QUOTE (Noykush @ 27/07/2007) QUOTE (ירדן15 @ 26/07/2007) יוווווו)))):
ווווווואי .. פפרק הככי יפפה שקראאתתי בסיפוור הזה !
פשוט מדדדדדדהיםם
נועה ?! כ ל ב ה !!!!
חח נויקוש צודקקת .. כוולם מפרידייייייים חחח
מה צודקת?
גם את מפרידה 😢
את מפרידה שתיים,
גם בין סיוון למאור,
וגם ביני לבינך 😠
לא נכון..אני לא מפריידדדה ביני לביננך
פרקקק הכי יפה שיש!!!
מדהיםם, אין לי מיליםם..
אוףף איזה מעצבן בןן =\
אל תפרידי ביניהםם
המשךך 😉
ואואו..
אין מילים פשוט.
בן הזה זוועה 😢
כלב...
המשך
דחוף!
יווואו איייזה כלבה הנועה הזאת !
פרק מדהייייים
המשך דחוווווף !!!!
וואווו..
באמת חתיכת פרק!..
פרק מדהים..
פרק מושלם..
פרק?..שפשוט דורש המשך!!..
בעע בן, לא יפה! 😢
מיסכנה..
תגידי? מה עם אלירן הזה?..
המשך דחוף! =]
3>
איזו כלבה נועהההההה אחח להרוג אותהההה !!
מחכה להמשךך
בבעע על הנועה הזאת ;\
שרמוטה !
פרק מדהים [:
אוהבת #>
=פרק 169=
היא לבשה במהירות את התחתונים הוורודים שלה, מכנס קצר וגופייה, היא חיפשה אותו, את בן, היא לא מצאה. היא חיפשה ברחבי הבית, בחדרים, בסלון, בגינה, הוא לא היה בשום מקום.
"כוסאמק..." היא מלמלה לעצמה.
היא פתחה את דלת הבית וראתה אותו יושב על המדרגה.
ראשו היה טמון בין שתי ידיו.
"בן?" היא קראה בשקט והוא לא זז.
נועה: "בן... אתה... אתה בסדר?", היא שאלה אך הוא לא ענה "קרה משהו? למה אתה יושב פה בחוץ? בוא, תיכנס...", היא הרגישה שהיא מדברת אל הקיר.
"בן..." היא המשיכה "טוב, אתה מתכוונת לשבת כמו מפגר ולשתוק?! לי אין בעיה עם זה..." היא אמרה בקול המתנשא שלה וסגרה את הדלת. היא הציצה בעינית וראתה שהוא ממשיך לשבת, היא פתחה שוב את הדלת
נועה: "טוב דיי להתנהג כמו מפגר, מה יש לך?!" היא הרימה מעט את קולה. הוא שוב לא ענה. הוא קם באיטיות, עמד מולה, כל כך קרוב אלייה. היא נבהלה. העיניים שלו היו נראות כמו עיניים של רוצח, המבט שלו היה ניראה כמו מבט של מטורף, של פסיכופט. הפנים שלו היו רעות, כמו של חיה.
"בן... מה קורה... בן?" היא המשיכה...
בן: "נועה, תקשיבי לי ותקשיבי לי טוב עכשיו" הוא אמר בקול קר ביותר "בחיים שלך, אבל ב-חיים שלך!, אל תתקרבי אליי, הבנת את זה?!" הוא צרח פתאום והיא זזה אחורנית.
נועה: "בן... מה יש לך?"
בן: "מה יש לי?! מה יש לי? נו כוסאמק, היא שואלת אותי מה יש... לי!"
נועה: "אתה מתנהג כמו מטורף"
בן: "כי אני באמת מטורף! עשית אותי מטורף! חירפנת אותי!" הוא צעק
נועה: "אתה לא צריך להגזים..." היא חייכה
בן: "אני לא מבין מה חשבת לעצמך אתמול, כאילו מה, למה? למה נועה, למה?"
נועה: "כי רציתי אותך, אתה ידעת את זה. גם אתה רצית אותי"
בן: "אני לא רציתי אותך! אני אוהב את מיטל ואנחנו חברים!"
