-----הסיפור שלי-----

המשששךךךך

??????

יש המשך..!?

=פרק 94=


"בואי נעשה תחרות שמי שאוכלת הכי פחות מנצחת!" היא אמרה בהתלהבות והסתכלה סביב לוודא שאף אחד לא שומע אותה.
אני: "טוב, בואי" ידעתי שאני אנצח. הקטע הזה יותר חזק מימני, אני יכולה גם לא לאכול ימים שלמים.
היא חייכה חיוך מרוצה והמורה נכנסה.
היום עבר יחסית מהר, מיתוך 7 שיעורים נכנסתי ל5, בשני השיעורים שהברזת הייתי בקפיטריה עם בקבוק מיים וסיגריות. כשהיום נגמר חזרתי הבייתה באוטובוס עם אלי, ישבנו ביחד והתחבקנו כל הדרך.
כשירדתי בתחנה של עישנתי עוד סיגריה ונכנסתי הבייתה. הייתי כל כך עייפה, אי אפשר אפילו לתאר את זה. למרות שישנתי מלא, אני תמיד עייפה. לא יכולתי להחזיק את העיניים פקוחות. החלפתי לבוקסר לבן וגופייה לבנה ושתיתי איזה חצי בקבוק מיים כדי להעביר את הרעב..
"את לא רוצה לאכול? יש אורז, אפונה ושניצל, צמחי..." אמא שאלה אותי והדליקה את הקומקום
אני: "לא, אכלתי עכשיו פיצה בביצפר" ואין לנו בכלל פיצה בביצפר.
אמא: "אהה טוב.. אני הולכת קצת למירב אני אחזור יותר מאוחר"
אני: "טוב... איפה אבא?"
אמא: "בעבודה"
אני: "אהה חוזר בלילה?"
אמא: "כן.."
אני: "טוב... ביי"
אמא: "ביי"
היא יצאה מהבית.. אני סגרתי את כל החלונות והתריסים ונשכבתי על הספה.. הדלקתי את המזגן ועצמתי עיניים.
כשהתעוררתי השעה הייתה 9 בערב, התעצבנתי שלא העירו אותי כי אז אני מרגישה שכל היום מתבזבז לי.. אבל בעצם אני יודעת שאם הייתי נשארת ערה לא הייתי עושה כלום.
---
הגיע יום שישי ואני הגעתי לבית הספר ב8 ככה. כל כך הייתי רעבה, יומיים שלא אכלתי כלום. יכולתי להרוג מישהו בשביל אוכל אבל החזקתי את עצמי לא להתקרב בכלל לקיוסק. הבאתי בקבוק מיים מהבית וישבתי במחששה עם המיים והסיגריות. היום עבר מהר כזה, לא משהו מיוחד, בסוף היום הכרתי את נופר יותר, הילדה החדשה, היא דווקא ממש נחמדה אבל מצד שני היא עשתה רושם של סנובית כזאת, בדיוק מסוג הבנות האלה שאני שומרת מרחק מהן. בסוף היום דיברתי עם ילד אחד מהשכבה ואיכשהו הגענו לדבר על סמים, אמרתי לו שבא לי לנסות והוא אמר שיש לו. הוא לא היה ניראה טוב, הוא היה בגובה ממצוע, שחום, ממוצא מזרחי, שיער מחומצן, מלא קצת.. ערסוואת כזה. הלכנו אליו הבייתה סתם ישבנו ודיברנו פתאום הוא התחיל לזיין לי את השכל שבא לו עליי וכאלה דבירם, כמובן שדאגתי להבהיר לו שיאן מצב ושיש לי חבר. אחריי זה הוא אמר שהוא הולך להכין את זה והוא הולך לקטוף מהגינה גראס. ישר ידעתי שמשהו פה דפוק כי אני מכירה מבת-ים מלא שמעשנים כל החיים שלהם ולא מגדלים את זה ככה סתם בחצר ומהרגע שקוטפים צריך לייבש וזה לא עניין של 10 דקות. כשהוא חזר זה לא היה ניראה כמו גראס, הוא הכין את זה בתוך סיגריה לקחתי שאחטה ומייד אישרתי לו שזה לא גראס. הוא התחיל להתווכח איתי מאיפה אני יודעת, ובאמת, מאיפה היה לי לדעת? היום במבט לאחור אני יודעת שזה לא היה גראס והיה סתם איזה משהו מהגינה. כשחזרתי הבייתה ישבתי כרגיל על המחשב, הכל היה כל כך משעמם, הרגשתי שהחיםי שלי לא הולכים לשום מקום, שהכל נשאר תקוע. כל כך פחדתי שהכל יישאר תקוע, לנצח.
---
"נו יאללה את באה?" שני שאלה אותי בפלאפון
הבטתי על השעון וראיתי ש9 וחצי בערב
אני: "כן נו עוד דקה אני יוצאת תצאי"
שני: "טוב מאמי יאללה ביי ביי"
אני: "ביי"
הכנסתי את הפלאפון לכיס האחורי בג'ינס הצמוד שלבשתי, שמתי עוד קצת שחור בעיניים, לקחתי כסף ויצאתי. ישר ראיתי את שני מתקדמת אליי, אמרנו שלום אחת לשנייה והתקדמנו למרכז היישוב שם, איפה שכולם היו יושבים. ראינו את כולם, מלא ידידים, ידידות. אחריי זה ראיתי את אסף [זה הילד שהכרתי שהייתי אצל שני, מהשכבה שלי שעד אותו יום בכלל לא דיברנו], אמרתי לו שלום ואני והוא הלכנו לשבת בצד לעשן.
