sufipufi תודהה
קרןןן חחחח כן דפקתי ייבוש קל =] אבל הייתי ממש לחוצה בזמן האחרון לא היה לי זמן...
ואם היה לי היה לי מצב רוח קקה... ואני מקוווה שבקרובבב זאת אומרת יש סיכוי מחר אני ימשיך...
חחח מורניי כן ייבשתי כמה ימים טובים לא הפסדת 😊
ובבקשה...
אוהבתתת המוןןןןן -זוהר- 😊
לא תאמינו אבל..................
יש המשך!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
והוא ממששש אבל מממששש כאן... מתחת.......
וסורי שהוא קצר אבל זה גם משהו 😊 חח
"אני ילך לדבר איתה, אני ילך לבקש ממנה סליחה.." אמרה אופק מנגבת את הדמעות.
היא קמה מהמיטה וירדה למטה.. אבל אף אחד לא היה שם.
*מוזר* חשבה אופק..
"אולי הם למעלה?" חשבה בקול ועלתה אל חדרם של אביה ודלית.
כשנכנסה ראתה את דלית שוכבת על המיטה ובוכה על ברכיו של אביה והוא מנחם אותה ומלטף את ראשה ברכות ומדי פעם מנשק אותה במצח..
היא עמדה לצד הדלת והקשיבה לדבריהם.
"אני לא רציתי שהחתונה תהרס ככה.. אבל זה קרה. ואני סלחתי לה כי הבנתי שהיא לא אשמה בזה בכלל.
היא השתכרה רצתה בסך הכל ליהנות.. ואני באתי ואמרתי לה שלא תשתכר ככה בפעם הבאה.. מה בסך הכל דאגתי לה? מה לא עשיתי בסדר? אני תמיד רציתי להתחבר איתה. אני יודעת שאני לא יתפוס את המקום של אמא שלה אבל היא לא צריכה לשנוא אותי בגלל שאני איתך." היא אמרה ושמעו את קולה הבוכה.
"אני מצטערת!" נכנסה לפתע אופק ושברה את השיחה ביניהם.
"אני לא יצאתי בסדר ועוד צעקתי עליך. אני יודעת אני יצאתי מגעילה. ואף פעם לא יצא לי לדבר איתך על אמא שלי.. ובאמת קשה לי עם המוות שלה ואיך שתפסת לה את המקום בלב של אבא שלי.. " אמרה לה והפנתה אחר כך את מבטה גם אל עבר אביה.
"וקשה לי להתחיל חיים חדשים פתאום.. זה מוזר שיש לי אמא! ויש לי גם אח.. מה שעד לא מזמן היה לי רק אבא וסבתא.. זהו ופתאום נהינו משפחה נורמאלית.. ו.." היא רצתה להמשיך ולא יכלה יותר.
היה קשה לה לפרוק ככה את הלב בפני אישה שעד לא מזמן לא ידעה מה היא מרגישה אליה שנאה או אהבה..
ובפני אבא שלה שעדיין כועס עליה. וכל כך כאב לה שככה הוא מרגיש..
הם הביטו בה.. היה להם קשה לדבר דלית מחקה את הדמעות מעיניה ורצה לחבק את אופק..
*אויש יותר מדי רגשנות* חשבה לעצמה וחייכה.
תגיבוווווווווו =]
אוהבת המון המון -זוהר- 😊
וואי הוא יצא לי ממש קצרר כשחושבים על זה =/
סורייי אני יפצה אתכםםםםם
מאמי
יצא
לך
קצר
אבל
גם
מהמם 😊
המשךך
דחוףףף 😊
מאמיייייייייי
סיפור מושלם יש לך פהה
אבל תעשי פרקים קצת יותר ארוכים
אוהבתת
טלוש
יאאאאא המשך מהמםם :]]
מחכה לעוד המשךךךךך ומקווה שיהיה יותר ארוך 😊
חחח כן מודהה הקטע יצא קצר ברמות הפרק הבא יהיה אני מקווה בערך כמו שלושה כאלו בתור פיצוי....
תודה על התגובות מתההה עליכןן מואהההה ענקית
-זוהר- 😊
תודההה =]
בנות אתן רוצות פרק המשך היום?? אבל הוא לא הכי ארוך... יותר מהקודם בטוח חחח
או שאתן רוצות שמחר אני ישים לכן המשךך כפול??
רציתן המשך היום:
הם הביטו בה.. היה להם קשה לדבר דלית מחקה את הדמעות מעיניה ורצה לחבק את אופק..
*אויש יותר מדי רגשנות* חשבה לעצמה וחייכה.
====
הם התיישבו לאכול כולם ביחד... זורקים חיוכים אחד לעבר השני.. ומדברים בקולי קולות ומספרים דברים.
סבתא נראתה מאושרת.. שמחה שהצליחה לפתור את הבעיה של אופק ושל דלית.
סוף, סוף אין סכסוכים בבית. כולם מדברים זה עם זה.. שלמים זה עם זה.. אוהבים זה את זה.. מקבלים זה את זה.. והכי חשוב למדו להעריך ולכבד זה את זה..
היא כל כך רצתה שביתה רונית תהיה פה, תשב איתם ליד השולחן הזה במקום דלית.. ושמתן יהיה הבן השני של רונית ואבי הוריה של אופק.. היא כל כך רצתה וציפתה שזה מה שיקרה. אבל ידעה שזה לא יקרה.
היא אמרה לאופק שהיא השלימה עם העובדה של מות בתה.. אבל עדיין ידעה בלב שהיא לא שלמה עם זה.
היא איבדה את בעלה 3 שנים לפני שרונית נפטרה.. כאב לה כל כך ורונית תמיד עמדה לצידה ואבי גם כן הוא... היא כל כך אהבה את הבת שלה היא העדיפה למות במקומה, שהיא זאת שתסבול את כל הכאב שביתה עברה..
היא נזכרה איך ישבה באמבטיה אחרי ששמעה על שרונית נפטרה, היא ישבה עם קופסת כדורים ביד ובידה השנייה הייתה כוס אלכוהול.. היא ידעה שזה מה שיכול לעצור לה את הכאב..
היא רצתה למות.. רצתה לברוח... הכאב, הכאב הנורא הזה שבא אליה רק אמר לה לברוח... להעלם מהעולם. ללכת לעולם טוב יותר... אבל היה אסור לה!! היא נזכרה לפתע בנכדה שלה. בנכדה בת השבע שלה שכל כך זקוקה לה.. ולאבי בעלה של רונית שתמיד היה איתה ברגעים הקשים למרות שהיא לא אימו ככה התנהג אליה.
היא חשבה על איך הם יסבלו כשיגלו כשגם היא איננה.. ושפכה ישר את כוס האלכוהול לתוך האמבטיה. ואת הכדורים החזירה לארון..
"סבתא את בסדר?" שאלה אופק את רחל בדאגה כאשר ראתה את פניה החיוורות..
"כן. מאוד! אני כל כך מאושרת שהכל הסתדר.." אמרה וחייכה אליהם חיוך מאולץ.
"כן גם אני" אבי אמר ונשק לדלית נשיקה ארוכה על השפתיים..
-הטלפון צלצל-
"אני עונההההה" צעקו אופק ומתן ביחד ורצו שניהם אל הטלפון. אבל מתן הקדים אותה וענה.
"הלו?" הוא שאל בתקווה שאחד החברים שלו נמצא בקו השני.
"אה.. כן רגע." אמר מבואס והושיט לאופק את הטלפון.
"בשבילך.. שון" אמר וחזר אל השולחן.
תגיבווו אוהבת מלאא -זוהר- 😊
