איך לא מבין שאני אוהבת אותו?

פרק 6
כעבור שבועים של כאב לב נגמר החודש וים עזבה הרבה דמעות היו שמה יערה באה בטח שהיא באה היא הביטה בי ואני הסטתי את מבטי ממנה ככועסת. ואז ים נכנסה למכונית והם נסעו קבענו להפגש אבל יגעתי שזה היה רק בחופשים בגלל המרחק.
אני הכרתי את רועי שהפך לחברה הכי טובה שלי סתם הוא גי ההינו ממש חברים טובים התחברנו ממש.
איראל ויערה כל הזמן היו ביחד דבר שכמעט ולא יכולתי לסבול זה הרס אותי, בעניים של יערה יכולתי לראות שהיא לא באמת אוהבת אותו שהכל רק בשביל המעמד בכיתה כדי שהיא תהיה מקובלת יותר מהשאר כמו מלכת הכיתה כי היא יוצאת אם אחד מהבנים הכי שווים וגם הוא לא מאותו בית ספר. אריאל קנה לה שרשרת מזהב משובצת יהלומים היא הייתה שרשרת יקרה מאוד. אני קינאתי בה מודה רציתי שאריאל יואהב אותי כחה כמו שאני אוהבת אותו.
הבנות היו מתלחששות והייתה לי הגשה שזה עלי ידעתי שזה קשור ליערה כי ראיתי אותה מספרת כל מיני דברים לבנות אחרות.
ישבנו כל הכיתה בכיתה באמצע שיעור תנ"ך תלמיד אחד נכנס לכיתה שלנו ואמר לנו לרדת ללובי כי יש חלוקת תעודות ספורט או מה שזה לא היה כל השכבה שלנו ירדה התישבנו שמה לפתע יערה כמה בצעקה ואמרה "איפו השרשרת שלי" כל הבנות כמו והתחילו לחפש אותה שלא מצאו אותה יערה התקרבה אלי "איפו היא?" שאלה יערה "מה השרשרת מאיפו אני יודעת" אמרתי.
"נו אני יודעת שזאת את גנבת לי אותה הרי ראיתי איך יצאו לך העניים שראית אותה את רצית אותה את קינאת בדיוק כמו שקינאת שאריאל אוהב אותי ולא אותך" אמרה יערה. "יערה תירגעי אני לא גנבתי לך שום שרשרת מה את רוצה ממני?" אמרתי "לא רוצה להרגע אני ירגע מתי שבה לי" אמרה יערה.
"השרשרת שלך לא אצלי" אמרתי "מירב אני לא מטומטמת אז תחזירי לי אותה יגנבת כל המשפחה שלך גנבים" אמרה יערה "אני גנבת המשפחה שלי גנבים יערה אני רוצה ל.." אמרתי ונאצרתי לא רציתי לרדת לרמה שלה ולספר לכולם דברים שהיא סיפרה רק לי כמו שאביה במאפיה כן זהו הפחד של יערה שכולם יגלו שאביה פושע . "תחזירי לי אותה" צעקה יערה. "לא נמאס לך להכאיב לי את צריכה להאשים אותי גם בגנבה אז תקשיבי לי טוב טוב שהיינו חברות חשבתי שאת החברה הכי מושלמת אבל מאז שאריאל הציא לך חברות את שוכחת מהעולם כי פתאום נהפכת למקובלת רוצה לספר לכולם את האמת שאת בעצם לא כל כך אוהבת אותו" אמרתי כמעט בצעקה. "נכון אני מודה עכשיו תעשי טובה תחזירי לי את השרשרת" אמרה יערה "את לא מבינה היא לא אצלי" אמרתי "אתם יודעים מה הדבר שמירב הכי מפחדת שיגלו אז כחה יש לה דוד משוגע הוא חותך לעצמו את הורידים בקיצור יש לה משפחה של מטורפים" אמרה יערה שנאתי אותה האותו הרגע." איך את מעזה לקלל את המשפחה שלי?" שאלתי "איך את מעזה לגנוב לי את השרשרת?" שאלה שאלה תחת שאלה.
המורה לתנ"ך שרק הרגע באה אמרה "אז זאת השרשרת שלך היא קנראה נפלא לך בכיתה כחי" ואז היא נתנה לה את השרשרת העינים של כולם הביטו בי וגם ענייה של יערה לא אמרתי מילה "אני מצתהרת" לחשה ואני הלכתי משמה בוכה בלי סוף התישבתי במדרגות שליד הלוקרים רועי בא אחרי ביקשתי מטל שגם בא שלא יתן לאף אחד לבוא.
התחלתי לבכות "די מירב" אמר רועי אבל אני לא הפסקתי לבכות "אני רוצה ללכת הביתה" אמרתי "מירב אל תלכי בגללה" אמר רועי "רועי אתה לא מבין היא סיפרה דברים שלה הייתי מספרת אותם רק לה היא האשימה אותי בגנבה והפכה לחברה של הבחור שאני אוהבת מה עוד היא צריכה לעשות כדי שאני יבשר בגללה" אמרתי. רועי ניגב לי את הדמעה שזלגה במורד לחיי לאח שבכיתי כמה דקות הלכתי לכחת את הפלאפון שלי אבל בדרך שמעתי כמה ילדים צוחקים "לא רק שהיא סרוטה גם יש לה בן דוד סרוט" אמר נער.
ידעתי שיערה סיפרה עלי כל מיני שקרים שלא קרו היו כמה פעמים שהיא שלחה אלי כל מיני נות שיגידו שטל אמר שאני מטומטמת או כל מיני דברים טל זה הוא אותו בחור שיערה אהבה באמת הוא היא מקובל אבל אותה הוא לא אהב את זה היא ידעה כי פעם שהציא לו חברות אז הוא סירב ואמר הוא אוהב מישהי אחרת.
כאשר הגעתי הבית נשכבתי על המיתה לא בוכה כאילו לא היה יותר דמועות כאילו נגמרו אבל הכאאב והצלקת נשארו בלב שלי מלובים במחשבות וברגשות שלי