אסף: "ראית כבר את אלי?"
אני: "לא.. הוא פה?"
אסף: "כן הנה שם את לא רואה?" הוא הצביע לכיוון של כמה נערים שעמדו ביחד וצחקו
אני: "אהה כן תיכף אני אגיד לו שלום" אמרתי ולקחתי עוד שאכטה
אסף: "אז מה, כבר הכרת את נופר? החדשה?"
אני: "כן היא ידידה שלי, היא סבבה"
אסף: "חח מה?! ידידה שלך? ממתי יש כזה דבר??"
אני: "מה זאת אומרת?"
אסף: "בנות אומרות חברה לא?"
אני: "היא לא חברה שלי.. חברה זאת מישהי שאני מבלה איתה הרבה, מדברות הרבה.. אחת שאני סומכת עלייה. ידידה זאת סתם, אתה יודע נו.."
אסף: "שתיהי לי בריאה.." הוא צחק
אני: "אתה יודע שיש היום מסיבת גיוס לאבי?"
אסף: "וואלה באמת? את והוא ידידים טובים לא?"
אני: "כן, אבלהתרחקנו במהלך השנה בגלל מעיין וכל השרמוטות האלה"
אסף: "את הולכת?"
אני: "כן, ונחש מה"
אסף: "מה?"
אני: "אתה בא איתי"
אסף: "לא.."
אני: "כן"
אסף: "לא פאדיחות מה אני אעשה שם"
אני: "ששש.. אתה בא איתי!"
אסף: "אוף טוב, אבל רק בגלל שזאת את.. ומה עם אלי?"
אני: "אנחנו הולכים לקצת ונחזור, הוא יהיה פה"
אסף: "יההה בא לי לשתות"
אני: "בוא ניקנה!"
אסף: "סבבה"
אני: "טוב אל תגיד לאלי כי הוא מתעצבן שאני שותה, יאללה בוא"
קמנו ואמרנו לכולם שאנחנו תוך שעה +- חוזרים. הלכנו קודם למוסא קנינו 2 בקבוקי וודקה קטנים ומיץ אשכוליות, לקחנו כוסות ושמנו הכל בתוך שקית שחורה והלכנו לבית של אבי. כשהגענו לא היו הרבה אנשים, אלא החברים והידידות הקרובים אליו. אמרנו לו שלום והכל ואז הוא בדיוק דיבר עם מישהי אז אני ואסף ישבנו והתחלנו לשתות. היו שם כל מיני בנים שהסתכלו עליי מוזר וכל שנייה שאלו אם אני ואלי עדיין חברים וכאלה דברים. אחריי זה ישבנו עוד קצת עם אבי והתחפפנו מישם חזרה למרכז. אני ואסף היינו בראש טוב כזה, זה היה ממש נחמד. קיבלתי ישר ראש מכוס אחת או שתיים קטנות, אולי בגלל שאני ילדה שאף פעם כמעט לא שותה..כשהגענו אלי ישר שם לב ששתיתי וחיבק אותי, ואני בכלל כבר הייתי מסטולה. ישבנו עם כולם עוד קצת עד שבערך ב2 ומשהו כולם התחילו להתפזר, אלי ליווה אותי עד לבית ואמרתי לו שאני לא ממש מרגישה טוב..
אלי: "בואי, בואי נלך לשבת קצת.." הוא נתן לי יד והלכנו ביחד בכביש עד שהגענו לספסל אחד שמעליו פנס קטן. הוא ישב עליו ואני שכבתי, משעינה אתר אשי על ברכיו. דיברנו על כל מיני דברים, בעיקר עלינו. הוא אמר לי כמה הוא אוהב אותי ואמרתי לו שגם אני אוהבת אותו. אולי אז באמת חשבתי שזו הייתה אהבה, אבל זו בעצם הייתה הידלקות והרגשתי אליו דברים, אבל לא אהבה. הוא לא הפסיק לחבק וללטף אותי לרגע, ואז ב4 לפנות בוקר ליווה אותי עד לדלת ונפרד מימני לשלום בחיבוק ענקי ונשיקה ארוכה ומתוקה. נכנסתי הבייתה וכולם ישנו, ישר הלכתי להחליף בגדים ונכנסתי לישון.
---
"קומי, כבר 1 בצהריים!", פתחתי את העיניים שלי וראיתי את אמא שלי בחדר פותחת את התריסים כך שכל השמש נכנסה לי לעיניים.
"נו אמא דיי.." מלמלתי אך לבסוף קמתי. 3 ימים שלא אכלתי. כמעט אכלתי את החתולה שלי שהייתה על ידי מרוב רעב. קמתי והלכתי למטבח, ראיתי שיש עוגת גבינה במקרר אז חכתית לי 2 פרוסות דקות, 2 כדי שיראה הרבה כאילו.. והכנתי לי תה.
אני: "אמא, אבא אני הולכת השבוע לדום, בראש השנה יש מסיבה"
אבא: "מה זה דום?"
אני: "מועדון"
אבא: "מה פתאום מועדון, את לא הולכת לשום מועדון"
אני: "מההה הקשר למה לא הלכתי שנה שעברה?!"
אמא: "זה היה משהו אחר, איפה המועדון הזה?"
אני: "בתל..בתל אביב"
