•°•°•°•רק ידידים•°•°•°• - העונה השנייה התחילה!

נו תמשיכי כבר \\\=
חחח
תשדלי לשים כמה פרקים יחד או פשוט לסיים את זה לפני הלימודים !!!

^אני ממש לא הולכת לסיים את לפני הלימודים ואין לי כל כך זמן לכתוב הרבה פרקים ואז לשים. מצטערת.

השירים:
יזהר אשדות - מה תאמרי
יהודה לוי - רציתי
Robbie Williams - Angels, גרסאת הדאנס

=פרק 184=

"איך את מרגישה?", קייט התקרבה אל מיטתה של נועה וליטפה את השיערה הדליל.
נועה: "לא ממש טוב... אני רוצה הבייתה, יש לי ראיון ו..."
קייט: "אני דיברתי ודחו לך את זה ליום ראשון. נועה, אנחנו צריכות לדבר" היא אמרה בשקט.
היא רצתה לצרוח, לנער את נועה, רצתה לשאול אותה למה היא כל כך רוצה להרוס את עצמה,
את הגוף שלה, את הנשמה שלה, אבל היא לא הצליחה.
נועה: "על מה?", היא שאלה למרות שידעה
קייט: "למה... איך.... איך לא שמתי לב? למה... לא אמרת כלום? מה קרה?"
נועה: "הרופא אמר לך?"
קייט: "וגם קראתי קטע שכתבת במחברת..."
נועה: "את חיטטת לי בתיק?"
קייט: "לא אבל זה לא מה שחשוב עכשיו... הם רוצים לאשפז אותך"
נועה: "מ-ה? מה פתאום, לא, אני... לא רוצה" היא זזה באי נוחות
קייט: "את תיהי חייבת אז לבוא לכןא פעם בשבוע לשקילה, יביאו לך תפריט חדש ו...
את שוקלת 40 וחצי נועה, הם רוצים שתעלי ל53"
נועה: "אני... לא... מה פתאום, למה 53? אני, לא לא רוצה"
קייט: "נועה זה לא נושא לויכוח. או שאת מעלה 13 קילו בזמן שהם יקבעו לך או שאת תתאשפזי"
נועה: "אני רוצה הבייתה" היא הרגישה שהיא עומדת לבכות.
קייט: "את משתחררת מחר בבוקר, אל תדאגי"
נועה: "הסוכנות לא יודעת על זה נכון אמא?"
קייט: "לא... אמרתי להם שאת מאוד חולה"
נועה: "אני... מפחדת"
קייט: "אני איתך" היא אמרה בשקט וחיבקה את השלד שמולה.
---
יצאתי מחדר הרופאה ובן כבר לא היה שם, כל כך רציתי לראות אותו, מתוק שלי.
נכנסתי לבית המרקחת וקניתי כדורי מציצה שאמורים להעביר את כאב הגרון ואקמול, להורדת החום.
"הלו?", עניתי לסער לאחר כמה שניות
סער: "היי מתוקה, מה נשמע?"
אני: "סבבה, אני מצטערת אתמול שהברזתי ככה, פשוט אני לא מרגישה טוב ו..."
סער: "זה בסדר" הוא חייך "תראי, ביום ראשון חבר שלי מופיע בפאב פה באיזור,
הוא סולן של להקה חדשה, את רוצה לבוא איתי אולי?"
אני: "באיזה שעה זה?"
סער: "ההופעה מתחילה ב10, 10 ורבע, אבל נצטרך להיות שם ברבע ל10"
אני: "סבבה, זה לא עד ממש מאוחר נכון?"
סער: "לא מאמי"
סיימנו את השיחה ואני המשכתי ללכת בחזרה לביתי, כל הדרך כמובן חשבתי על בן, רק על בן.
נכנסתי הבייתה ושוב הבטתי על 2 העגילים החדשים במראה, התלהבתי שוב כמו ילדה קטנה.
---
"ומתי את משתחררת מאמי?", בן שאל את נועה בפלאפון
נועה: "מחר... בבוקר, אני לא אהיה במסיבה הערב"
בן: "לא נורא"
נועה: "אני מתגעגעת..." היא אמרה ולאחר שתיקה קצרה שאלה "אתה מתגעגע גם?"
בן: "כן יפה שלי, כן, אני מתגעגע גם"
נועה: "תבוא אליי מחר בערב?"
בן: "כן"
נועה: "טוב, יש לי בדיקות נדבר מאמי... אוהבת..."
בן: "ביי מאמי, תרגישי טוב"
הוא הניח את הפלאפון על השידה ולקח אחד מכדורי המציצה, כדי להקל על הכאבים בגרון.
