=פרק 75=
הוא רזה כל כך מהפעם האחרונה שראיתי אותו. אני זוכרת איך הוא תמיד היה שמנמן עם כרס שלא היה מתבייש בה. תמיד היה חיוך על פניו, תמיד. תמיד הוא שמח, תמיד הוא היה מאושר. 'סרטן מחורבן' חשבתי לעצמי בעודי מנסה לעצור את הדמעות שאיימו לפרוץ החוצה בזעקה. ישר זרקתי את התיק על הרצפה ורצתי אליו. חיבקתי אותו כל כך חזק..
אני: "ראמי, איך אתה מרגיש? מה נשמע?"
ראמי: "בעזרת השם הכל יהיה בסדר"
אני: "אל תגיד בעזרת השם" מלמלתי במהירות. תמיד כשאומרים בעזרת ה' זה לא קורה.
ראמי: "אוי נו תפסיקי מתוקה"
הוא צחק וחייך, כאילו האושר לעולם לא יעלם מפניי. ניסיתי להעמיד אותי במקומו, חס וחלילה.. אם הייתי חולה במחלה הזאת. אני לא חושבת שהייתי שורדת.
הוא בא עם הכסא גלגלים שלו לסלון והתיישב לראות יחד עם אימי טלוויזיה. אני לקחתי את התיק שלי ונכנסתי לחדר. התפשטתי והחלפתי לבגדים של בית. ישבתי מול המחשב קצת עד שנהייתי עייפה ממש והחלטתי ללכת לישון.
---
[כמה ימים לאחר מכן]
ישבתי על הרצפה מול הטלוויזיה "תפסיקי לשבת על הרצפה, זה לא טוב" אמא שלי אמרה בזמן שהלכה למטבח ושתתה כוס מים.
אני: "ככה נוח לי.." מלמלתי "לאן את הולכת?"
אמא: "למכולת"
אני: "אני גם באה!" קפצתי
אמא: "בשביל מה? חם מאוד בחוץ..מה את רוצה? אני אקנה לך"
אני: "חחח אין בעיה רגע" הלכתי לעמדת הטלפון והוצאתי פתקית לבנה קטנה
אמא: "כל כך הרבה דברים שאת צריכה לרשום?" היא צחקה
אני: "מה לעשות יש לך ילדה רעבה" חייכתי והתחלתי לרשום בכתב המעוות שלי
'קורנפלקס - שוגי! עם סוכר!
במבה
סניקס
קליק
מסטיקים [איירווייז! בצבע כחול! חריף! אלו שאת לא אוהבת]
קולה
ספרייט
גלידה [שוקו וניל! לא תות בננה!]
מלאווח'
הבאתי לה את הפתק היא הסתכלה וחייכה ויצאה מהבית.. הפלאפון שלי צלצל והלכתי לחדר לענות
אני: "הלו?"
ירדן: "נווו מתי את באה אלי?!" היא הייתה נשמעת עצבנית
אני: "מה יש לך אני אבוא.."
ירדן: "טוב.. גם שני צריכה לבוא אליי.. ניפגש אצלי"
אני: "סבבה.. אני אהיה אצלך עוד שעתיים ככה אני הולכת לארגן כמה דברים"
ירדן: "טוב"
אני: "ביי"
ירדן: "ביי ביי כפרה"
ירדן ניתקה לפני ואני הנחתי את הפלאפון על השולחן שבחדר שלי. הסתכלתי על החדר שלי ופתאום הוא היה ניראה לי כל כך משמעם. הקירות היו צבועים בצבע תכלת, צמוד לדיק מתחת לחלון הגדול הייתה המיטה הכי נוחה בעולם. לבנה כזאת מדהימה, כמו של נסיכה. לייד הייתה שידה בצבע קרם-פנינה כזה עם שתי מגירות. שם נהגתי לדחוף את היומנים לי וכל השטויות. עלייה הייתה מונחת קופסת מתכת שבפנים היו כל המכתביםש החברות רשמו לי [עד היום אני שומרת את הקופסה הזאת]. מול המיטה היה שולחן עץ גדול, עליו המחשב ועוד כל מיני שטויות. לידו הייתה ארונית בצבע קרם-פנינה עם חורים בצורות כאלה שבפנים היה האיפור, הבשמים וכל השטויות האלה. בצד החדר הייתה עוד ארונית זהה לזאת שעל יד המיטה וגם בה דחפתי כל מיני דבירם. על התקרה מעל המיטה היה תלוי לו פוסטר של אמינם. חח חרמנית שכמותי:] ומעל המיטה כילה כזאת נסיכותי. ובצד היה ארון גדול עם דלת הזזה מעץ ומראה ענקית עליו.. שם היו כמובן כל הבגדים. הרצפה הייתה רצפת קרמיקה בהירה. החדר היה ניראה לי ריק כזה, למרות שהיה יפה. תוך שעה כל הקירות היו מלאים בפוסטריםש היו זרוקים להם במגירות, פוסטרים של בריטני [נו..], כריסטינה, שאקירה, ומלא מלא של אמינם וטופאק. התחלתי לארוז תיק, לבשתי ג'ינס וגופייה וכפכפים. ויצאתי.