ממש יפה!!
תמשיכי..

מעלףף המשךךךךך

פרק 7 האחרון
בדיוק שמרגישים שהכל רע בדיוק שמרגישים שמכן אין מוצא תמיד יש איזה פיסת ניר שיכולה לעזור ובמקרה שלי זאת הייתה פיסת ניר בתיבת הדואר.
אחרי הרבה זמן שלא יצאתי מהבית (אמרתי לאמא שלי שאני לא מרגישה טוב) אמא שלי אמרה לי לרדת לכחת את הדואר ירדתי למטה היה מכתב אחד והשאר היה כל מיני פרסומות בדיוק לפני שבאתי לזרוק את כל הפרסומות נתקעו עיני בפרסומת שהיתה גם הפתח לחיים חדשים ואחרים.זה היה הודאה שהמבחנים למלגה בבית ספר שיש בו גם מעונות יהיו בעוד שבועים כל חודש יש מבחנים למי שרוצה. זרקתי את כל שאר הפרסומות ועליתי הביתה נתתי לאמא שלי את המכתב והלכתי לחדר הסתקלתי בפתק שהיה מולי וידעתי שזה הדבר הכי טוב בשבילי.
לאחר יומים שחשבתי על זה הבנתי שהגיע הזמן להוציא לפועל את העניין לעבור בית ספר להתחיל חיים חדשים בדיוק מה שאני צריכה לשכוח מאריאל להתרחק מיערה ולהכיר חברות חדשות.
הלכתי לסלון והתישבתי ליד אמא לא אמרתי מילה לא ידעתי איך להתחיל את כל העניין "מירב מה קורה איתך בזמן האחרון, את כל הזמן בוכה ומסתגרת בחדר מה יש?" שאלה אמא.
"אני עוברת תקופה קשה מעוד אני חושבת שאני לא יכולה יותר אמא אני רוצה לעבור בית ספר" אמרתי.
אמא הופתעה לא ידה מה פתאום קרה. הבתי לה את הפתק והיא הסתקלה.
"מירב בית הספר הזה רחוק" אמרה אמא .
"אפשר לשלם קצת ולגור אם שותפות" אמרתי.
"והמבחן את צריכה ללמוד הרבה" אמרה אמא.
"אמא זה מה שאני רוצה וזה מה שאני צריכה להתחיל הכל מחדש אני רק רוצה שתגידי לי מה את חושבת על זה" אמרתי.
"אני חושבת שאם זה מה שאת רוצה אז זה מה שאת צריכה אבל דבר חד חסר לך שאת לא באה בימי שיש שבת הביתה" אמרה אמא.
"ברור" אמרתי וחיבקתי אותה.
ידעתי שהיו כאלה שיגידו שמה שאני עושה נקרה בריחה או משהו כזה אבל אני הקרה לזה פתיחת חים חדשים חיים טובים יותר.
למחרת אנשמע הצלצול האחרון הצלצול שלו כל תלמיד מחכה יצאתי משער בית הספר ואז ראיתי אותו הוא בטח יודע כולם יודעים שאני אוהבת אותו הוא ניגש אלי ראיתי על פניו שמשהו קרה.
"היי" אמרתי.
"היי מה קורה?" שאל אריאל.
"אני חושבת שאני זאת שצריכה לשאול אותך מה קורה?" אמרתי.
"יערה עזברה אותי היא אמרה שהיא לא אוהבת אותי" אמר אריאל.