הוא התחבר אל האייסיקו וכתב אוואי, 'פה.. חולה=[ נועו'ש תרגישי טוב מאמי',
מייד נשלחו אליו הודעות
~*~*~
ליאור - מה גם אתה נשארת בבית אח שלי?
בן - כן... חולה
ליאור - תרגיש טוב
בן - תודה
ליאור - אבל אתה עדיין בא בערב נכון?
בן - כן... נועה בבית חולים אתה יודע?
ליאור - לההה למה?
בן - התעלפה.. אני יודע
ליאור - חחחח טוב
בן - זה לא מצחיק=/
ליאור - מצטער אחי
~*~*~
מיטל - בן?
*הוא הביט בהודעה, ליבו פעם במהירות*
בן - אה?
מיטל - איך אתה מרגיש?
בן - חולה, את יודעת... איך את?
מיטל - גם... מה קרה לנועה?
בן - התעלפה... בבית חולים
מיטל - אה מה היא לא באה הערב?
בן - לא... אבל אני בא
מיטל - סבבה
בן - סבבה
~*~*~
הוא כל כך התעצבן שהשיחה הייתה יבשה, הוא רצה להגיד לה שהוא רוצה לחזור, שהוא עדיין אוהב אותה.
---
"היה כייף" לירז חייכה והעבירה ליטוף את כתפו של עמית.
עמית: "רוצה לשתות משהו מאמי?"
לירז: "כן... מיים"
עמית: "כבר מגיע" הוא חייך יוצא מהחדר. כשחזר לאחר כמה דקות הוא מייד שם לב למבטה המדוכא
של לירז.
"קרה משהו?", הוא שאל והגיש לה את כוס המים הקרים.
לירז: "האמת שכן"
עמית: "מה קרה מאמי?"
לירז: "מיטל" היא אמרה ולגמה מהכוס
עמית: "מה קרה איתה?"
לירז: "היא מוזרה, כאילו, אני יודעת שעוברים עלייה מלא דברים והיא די בדיכאון עכשיו בגלל בן אבל...
לא יודעת איך להסביר את זה היא השתנתה בטירוף. שמת לב איך היא התחילה להתלבש? כל העגילים...
השיער... הקללות... מוזרה כזאת"
עמית: "אולי... אולי זו הדרך שלה להתמודד עם הדברים, ככה זה ניראה לי"
לירז: "יכול להיות, אני כל כך מקווה שזה יעבור אצלה, כבר בקושי אכפת לה ממשהו, על השבוע
הראשון של הלימודים היא התחילה להבריז"
עמית: "אולי תנסי לדבר איתה?"
לירז: "אתה צודק... אני אלך אלייה עכשיו"
עמית: "את לא רוצה להיות איתי קצת?"
לירז: "אני אבוא אליך בערב לפני המסיבה טוב מאמי?"
עמית: "מבטיחה?" הוא שאל בחיוך
לירז: "כן" היא השיבה ונשקה על שפתיו.
---
זה בטח מזגן שגרם לי להתקרר ככה, אבל מה אני יכולה לעשות? אני לא יכולה בלי מזגן.
שוב הפעלתי אותו על קור כמובן וירדתי למטבח להכין לי משהו לאכול, נכרתי באמא,
מייד הדחקתי את כל המחשבות והכאב. לא רוצה לחשוב על זה. לא רוצה לכאוב יותר.
כשבן ואני היינו ביחד הוא תמיד היה אומר לי שלא טוב להדחיק דברים כי יבוא יום וזה יתפוצץ,
שעדיף להתמודד איתם, אבל איך אני מסוגלת להתמודד עם הכל?
הוצאתי מהמקרר גבינה לבנה ועגבנייה והכנתי לי סנדוויץ' טעים, היו דפיקות על הדלת,
הצצתי בעינית וראיתי את לירז מייד פתחתי לה וחייכתי.
"מה המצב מאמי?" היא שאלה ונכנסה
אני: "בסדר"
לירז: "למה לא באת היום, שוב מבריזה?" היא שאלה בטון מלגלג
אני: "לא, אני חולה קצת... את לא שמה לב? הייתי אצל הרופאה אפילו אם את לא מאמינה...
ראיתי שם את בן, הוא גם חולה"
לירז: "באמת? דיברתם?"
אני: "כן, אבל סתם שיחה יבשה כזאת" עניתי ועיקמתי את שפתיי
לירז: "שומעת רציתי לדבר איתך אבל... אני לא רוצה שתעלבי או תכעסי או משהו כזה"
אני: "מה קרה?" שאלתי באדישות ולקחתי עוד ביס מהסנדוויץ'