לאן יצאת? לביתו של עופרי [תקראו 2 פרקים קודם].. היה לו בית ריק והוא הזמין אותנו אליו. אבל קודם עברתי בביתה של ירדן, שני כבר הייתה שם והתחלנו ללכת ברגל לעבר ביתו של עופרי.
בגדרה הכל רחוק מהכל. בשביל ללכת למכולת למשל זה חצי שעה הליכה. מזל שהיה חושך כבר..
אני: "דייייי אני לא יכולה ללכת יותר. אני עייפה וחם לי" התיישבתי פתאום על שפת המדרכה בעצבים
ירדן: "גמני.. אבל יאלה בואי"
שני: "אולי נתפוס טרמפ?"
ירדן: "ננסה"
קמתי והתחלנו מנסות לתפוס טרמפ. בבת-ים היו עוצרים לי תוך שנייה. ופה? בגדרה? אנשים זונות. מתעלמים פשוט וממשיכים לנסוע. או שיש את אלה שחשים כלי עולם שפשוט עוצרים וברגע שאת באה להתקרב אליהם או לפתוח את הדלת הם דופקים גז ונוסעים. ממש מצחיק. בסופו שלד בר עצרו לנו 2 אתיופים שרוטים, הסיעו אותנו עד לביתו של עופרי. אור דניאל וחי היו שם גם.
~*~*~
אור - יותר גבוה מימני בקצת, שחום, שיער חום מחומצן.. נו עוד ערס טמבל
חי - גם גבוה מימני, שחום, שיער שחור ועיניים חומות גדולות. עוד ערס^
דניאל - דומה לאפרוח האמת. נמוך מימני, שיער בלונדיני עם תספורת מזורה כזאת, עיניים כחולות ושפתיים של מוצץ. ירדן תמיד הייתה דלוקה עליו ואפילו הייתה חברה שלו, פאדיחות לה.
עופרי - גבוה מינמי בהרבה, שיער חום קרה, עיניים חומות, שחום.. נו הקיצר הבנתם..
ארבעתם עולים לי' בעוד שאני וחברותיי עולות לט'.
~*~*~
ישר החלטנו להזמין פיצה וקולה קרה גדולה. תוך חצי שה זה הגיע עד אז רבצנו במרפסת של עופרי, מדבירם, מרכלים, צוחקים. כשהפיצה הגיעה אכלנו אותה והיא נגמרה תוך שניות. אחריי זה ירנדו לחדר. זה בעצם מרתף שעשו מימנו דחר ע-נ-ק-י.. וכל אחד התעסק משהו אחר. אני ישבתי על המחשב מתוך שיעמום והתחלתי לצלם תמונות. ועדכנתי את הבלוג שלי עם התמונות..
זה דניאל:
ירדן:
וסתם צילמתי כל מיני דברים בחדר:
כאן השיער שלי מציץ:
וזאת שני, הישנונה חח:
זה עם השרוואל הצבעוני זה עופרי, עם האפור זה חי, וזה שעולה במדרגות זה דניאל.
אחריש עמום מתמשך החלטנו לעלות למעלה .. היה מלא אלכוהול ונרגילה.
אני: "נרגילה זה דבר כל כך מסריח" אמרתי בגועל והעברתי את הצינור לירדן
דניאל: "למה, סיגריות יותר עדיף?"
אני: "כן!" אמרתי ושלפתי לעצמי סיגריה מיתוך קופסאת האל.אמ. לייט והדלקתי אותה.
ירדן: "מה מגעיל בנרגילה? זה טעים רצחחח" היא אמרה תוך כדי שהוציאה עיגולי עשן לבנים מפיה.
אני: "לא יודעת.. ריח של גומי.. בעעע.."
חי: "חחח מה שתגידי"
ירדן: "יוווו בא לכם אמת או חובה?!" ירדן קפצה וצעקה כאילו היא גילתה כרגע את המצאת המאה או משהו
תוך 5 דקות מצאנו את עצמנו משחקים עם בקבוק האלכוהול המשונה ונרגילה.
מיתוך החובות זה נהיה מסיבת ארוגיה. לא סתם, אבל כמעט. אני התנשקתי עם דניאל, אור ועופרי.. שני עם אף אחד. ירדן עם כולם. אחריי זה שני קמה "אני הולכת לשירותים" היא אמרה בקול סמטולי במיוחד ואני שמחתי ששתיתי רק כוס אחת ולא יותר. בחיים שלי לא שתיתי ב-א-מ-ת. פתאום היא התחילה ללכת מזור ופשוט נפלה אחורה. אני פרצתי בצחוק מתגלגל וישר הלכנו לעזו לה.. ירדנו חזרה למרתף. וכולנו נרדמנו.
למחורת אכלנו קורנפלקס על הבוקר וראינו כלך מיני סרטים מצויירים כמו ילדים בגן.
אחריי זה אחותו על עופרי הסיעה אותנו הבייתה, רבתי עם ההורים כמובן..