"ואיך אתה אם זה?" שאלתי
"לא יודע מצד אחד אני מודה אני עצוב אבל מצד שני אני לא יודע מה כאילו אני מרגיש שזה לא מפריע לי" אמר אריאל.
"אולי כי מצד אחד אתה לא ממש אוהב אותה אבל מצד שני הגבריות שלך נפגעה" אמרתי.
"אולי" אמר אריאל כלא מנסה להסתיר "אריאל אני צריכה ללכת הביתה" אמרתי.
ולפני שהלכתי נסכרתי שאני צריכה להוציא את הספרים שלי מהלוקר אבל המראה שהיה לפני הפתיע אותי "שקרן" מלמתי כאשר ראיתי את יערה ואת אריאל מתנשקים נשיקה סוהרת.
הלכתי מהר הביתה "אני שונאת את כולם" מלמלתי.
והתכלתי ללמוד כחה זה היה הימים שלי אני חוזרת מבית הספר ומתחילה ללמוד לקרת המבחן כחה זה היה כל הזמן אף אחד לא ידע מה אני עושה אחרי בית הספר ונדמה לי שאת אף אחד זה גם לא עניין.
ואז היום הגיע אמא הסיע אותי לבית הספר הייתי בטוחה בעצמי כאילו ליוותה אותי תחושה שאני יצליח .
נכנסתי לתוך הכיתה בה נערך המבחן טופס המבחן היה על השולחן קראתי את השאלה הראשונה ואז תחושת הלחץ הציפה אותי כחה איתי זה תמיד בהתחלה אני בטוחה אבל אחר כך לחוצה.
שהגשתי את המבחן הסתקלה עלי המורה שהייתה בכיתה במבט מוזר כאילו היא רוצה לומר לי 'את באמת חושבת שאת תעברי את המבחן'. יצאתי משמה בתחושת פחד לאי יודעת אם אני יצליח או לא ומקווה בכל כוחי שכן אני יצליח אבל מפחדת שלא.
שחזרתי הביתה צלצתי לים וסיפרתי לה "את בטח תצליחי" אמרה ים כדי לעודד.
"איך את יודעת?" שאלתי.
"כי אני יודעת מירב שאת רוצה משהו את תמיד מצליחה" אמרה ים
רציתי לצעוק לה שזה לא נכון את אריאל אני רוצה ועובדה שהוא לא שלי.
בסוף החודש קיבלתי את המכתב שאומר אם הצלחתי או לא "התקבלת" אמרה אמא
ואני צהלתי יש התקבלתי.
לאחר יומים הגיע היום בו אני צריכה לעזוב.
ירדתי אם מזוודה אחת למטה למכונית לפני ההורים שלי. התישבתי על האוטו וחיכתי להורי.
"מזה המזוודה הזאת לאן את נוסעת?" שאלה יערה שראתה אותי.
"אני עוזבת יערה אני עוברת בית ספר" אמרתי
"מה למה?" שאלה יערה.
"כי נמאס לי יערה את פגעת בי וכל בית הספר מראחל עלי מה אני עוד צריכה כדי לעזוב" אמרתי
"אני מצתהרת" אמרה יערה.
"יערה אני מוכנה לסלוח לך אבל לא נוכל לחזור להיות חברות אני מצתהרת אבל את פגעת בי וזה כואב לי" אמרתי.