לירז: "את מתחילה להתנהג מוזר במזן האחרון, זו כבר... לא אותה מיטל שאני הכרתי"
אני: "מה פתאום, את סתם מדברת שטויות"
לירז: "אני לא מיטל!" היא הרימה את קולה ומייד החלישה אותו בחזרה "את כן מתנהגת מוזר,
את שמה פתאום זין על הכל, מתיחהל הלבריז על תחילת השנה, מעשנת כמו איזה אסיר בכלא רמלה,
יורקת, מתלבשת זרוק פתאום, לא אכפת לך מכלום, כל העגילים, האי יחס, האדישות... מה קרה?"
אני: "לא קרה כלום, פשוט ככה אני מרגישה בקשר לחיים, אין בי שמחה יותר, תביני" אמרתי בשקט
לירז: "מה זה, אין כזה דבר, זו סתם תקופה שתעבור"
אני: "זו לא תקופה שתעבור, אני יודעת שזה לא יעבור"
לירז: "את זו שקובעת שזה לא יעבור, תתחילי לחזור לעצמך"
אני: "לא רוצה" עניתי בכעס. התעצבנתי שהיא מדברת אליי בטון של פסיכולוגית, היא בכלל לא מבינה
מה אני עוברת, כמה קשה לי וכמה כואב לי.
לירז: "טוב, איך שבא לך..." היא אמרה בשקט והביטה על הקיר, במבט ריק לחלוטין. "אני
מרגישה שאני מאבדת אותך מיטל"
אני: "הנה, שוב את מדברת שטויות, את לא מאבדת אותי ושום דבר... דיי כבר. פשוט, ככה...
ככה אני מרגישה, לא מעניין אותי כבר כלום בזמן האחרון, אפילו דמעות כבר אין לי, נגמרו"
לירז הביטה בי במבט המאוכזב שלה, ידעתי שהיא כועסת, אני רואה את זה עלייה.
"מה, את כועסת עליי?" שאלתי, למרות שידעתי שכן
לירז: "קצת. את משתנה... מתרחקת מימני.פעם אם היית חולה ישר היית מתקשרת אליי... עכשיו...
אפילו הודעות את בקושי שולחת"
אני: "אני מצטערת... פשוט בזמן האחרון כל הזמן בא לי להיות לבד, בלי אף אחד"
לירז: "בלעדיי גם?" היא שאלה בטון פגוע
אני: "אל תביני אותי לא נכון אני..."
לירז: "זה בסדר הבנתי. חבל שאת לא רוצה לשתף אותך גם כשכואב לך, זה הכל.. טוב אני... צריכה
ללכת"
אני: "ביי" אמרתי בשקט, אני לא אתווכח איתה.
היא לא אמרה כלום ויצאה מהבית, שוב התחלתי לא להרגיש טוב ולהשתעל, מדדתי חום והיה לי קצת,
לקחתי אקמול ועליתי לישון. כשהתעוררתי השעה הייתה כבר 9 בערב, קמתי במהירות וירדתי למטה,
אבא ישב וראה איזו תוכנית בערוץ 22.
"למה לא הערת אותי?", שאלתי והוצאתי לעצמי בקבוק מים מהמקרר ושתיתי את כולו במהירות, הייתי ממש
צמאה.
אבא: "הערתי, לא רצית לקום, היית מאוד עייפה"
אני: "אני יוצאת למסיבה"
אבא: "את מרגישה טוב?"
אני: "לא מצויין, אבל מרגישה יותר טוב מהבוקר, כן..."
אבא: "את צריכה שאני אסיע אותך?"
אני: "כן... תודה" חייכתי.
עליתי בחזרה לחדר והתחברתי לאייסיקיו
~*~*~
אני - לירז?
לירז - ?
אני - שומעת את באה אליי שנתארגן למסיבה?
לירז - לא אני הולכת לעמית ואנחנו כבר נבוא
*היא כתבה ונלעבתי קצת, אבל אולי זה מגיע לי על ההתנהגות שלי*
אני - טוב איך שבא לך
*כתבתי, היא לא החזירה יותר הודעות
~*~*~
אני - נטלי מה קורה?
נטלי - רגיל... איך איתך?
אני - בסדר... את רוצה לבוא אליי?
נטלי - יענו להתארגן למסיבה וזה?
אני - כן...
נטלי - סבבה, אני אתארגן אבל בבית ואבוא אלייך טוב?
אני - אוקיי:]
~*~*~
נכנסתי למקלחת ועשיתי דוש מהיר, לא היה לי כח לחפו את השיער שהיה במילא עם פן, כשיצאתי הפעלתי
שירים במחשב, התנגן לו השיר של יזהר אשדות, "מה תאמרי".

