כנראה סתם מזניחה :\
כי ראיתי אותו בפורוום
והיא גם פירסמה המשך בסיפור השני שלה
^^ יכול להיות.... או שקשה לה נפשית להמשיך...
QUOTE (-שחרווניי- @ 21/10/2006) כנראה סתם מזניחה :\
כי ראיתי אותו בפורוום
והיא גם פירסמה המשך בסיפור השני שלה
שחר,קורה מידיי פעם שאין זמן להיכנס,
או שלפעמים פשוט אין כוח לכתוב..
במיוחד להיזכר בעבר שלפי מה שאב' כתבה,לא כ"כ נעים!.
אב'...
כששתחחזררי במלואאך,
תמשיכי לננו!
מחככים! 😁
QUOTE (oshri_Ok @ 23/10/2006) QUOTE (-שחרווניי- @ 21/10/2006) כנראה סתם מזניחה :\
כי ראיתי אותו בפורוום
והיא גם פירסמה המשך בסיפור השני שלה
שחר,קורה מידיי פעם שאין זמן להיכנס,
או שלפעמים פשוט אין כוח לכתוב..
במיוחד להיזכר בעבר שלפי מה שאב' כתבה,לא כ"כ נעים!.
אב'...
כששתחחזררי במלואאך,
תמשיכי לננו!
מחככים! 😁
יכוול להיות שאין לה זמן והכל
אבל היא אמרה שקרה לה משהו
ולא כ"כ נראה לי שקרה . .
לא ניכנס לזה . .
אבריל , אנחנו מחכים [:
QUOTE (-שחרווניי- @ 23/10/2006) QUOTE (oshri_Ok @ 23/10/2006) QUOTE (-שחרווניי- @ 21/10/2006) כנראה סתם מזניחה :\
כי ראיתי אותו בפורוום
והיא גם פירסמה המשך בסיפור השני שלה
שחר,קורה מידיי פעם שאין זמן להיכנס,
או שלפעמים פשוט אין כוח לכתוב..
במיוחד להיזכר בעבר שלפי מה שאב' כתבה,לא כ"כ נעים!.
אב'...
כששתחחזררי במלואאך,
תמשיכי לננו!
מחככים! 😁
יכוול להיות שאין לה זמן והכל
אבל היא אמרה שקרה לה משהו
ולא כ"כ נראה לי שקרה . .
לא ניכנס לזה . .
אבריל , אנחנו מחכים [:
אי אפשר לדעעת..
בתכל'ס? זה רק אינטרנט.. ואי אפשר להגיד לה שתבלה
פה יום ולילה שתכתוב לנו פרקים..
צריכים להבין שגם יש חיים חוץ מהאאתר!
הקקקקקקיצצר,
אב' ששללנו,תמשיכי הכי הכי הכי הכי מהר שיש!
הבנתי שהיא לא הולכת להמשיך |:
יפים שלי תראו.. אני באמתש לא מזניחה..לא נטשתי, אני לא מתכוונת לנטוש אף פעם, אני לא אחת כזאת. אני אסיים את כל הסיפורים.. לסיפור הזה ולרק ידידים יש עוד הרבה זמן עד שהם ייסתיימו אז תיהיו רגועים 😉
הסיפור הזה..אממ קצת קשה לי להמשיך רגשית..להיזכר בהכל.. זה קשה לי. המיוחד שאני יודעת שאנשים שאני מכירה קוראים פה.. על הזין שלי והכל.. אבל עדיין קצת מפריע.. תצפו להמשך ארוך ומפנק ביומיים הקרובים
אוהבת 3>
מבינים אותך לגמרי!
אלו השיקולים שלך,ותעשי מה שבראש ש-ל-ך!
זה קשה לפתוח דברים כואבים,
לדבר עליהם ולשתף זיליון בני אדם שאת בקושי מכירה..
ההחלטה בידדיייך!!!
מקווה שתמשיכי ממהר מהר!=]
בקושי אתם קוראים פה.. =/
=77=
"אז את מבינה? זה מה שהיא אמרה לכולם. שאת זאת שהיית עם עמית ושאמרת שלא אכפת לך שהוא עם מעיין. והיא בכלל לא הייתה איתו" אורטל אמרה לי ולקחה עוד ביס מחתיכת העוגה.
אני: "מה?! אני לא מבינה אני באמת שלא, עד כמה זונה היא יכולה להיות?! מה הפאקינג בעיות שלה!?"