אמא: "את יכולה לחלום"
אני: "מההה למה?!"
אמא: "איך בדיוק תגיעי?"
אני: "נו מה את דואגת, נסתדר.. מונית או משהו"
אבא: "עם מי את הולכת?"
אני: "יעל..."
אבא: "אוי יעל.. ממש חברה טובה"
אני: "אבא אל תעצבן אותי!"
אבא: "אה, את יודעת שיעל זאת הילדה הזאת שהיא ואב' היו מבריזות שנה שעברה?" הוא אמר בנימה עוקצנית לאמא שלי
אני: "אויי זה היה בגלל שלא היה לי טוב פה בבית איתך ועם האחות הזאת גם כן!"
רבתי איתם עוד קצת, הם הבהירו לי שאין מצב שאני הולכת לדום. זה כל כך ביאס אותי. אבא הלך לאחותי ואני נשארתי בבית עם אמא. ישר הלכתי לשירותים.. פתחתי את דרם המים והקאתי בקיור את העוגה והתה. אחריי זה נכנסתי להתקלח, הייתי חייבת להירגע. מילאתי אמבטיה במים חמים נעימים עם קצף ונכנסתי לתוכה, הדלקתי סיגריה אחרי סיגריה אחרי סיגריה.. רציתי כל כך לבכות אבל הדמעות לא יצאו. פתאום הרגשתי סחרחורת מוזרה כזאת, ראיתי הכל שחור ובקושי הצלחתי לקום. כשהצלחתי לעמוד הלכתי למראה ופשוט לא הצלחתי לראות כלום, הרגשתי שאני עומדת ליפול ומייד תפסתי בקיור שהציל אותי.
"אמאא... אמאאאאאא" צרחתי והיא מייד נכנסה לאמבטיה, היא צעקה שכולי חיוורת וסחבה [!] אותי למיטה, אפילו לא יכולתי ללכת. היא השכיבה אותי על הגב ושמה לי את הרגליים על כרית גבוהה כזאת..
אמא: "זה בגלל שאת לא אוכלת!"
אני: "אני כן אוכלת.. ראית" מלמלתי בכאב. הייתי כל כך מטושטשת
אמא: "כן, ואחרי זה מקיאה"
אני: "אני לא"
אמא: "אני מביאה לך לאכול עכשיו"
אני: "לא את לא"
אמא: "את אוכלת!"
אני: "אבל אני לא רוצה לא רעבה נו.."
היא אפילו לא ענתה והלכה למטבח, לא היה לי כח להתווכח איתה החוצה. הלב שלי דפק כל כך מהר שחשבתי שעוד שנייה הוא יוצא מהמקום. היא חזרה והביאה לי צלחת של ממולאים כאלו..
פירקתי את כל הממולא לחתיכות קטנות ואז ראיתי שיש בזה בשר
אני: "אמאאאאאאאא" צרחתי בכל כוחותי האחרונים
אמא: "מה עכשיו?" היא נכנזה לחדר עצבנית
אני: "אבל את יודע שאנ לא אוכלת בשר נכון?! את יודעת שכל החיים שלי אני צמחונית ואני תמיד אהיה! למה לנסות לדחוף לי בכח בשר?!" צעקתי והתחלתי לבכות. בנאדם נורמלי לא היה מגיב ככה, לא היה בוכה מכזה דבר. אבל הייתי כל כך מרוסקת מבפנםי שכל דבר היה גורם לי לבכות.
היא לקחה את הצלחת וחזרה עם פריכיות אורז, גבינה לבנה, ביצה עין ואורז של סבתא שלי.
אמא: "תאכלי. הנה בזה אין בשר"
אני: "אוי נו באמת, כאילו שאני מסוגלת בכלל"
פעם הייתי אוכלת ככה, כמו בנאדם רגיל. אורז, ביצה, גבינה, פריכיות. ובאותו רגע? זה היה ניראה לי כמו ארוחה שמכילה 5,000 קלוריות.
היא עשתה פרצוף וישבה על המחשב ליידי, כל שנייה מסתכלת עליי.
אמא: "שלא תעזי לזרוק מהחלון" היא אמרה פתאום
אני: "מה את רוצה? מי זורק מהחלון בכלל..."
אכלתי פריכית אחת עם גבינהף, קצת מהאורז וקצת מהביצה. כמובן ש20 דקות אחר כך הקאתי את הכל בקיור. בערב ישבתי למטה קצת עם חברה..
---
יום ראשון.
כל 6 השעות בבית הספר כאבה לי הבטן בצורה מטורפת, הרגשתי כאילו מישהו דוקר אותי עם אלפי סכינים. אשכרה התחלתי לבכות באמצע השיעור. כל היום גם היה לי כאב ראש מפחיד בבית ולא היה שום כדור, כבר גמרתי את כולם. אכלתי ארוחת צהריים והקאתי אחריי זה פעמיים בקיור. שמתי לב שכבר יש סתימה בכל פעם שאנ מקיאה ואז לוקח לי שעה עד שאני מצליחה לפתוח אותה.
בבית הספר קרה משהו מוזר, המנהלת החליטה שאם אני רוצה להישאר בבית הספר אני צריכה ללכת לפסיכולוג. פרצתי לה בצחוק מול הפנים והיא נשארה רצינית והבהירה ליש זה התנאי. היא אמרה שאני לא רגועה, שאני מופרעת מידיי שאני ככה ואני ככה. כוסאמא שלה.