מה תאמרי אם אפגוש בך היום
כך לפתע פתאום
ואומר לך שלום

מה תאמרי אם אלחש על אוזנך
ואשק על לחייך
מה יאמר אז לבך

מה תאמרי אם פתאום אחייך
ואקח את ידך
ולסרט נלך

מה תאמרי אם אלחש על אוזנך
ואשק על לחייך
מה יאמר אז לבך

מה תאמרי מה תגידי
אל תתני לי לחכות
מה תעשי איך תגיבי
תני לי את עצמך לראות

התחלתי להתלבש, לבשתי ג'ינס בגזרה ישרה, כמעט סקיני בצבע כחול יפה עם קצת שפשופים,
גופייה שחורה צמודה שקצת חשופה בחזה, חגורה שחורה ונעלי בובה אולסטאר בצבע שחור.
שמתי קצת סיליקון בשיער והתחלתי להתאפר, כמובן ששמתי מייק אפ, פודרה, קצת סומק והרבה הרבה
שחור בעיניים, צללית שחורה, אייליינר, עיפרון שחור והרבה מסקרה, אהבתי שהעיניים כאלה שחורות,
בולטות, עמוקות. כואבות. כל כך כואבות.
דלת חדרי נפתחה ונטלי עמדה בפתח, היא הייתה לבושה בג'ינס סקיני, גופייה לבנה וכפכפים לבנות יפות עם
יהלומים קטנים.
"איזה יפה את" אמרתי, היא הייתה ממש יפה באותו יום, למרות שלא השקיעה ממש.
נטלי: "תודה, גם את מאמי..." היא חייכה והביאה לי נשיקה בלחי "איפה לירז?"
אני: "אצל עמית" אמרתי בשקט
נטלי: "טוב..."
---
ברקע התנגן השיר המפורסם של יהודה לוי, "רציתי".
רציתי לדעת שאת שלי
רציתי לקחת אותך איתי
אל מקום אחר
שם נוכל לאהוב ולגדול
רציתי שנראה נופים אחרים
מקום בו העצים יותר ירוקים
אני ואת עד סוף העולם
באירופה בגדול

אבל את לא היית בעניין
וזה כואב
ואת לא רצית לבוא איתי לשם
זה כמו סכין בלב
עכשיו אני חושב
על החיים שעברו בלעדייך
עכשיו זה כואב
שאני נזכר בעינייך

ואיפה את היום
איפה את היום
אני רק יכול לחלום
רק יכול לחלום
על החיים שעברו בלעדייך
כשאני נזכר בעינייך
כשאני נזכר בשפתייך