אורטל: "לא יודעת.. והקטע שכולן מאמינות לה ובטוחות שאת זאת הזונה בכל הסיפור"
אני: "ונגיד שכן!? ונגיד שכן עשיתי מה שהן אומרות, מה אכפת להן? יוו איך אני שונאת את המקום הזה, גדרה, אין להם חיים אז הם דוחיפם את האף הענק שלהם לכל חור. איזה מציקים"
אורטל צחקה והוסיפה "ויש עוד משהו שאני לא יודעת אם לספר לך או לא"
אני: "דברי.."
אורטל: "אבל בתנאי שזה לא יוצא מימך"
אני: "מבטיחה"
אורטל: "נטע שמעה מיכל הסיפור גם והיא התעצבנה שהתנשקת עם עמית אז היא פשוט קבעה איתו להיפגש והם התנשקו התחרמנו לא יודעת מה.."
אני: "מה?! חחחחחחחחחחחח איזה ילדה מטומטמת היא אלוהים".
[נטע ועמית פעם היו חברים... היא קנאית לכל דבר, במיוחד שזה קשור אליי כאילו].
אורטל: "וזהו.. אבל שום מילה כי אז גם מעיין והיא יריבו, ודווקא בזמן האחרון הן התקרבו"
אני: "כן שמעתי... טוב שיהיה להן בכייף, השונאות שלי מתאחדות" צחקתי ולא ידעתי שמה שאני אומרת יותר מידי נכון.
אני: "טוב שומעת? אני באמת שחייבת לעוף, אני צריכה לנסוע לבת-ים"
אורטל: "את אף פעם לא לוקחת אותי איתך"
אני: "בהזדמנות" חייכתי וחשבתי לעצמי 'תמשיכי לחלום'
יצאתי מהבית שלה והגעתי לבית שלי. הכנתי תיק קטן ובעלה של אחותי הסיע אותי בדרכו למרכז.
הוא הוריד אותי בקניון בת-ים ושם קטיה כבר חיכתה לי. היא לבשה מן ג'ינס זרוק כזה כמו של סקייטרים, נעלי סקייט אדומות וגופייה לבנה, חצי שרוול שחור ביד ימין, השיער כרגיל היה ארוך וחלק לגמריי. היא רצה אליי וחיבקה אותי חזק, נכנסנו לקניון והסתובבנו בין החנויות.
קטיה: "וואי את יודעת את מי העיפו מהביצפר לגמריי?"
אני: "את מי?" שאלתי בהתענייות ובו זמנית חיפשתי קרם טוב לשיער במדף הקרמים בניו פארם.
קטיה: "את ליהי, אחותו של עופר" [מי שלא זוכר, יש לי ידיד בשם עופר, היה אמורמ להיות היום בן 21, היא גדולה מימני בשנתיים].
אני: "חח וואלה למה?"
קטיה: "אנערף... אני לא חברה שלה או משהו, פשוט שמעתי. כי היא פורעת כזאת, עושה בעיות, מעשנת בכיתה, לא לומדת"
אני: "חחחחח טוב, איזה שרמוטה היא" חייכתי ולקחתי את הקרם שבחרתי מהמדף. המשכנו להסתובב והיא לקחה לעצמה סט איפור קטנטן של קרליין, ובמכנסייםש לה היו שלל לקים בכל מיני צבעים.
אני: "את לא נורמלית דיי קטיה אני מפחדת" לחשתי לה בעצבים
קטיה: "אוי נו אל תדאגי, מה אני כמוך? חחח אני פושעת מקצועית" היא חייכה לעצמה
מהסיבוב לקחתי גם אודם סגול-אולטרה ממש יפה. שילמתי וגם היא ויצאנו, בשנייה שעברנו בדבר הזה שמצפצף הזיכרון עלה בי שוב.