אחותי באה אלינו ונסעתי איתה ועם בעלה לרחובות. כל הדרך אני מתלוננת על כמה שחם לי, שכואב לי הראש, על האיחור במחזור ושיש לי סחרחורות ואני רואה הכל שחור. ואז עלה במוחי הרעיון ש.....שאולי אני בהריון!!!...!!!...!!!
נכנסתי לפאניקה וניסיתי להרגיע את עצמי.
"אבריל, בייבי, אין מצב שאת בהריון, הרי את לא עשית את זה".
"אני כן.."
"את לא מה את אהבלה??"
"ואם אני כן?"
"רגע, את לא זוכרת עם שכבת או לא??"
"לא"
"טוב תירגעי, אין לך מה להילחץ, את לא בהריון כי לא שכבת עם אף אחד".
"אני עדיין לחוצה".
אהה, כן, חזר לי גם הפיצול אישיות.
חזרתי הבית וישר נסענו אל אחותי. התקלחתי ואז סתם אכלנו והייתי במחשב אצליהם.טלוויזיה גם. ונירדמתי. העירו אותי לאכול איזה משו ושתיתי רק ת'מרק כי הרגשתי כמו שיט. בטח אחותי דחפה לשם בשר, טונות של בשר, כי אני צמחונית וחסרים לי כל הויטמינים האלה. ברזל, b12 וכו'.ואני מפחדת שהמחזור הפסיק לי כי יש לי איחור נוראי במחזור, ואף פעם לא היה לי כזה דבר. השיער שלי ממש לא בריא..וזה. אוף.
חזרתי לישון.
---------------------------------------------
השעה: 22:30.
המיקום: על הספה של אחותי.
הלוק: זומבי.
--------------------------------------------
"ההה מה השעה, מה זהה למה לא העירו אותיייייייייייייייייייייייייי"
עפה הבית, מתארגנת והולכת לשני. יצאנו להסתובב והגענו למוסא.
גאס וואט?
לא מוכרים אלכוהול או סגריות לנשמות מתחת לגיל 18.
חוק חדש.
או.קיי..
WTF?????????????????????...
אאאארררררררגגג..כ"כ רציתי את הוודקה באותה השנייה.כ"כ עד שעלתה לי מחשבה שטנית ביותר.
א. לאיים על המוכר בקינדר בואנאו ולקחת את הכל.
ב. להרוג איזה רוסי [אני מתה עליכם, בלאט] שיכור, ולגנוב לו. תאמינו לי שיש לו.
החלטתי לוותר וביקשתי מאחד האתיופים [גם עליכם גם עליכם..] להביא לי אחת.
גרר.
המשכנו להסתובב מתכננות את הבריחה שלנו.
ישבנו עם כולם במועצה ואז ראינו את אלי חברים שלו.. לקראת 2 וחצי בלילה אנ ושני חזרנו הבייתה בליווי של אלי. שני הלכה לפנינו כי היא ממש איחרה.. ואני ואלי המשכנו עד החנייה שלי.. הכל היה חשוק וזה היה רק שנינו שם. לבד.
אני: "יאללה מאמי תודה על הליווי" חייכתי חיוך קטנטן וחשבתי לעצמי כמה הוא חמוד שכל פעם מלווה אותי, ועכשיו הוא צריך לעלות הבייתה.. חצי שעה של הליכה.
אלי: "אין בעד מה יפה שלי"
צחקקנו לנו הותחבקנו חיבוק ארוך, כאילו שנינו מסרבים להתנתק מימנו. עצמתי את עיני ויכולתי להרגיש את נשימותיו על עורפי.. וככה מצאנ את עצמינו מתנשקים בלהט.. בדיוק כמו לפני כמעט שנה.. שהיינו ב"קשר" [לא זוכרים? קראו פרקים ראשונים]. ככה הצטרפנו לנו בלהט אני על בגז' של כמונית והוא עליי מרים אותי מלטף אותי.. "אף פעם לא הפסקתי לאהוב אותך". לבסוף החלטתי שאני חייבת להיכנס הבייתה.. הוא הביא לי נשיקה אחרונה ואני נכנסתי במהירות לבית.. בשקט הלכתי לחדרי והחלפתי בגדים של בית. חייגתי את מספרה של יאנה
יאנה: "ה..הלו?"
אני: "יאנה? הערתי אותך?" אמרתי נותנת מבט חטוף לשעון ומגלה שהשעה 4 לפנות בוקר.
יאנה: "לא.. בדיוק הרחתי"
אני: "מה הרחת?" לא הבנתי
יאנה: "חח..הסנפתי מפגרת"
אני: "י'א נרקומנית.. חחח מה הסנפת??"
יאנה: "מה אני יכולה להסניף? קוק.. קוקאין" היא אמרה מסטולית
אני: "אה..חח.. תקשיבי.. התנשקתי עם אלי"
התחלתי לספר לה הכל..
יאנה: "ואת..את אובת אותו?"
אני: "לא... לא יודעת.."
סיימנו את השיחה ואני נכנסתי למיטה עייפה התכסתי ועצמתי את עיניי.. לילה טוב 😊
[יש פה חלק שהעתקתי מהבלוג שלי בגלל של זכרתי.. אוהבת]
