו. המשכנו להשתולל עד שנגמר השיר,
בחיים שיר לא נתן לי כל כך הרבה אנרגיה, מרץ, בחיים שיר לא העביר בי כל כך הרבה צמרמורות
של שמחה, תקווה, כיף, שמחה.
נשכבנו על המיטה מתנשפות.
לירז: "את ממש משוגעת, אני אומרת לך" היא אמרה והסדירה את נשמתה "מה זה היה אמור להיות?"
אני: "רק תעזי להגיד שזה לא היה כייף!" צחקתי
לירז: "כן, זה היה משחרר"
אני: "מפגרת"
לירז: "דפוקה"
התחלנו לצחוק כמו 2 ילדות קטנות.
לירז: "יאללה עפים לאכול?"
אני: "ועוד אני השמנה פה"
לירז: "בא לי לקנות בגדים, עד שיש קצת כסף"
אני: "בואי ניסע לשנקין, דיזינגוף וזה..."
לירז: "סבבה" היא חייכה והתיישבה
אני: "לירז, בואי נעשה משהו!"
לירז: "מה עכשיו מיטל?" היא הביטה בי במבט מודאג
אני: "לא יודעת, בא לי משהו מטורף"
לירז: "כמו מה?"
אני: "קעקוע. מספיק מטורף בשבילך?"
מייד תפסנו אוטובוס לדיזינגוף סנטר, כמובן שקודם כל הלכנו לאכול בארומה.
הזמנו כל חת כריך עם חביתה וכל מיני דברים בפנים.
לאחר שסיימנו עשינו סיבוב קצר בחנויות, לא מצאנו משהו מיוחד.
קניתי סריג שחור צמוד ויפה וגם חזייה לבנה עם תחרה. היא קנתה סקיני ג'ינס
בהיר עם כיסים מיוחדים ומעוצבים.
"טוב בואי לסטודיו" אמרתי בחיוך ומשכתי אותה אחריי, בדרך הדלקתי סיגרייה,
הגענו כעבור דקות ספורות לסטודיו של מורנו.
לירז: "אני נשבעת לך שאם תריבי איתי ואז אני אשאר עם הקעקוע הזה אני אהרוג אותך" היא צחקה
אני: "איזה תהרגי אותי, את לא מסוגלת בלעדיי"
לירז: "איזה מפחיד זה" היא אמרה פתאום ונעצרה
אני: "מה מפחיד?"
לירז: "שאם... אם אחת משתינו תמות"
אני: "לירז דיי, אל תדברי על זה, זה סתם עושה לי רע" אמרתי בפנים רציניות.
העברנו נושא במהירות אבל המחשבה עדיין נשארה שם, אם לירז תמות לי? לא יישאר מימני כלום.
אבל למה שהיא תמות? אני שונאת לאכול סרטים.
דיברנו קצת עם מורנו עצמו לגביי הקעקוע, סגרנו על מחיר, נכנסנו ביחד לתוך החדר הקטן.
המקום שבחרנו היה מעל ללב, בחזה כזה למעלה. הוא צייר לנו את מה שרצינו די במהירות,
הוא קלע בול.
תהליך העשייה כאב לי מאוד, לירז אמרה שזה כואב לה רק קצת.
כשסייימנו הוא שם לי מן משהו על הקעקוע, זה היה כל כך אדום וכואב, אבל זה פשוט יצא מדהים.
הקעקוע היה של לב אדום ובאמצע כתוב בשחור בולט L&M, L בגלל לירז וM בגללי.
---
"נהנתי נשמה שלי", ערן אמר בחיוך אל נועה, היא חייכה בחזרה ולא אמרה דבר, היא יצאה מהמכונית
הכחולה שלו ונכנסה אל ביתה, היא עלתה במהירות אל החדר והתקשרה לשובל לעדכן אותה במה שקרה.
שובל: "אז אולי תיפרדי מבן וזהו?"
נועה: "למה ניראה לך?! בשביל שהוא יחזור למיטל?"
שובל: "את יודעת משהו? לפעמים ניראה לי שאת עם בן לא בגלל שאת רוצה אותו, אוהבת אותו
או מפחדת לאבד אותו"
נועה: "אז בשביל מה אני איתו?"
שובל: "את פשוט מפחדת שהוא יהיה עם מיטל, את לא רוצה שהוא יהיה עם מיטל, את מקנאה בה"
נועה: "תגידי לי את מפגרת?!" היא הרימה את קולה בכעס "אני, מקנאה, במיטל? מה לקחת,
תגידי לי איזה סם גורם להזיות כאלו, גם אני רוצה" היא אמרה בציניות וחלצה את נעלי הבובה האדומות שלה.
שובל: "מה את ישר מתעצבנת? אמרתי בסך הכל מה אני חושבת!"
נועה: "אז אל תחשבי!" היא אמרה בעצבים וניתקה לשובל בפרצוף.
---
החלפתי לבגדי בית, הבטתי במראה שוב על הקעקוע, זה יצא כל כך מדהים.
עדיין לא הראתי לאבא או למאיה, הם בטח יגידו ישר שזו טעות, שלא מקעקעים שמות, אבל אני פשוט יודעת
שאני ולירז זה למצח, הילדה הזאת הפכה ממזמן כבר לחלק מימני.
נהייתי קצת עייפהה, הכנתי במהירות את המערכת למחר ונשכבתי על המיטה, לא היה שום דבר מעניין בטלוויזיה.
לאחר כמה דקות נשמעו דפיקות קלות על דלת חדרי
"נו מה, אני הולכת לישון!" אמרתי בעצבים, שנאתי שאבא שלי נכנס לי לחדר בלילה ומזכיר לי שלמחורת
יש לי בית ספר.
הדלת נפתחה ואני הבטתי, לא מאמינה. זה היה בן.
אתר האהבה הישראלי