=================================
כיתה ו', הייתי מסתובבת בשכונה כל הזמן, מקפידה על ציונים של 97-100. אני ויוליה היינו החברות הכי טובות, הייתה עוד אחת שהסתובבה איתנו שקראו לה נינה. אני ונינה היינו באותו גיל, ויוליה הייתה שנה מעלינו. אני למדתי באותו זמן בבית ספר יסודי בבת-ים, יוליה ביוסדי או בחטיבה לא זוכרת ממש, ונינה בביצפר צרפתי. היינו סוחבות מלא. כל טיול בקניון היה נגמר בשלל דברים שהיינו מרימות. זה היה תדברים שליער, כל מיני שטויות כאלה, עגילים, טבעות, בובות, בגדים, מדבקות פשוט ה-כ-ל. וזה לא שהיה חסר לנו, לי במיוחד. לכל אחת היו מלא מהדברים האלה. פשוט היה כל כך משעמם, לא ידעו במה להעסיק אותנו. עד שיום אחד הייתה שביתה בכל הבתי ספר בארץ, אני ויוליה החלטנו ללכת לטייל וסתם 'לכייף'. לכל אחת היה בכיס 200 שקל, לא שהשתמשנו בזה. בהתחלה נכנסנו לחנות אחת על יד הקניון, עם מלא בגדים. יצאנו שם עם טייץ צבעוני וחולצה. ועוד כמה צעצועים כאלה, מחזיקי מפתחות וכאלה. אחריי זה נכנסנו לקניון, את מי אנחנו רואים? את נינה. שלשותנו הלכנו יד ביד.. עובורת חנות חנות. מכל חנות יצאנו עם משהו. אם זה תחתונים של 100 ש"ח, גופיות, גוזיות, מכנסיים, עגילים, טבעות, קוקיות, קשתות, קליפסים, שרשראות, עטים צבעוניים כאלה מיוחדים, מדבקות, חותמות פשוט כל שקית של כל אחת מאיתנו הייתה מפוצצת עד שאי אפשר היה בקושי להחזיק אותה.
אני: "טוב יאללה כבד לי בואו הבייתה כבר"
נינה: "שנייה בא לי מדבקות" היא אמרה בהתלהבות והביטה בחלון הראווה של החנות 'סטימצקי'.
אני: "נו מה מדבקות עכשיו בואי" משכתי אותה בידה אך ללא הצלחה, היא נכנסה לחנות.
יוליה הסתכלה עליי במבט של 'בואי?' והסמכתי.
יוליה: "ואז אנחנו חוזרות אלייך" היא לחשה לי באוזן "תמציאי לנינה שאנחנו הולכות לאנשהו". בעיקרון אני ויוליה היינו כמו אחיות, כל הזמן ביחד, גרות אחת אצל השנייה. סתם הסתובבנו בחנות, כל דבר שרצינו הוצאנו את המדבקה ודחפנו לשקית.... פתאום אני רואה את נינה עומדת מול הגלגל הענק הזה של המדבקות והחוברות ומתחילה לדחוף דברים לשקית. יוליה יצאה לפנינו בשלום ועמדה מיחוץ לחנות, אני ונינה באות לצאת... פתאום..טווווו טוווווו טוווווו טווווו.. הדבר הזה צלצל, פשוט שיתק אותי.תהרגשתי כאילו מעבירים לי מחט עבה וענקית מקצה אחד של הראש לקצה השני. חזרנו אחורה ולקחו אותנו לחדר כזה שיש מאחורי החנות. הזמינו שני מאבטחים.. פתאום יוליה חוזרת, הם שאלו אותה איפה השקית שלה והיא אמרה שלא הייתה לה אחת. לבסוף הם האמינו לה הם שפכו את כל הדברים, צעקו, הפחידו... לקחו פרטים.. -פתאום יוליה אמרה בקול חמוד וחיוך ענק למאבטח "רוצה שאני אראה לך איפה החבאתי את השקית שלי?" היא אמרה והם הלכו וחזרו אחרי דקה עם שקית מפוצצת בדברים. אחרייש עתיים של זיוני שכל הם אמרו לנו "לכו הבייתה מייד! אל תצאו מהבית שבוע! וכל פעם שתכנסו לקניון יצפצף לנו ואנחנו נעקוב אחריכם. עכשיו כשאני נזכרת בזה גאדד.. איזה מפגרות היינו . האמנו לזה.., אשכרה חודש לא נכנסנו לקניון וכשהעזנו להיכנס זה היה עם מסיכה של פורים [ולא היה בכלל פורים] על הפרצוף. הם שיחררו אותנו ואנחנו כמובן הלכנו לפארק המתקנים הענקי [פארק שכל המתקנים מעץ] מאחוריי הקניון.
==============================================
היינו מחוץ לחנות.