נועה: "ומעניין כמה זמן זה יחזיק..."
בן: "אני מזהיר אותך נועה, אני נשבע לך שאני אהרוג אותך אם את רק תעזי לנסות להפריד בנינו... אני... אני פשוט לא מאמין שעשית את זה"
נועה: "רגע, אתה עכשיו מאשים אותי? לא, כאילו, שאני אבין. אפשר לחשוב שאנסתי אותך בן! אתה רצית את זה בדיוק כמוני!"
בן: "אני לא הייתי אני אתמול אני..."
נועה: "ב-ו-ל-ש-י-ט" היא צרחה בהדגשה "אל תזיין לי את השכל עכשיו, אתה רצית את זה! ולא משנה כמה שתית או לא יודעת מה, יכולת לעצור את זה בן, אבל הנה! עובדה, לא עצרת. אני צריכה להזכיר לך איך הורדתי מימני את השמלה? איך צרחת שאני אמשיך!? אה?"
בן: "תסתמי כבר!" הוא צרח
נועה: "ומה עכשיו? אתה לא מתכוון לספר לה?"
בן: "אל תעצבני אותי נועה"
נועה: "מה, מה לא לעצבן, אתה מתכוון לספר לה או לא?"
בן: "אני אספר לה מתי שאני אחליט ועד אז תסתמי את הפה שלך, אני באמת מזהיר אותך"
נועה: "לא, בבקשה, אני ממש מפחדת..." היא חייכה, הוא תפס אותה בצוואר והדביק אותה לדלת
בן: "נועה, אני לא צוחק איתך. אם אני רק אשמע שפלטת משהו אני פשוט בא לבית שלך, מוציא אותך והורג אותך" הוא אמר. היא פחדה. היא בחיים לא ראתה אותו במצב כזה. היא לא אמרה כלום. הוא לא אמר כלום. הוא עזב אותה והתרחק משם.
-
התעוררתי מקולות של דיבורים, בטתי בשעון וראיתי שהשעה 2 בצהריים, הלכתי לשירותים ושטפתי את פניי, חזרתי לחדר וראיתי שאין הודעה מבן, החלטתי להתקשר... "המנוי שאליו חייגת אינו זמין", ניתקתי.
"אוי, קמת סוף סוף" מאיה חייכה אליי. הבטתי בכל האנשים, חלק מהפרצופים זכרתי מאתמול. הם ישבו ואכלו צהריים. אימה של מאיה מייד מזגה לי בצלחת אורז עם אפונה ושניצל, התיישבתי עם כולם והתחלתי לאכול.
הייתי קצת מודאגת מבן, אבל מה כבר יכול להיות? רון לא הפסיק להסתכל עליי, זה כל כך עצבן אותי, במיוחד אחריי אתמול, הרגשתי כל כך נבוכה.
"בתאבון" הוא אמר אליי וחייך
אני: "תודה..." השבתי בשקט.
-
דורין: "חבל שאני צריכה ללכת מוקדם" היא חייכה בהתנצלות
לירז: "לא נורא, היה כייף"
דורין: "כן... שומעת, מתי מיטל חוזרת?"
לירז: "לא יודעת, בערב בטח"
דורין: "צריך לספר על מה שהיה לא? על הריקוד בניהם ו..."
לירז: "אני מפחדת שהיא תיפגע. את לא מכירה אותה כמוני... אני והיא חברות הרבה זמן ומאז שהיא עם בן... היא, היא מאוהבת בו כל כך חזק, כל דבר קטן שקשור אליו מרגש אותה... ואם אני אספר לה על אתמול... אני כל כך מפחדת שהיא תיפגע"
דורין: "אבל היא צריכה לדעת את האמת, תראי, זה לא שה עשו משהו, זה היה בסך הכל ריקוד אבל..."
לירז: "גם ריקוד בין נועה לבן ישבור אותה, תאמיני לי..."
-
"היי בן", ליסה, אימו, חייכה כאשר נכנס אל הבית "בוא, תראה מה הכנתי לאכול, בדיוק מה שאתה אוהב!"