"ממתי אתה שומע שירים כאלה פלצניים?", ליאור צחק כשנכנס לחדרו של בן
בן: "מאז שרציתי ורציתי ורציתי ו..."
ליאור: "טוב שתוק, אתה שוב מתחיל לדבר כמו כוסית. לך תכתוב שירים וזהו..."
בן: "יאללה זזים? אני מוכן" הוא אמר וחייך אל המראה
ליאור: "אלוהים מה שנהיה מימך" הוא אמר וגלגל את עיניו, שניהם צחקו, תמיד לליאור
היו הערות מצחיקות בקשר להתנהגותו של בן, ותמיד הן היו מלוות במילה "כוסית".
הם יצאו מהבית ונכנסו למכוניתו של בן
"אתה מתכוון להיות עם מיטל היום?", ליאור שאל פתאום באמצע הדרך
בן: "לא, אני עם נועה" הוא אמר בשקט
ליאור:"זה לא הפריע לך אז כשהיית עם מיטל"
בן: "טוב דיי למה תמיד חייבים לדבר על זה?"
ליאור: "טוב, איך שבא לך אחי"
בן: "מה עם אנה?" הוא שינה נושא, הוא במאת התעניין במצבה של אנה, שהייתה ידידה די טובה שלו
ליאור: "היא מתקדמת... אתה לא מאמין איזה יופי זה"
בן: "באמת? טוב לשמוע" הוא חייך
---
"תודה אבא" הבאתי לו נשיקה בלחי ואני ונטלי יצאנו מהאוטו, שמענו את המוזיקה עוד מבחוץ,
התקרבנו ואמרנו שלום לכל מיני ילדים מבית הספר שלנו.
"מה המצב?" אסף התקרב אלינו והביא לנו חיבוק גדוך
אני: "מזל טוב מאמי" חייכתי והגשת לו את המתנה, כך ג נטלי
אסף: "לא הייתן צריכות" הוא חייך
אני: "כן כן בטח, אל תשחק אותך" אמרתי וכולנו צחקנו. נכנסנו לביתו, היו שם קצת אנשים,
כולם היו בחצר.
"היום אני רוצה לשתות עד שאני אשכח איך קוראים לי" אמרתי לנטלי
נטלי: "יאללה, אני איתך אחותי!" היא אמרה בקול וצחקה.
ראיתי את עמית יושב על אחת הכורסאות ועליו ישבה לירז.
"למה לא אמרת שלום?" שאלתי אותה
לירז: "כי במילא זה לא אכפת לך" היא ענתה בקרירות ועמית דפק לה מבט מוזר
לירז : "מה אתה רוצה? תגיד שזה לא נכון..." היא פנתה אליו בעצבים וקמה מימנו
אני: "טוב לירז, מה, אנחנו רבות עכשיו כאילו?"
לירז: "את שואלת אותי? תשאלי את עצמך..."
אני: "נו דיי, מה יש לך? כולה אמרתי שאני רוצה להיות קצת לבד, כי רע לי, לא התכוונתי שאני
לא רוצה שנהיה חברות יותר או משהו כזה!"
לירז: "טוב... עזבי מיטל טוב? פשוט עזבי" היא אמרה בכעס והלכה.
"אני לא מבינה מה יש לה..." אמרתי בשקט, לעצמי.
---
נועה שכבה על המיטה והביטה בתקרה, לא היה לה מה לעשות, הטלוויזיה הייתה בלי כבלים,
כולם ישנו, אמא ואבא בבית, היא הרגישה לבד.
"הלו?", בן ענה לאחר כמה צלצולים
נועה: "מאמי... מה קורה?"
בן: "סבבה אני כבר פה במסיבה"
נועה: "שתית?"
בן: "3 כוסות"
נועה: "אל תשתה עוד"
בן: "עוד קצת, אל תדאגי, מימה את פוחדת?"
מה היא תגיד לו? 'אני פוחדת שמיטל תעשה משהו, כמו שאני עשיתי'?
נועה: "לא פוחדת פשוט זה לא בריא לשתות הרבה. תמסור לאסף מזל טוב"
בן: "אני אמסור מותק, אני אבוא אלייך מחר בצהריים ככה טוב?"
נועה: "טוב מאמי, אני אוהבת אותך"
בן: "ביי יפה שלי"
"כוסאמק" היא סיננה לאחר שהם ניתקו את השיחה, מתי הוא כבר יגיד לה שהוא אוהב אותה?
---
"וואי מסתובב לי הרא וזה כייף!" צעקתי וצחקתי, נטלי צחקה בחזרה, גם היא הייתה די שיכורה.
המוזיקה לא הפסיקה להתנגן לרגע, הדי.ג'יי שאסף הביא היה ממש טוב, היו לו את כל הטראנסים היפים
האלו.
המשכנו לרקוד כמו משוגעות, רקדתי קצת עם אסף, אנחנו ידידים טובים, ראיתי שבן מסתכל והחלטתי
לעצבן אותו קצת, את עטפתי את צווארו עם זרועותיי, הנעתי את גופי בסקסיות, צחקתי איתו, חיבקתי אותו.
"זה לא יפה מה שאת עושה" הוא אמר וצחק
אני: "למה אתה מתכוון?"
אסף: "כדי שבן יקנא..."
התחיל להתנגן השיר של רובי וויליאמס, אנג'ל אבל בגירסאת הדאנס היפה.
"לכי דברי איתו כבר..." אסף אמר והלך אל דורין
סיימתי עוד כוס, כבר הפסקתי לספור, חיכתי אל כולם והמשכתי לרקוד.
הוא התקרב אליי, הבטתי אחורה, אולי זאת היא מאחוריי והוא בעצם הולך אלייה? לא.
אין אף אחד מאחוריי, לפחות לא אף אחד חשוב. הוא מתקרב אליי. "היי" הוא אמר וחייך.
אני חייבת לנשק אותו.
הבטתי ישר אל תוך עיניו, "היי" אמרתי בחזרה וחייכתי, ראיתי אותו כפול 3, זה דווקא היה מראה
נחמד ביותר.
"מה קורה?" שאלתי והבאתי לו נשיקה בלחי.
בן: "הכל... טוב... את יפה היום"
אני: "תודה" חייכתי. "תקשיב אני... צריכה לעשות משהו, טוב?"
בן: "מה קרה?" הוא שאל והאלכוהול פשוט עזר לי לזרום.
And through it all she offers me protection
A lot of love and affection
Whether Im right or wrong
And down the waterfall
Wherever it may take me
I know that life wont break me
When I come to call she wont forsake me
Im loving angels instead
תפסתי את ראשו עם יד ימיני, משכתי אותו אליו ונישקתי אותו, התנשנקו בערך 10 שניות עד שהוא דחף אותי
מימנו. לא האמנתי.
"מה... ל... למה? אנ..." גמגמתי, הוא הביט עליי במבט כועס.
בן: "אני עם נועה, מה את לא מבינה?" הוא אמר פתאום, לא, אין מצב שזה קורה לי,
פשוט אין מצב.
"מצטערת באמת" מלמלתי והלכתי מישם לפני שהדמעות יפרצו החוצה.
"את לא יכולה לזרוק אותי וכשבא לך לנשק אותי! תפסיקי לשחק בהכל כבר!" הוא צרח אבל
עשיתי את עצמי שאני לא שומעת, כולם הסתכלו עלינו.
"מה?! הצגה?!" שאלתי שכבר הייתי כמעט בחוץ, הייתי כל כך עצבנית, עצובה, חציתי את הכביש,
כל כך התפללתי שאיזו מכונית תדרוס אותי.
התיישבתי על שפת המדרכה מול ביתו של אסף וטמנתי את ראשי בין שתי ידיו, למה זה קורה לי?
הרגשתי מגעילה. דחויה. מצורעת.
"את בסדר?" שמעתי קול, הרמתי את ראשי וראיתי את לירז. לא עניתי והיא התיישבה על ידי וחיבקה אותי
פרצתי בבכי, כל האיפור נמרח.
"כאילו... עד... עד שאני אוזרת אומץ אני נדפקת ככה... בא לי להיעלם!" צעקתי בבכי
היא רק חיבקה אותי ושתקה, לא אמרה שום דבר, היא בטח ידעה שלא משנה מה היא תגיד - זה לא יעזור.
שום דבר לא יעזור.