קטיה: "רואה? לא קרה שום דבר, את העיקר נלחצת"
אני: "ככה אני מפחדת חחח"
קטיה: "תגידי בא לך שאניא עשה לך עגיל באף?" היא אמרה והביטה בפרצוף שלי. כבר לא היה לי עגיל מלא זמן מאז שהוא נפל.
אני: "טוב" אמרתי בפשטות.
עלינו למעלה, אני קניתי עיפרון שחור לעיניים, עגילים לציפורניים וקטיה פילחה 2 נזמים לאף.
יצאנו מהקניון והלכנו לנסטיה הבייתה. איך שנכנסנו לחדר שלה [אחיה הקטן פתח לנו] ראינו רק את גבה, שיערה הבלונדיני היה פרוע מתמיד. והיא הייתה עסוקה במשהו
"נסטיה" קטיה אמרה והתקרבה, היא לא ענתה. היא רק נתנה שאיפה באף, אני גם התקרבתי וראינו שהיא הסניפה שורה של קוק.
קטיה: "נו מה את מסניפה עכשיו אני צריכה שתעשי לאבריל עגיל"
נסטיה: "אה..מ..שנייה" היא אמרה מסטולה לגמריי ונשכבה על הגב
קטיה: "עזבי בואי אני אעשה לך"
היא חיטטה לי את האף והכניסה בחוזקה את העגיל, צרחתי, ירדו לי 2 דמעות וזהו נגמר. =]
ישבנו טיפה עם נסטיה בערך שעתיים ואז באו לקחת אותי וחזרתי הבייתה. הייתי מאוד עצבנית.
התחברתי לאייסיקיו וכתבתי אוואי
-----
פה:] קטיה אני מתה עליייךךך!!!
-----
קראתי את האוואי של ירדן
-----
לאאא פההה 😊 חעחעחעחע !!!!!
נטו'ששש דברי איתי כפרההה חולה עלייך
-----
'מה לה ולנטע?' חשבתי לעצמי ולא הבנתי.
קראתי את האוואי של מעיין
-----
פהה עם הבת דודה הכי יפה בעולם..
ואת..אל תדאגי כלבה, עוד יגיע היום שלך
עוד תשלמי על כל מה שעשית
-----
קראתי את האוואי של נטע
-----
לא פה.... כל כלבה מגיע יומה
-----
ואז קראתי את האוואי של אורטל
-----
מבואסת.. מבולבלת. בא לי לברוח מהכל
-----
הייתי די מבולבלת גם בעצמי. ממתי אורטל מבואסת כזאת? ומה זה האוואים של כל ה'חבורה'? מה עובר עליהן? לא נתתי לזה לגזול יותר מידיי מזמני, נכנסתי ללבוג שלי והתחלתי לכתוב.....
זה פשוט מדהים איך שבכל יום שעובר אני מגלה שהחברות שלי פשוט זונות
זונות, זונות, זונות.
ולא במובן שזה שנמע.
הן פשוט מגעילות.
בכלל בנות זה עם מגעיל, הן רכלניות וצבועות..ושקרניות..
הן כמו זקנות. בעצם אין הבדל ממש בין בנות לזקנות כי כולן פשוט כל היום מרכלות כמו..איכסססססס..הקיצר אני למדתי משו חדש..טוב זה לא משמ חדש אבל עכשיו למדתי את זה על אמת.
אסור, אבל אסור לסמוך על אף אחד!
פשוט אסורר..
במיוחד על בנות קנאיות ורכלניות כמו הזבל הקטנה.. [ירדן]
זה מדהים כמה שאני נאיבית.
בוטחת בכולם, מספרת לכולם.
חושבת שהם יכולים ליעץ ולעזור לי.
כן, בטח.
פשוט נמאס לי מכולם.
האחת, שהייתה בשבועיים האחרונים שלי החברה הכי טובה שלי פשוט הלכה וסיפרה הכל..שיקרה..וסיפרה אתה כל בצורה שאני יוצאת הרעה והזונה המשטרמטת בכל הסיפור.
שבעצם זאת היא.
הרי לא אני הייתי קודם עם מי שהחברה הכי טובה שלי אוהבת..
ולא אני הזדיינתי בפעם הראשונה עם מישו שחברה טובה שלך דלוקה עליו..והוא ניקרא "שלה"..
ולא אני הלכתי ו..
הקיצר הבנתם את הפואנטה (תמיד חלמתי להשתמש במילה הזאת).