הוא התעלם מימה והלך לחדרו. "בן!" היא קראה לו אבל הוא לא ענה.
אבא: "עזבי אותו..."
ליסה: "מה עזבי אותו? מה יש לו?"
אבא: "בטח רוצה להיות לבד, את לא מכירה אותו?"
בן נכנס לחדרו ומייד נכנס להתקלח, הוא הרגיש מגעיל, הוא הרגיש דוחה, הוא הרגיש ב-ו-ג-ד. כל הזמן דמותה של מיטל עלתה בזכרונו. הוא יצא מהמקלחת ולבש בוקסר לבן, הוא התיישב על המחשב ונכנס לאייסיקיו לא לפני שכתב אוואי
-
לא פה
-
מייד התחילו להישלח הודעות
~*~*~
לירז - בן
בן - מה לירז
לירז - מה נשמע?
בן - חרא מה איתך?
לירז - מה קרה...? =/
בן - לא בא לי לדבר על זה
לירז - טוב...
בן - רצית משהו?
לירז - אממ דיברת עם מיטל?
בן - לא
לירז - מה? למה לא?
בן - ככה
לירז - מה יש לך בן?!
בן - לא יצא לי לדבר איתה עדיין!
לירז - טוב... ועם נועה דיברת?
בן - מה זו החקירה הזאת לירז מה יש
לירז - כלום... כי אתמול רקדתם
בן - אני יודע
לירז - ו...?
בן - מה ו?!!?!?
לירז - לא יודעת... עזוב אי אפשר לדבר איתך
בן - נכון
לירז - אני לא מבינה מה עובר עליך באלוהים...
בן - את גם לא תביני.. יאללה ביי
~*~*~
ליאור - אתה חתיכת מנניאק שתידע
בן - מה למה
ליאור - מה, יענו לא יכולת להיות גבר ולחכות לי אתמול?!
בן - על מה אתה מדבר?
ליאור - על אתמול! חיפשתי אותך לקראת הסוף שובל אמרה
לי שהלכת הביתה!
בן - לא הלכתי הבייתה...
ליאור- לפחות אל תשקר... אם לא רצית לקחת אותי
היית אומר לי "ליאור קח מונית" אבל מה...
וואלה לא מתאימה לך ההתנהגות הזאת
בן - עזוב
ליאור - מה יש לך
בן - כלום... אחי כלום אני רוצה לירות לעצמי בראש
ליאור - מה קרה אחי?
בן - הכל
ליאור - וואי פעם ראשונה שאתה ככה מאז שאני מכיר אותך
בן - מה לעשות... ראית איזה חיים...
ליאור - אתה עושה משהו?
בן - לא... תגיד, בא לך לקפוץ אליי?
ליאור - בטח... עוד חצי שעה ככה...
וכדאי לך שיהיה לך תירוץ טוב על ההברזה שלך אתמול
בן - טוב... אני בחדר בנתיים יאללה ביי
ליאור - טווווב... ביי
~*~*~
מיטל - ממממאאמי?!
*הוא הביט בהודעה כמה שניות, הוא לא ידע איך להגיב*
בן - היי
מיטל - מה קורה בובי?! לא החזרת לי הודעה=[
בן - מצטער...
מיטל - הכל בסדר?
בן - כן
מיטל - טוב...
בן - מתי את חוזרת?
מיטל - היום בערב:] אתה בא אליי, נכון?
בן - לא
מיטל - מה? למה?
בן - אני לא יכול
מיטל - מה אתה כזה קר
בן - לא קר פשוט לא יכול
מיטל - טוב... =/
בן - טוב אני הולך
מיטל - ביי מאמי... רגע
בן - מה?
מיטל - אני אוהבת אותך
*היא כתבה אך הוא לא היה מסוגל לכתוב בחזרה*
~*~*~
-
"סיימת עם המחשב?", הסתובבתי וראיתי את רון
אני: "אה... כן, קח"
רון: "תודה" הוא חייך והתיישב במקומי
לא יכולתי להפסיק לחשוב על השיחה שלי ושל בן, בחיים הוא לא דיבר אליי בכזה יובש, בכזאת קרירות.