"סליחה" מלמלה יערה בקול חנוק מדמעות וחיבקה אותי.
"אני רואה שהשלמתן" אמר אריאל.
"היי" אמרה יערה.
"היי מה קורה שמעתי שאת עכשיו אם אמיר" אמר אריאל.
"כן טוב אני צריכה ללכת" אמרה יערה והלכה
"מה נפרדתם והפעם באמת?" שאלתי.
אריאל סימן אם הראש לחיוב. ואז רק אז שם לב למזוודות.
"מה את עוזבת?" שאל אריאל.
"כן אני הולכת לגור בבית ספר חדש ולהתחיל חיים חדשים" אמרתי.
"למה?" שאל.
"כי נמאס לי הכל נהרס לי ואני רוצה להתחיל הכל מחדש" אמרתי.
"אבל בריחה זה לא פיתרון" אמר אריאל.
"קל לך לדבר אתה משיג הכל בקלות אתה רוצה בחורה פוף והיא שלך רוצה להיות אלוף פווף ואתה אלוף מה חסר לך?" אמרתי.
"זה מה שאת חושבת מה את לא השגת" שאל אריאלץ
"כל בית הספר מראחל עלי יערה פגעה בי והרסה לי את האמון באנשים והכי חשוה זה..." אמרתי.
"מה?" שאל אריאל.
"איך אתה לא מבין?" שאלתי.
"מה אני לא מבין?" שאל אריאל.
"תגיד לי מה בעיה שלך מה אתה לא מבין?" אמרתי כמעט בצעקה אריאל דחף אותי ובא לתת לי סטירה לפחות זה מה שחשבתי הסטתי את ראשי לצד עוצמת את עני ומחקה לסטירה אבל לא הייתה סטירה אריאל אחז בראשי ונשק לי בחוזקה.
וששפתנו התרחקו אמר "אני מצתהר רציתי רק להרגיע אותך" אמר אריאל.
"אתה אדיות איך אתה לא מבין את זה?" שאלתי שוב.
"מה?" אריאל לא הבין.
"שאני אוהבת אותך" מלמתי ונישקתי אותו שוכחת מהעולם.
"מירב יאללה בואי" אמר אבא שלי.
"ביי אריאל" אמרתי.
"חכי מירב" אמר אריאל.
"מה?" שאלתי
"גם אני אוהב אותך" אמר חיכתי את אותו חיוך שרק אני יכולה לחייך "אני יצלצל אליך וניפגש אני מבטיחה" אמרתי.
"חסר לך שלא" אמר אריאל "בי אני אוהבת אותך" אמרתי.
"בי מתוקה שלי" אמר ארילא נכנסתי למכונית וכך זה ניגמר כך הוא הבין וכך התחילו החיים שלי בצורה הכי טובה שאפשר.
שמה הכרתי חברות חברות טובות שלא פוגעות חברות אמתיות לחיים אם ים עדים שמרתי על קשר ואם אריאל כל יום כמעט נפגשנו ההינו הזוג המושלם זוג שאוהב את אחד השני ולא יכול רגע בלי השני או השניה.

הפרק יצא לי ארוך קצת יותר מהשער.
עכשיו תגיבו אני רוצה לדעת אם כדי לי לפרסם עוד סיפור או כל מיני דברים

מהמםם המשךךך

זה היה הפרק האחרון בקרוב אני יעשה סיפור חדש מן המשך של הסיפור הזה אבל תגיבו כדי שאני ידע אם כדי

המשך?