ואו,
פרק מדהים !!!!
שונאתתת את בןן
מחכה להמשך (:

מושלםםםםםם !!
מדדההההההההים !

מןן מעצצצצצבן אותי!!!
עלאק "אני עם נועה" חחח ממש מענניין 😛

מה עובר עליו זה?!
המשךךךךך

יא אני עוד מעט בוכה פה 😢
איזה זבל בן כוסאמא שלו אם אני תופסת אותו אני מזיינת לו ת'צורהה חראאא בן חראא...
תמשיכי

יואיוא איזה פרקק :]
פשוט מושלםם תמשיכי מאמי
אני מתה על הכתיבה שלך!

מוושלם!!!!!!!!
ארר הוא זבלל!!!!!!! בן זונה !!!

מדההיים !
המשך [:

איכככככס איזה בנאדם מגעילל!!
שוכב עם נועעה כשהוא היה עם מיטל ואאאאאאאהב את מיטל!!
וכשהוא עם נועה ולא אוהב אותה הוא לא מתנשק עם מי שהוא כן?!
בחייייייייי אין לו עמוד שדרררה..
ילד מסככככן \

איככככככס

איזה יפהה
איזה מניאק בןןן
תמשיכיי

QUOTE (-יסווו- @ 21/08/2007) מה עובר עליו זה?!
המשךךךךך
..

פרק מוווווווושלם:]
בן נהיה בן זבל.
העיקר רוצה להיות איתה אבל דוחף אותה מהנשיקה ?!
בנזונה!
אמן נועה תמווווווווותתתתתתתתת!@#^

פרק יפה מאמי..
עכשיו עוד שבוע ייבוש? =\

מדהים [:

וואי מסכנה מיטל /;