רון: "קרה משהו?"
אני: "לא למה?"
רון: "את נראית עצובה"
אני: "אני לא"
רון: "טוב.. אם בכל זאת את כן אני תמיד פה בשבילך..."
אני: "אממ.. תודה" חייכתי
רון: "את יודעת, לפעמים סקס משכיח בעיות"
אני: "מ... מה?!" שאלתי מופתעת, חשבתי שלא שמעתי טוב
רון: "כן..."
אני: "טוב רון תקשיב... האמת רציתי לדבר איתך אבל אמרתי ... נבליג.. .אבל אתה פשוט מגזים"
רון: "מה, למה?"
אני: "כי ככה! יש לי חבר ואמרתי לך אתמול... ניסית לנשק אותי.. היום כל המבטים האלו ועכשיו ההערות האלו, זה לא מתאים"
רון: "תפסיקי להיות כזאת קדושה, כאילו החבר שלך ילד טוב ירושליים"
אני: "מה אמרת?!" שאלתי בכעס
רון: "שתפסיקי להתנהג כמו ילדה קטנה... אז יש לך חבר, אז מה, לחצי מהעולם יש חבר... אל תחשבי שהוא לא כמו הבנים, בטוח הוא מנשנש מהצד"
אני: "טוב, אתה חוצפן לאללה, עפתי מיפה" אמרתי בכעס ויצאתי מהחדר
"אבא מתי זזים?" שאלתי את אבא שישב עם כולם בסלון
אבא: "עוד שעתיים בערך"
אני: "טוב"
אבא: "למה?"
אני: "סתם... משעמם לי"
מאיה: "בואי שבי איתנו קצת"
-
"אה אחי" ליאור חייך וסגר את הדלת אחריו.
בן שכב על המיטה, מתבונן בתיקרה. ליאור התקרב והתיישב על ידו
בן: "תקשיב... לא הברזתי לך אתמול" הוא אמר פתאום והתיישב.
ליאור: "דיי לחרטט... לפחות מקווה שיש לך סיבה טובה, אתה יודע, אני לא אחד שרב על דברים כאלו פשוט זה לא היה במקום, אתה יודע, באתי איתך ידעת שאין עליי אוטו ו..."
בן: "אתה צריך להבטיח לי שמה שאני מספר לך עכשיו נשאר בנינו..."
ליאור: "תודה ששכחת אותי וזהו"
בן: "אני רציני"
ליאור: "אוקיי.... נשבע"
בן: "נכון ראית את הקטע שרקדתי עם נועה ואז לירז באה ורבנו כזה?"
ליאור: "כן... היא הלכה להפריד בניכם או משהו"
בן: "נכון, ואז נועה התחילה לבכות והלכה לחדר, אז לא ידעתי מה לעשות הלכתי אחרייה"
ליאור: "היית ממש מסטול אתמול, בחיים לא ראיתי אותך ככה"
בן: "כן, גם לי זה בחיים לא היה... אני גם לא זוכר הכל אבל אני זוכר את הדברים העיקריים"
ליאור: "נו תמשיך"
בן: "היא בלעה כדורים אני לא יודע, אני זוכר שאמרתי לה להקיא והיא הקיאה ואז נרדמתי"
ליאור: "נו...?"
בן: "התעוררתי כי הרגשתי משהו מוזר... היא נישקה אותי ליאור"
ליאור: "מה?!" הוא הרים את קולו, "נועה?! נועה נישקה אותך?!"
בן: "שכבנו"
ליאור: "ממש מצחיק"
בן: "אני רציני איתך ליאור אתה לא יודע באיזה מצב אני נמצא... אני זוכר שעשינו את זה כוסאמק!" הוא צעק "אני זוכר... ליאור אני זוכר, אני זוכר איך התנשקנו, איך שיתפתי פעולה, איך הורדתי מימנה את השמלה, איך היא הייתה מעליי, אני מעלייה, היא ירדה לי גם ו...וקמתי וראיתי ששנינו ערומים אני עומד למות אני נשבע לך אני מעדיף למות עכשיו"
ליאור הביט בו ושתק, הוא לא ידע מה להגיד.