פרק יפה 😊
שימי המשך 😁

QUOTE (נסיכה_קטנה @ 10/01/2007) פרק יפה 😊
שימי המשך 😁
D:

תמשיכי בבקשהההההה !
😁

המשךךךך =]

הממשששךך!$##@


מ י ד! P:


חיחיחי

הלכנו , ראינו , נשארנו , צחקנו ..
כבר אין עניין \:
וזה לא שאת לא כותבת יפפה
כי את יודעת לכתוב מעניין .. |:

QUOTE (-שחרווניי- @ 12/01/2007) הלכנו , ראינו , נשארנו , צחקנו ..
כבר אין עניין \:
וזה לא שאת לא כותבת יפפה
כי את יודעת לכתוב מעניין .. |:
אבל זה לא שהיא ממציאה סיפור...זה סיפור על החיים האמיתיים שלה...
לפעמים יש עניין ולפעמים אין....

3>

^ צודקת

המשך!?

QUOTE (יובלושיתית @ 12/01/2007) QUOTE (-שחרווניי- @ 12/01/2007) הלכנו , ראינו , נשארנו , צחקנו ..
כבר אין עניין \:
וזה לא שאת לא כותבת יפפה
כי את יודעת לכתוב מעניין .. |:
אבל זה לא שהיא ממציאה סיפור...זה סיפור על החיים האמיתיים שלה...
לפעמים יש עניין ולפעמים אין....

3>
זה לא בגלל זה ..
היא יודעת לספר שהיא הלכה למכולת
בצורה הכי מעניינת שיש !
ואח"כ אם תשבי ותחשבי על זה
מה מעניין כ"כ שהיא הלכה למכולת !?
אבל הצורה שהיא יודעת לכתוב
והפעם ? כאילו לא היה לה כ"כ כווח |:

מאמי יצצצא הכיי יפפה שיש 😊
הממשך
דחוףףף