אני יודעת שקוראי גדרה [הם תמיד היו מתערבים לי בחיים] הנאמנים בטח מבינים על מי אני מתכוונת אבל חפיף.
פשוט נמעעעעעסססססססס..
והזונע? [נטע] היא ממשיכה הלתערב בחיים שלי.
אנחנו פאקינג חצי שנה לא מדברות אז מה לעזאזל את רוצה מימנייי???
כל דבר היא מתערבת לי בחיים..
מה, את מקנאה מתוקה שהוא לא רוצה אותך? מה יש? מה?
לכי חפשי חיים..בספר תורות לא ראיתי ילדה מסכנה כמוך..
אוף נמאס לי.
סגרתי את המחשב והחלטתי ללכת לישון. מצפיפ לי 4 ימים ארוכים.
למחורת העירו אותי מוקדם הכנתי תיק, דחפתי לתוכו מלא בגדים, איפורנ ושטויות, בגד ים וכו'.
סבא שלי בא לקחת אותי. זה מנהג כזה שכל שנה כל הילדים של המשפחה מצד אבא שלי ישנים אצלו.. טוב נו לא כולם.. אני ובנות דודות שלי בעיקר.. וסתם כל היום שופינג, בריכה וכאלה.
כל הנסיעה שמענו טראנסים, כן סבא שלי אוהב טראנסים חח.
הגענו אליו וחני בת דודה שלי הקטנה [קטנה מימני בשנתיים] כבר הייתה שם וגם אחותה אור [גדולה מימני בשנתיים]. חני מאוד רזה, היא שחיינית מקצועית, יש לה עור שחום במיוחד, פנים נחמדות ביותר, עיניים חומות גדולות ויפות. אור טיפה יותר גבוהה מימני, רזה אבל עם גוף די מעוות, לא יודעת =/ שיער חום מקורזל כזה ועיניים חומות. היה זה יום רביעי. את היום העברנו בצחוקים טלוויזיה... וכרגיל סבתא שלי דחפה לנו המון אוכל. שמתי לב שעליתי קצת במשקל, ואחותי כל הזמן אומרת לי שאני רק משמינה וצריכה דיאטה. אבל מה אכפת לי? למה שיהיה אכפת לי כמה אני שוקלת? למי אכפת בכלל? באותו זמן, לא ידעתי כמה החשיבה שלי תתעוות מאז. הגיע הערב ובאו כמה אורחים מהמשפחה. ישבנו בגינה הענקית של סבא שלי על הנדנדה הגדולה, כולנו צחקנו, אכלנו שתינו... ממש היה כייף. כל האווירה הכייפית הזאת שלי השכיחה מימני את הצרות שבגדרה.
בלילה כרגיל התגנבנו למטבח הענקי וזללנו את כל הממתקים שבתוכו. בבוקר העירו אותנו מוקדשם, אכלנו ארוחת בוקר ושתינו. אצל סבתא שלי אין כזה דבר להתחמק מאוכל, פשוט אין. ואם לא מסיימים הכל היא מתיישבת בכעס על הכיסא "אני יותר לא מבשלת! אין אוכל!" היא אומרת בקול עצבני אך פגוע, ואז כולם צריכים לחזור לשולחן ולסיים את הכל ורק אז היא מחייכת:] חחח לבשנו כל אחת את הבגד-ים שלה ואז גם עוד כמה המשפחה באו, שמתי ג'ינס צמוד מאוד ונמוך בהיר כזה, גופייה שחורה [הבגד ים כמבן מתחת] וכפכפים וורודות. לקחתי בתיק בגדים להחלפה מגבת והכל ויצאנו במאזדה של סבא. הגענו לבריכה הענקית. אני יודעתש זה אולי נשמע דפוק, ילדה שאוטוטו בת 14 הולכת עם סבא וסבתא שלה לבריכה. אבל אהבתי את זה. אני במילא לא רואה אותם הרבה, אז אם אני כבר רואה אותם למה לא לבלות איתם?
היינו מלא בבריכה, פה ושם עיניים למצילים השתזפנו.. כרגיל אכלנו מלא חחח.. כל הזמן אלי לא יצא מהראש שלי, יש מצב שאני מתחילה שוב לפתח אליו רגשות? התגעגעתי אליו. התגעגעתי למגע שלו, לריח שלו, לקול שלו... אליו!