בן: "לפחות תגיד משהו"
ליאור: "אתה מפגר"
בן: "תודה" הוא אמר בשקט
ליאור: "וואי... אני... אני לא יודע מה להגיד, אני בעצמי לא מצליח לעקל את זה"
בן: "וניראה לך שאני מצליח? אני רוצה לירות לעצמי בראש. מה אני עושה עכשיו, תגיד לי, מה?"
ליאור: "אני לא יודע... אתה מתכוון לספר לה?"
בן: "אני לא יודע" הוא עצם את עיניו בחוזקה ואז פתח אותן "היא תעיף אותי, היא תמות אם היא תידע שבגדתי בה. אני שונא את עצמי כל כך, כוסאמק, איך יכולתי לעשות את זה. אתה לא מבין, בחיים שלי לא הייתי מסטול ככה"
ליאור: "כן, ראיתי אותך..."
בן: "לא, אני רציני אחי! הכל הסתובב לי... הרי אתה יודע שלא משנה כמה שותים אף פעם הכל באמת לא מסתובב ורואים כפול... זה מה שאני ראיתי"
ליאור: "מוזר לאללה"
בן: "אני לא יודע מה לעשות.. ואני לא מסוגל לדבר איתה... איך אני אהיה איתה עכשיו אחריי שהייתי עם מישהי אחרת?"
ליאור: "שהיא במקרה נועה..."
בן: "אתה לא עוזר ליאור!"
ליאור: "מצטער אחי אני פשוט לא יודע מה להגיד לך... אתה מסובך אחושרמוטה"
-
סוף סוף הגענו הבייתה, ישר עליתי להחליף לבגדים של בית וצלצלתי ללירז
לירז: "היי מאמי, איך היה?"
אני: "נחמד... בא לך לבוא אליי אולי?"
לירז: "את ובן לא הייתם אמורים להיפגש?"
אני: "כן...אבל בסוף הוא אמר שהוא לא יכול"
לירז: "משהו עובר על החבר שלך, שתדעי"
אני: "מה ז"א?"
לירז: "טוב, אני אגיד לאמא שתקפיץ אותי ונדבר"
אני: "טוב בובה, ביי"
-
בן: "היא מתקשרת נו!"
ליאור: "אז תענה לה"
בן: "מה אני אגיד לה?"
ליאור: "לא יודע ש..."
בן: "תענה, תגיד שאני ישן"
-
...: "הלו?"
מישהו ענה, זה לא היה בן.
אני: "אה.. מי זה?"
...: "ליאור, מה המצב מיטל?"
אני: "בסדר... איפה בן?"
ליאור: "אהה... וואלה אני אצלו הוא נרדם"
אני: "נרדם?"
ליאור: "כן"
אני: "טוב תגיד לו שידבר איתו"
ליאור: "טוב מאמי... ביי"
אני: "ביי"
ישבתי סתם בחדר, לא עשיתי משהו מיוחד עד שלירז הגיעה, היא מייד חיבקה אותי והתיישבה על המיטה.
"אני כבר באה", אמרתי וירדתי למטבח, לקחתי איתי במבה ו2 כוסות קולה ועליתי חזרה.
לירז: "נו, איך היה?"
אני: "היה נחמד... די משעמם... אבל היה שם איזה אחד, רון, לא הפסיק לשגע אותי. הוא בגיל שלנו בערך ו..."
לירז: "איך הוא? חתיך?"
אני: "לא מלך היופי אבל ניראה טוב.. קצתע רס כזה"
לירז: "נו"
אני: "וסתם, הלכנו סיבוב עם חברים שלו ואז נשארנו לבד, דיברנו, אמרתי לו שיש לי חבר וזה... הוא ניסה לנשק אותי וכמובן שזזתי. אחריי זה למחורת הוא לא הפסיק לתקוע מי מבטים ודפק לי משפט שהוא תמיד כאן בשבילי כי סקס פותר בעיות"
לירז: "לההה... איזה חצוף, מה אמרת לו?"
אני: "שהוא ממש מגזים... התעצבנתי עליו כזה"
לירז: "החלפתם טלפונים או משהו?"