יצאנו מישם כעבור כמה שעות, הלכנו לאכול צהריים במסעדה ומייד אחרי זה לקניון. כרגיל לסבא יש כרטיס אשראי, כולם וגם הסבתא ..חח קנינו מלא איפור, בשמים, קרמים .. פוווול דברים. בשעה 7 בערב הגענו חזרה לבית של סבתא, אור כבר הלכה הבייתה 'יש לה סידורים', ואני וחני נשארנו, העברנו את הזמן מצויין.
גם את יום שישי העברנו ככה וגם את שבת. כל יום מסעדות, קניות =]
ביום שבת בערב אור הציעה לי לבוא איתה ועם חברות שלה לחו 4על4 בראשון. היא אמרה שיש שם מסיבה וכולם הולכים לשם. הסכמתי רק הייתה בעיה אחת, לא היה לי כל כך מה ללבוש. אבל לא הייתי מהבנות האלה שלפני כל דבר היו מתארגנות שעות, מנסות לחשו כמה שיותר. כן אהבתי לחשו, וכן אהבתיש נועצים בי מבטים ומתחילים איתי, אבל ידעתי שיש לי את זה גם עם בגדים רגילים. לבשתצי ג'ינס בהיר צמוד ויפה, נעלי ספורט וגופייה שחורה יפה. אור לבשה מכנס ארוך יפה, חולצה טיפה חשופה. סבא הביא לי לכיס 200 שקל והלכתי לבית של אור. נפגשנו עם חברות שלה שהיו בגילה, אבל למרות הכל לא ממש הייתי נראית בת 13 ועשרה חודשים. אחת מהן קראו לה שיר, צבע עורה היה כהה, שיער מתולתל שחור ארוך עיניים חומות, היא לבשה ג'ינס ודופייה ונעלי עקב. ועוד אחת בשם בת-אל, היא הייתה די פרחה כזאת. היא לבשה נעלי עקב לבונת עם עקב בגובה בנייני התאומים ז"ל חצאית מיני קצרצרה וורודה, סטרפלז לבן שמכסה רק את הציצים, יותר נכון חזייתס טרפלז ומעל גופייה קטנטנה בצבע לבן שלא מסתירה כלום, כאילו זה פתוח מלפנים ומאחור. הגענו במונית לחוף 4על4, מכל מקום נשמעה מוזיקה יפה ומקפיצה, היו מלאאא דוכנים, מלא בני נוער.. יפים ומכוערים=] חח.. התחלנו להסתובב, קניתי קופסת סיגריות אל אמ לייט קצר. הכרנו מלא בנים, ישבנו עם כולם שם.. אחריי זה ישבנו עם כמה בנים שנראים נחמד, כל אחד אמר מאיפה הוא רובם מהמרכז.. ואז אני אמרתי שאני מגדרה. אחד בשם אביתר לקח אותי לצד.
אביתר: "קוראים לך אבריל ואת מגדרה?"
אני: "כן למה? חח" לקחתי עוד שאכטה אחרונה מהסיגריה שלי והעפתי אותה על החול הרך
אביתר: "את היית עם עמית ***** נכון?"
אני: "מה? מי אתה?"
אביתר: "אני בן דוד שלו...אז הית איתו או לא"
אני: "כן ו?"
אביתר: "סתם הוא סיפר על כל הסיפור" התעצבנתי כל כך. כמה שגדרתיים כאלה רכלנים, זה פשוט לא נפתס! וכמה ששמועות רצות מהר. נפנפתי אתה אביתר הזה מהר והמשכנו להסתובב. בת-אל הלכה עם כמה בנים הצידה, הזדיינה עם אחד מהם, כן זה מגעיל אבל אני לא כמו כולם, שישר מתחילים להגיד שרמוטה. שתעשה מה שבא לה... רק זה מעצבן שהיא שמה זין על החברות שלה. חזרנו הבייתה בסביבות 4 בבוקר, אני שיר ואור היינו בחדר של אור ושתינו קצת וודקה, שיר הלכה ואני ואור נרדמנו. למחורת בבוקר מוקדם סבא שלי בא לקחת אותי והחזיר אותי הבייתה לגדרה. איך שנכנסתי אמא שלי התחילה לריב איתי על משהו.. וככה נגררנו לריב ענקי. שוב שמעתי סיפורים שנטע מרכלת עליי... הפלאפון שלי צלצל וזה היה מספר חסוי
אני: "הלו?"
...: "תקשיבי.. זאת אב'?"
אני: "כן"
...: "אבריל *****?"
אני: "כן מה קרה מי את?"
...: "את לא מכירה אותי"
אני: "אז מה את רוצה?"
...: "תקשיבי חבר שלי אמר לי שאת מתחילה איתו כל הזמן"
אני: "מי זה חבר שלך?"
...: "אלירן צור"
אני: "מצטערת לא מכירה" אמרתי את האמת, מאיפה נפלה עליי הפרחה הזאת עכשיו?
...: "בטווחחח?"
אני: "כן"
...: "טוב לא משנה ביי"
אני: "ביי"
לאחר כמה דקות היא שוב התקשרה
אני: "הלו?"
...: "תקשיבי שאלתי אותו עכשיו והוא אמר שאת כן מתחילה איתו"
אני: "את לא מבינה שאני אומרת לך שאני לא מכירה, מאיפה הוא?"
...: "מגדרה"
אני: "גם את מגדרה?"
...: "כן"
אני: "את לא רוצה להגיד איך קוראים לך?"
...: "לא"
אני: "טוב.."
...: "הקיצר מה שבאתי להגיד לך זה שתיזהרי להתחיל עם חבר שלי למה אני אזיין לך את הצורה"
היא אמרה בקול ערסי מגעיל. היה לה קולת ודיבור בדיוק כמו כל אלה שמשחקות אותה ערסיות אבל הן בצעם מכוערות מסכנות בלי חברים?
אני: "מה את אומרררתתת" ניתקתי לה בפרצוף וכיביתי את הפלאפון. האמת שדי פחדתי, לא ידעתי עדיין איך להתמודד עם דברים כאלה. ואני לא מבינה מאיפה היא נפלה עליי פתאום, מה אין לה חיים זאתי? חשבתי לעצמי.
לאחר כמה דקות הדלקתי שוב את הפלאפון, נכנסתי לבלוג שלי והתחלתי לכתוב....
וול, חזרתי לישוב הזה.
לפאקינג ישוב המסריח הזהההה....
וישר היא מתחילה לריב איתי.
כולם מתחילים לריב איתי..
כוסאמק איך שאני חוזרת..ישר..ללא יתנו לי רגע אחד של מנוחה.
וזה כל החברות שלי, ואמא, וכולם וזה פשוט מעצבןןןןן...
השבוע הזה שהייתי רחוקה מהבית היה כ"כ אפקינג כייף..
ויום שבת היה הכי..בחוף ראשון 4 על 4..תבואו לשם כל שבת....!!!!!
ועכשיו חזרתי לפה..ואני צריכה לדבר איתו [עמית] ואני לא ממש יודעת מה להגיד לו.
אבל אני יגיד לו שהגברית [מעיין] סתם שיקרה לו הבת זונה..
אני מקווה שהכל ייסתדר, אני כבר לא יודעת מה לעשות.
אבל פתאום לא ממש איכפת לי גם..כאילו ונגיד שהדברים לא ייסתדרו כמו שאני רוצה, אז? אז מה?
מה יקרה? אני ימות? לא.אז זהו, נמאס כבר.
כולם בישוב הזה מתערבים לי בחיים, מתערבים לכולם בחיים,אני לא מבינה מה הם רוצים אחד מהשני.
שימצאו לעצמם חיים משל עצמם במקום חיים של אחרים.
שהו לא הכי קשור, ראיתי את אמא של הבבון [איתי] היום.
בלאט. איך היא שנאה אותי פעם כשהייתי באה אליו כל הזמן והיינו מסתגרים בחדר.ניראה לי שהיא שנאה אותי אני לא ממש בטוחה..=/ טוב..
לכולם כניראה יש בעיות איתי..מעניין גם למהההההההה..
פאק על העולם
שלחתי את הפוסט והפלאפון שלי צלצל שוב.......
וואויי מצטערת:[ יתצא ממש ארוך חפרתי פה מלאאאא.. ==/// אני אתחיל לקצר בפרקים קצת.. אוהבת... 3>
פרקקק מ-צ-ו-י-י-י-ן...
אהבתי כל כךךךךךךךךךךךךךךךךךך=]
פרק יפייפפהההההההה=]
תמשיכי הכי מהר שייששש
באמת לא חפררת !
פרק יפה [:
מעלף...
הממשששך
דחוףףף
י'מוכשרררררררררת
אתר האהבה הישראלי