אני: "ניראה לך? מה פתאום... רגע, ואיך היה אתמול במסיבה?"
לירז: "האמת שהיה די מצחיק, כייף כזה. הלכתי עם דורין, אמרתי לך, היא ישנה אצלי וזה..."
אני: "אבל מה היה במסיבה?"
לירז: "סתם... רגיל"
אני: "היית עם בן שם?"
לירז: "חלק מהזמן"
אני: "מה נהיית לחוצה" חייכתי, פתאום צורת הדיבור שלה השתנתה
לירז:"לא... כלום... למה לחוצה?"
אני: "לירז... קרה משהו?" שאלתי חוששת
לירז: "לא משהו רציני את יודעת... רגע ספרי לי עוד מה היה שם"
אני: "לירז!"
לירז: "מ...ה?"
אני: "דברי!"
לירז: "בן רקד עם נועה" היא אמרה פתאוםו דחפה את ראשה מתחת לכרית
אני: "מה? מה אמרת?" שאלתי המומה אך היא לא ענתה, "נו תוציאי את הראש שלך משם!" הרמתי את קולי, היא התיישבה מולי חזרה ושתקה
אני: "לירז... מה אמרת?"
לירז: "הוא היה ממש שיכור מיטל, אני בחיים שלי לא ראיתי אותו ככה! פתאום היה סלואו ואני רואה ותו רוקד עם נועה! התקרבתי והוא היה ממש מסריח מאלכוהול, אני בטוחה שהוא לא ידע מה הוא עושה"
אני: "איזה... מניאק" אמרתי בקול פגוע
לירז: "צעקתי עלייה והטמבלית הזאת התחילה לבכות, אמרה שכולם ובמיוחד את ואני מנדות אותה מהחברה"
אני: "מה? מה היא מפגרת?"
לירז: "היא אמרה שהיא הולכת להתאבד או משהו, סתם מפגרת... אמרתי לה ללכת להזדיין והלכתי משם"
אני: "ומה... מה עם בן?"
לירז: "האמת שאחריי זה לא ראיתי אותו, הוא בטח הלך הבייתה"
אני: "לא ניראה לך שהוא היה איתה... או משהו... נכון?" שאלתי בקול רועד
לירז: "מה פתאום, הוא היה ממש שיכור אבל אל תגזימי!"
אני: "אני כל כך שונאת אותה"
לירז: "גם אני תאמיני לי..."
לירז השארה אצלי עד 11 בלילה ואז הזמנתי לה מונית בחזרה לביתה. נכנסתי להתקלח והחלפתי לגופייה בצבע וורוד בהיר ותחתון לבן, הדלקתי את המזגן, כיביתי את האור ונשכבתי על המיטה. לא הפסקתי לחשוב על מה שלירז סיפרה לי.
התעוררתי מצלצול הפלאפון שלי
"הלו?" עניתי בקול ישנוני
...: "תרדי למטה לפתוח לי, זה בן" הוא אמר בקרירות וניתק.
קמתי מהמיטה כולי הפוכה, הבטתי בשעון וראיתי ש3 בלילה, ירדתי למטה ופתחתי לו את הדלת.
הוא היה לבוש במכנס 3/4 לבן וגופיית סבא שחורה, הוא נכנס ומייד עלה לחדר שלי. אני לקחתי בקבוק מיים קרים מהמקרר ועליתי אחריו, כשנכנסתי הוא ישב על המיטה שלי והביט עמוק בעיניי.
יואאאאאא
פרק כלכך יפה די !!
אברריל זזה פפשוט מקסייייייים !!!!
אחחחחח
יווא מעננין מה הוא יגיד לה. .
אנייי לא מאמינהה 😮
אל תפרידי ביניהםם =\
הם הזוג הכי מושלם שיש!!
מדהיםםםם כמו תמידד
המשךך דחוףףף !
פאאאאאאק הוא הולך לספר להההה
יוווווווו !!!!!111
תמשיכיי (:
הממששךך נדייירר
פרקק מושלםםםם
עוודד המשששששך דחוףף !!
